כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

יעל ברלב, שתיקה יפה. צילומים: ליאור גלייכמן

השתיקה היפה והמטרידה של יעל ברלב

בתערוכה חדשה בגלריה עומר תירוש, יעל ברלב מנתחת ״רעשים״ מהילדות על ידי זכרונות אמיתיים ובדויים, בעזרת שימוש בחפצים או דימויים מוכרים, שמאבדים ממאפייניהם והופכים למאיימים

Yuval:

הי יעל, בוקר טוב, מה שלומך?

Yael:

מעולה, ואתה?

Yuval:

לא רע בכלל, תודה. ובואי נדבר על התערוכה החדשה שלך, אני סקרן מהתמונות שראיתי בינתיים. ספרי קצת מה מתוכנן, מה את הולכת להציג

Yael:

התערוכה תוצג בגלריה עומר תירוש ביפו והאוצרת היא הגר בריל. היא מורכבת מארבעה גופי עבודות שהותאמו במיוחד לחללי הגלריה: מיצב של מיכלי זכוכית עם רישומים רב־שכבתיים בחוטים, מיצב/ציור בדיו וחוטי רקמה על נייר פרגמנט מטופל, מיצב גופים אמורפיים בצורת גלמים מנייר פרגמנט, ומיצב בובות מעוותות ובעלות מומים. כל העבודות הן מתוך העולם הפרטי שלי, אבל הסצינות שבהן אלימות ומדברות על דברים שהשתיקה יפה להם: זכרונות ילדות מתעתעים, פחדים קולקטיביים, דברים שנשארים חקוקים בנשמה, לא מעובדים ומושתקים

יעל ברלב. צילום: רענן טל

Yuval:

אכן יש בהן משהו מטריד, לא מפוענח; וגם שם התערוכה, ״שתיקה יפה״, הוא אניגמטי. זה אולי מה שמצהירה הכותרת, אבל לא נראה מהעבודות שהשתיקה באמת יפה… או אולי תלוי למי היא יפה?

Yael:

התערוכה היא מעין סיכום לתקופה ארוכה מאוד שבה אני מנתחת ״רעשים״ מהילדות על ידי זכרונות אמיתיים ובדויים, וכמו שכתבה הגר, בעזרת שימוש בחפצים או דימויים מוכרים שמאבדים ממאפייניהם והופכים מאיימים

Yuval:

מה מושך אותך לחזור לתקופת הילדות?

Yael:

זה לא בדיוק לחזור, זה יותר להביט בה במבט של בוגר. היום, כשאנחנו יותר חשופים בגלל המדיה למה שקורה בארץ ובעולם עם אלימות נגד ילדים, זה הרבה יותר משמעותי בעיניי; הרבה מעבר למשפט שאמרו לנו בילדות (ונראה אז נורמלי לצערי) ״לא להכניס ידיים לכיסים של יוסף הזקן…״

Yuval:

אוי. זה לא נשמע כמו משפט נחמד…

Yael:

נכון, אבל כילדות בנות שש, הבנו אותו וידענו איך להתנהג

Yuval:

אז מה את רוצה שיקרה למי שיבקר בתערוכה? איזו מן חוויה את מזמנת לו? שמה הוא יבין או ירגיש?

Yael:

ראשית, אני כאן כדי להתריע ואולי גם לזעזע. מי שיבקר בתערוכה ירגיש אותה, והלוואי שזה יגרום לו לאיזושהי פעולה

Yuval:

את לא מפחדת ליפול למקום קצת דידקטי? או אולי צפוי?

Yael:

כן, פחדתי בזמן העשייה, אבל כשראיתי את התגובות של אנשים שנחשפו לעבודות, הבנתי שכל אחד קורא אותן או מתחבר אליהן מהמקום האישי שלו; הבנתי שיש פה משהו לא אישי אלא קולקטיבי והוא לא תלוי גיל. מבקרים הגיעו לסטודיו שלי בהזדמנויות שונות, וגם לתערוכות קודמות שהשתתפתי בהן, ושאלו שאלות שהשאירו אותי פעורת פה לא פעם. זה גרם לי להבין שאנשים מתחברים למה שעבר עליהם באופן אישי (ואלו לא אנשים שאני מכירה) דרך מה שהם ראו וחוו בעבודות. לכן אמרתי קולקטיבי: התגובות היו מכל מני גילאים, גם משכבת הגיל שלי וגם מצעירים

Yuval:

אז אפרופו תערוכות קודמות והסטודיו: ספרי קצת על עצמך ועל האמנות שלך לטובת מי שלא מכיר

Yael:

אני גרה ועובדת בכרמיאל. יצאתי ללימודי אמנות רק ב־2001, לפני כן הייתי במשך 25 שנה צורפת זהב. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות וגם בשתי תערוכות יחיד אבל רובן בגליל.

עבדתי בהמון טכניקות ותמיד רב־שכבתיות: רישומים שמורכבים מציור בגואש, עליו רישום בעיפרון, עליו רישום בטיפקס או מוחק ו… חוטי רקמה אדומים. עשיתי סדרה של חיתוכי נייר יפניים משולבים עם רשת משי מעליה, סדרה של מיכלי זכוכית שגם בהם שכבות של ציורים על שקפים בחוטי קרמה שיוצרים תלת־ממד.

אבל הכי מזוהה איתי היא הטכניקה שפיתחתי לעבודה עם נייר הפרגמנט. אני קורעת קרעים גדולים ומניחה שתי שכבות של קרעים כמו פאזל, שנטבלו בדבק. בתהליך היבוש הנייר מתקמט ונראה כמו עור זקן שמקבל ממש אופי גופני. עליו אני מציירת בדיו ובעט ובסוף רוקמת בחוט רקמה אדום. הנייר מאוד פריך ונקרע אבל ניתן לתיקון: זה אתגר גדול וגם תסכול לא קטן לעבוד עליו.

העבודות שלי משלבות אמנות עם קראפט, ויש לי תכונה ״פולנית״ אולי רעה, שאני לא זורקת עבודות קודמות. העבודות מאוחסנות בסטודיו ופתאום, אחרי מספר שנים, אני לוקחת אותן וממשיכה עם עוד שכבות ונוצרת עבודה חדשה. כמו גיאולוגיה

Yuval:

אז מהבחינה הזו, איפה את רואה בתערוכה הנוכחית המשך והתפתחות ואיפה את רואה בה משהו חדש?

Yael:

התערוכה הנוכחית, מבחינת הנושא שלה, היא המשך, אבל שלושה מתוך ארבעת המיצבים הם חדשים. לדוגמה, בנייר הפרגמנט עבדתי עד עכשו רק בדו־ממד ובתערוכה הזאת נכנסו הגלמים שהם תלת־ממד. מיצב הבובות הוא חדש ומשלב טקסטיל עם רדי־מייד (הראשים). מעולם לא עבדתי עם טקסטיל, סמרטוטים, תפירה – וזה שינוי. זה מבחינת החומרים. הנושאים הם ממש סיכום תקופה

Yuval:

אז מה עכשיו? יש כבר מחשבות למה תעשי אחרי?

Yael:

זהו שלא, אחרי תערוכה כזאת גדולה (בארבעה חללים) נוצר פתאום ריק ואז מתחיל החיפוש. אני מאמינה שיבוא משהו שיעורר אותי ויגרום לי להגיב וכך יתחיל דבר חדש

Yuval:

יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Yael:

כן, שהעבודה על התערוכה הזאת, שהתחילה כפנטזיה והתקדמה למשהו אמיתי, הייתה מרתקת ואשמח אם היא תסקרן ותגרום לאנשים להגיע, לראות, לחוות ולהגיב. אני אוהבת את התגובות


יעל ברלב, שתיקה יפה; אוצרת: הגר בריל
פתיחה: 17.5; נעילה: 19.6
גלריה עומר תירוש, מזל מאזניים 2 פינת כיכר קדומים 8, יפו העתיקה

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden