יצירה לתזמורת בתנועה: ״מצבי רוח״ של תזמורת המהפכה

מה קורה כשמוזיקה מפסיקה להיות רק משהו שמקשיבים לו והופכת למשהו שנעים בתוכו? ואיך נשמע קונצרט שבו הנגנים בתזוזה, המסך הוא כלי הנגינה, והמנצח פותח את הערב בנגינה על פסנתר דמיוני? התשובה החלקית היא כנראה תיאור סכמטי של היצירה ״מצבי רוח״ של תזמורת המהפכה, שעולה על הבמות בימים אלו.

תזמורת המהפכה, בניהולם של רועי אופנהיים וזוהר שרון, פועלת באזורי הביניים שבין מוזיקה, תיאטרון ואמנות חזותית. במופע החדש לוקחים השניים את הרעיון הזה עוד צעד אחד קדימה. ״זו יצירה מקורית לתזמורת בתנועה״, אומר אופנהיים. ״מופע בינתחומי המרחיב את גבולות הקונצרט המסורתי והופך את ההאזנה לחוויה חושית ורגשית מלאה.

״מצבי רוח״ נולדה מתוך מחקרו האקדמי של אופנהיים, שעסק בזמן ובתנועה, ומתוך שאלה בסיסית לכאורה – מהו בעצם movements במוזיקה? בערב אחד נפגשים מוזיקה, תנועה, וידאו, תאורה וטקסט לכדי יצירה שבה הנגנים מנגנים בעל פה ונעים בחלל. וידאו ותאורה הופכים לחלק מהפרטיטורה, והקהל מוזמן לא רק להאזין, אלא לחוות מוזיקה.

המופע נפתח במחווה בימתית מסקרנת: אופנהיים עולה לבמה ריקה ומנגן על פסנתר דמיוני – רגע שמציב את השאלה היכן מתקיימת המוזיקה באמת. בין פרלוד של שופן ל־Exit Music של רדיוהד, נבנה מופע בינתחומי שמבקש לפרק את הקונצרט הקלאסי ולהרכיב אותו מחדש.

לקחנו את הדבר הראשון שאת מצפה לראות בקונצרט – תזמורת שיושבת ומנגנת, והוצאנו אותו מהמשוואה. אין כיסא אחד על הבמה

בין שני הקצוות הללו משתלבים אזכורים לעולמות מוזיקליים קלאסיים ופופולריים שיוצרים רצף אסוציאטיבי עשיר הפונה לקהל רחב, מחובבי מוזיקה קלאסית ועד מאזינים סקרנים. היצירה החדשה כוללת תשעה פרקים שבהם התזמורת נעה בחלל, ההרכבים משתנים והמוזיקה מקבלת ביטוי פיזי. ״לקחנו את הדבר הראשון שאת מצפה לראות בקונצרט – תזמורת שיושבת ומנגנת, והוצאנו אותו מהמשוואה. אין כיסא אחד על הבמה.

״ביצירה אין פרקים אלא movements, וביקשנו לבדוק מה זה אומר. לא רק תנועה בחלל, אלא תנועה במובן של להניע, להזיז מישהו. לא to move something, אלא to move someone. הכוראוגרפית פינה באוש אמרה ׳אני פחות מתעניינת באיך אנשים נעים, ויותר במה שמניע אותם׳. זה ציטוט שיכול לשמש כמפתח להבנת המופע שלנו״.

ארכיטקטים של זמן

לצד אופנהיים ושרון עבדו על המופע החדש אמן הווידאו יואב כהן, הכוריאוגרף אריאל וולף ומעצבת התאורה קרן גרנק. ״התנועה, בעיצובו של אריאל וולף, מקיימת דיאלוג חי עם המוזיקה; עבודת הווידאו־ארט של יואב כהן והתאורה של קרן גרנק מעצבות מרחב משתנה שמעצים את החוויה.

״אבל גם כאן ההיררכיה ברורה: האמצעים החזותיים לא באים ׳להסביר׳ את המוזיקה, אלא לשמש לה מגבר. יואב הוא לא איש הווידאו־ארט במובן הדקורטיבי. הוא יוצר את התנועה, הוא המגבר של התנועה המוזיקלית. קרן מעצבת את התלבושות של המופע דרך התאורה וכך גם התנועה, אבל המוזיקה נשארת במרכז. מה שמעניין אותנו הוא השילוב של אמנויות – כשהמוזיקה היא המרכז״.

זמן היא מילה שחוזרת אצלך בהרבה מובנים. איך זה מתחבר למוזיקה שלכם?

״מוזיקה היא בראש ובראשונה דרך לעצב זמן. שאלו אותי פעם באיזה קצב חולף הזמן, ולי כמנצח, התשובה ברורה – הזמן חולף בהלך הרוח שלי. זה מה שמוזיקה יודעת לעשות – לעצב את חוויית הזמן. אנחנו ארכיטקטים של זמן. התפקיד שלי כמנצח הוא לעשות ערבסקות של זמן, לגרום לזמן להיות מעניין וכזה שאנשים ירצו לשהות בו״.

אולי כאן טמון גם סוד כוחה של תזמורת המהפכה: היא לא מבקשת רק לחדש או להפתיע, אלא לייצר חוויה. ״אני בסך הכול נהג של רכבת הרים. אני יודע להאיץ, להאט, לבלום. אבל את שאר העבודה הקהל צריך לעשות בעצמו, עם הדמיון שלו״.

עם השנים, ובעיקר מאז שהתזמורת פועלת במסגרת האופרה הישראלית, הפכה הפעילות למוסדרת יותר, אבל רוח החיפוש נשארה. ״אנחנו לא באמת נכנסים לשום דבר קבוע. לא מוזיקה קלאסית, לא תיאטרון, לא פופ. אנשים קונים כרטיס כי הם יודעים שיקרה משהו שהם עוד לא ראו״.

״בכנות? אנחנו לא אוהבים את המילה מהפכה. אנחנו אנשי חינוך, ושינויים גדולים קורים דרך שינויים קטנים. לאט לאט. זה יותר שינוי ממהפכה״

לדבריו, פעילות התזמורת מתחלקת לשני מסלולים. הראשון הוא פרשנות לחומרים מוכרים ובהם פרויקטים כמו המופעים על הגשש החיוור, התרנגולים, יוני רכטר או אריק איינשטיין. ״אנחנו לוקחים חומר שאנחנו אוהבים, מפרקים אותו ומרכיבים אותו מחדש, וככה מנסים לומר עליו משהו חדש״. המסלול השני הוא יצירה מקורית לחלוטין -אליו משתייך המופע ״מצבי רוח״ שהוא ״שופן, רדיוהד והתנועה המוזיקלית שביניהם״.

״מצבי רוח״ עלה לראשונה בשנת 2022, זכה להצלחה בארץ ובעולם וכעת חוזר לבמה בישראל. מבחינת אופנהיים, מדובר בניסיון לבחון מחדש את עצם החוויה של קונצרט. ״אנחנו עובדים מאז 2005. בהתחלה היינו מקיימים פרויקט אחד בשנה ושורפים אותו. חד־פעמי, בלי תקציב, בלי מסגרת קבועה. מישהו פעם אמר עלינו שאנחנו הברנינג־מן של המוזיקה. העבודה במסגרת הנוכחית הפכה את הפעילות שלנו למסודרת ומתוכננת מראש.

מאיפה הגיעה המילה מהפכה לשם שלכם?

״בכנות? אנחנו לא אוהבים את המילה מהפכה. אנחנו אנשי חינוך, ושינויים גדולים קורים דרך שינויים קטנים. לאט לאט. זה יותר שינוי ממהפכה״.

אופנהיים ושרון הכירו כסטודנטים באקדמיה למוזיקה בירושלים. שרון למד קומפוזיציה, אופנהיים למד ניצוח, ומאז הם פועלים יחד כמעט כמו צמד יוצר אחד. ״אנחנו צוחקים שתזמורת המהפכה היא הבת הבכורה שלנו. היא נולדה לפני הילדים הפרטיים שלנו. היום אפשר להגיד שהיא כבר בגיל ההתבגרות״.

הדימוי הזה לא מקרי. תזמורת המהפכה היא מבחינתם לא רק גוף מבצע, אלא מעבדה. ״זה עבורנו לא פחות מגן משחקים יצירתי. אנחנו כל הזמן מחפשים. שואלים מה אפשר להכניס פנימה. איך מוזיקה יכולה לפגוש עוד שפות אמנותיות בלי לאבד את המרכז שלה״.

אחד המאפיינים המרכזיים ביצירות שלהם הוא השימוש בווידיאו. בפרויקטים רבים החומר המצולם הוא לא רק ליווי או המחשה. ״הווידאו מבחינתנו הוא חומר גלם מוזיקלי. הוא עוד חלק מהתזמורת. אנחנו לא מלווים את הווידאו – אנחנו מנגנים אותו״.

זו אולי אחת הדרכים המדויקות להבין את שפת העבודה של תזמורת המהפכה: המסך אינו תוספת, אלא כלי. הוא נחתך, נערך, מפורק ונבנה מחדש בדיוק כמו פרטיטורה. כך, לדוגמה, במופע על אריק איינשטיין, הכוונה לא הייתה רק להעלות חומרים ארכיוניים אהובים, אלא לבנות ״הופעה של אריק שלא הייתה״. ״אנחנו לא עושים פליי על הווידאו ומלווים אותו. יש רצון שאנשים יחזרו למוזיקה הזאת וישאלו: רגע, לא שמעתי את זה ככה אף פעם״.

כך גם במופע ״מהפכה בצוותא״ שעלה בחודש יוני השנה: שימוש בחומרי הארכיון של ״שירים בצוותא״ משנות ה־70, לא כערב נוסטלגיה, אלא כבסיס לרמיקס לפסקול הישראלי. ״זה לא ערב מחווה. אנחנו רוצים להגידב באמצעותו משהו על התקופה, ולתת לה נקודת מבט מוזיקלית חדשה – הקשבה שהופכת למסע אישי״.

---

תזמורת המהפכה | מצבי רוח יצירה לתזמורת בתנועה
מוזיאון תל אביב, 15.10, 16.12
הרצליה, היכל אומנויות הבמה, 20.10