כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

כפיר מהצרי, גולדה מאיר

50 מאיירים.ות // 50 אגדות

לאחר קמפיין מימון המונים מוצלח, הספר אגדות אמיתיות יצא לאור עם איורים מקוריים של 50 נשים ישראליות פורצות דרך או מובילות בתחומן. עשרה מאיירות ומאיירים מספרים על החיבור שלהם לדמות שאיירו

הספר אגדות אמיתיות מספר את סיפורן של 50 נשים ישראליות פורצות דרך או מובילות בתחומן: רוני צוקרמן (טייסת הקרב הראשונה בצה״ל), הנרייטה סאלד, חנה רובינא, רחל המשוררת, גולדה מאיר, חנה סנש, מרים בן פורת, עדה יונת, קרנית פלוג אילנה דיין, לוסי אהריש ועוד. הרעיון לספר נולד בראשן של שלוש מעצבות – אלה מוסקוביץ, טל מימון ומורין גלימר – שותפות בקולקטיב המריצה, שהוקם במטרה לקדם שינוי חברתי באמצעות עיצוב. 

הרעיון החל להתגלגל, הפך למיזם חברתי ולפרויקט גיוס המונים בהדסטארט, וזכה ליותר מ־1,000 תומכות ותומכים שהוזמנו להציע דמויות לספר. בתום גיוס ההמונים הצטרפו אל הפרויקט סופרת הילדים שהם סמיט ויעל מולצ׳דסקי, העורכת הראשית לספרות ילדים ונוער של הוצאת כנרת־זמורה־דביר, שגם בה נבט חלום דומה.

השיקולים שהנחו את הבחירה ב־50 הנשים היו השג משמעותי, דרך חיים מאתגרת, סיפור אישי מעניין והרצון ליצור ספר שמציג קולות שונים ומגוונים מהחברה ומההיסטוריה של ישראל. במקביל החל תהליך הבחירה של 50 מאיירים ומאיירות. עשרה מהם מספרים על האיור שיצרו, על תהליך העבודה ועל החיבור שלהם לדמות שקיבלו לאייר.

לקריאה נוספת

אור יוגב, איור כריכת הספר

אור יוגב, חביבה רייק וחנה סנש

אור יוגב // חביבה רייק וחנה סנש: הצנחניות שלא שבו

התרגשתי לקבל את דמויותיהן האמיצות של חביבה רייק וחנה סנש, אך ההתרגשות התחלפה מהר מאוד בחרדה מגודל המשימה. שתי הדמויות הן מיתוסים בסיפור הישראלי והתיחסתי אליהן בחרדת קודש. הסיפור של שתיהן אמנם דומה בקווים העלילתיים, אבל היה לי חשוב לתת לכל אחת מהן את המקום ואת הכבוד שלו הן ראויות.

בהתחלה לא ממש הצלחתי להכניס את שני הסיפורים לאותה הסצנה, מבחינת הדיוק ההסטורי, והיה לי ברור שאני רוצה לחלק את הקומפוזיציה לשני חלקים ברורים. באחת הטיוטות שכתבה שהם סמיט היתה שורה חזקה שליוותה שליוותה אותי במהלך כל האיור ומשם יצאתי: ״עלי להיות כאם הפורצת לבית בוער כדי להציל את ילדיה״ (חביבה רייק). זו שורה ממש ציורית והשתמשתי בה כמעט אחד לאחד, אבל גם יצאתי ממנה לכל האווירה הסוערת ומלאת האקשן שיש באיור. רציתי לשים את רייק בקדמת הבמה הפעם ולשים את הזרקור עליה ועל סיפורה. בנוסף, היה חשוב לי להראות את שתיהן במדים, לוחמות, במיוחד בזמנים שלנו היום.

אורי טור // קירה רדינסקי: מדענית מחשב וסטארטאפיסטית

כשפנו אלי להשתתף בספר נורא שמחתי על ההזדמנות לתרום לפרויקט פמיניסטי. לבושתי הרבה לא הכרתי את עבודתה של קירה רדינסקי לפני כן. שאלתי חברים ומשפחה עליה וכולם נדהמו שלא שמעתי עליה, במיוחד בהתחשב בזה שאני מתעניין מאוד במדע. מיד התחלתי לחקור ולצפות בראיונות איתה. כנראה שיוזמות הפרויקט הבינו לפני שמדובר בשידוך מוצלח: רדינסקי היא מדענית דאטה שיצרה דרך לנתח כמויות אדירות של נתונים ולחזות בעזרתם אירועים אפשריים בעתיד.

אני אוהב לשלב את האסתטיקה של אינפוגרפיקה ועיצוב מידע באיורים שלי, וכשחשבתי על הדמיון בין חליפת קראטה לבין חלוק של גנרי של מדענית, הכל התחבר. השילוב הזה – יחד עם העובדה שמדובר במחזיקת חגורה שחורה בקראטה – יצר אצלי בראש תמונה במהירות שיא: אשה צעירה וחזקה שמנבאת אירועים גיאו־פוליטיים בבעיטה מהירה.

אורי טור, קירה רדינסקי

גלעד סליקטר, רחל

גלעד סליקטר // רחל בלובשטיין־סלע: משוררת וחלוצה

סיקרן אותי החיבור בין השירה לעבודת האדמה והחקלאות בדמותה של רחל, שכתבה לאחד מחבריה ״באתי לארץ ישראל לצייר במגרפה ולכתוב במעדר״. בסקיצה הראשונה ניסיתי לאייר את הרגע הספציפי הזה שהיא תיארה בטקסט, אבל מבחינה ויזואלית לא נוצר דיאלוג מעניין, וכשחיפשתי פתרון שישאיר אותי באותם הנוף והאווירה, קראתי שהיא רעתה אווזים, דבר שלא ידעתי. זה אמנם הרגיש לי סוראליסטי, אבל מיד יכולתי לראות אותה מסתובבת עם האווזים, עוצרת לרגע ומביטה בי, וזה היה הדימוי שיצרתי. לאיור בחרתי בצבעוניות המצומצמת כדי להציף את העצב שהרגשתי כשקראתי את הטקסט הנהדר ששהם סמיט כתבה.

חן וינר // לאה ניקל: ציירת

כשקיבלתי לאייר את לאה ניקל, הרגשתי שיש אתגר מעניין בלייצר דיוקן פיגורטיבי לאמנית שכל כך מזוהה עם ציור מופשט. כדי לגשר על הפער הזה ניסיתי לייצר דיוקן שכולל בתוכו את הסגנון המופשט של ניקל, יחד עם המחויבות שלה לעבודה בסטודיו ולמרחב היצירתי. את ההשראה לקחתי מתמונות שלה שמצאתי, שבהן היא מתועדת תוך כדי עבודה. בלטה במיוחד תמונה מסדנת ההדפס בכברי שבה היא לבשה מעיל עבודה כחול ומוכתם והייתה נראית לגמרי שקועה במה שהיא עושה. במקביל הסתכלתי על העבודות שלה וניסיתי להכיר את הסימנים והמשיכות, הצורות והקומפוזיציות האופייניות לה, והן אלו שאופפות אותה באיור.

חן וינר, לאה ניקל

כפיר מהצרי, גולדה מאיר

כפיר מהצרי // גולדה מאיר שגרירה, שרה וראש ממשלה

גולדה מאיר היא דמות מעניינת, טעונה ומסקרנת. במהלך המחקר והלמידה שלי אודותיה גיליתי דמות צבעונית ואנושית שדי רחוקה מתדמית ה״שחור־לבן״ שאופפת אותה. אהבתי את העובדה שהיא השתלבה באופן טבעי בסביבה פטריאכלית ומיליטנטית, לצד דמויות כמו משה דיין ודוד אלעזר, והצליחה להתנהל כשווה בין שווים.

במהלך העבודה יצרתי סקיצות רבות ושונות, אך בסוף הגעתי למסקנה שגולדה היא אישיות חזקה ואיקונית שמדברת בעד עצמה, ושמקור החוזק שלה טמון דווקא בפשטות שלה. עם זאת ידעתי שאני לא רוצה לצייר פורטרט שלה ותו לא. לכן, על מנת ליצוק לאיור תוכן נוסף, פניתי אל עבודותיו של הצייר דיוויד הוקני ולסדרת הפורטרטים האגדית שלו. כך, גם אני ״הושבתי״ את גולדה על כסא וינטאג׳, מעשנת את הסיגריה שלה בנינוחות. בחרתי בפאלטה צבעונית ובועטת עם אזכור צבאי בגוון השמלה שהיא לובשת. על מנת ולהעצים את הכוח והבולטות שלה אפילו יותר, השתמשתי ב״קולור־בלוק״ נשי ורך אך עם זאת מפתיע ונועז בשילוב של ורוד ברקע.

מורן יוגב // עדינה בר שלום: אשת חינוך, מייסדת המכללה החרדית בירושלים

שמחתי מאוד לקבל את דמותה של עדינה בר שלום, אישה מעוררת השראה שרודפת אחרי החלומות שלה ומביאה קולות של קירוב, שיוויון, כבוד ואהבה. במחקר הוויזואלי שעשיתי דמותה נראתה לי כאישה אופנתית ומרשימה, בזכות הכובעים הגדולים שחבשה. ידעתי שאני רוצה להתייחס לתחום האופנה גם בגלל לימודי התפירה שלמדה, סלון הכלות שפתחה והלימודים בשנקר, ובנוסף גם בגלל דמותו האיקונית והסטייליסטית של אביה, הרב עובדיה יוסף. לכן החלטתי להלביש אותה בשמלה שקורצת לגלימתו העקבית של אביה, ולשזור בה כמו עיטורי הזהב שבגלימה, את סיפור חייה והשגיה.

מורן יוגב, עדינה בר שלום

נועה קלנר, גל לוסקי

נועה קלנר // גל לוסקי: מייסדת ארגון IFA – ״עזרה ישראלית מוטסת״

כשקיבלתי לאייר את גל לוסקי, לא הכרתי את שמה ומיהרתי לעשות גוגל. גיליתי אישה אמיצה ומרשימה שהופכת ומקרבת עולמות. ככל שקראתי על הארגון שלה וראיתי סרטונים ותמונות שגרמו לי להזיל דמעה, התביישתי שאני מאלו שבוחרים להתעלם, אך גם הבנתי כמה קשה לסחוב את כל העולם על גבך.

באיור רואים את לוסקי דרך חלון גדול כשהיא מחזיקה ילדה ונותנת לה מים: כשגיליתי שיש לה ילדים שמחכים לה בבית, רציתי שהדמות שלה באיור תתפקד גם כאמא לילדי העולם. החלון מספר לנו את סיפורם של שלוש קטסטרופות, מלחמות ואסוני טבע – סוריה, טהיטי וצ׳צ׳ניה. דמותה של לוסקי מחולקת ונמצאת בכל אחת מהסצנות, היא גדולה וממלאת את כל החלון בתנוחה מאומצת, לא טבעית. בעוד שהילדה מסתכלת באימה אחורה, פניה של גל קדימה, אל העתיד.

למטה, במן עולם מקביל, עוברים אנשים על פני החלון העצום הזה, כמו היה חלון ראווה. הם לא רואים את הדרמה שמתרחשת מעליהם, ובוחרים להמשיך הלאה בחייהם. רציתי שהאיזור של הדמויות יהיה לבן ושקט לעומת התפרעות הטקסטורות, השכבות והקווים האלכסוניים בתוך החלון. בהתחלה היתה ריצפה אבל הבנתי שזה לא נכון, והשקט מחזק את האיור. היחידה שמסתכלת על החלון זאת ילדה קטנה: אולי כי ילדים שואלים יותר והחיים עוד לא שחקו אותם, אולי כי לוסקי היא קצת ילדה שמתחצפת לחוקי העולם, ואולי זו תקווה שיהיה דור אחר אחרינו, שיביט יותר.

ניב תשבי // רודולפינה מנצל: חלוצת אילוף כלבים

איירתי את רודולפינה מנצל שהייתה חלוצת אילוף כלבים. היא הקימה ביחד עם בעלה בית ספר לאילוף כלבי שמירה, גישוש ונחייה, ופיתחה שיטת אילוף ייחודית בשפה העברית עוד באוסטריה, ולאחר עלייתה גם בארץ. במיוחד אהבתי בסיפור שלה את הפרט המשעשע שבתקופת מלחמת העולם השנייה וכיבוש אוסטריה, הנאצים נעזרו בכלבים שהזוג השאירו מאחור ונאלצו לפקוד עליהם בעברית. בתהליך העבודה עבדתי בטכניקה המורכבת משכבות גסות של רשתות צבע (ראסטרים), שצזכירה דפוס מפעם וניחוח של תקופה נושנה. כמו כן היה לי חשוב להכניס טיפוגרפיה לאיור ולהנכיח את השפה.

ניב תשבי, רודולפינה מנצל

ענת ורשבסקי, בלייניש זבדיה

ענת ורשבסקי // בליינש זבדיה: דיפלומטית, שגרירת ישראל באתיופיה

מיד כשקיבלתי לאייר את הדמות של בליינש זבדיה, נזכרתי שכשבן זוגי חזר מתקופה ארוכה באתיופיה הוא הביא לי איורים מקסימים שצוירו על קלפים מעור פרה. קצת הרתיע אותי כל עניין העור, לכן לא תליתי אותם מעולם, אבל האיורים המלבבים שימשו אותי כמקור ההשראה הראשוני לאיור. חיפשתי כל מני חומרים על איור אתיופי ומצאתי איורים רקומים מטריפים של אומנות יהודית אתיופית. זה כבר ממש מצא חן בעיני: הפשטות, הצבעוניות העזה והקונטור השחור. לא הכרתי את בלייניש לפני העבודה על האיור ואני מאוד שמחה שיצא לי להכיר אותה דרך הפרויקט הנהדר הזה. היא אשה יוצאת דופן (כמו כל 49 הנשים הנוספות בספר) והיא דוגמה אמיתית לכמה חשוב החינוך וההשפעה החיובית של ההורים והשאיפה לעתיד טוב יותר.

עפרה עמית // אמל אלסאנע־אלחג׳וג׳: יזמית חברתית

אחרי שצפיתי בהרצאות של אמל אלסאנע־אלחג׳וג׳, ידעתי בבירור שמתאים כאן דיוקן פרונטלי, מקרוב, מישיר מבט – בגלל הפשטות הכנה, הישירות והמבט החי כל כך בעיניים. אישיותה הייחודית של אלסאנע־אלחג׳וג׳ ניכרה בה כבר בהיותה רועת צאן בת חמש, כשהתעקשה להציל עז שהלכה לאיבוד. רציתי לתת ביטוי לכך שסיפור הילדות הזה הוא חלק בלתי נפרד ממנה ומזהותה, ושהוא תחילתה של דרך מעוררת הערצה שעשתה רועת עיזים קטנה שהפכה לאישה העומדת מאחורי אין־ספור יוזמות חברתיות ליצירת עתיד טוב יותר לנשים הבדואיות. לשם כך נעזרתי בצבעוניות ובדוגמאות הרקמה הבדואית המסורתית. רציתי שהרקמה תיצור את קוי המתאר של אמל האישה וגם של אמל הילדה, כדי להדגיש את הקשר העמוק שלה למקום שממנו באה ושלמענו היא לוחמת.

עפרה עמית, אמל אלסאנע־אלחג׳וג׳

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden