כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

אביב גרינברג, עבודה מוזמנת ללובי משרדי פייסבוק בתל אביב. צילומים: מ"ל

עבודה בעיניים // אביב גרינברג

אביב גרינברג יצר עבודה במיוחד בעבור הלובי של משרדי פייסבוק במגדל שרונה בתל־אביב

הפרטים הטכניים

Dusty Wave – חובטי שטיחים שזורים על לוחות עץ צבועים באפוקסי ותאורת פלורסנט. עבודת קבע בלובי של משרדי פייסבוק תל־אביב, מגדל שרונה עזריאלי.

מי אני

אביב גרינברג, בן 28, חי ועובד בתל אביב. בוגר תואר ראשון בבית הספר לאמנות רב־תחומית, שנקר. בזמן לימודיי בשנקר הצגתי תערוכת יחיד ראשונה, שמהכנסותיה תרמתי לאגודה למען הלהט״ב. יחד עם גיל רבי ייסדתי את ״מוסך״, אירוע רחב היקף של מוצרי יד שניה ואמנות בשיתוף מעצבים ואמנים צעירים, השם דגש על נגישות כלכלית תרומה ומעורבות חברתית. ב־2017 סיימתי את לימודיי עם פרויקט גמר מצטיין וב־2018 הקמתי מיצב בכניסה לחממת האמנים של יריד צבע טרי 10, הצגתי בתערוכות קבוצתיות ויצרתי שיתופי פעולה מסחריים, בין היתר במטרה להנגיש את האמנות לציבור. בימים אלו אני מסיים להפוך מפעל קטן לחריטה על חלקי מכוניות באזור רחוב המסגר לסטודיו.

העבודה

את השירות הצבאי שלי העברתי כמפקד/סוהר האחראי על כ־120 חיילים/כלואים בכלא 4 שבצריפין. הפלוגה בנויה בצורת ח׳ רצופת תאים, שבמרכזה מגרש מסדרים (רווחה שמועה שהמבנה שימש בעברו כאורוות סוסים). מסדרי ניקיון הם אחד מיסודות השגרה היומית בכלא, דרכם נבחנת המשמעת של הכלואים ובמחשבה שנייה – גם של הסגל. המבנה הישן והמתפורר מעולם לא הצליח להרגיש נקי. על אף השוואת התנאים וההאחדה בין האסירים, שמרצים את עונשם בכדי לעשות צדק עם החברה – הכלא התגלה כמקום שבו שוררים חוסר צדק, הפרדה ודעות קדומות, מקום שבו תיקון חברתי ושינוי לא יכולים להתרחש.

האופי הסיזיפי של הכלא התגלה במקומות נוספים בחיי. בני משפחה הנתונים למאבק מתמיד בהרגלים ופתולוגיות שנותרות ללא כל ריפוי. סביבת מגוריי – נווה שאנן בדרום ת״א – שבה בני מיעוטים שונים נאבקים בהזנחה מתמשכת מצד הרשויות העירוניות. כחבר בקהילת הלהטב״ק אני שרוי בתהליך של הגדרה וקבלה עצמית. תחת גאווה בבועה תל־אביבית, צבעונית וקוסמופוליטית, הקהילה נאבקת לשוויון ולתחושתי מטוטאת יום־יום מתחת לשטיח.

צבעי הניאון בעבודותיי נדגמים בדרכים שונות מנוזלי ניקוי וחיטוי צבעוניים, מפתים, ריחניים, ומלאי כימיקלים, המכילים גם את אותה קשת ליברלית. בעבודתי – בנסיון להשתחרר ממועקות ולהפסיק לשמור בבטן – אני מגחיך ומקדש את פעולת הנקיון הרפטטיבית, בעזרת חומרים זניחים כמו חובט השטיחים, מוצר שהולך ונכחד. השזירה של חובט אחד באחר מייצרת צורות חדשות, שטיחים מעוטרים ומחוררים, שלא משאירים מקום לאבק להצטבר ומעניקים לחומר הילה וזוהר.

צילום: טל ניסים

תעבירו את זה הלאה

בתקופת הבחירות ביקרתי בבירתנו, ירושלים. זה היה מחזה מחריד לראות מתמודדות מופיעות על שלטי חוצות בלב המרחב הציבורי – מחוקות, מרוססות ומבוטלות. הייתי רוצה לבנות מיצב חוץ שיהיה נוכח בנוף הירושלמי, כזה שמצריך הפקה יותר רצינית מקצת ספריי כדי להחריב אותו, שידבר ברוח הגוונים הרבים שישראל מכילה וידיר בגלוי דווקא ביטויי עליונות כוחנית ואלימה.

white peacock, הצבה בתערוכה ״מלון אוטופיה״

פלוס אחד

העבודה האחרונה שלי תוצג בסוף השבוע הקרוב ב״מלון אוטופיה״, פרויקט שאוצרת דנה גילרמן במסגרת סופ״ש הגלריות של צבע טרי במלון לייטהאוס מרשת מלונות בראון. בעבודה ״white peacock״ שילבתי על רקע קיר כהה קומפוזיציה של חובטי שטיחים לבנים עם נורות נאון בצבעי הקשת.

בתחילת דרכי ציירתי דמויות גדולות ממדים שנשאבו משלטי חוצות. עם הזמן לדמויות נוספו אובייקטים וסימבולים שעיטרו אותן. חלקם נשענו על סמלים תרבותיים ודתיים, חלקם לקוחים ממוצרי תעשייה ותחזוקה, בעיקר כאלה שאפשר למצוא בחנויות הקטנות בדרום תל אביב. בזמן הלימודים בשנקר עזבתי את הקנבס והמברשות לתקופה והשתמשתי בצינורות פלסטיק (מתוך דימויים שחזרו בציוריי). ניגשתי לאקט הפיסולי דרך המשקפת של הציור. אותה צבעוניות משמשת אותי עד היום, גם כמחשבה על מיקומו המרכזי של צבע ככלי ביד האמן וביד החברה.

צילום: אלירן דהן

x סגירה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden