כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

קרן ציטר, תוכן מקודם. צילומי הצבה: אייל אגיבייב

התוכן המקודם של קרן ציטר

אלמנטים פשיסטיים, סרטי אנימציה וספרי ילדים מוצגים בתערוכה תוכן מקודם במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב. ״קשה למצוא פואנטה בעבודה שלי״, אומרת קרן ציטר: ״אני רוצה שהצופה ישאל שאלות לגבי עצמו ולא לגבי מה ניסיתי להגיד״

Yuval:

הי קרן, מה קורה? מה שלומך?

Keren:

בסדר. סיימנו את האינסטליישן והלכתי לים וחזרתי עכשיו

Yuval:

יפה לך. אני לא בטוח שאני זוכר איפה את גרה לאחרונה: בניו יורק, נכון? זה משהו שחסר לך, הים?

Keren:

כן, אני גרה בניו יורק. לא כל כך חסר לי הים אבל היתה חסרה לי שמש, אז נראה לי הגיוני ללכת לים כדי לספוג קצת שמש. לא נכנסתי למים

Yuval:

כן, יש מצב שהמים עוד טיפה קרירים. בואי נדבר על התערוכה ואולי נתחיל בשם שלה, תוכן מקודם. דבר ראשון: אהבתי! יופי של שם. דבר שני: תגידי עליו משהו? על הקשר שלו למה שאת מציגה?

Keren:

אני קוראת הרבה דברים שבסוף אני מגלה שכתוב מעליהם בקטן ״תוכן מקודם״. חשבתי שהכותרת תשלים את התערוכה שיש בה הרבה אלמנטים פשיסטיים – דגלים גדולים וארוכים, עבודות וידאו על דיכוי ועינוי – ותוסיף משהו ענייני שקיים בכל מצגת חברתית או תרבותית – תוכן מקודם

קרן ציטר. צילום: קיארה טיבריו

Yuval:

וכשאת מגלה שזה תוכן מקודם זה מעצבן אותך או שאת משלימה עם זה? את יודעת לזהות שזה מקודם? כי את גם כותבת בעצמך

Keren:

זה מבלבל אותי, כי גם אם לאדם או חברה יש אינטרס לפרסם את התוכן הזה, זה לא אומר שזה לא נכון, אבל כותב עם פחות אינטרסים נראה יותר אוביקטיבי. לפעמים אני מזהה לפני, אז אני לא קוראת עד הסוף. תוכן מקודם שנראה אותו דבר כמו תוכן רגיל לא גורם לך לחשוד שזה תוכן מקודם. קרה לי כבר שלא חשדתי. אני לא זוכרת מה היה המוצר

Yuval:

אז אם לחזור לתערוכה (ולאמנות), העניין הזה של להבין מה את רואה, לזהות, זה משהו שמעסיק אותך באמנות? באמנות שלך? חשוב לך שיבינו אותך? שיבינו מה רצית להגיד? כי יש משהו אניגמטי – אם יורשה לי להגיד – בעבודות שלך

Keren:

אין לי משהו אחד (או שניים) שאני רוצה להגיד. זה אמור להיות התנסות או תהליך שאמור ליצור שאלות (כל עבודה והשאלות שלה) או הבנות. אז כן, אם מחפשים פואנטה, קשה למצוא את זה בעבודה שלי. אני חושבת שאני רוצה שהצופה ישאל שאלות לגבי עצמו/ה וההבנה שלו/שלה, ולא לגבי מה ניסיתי להגיד

Yuval:

כן, לזה התכוונתי. אבל אם להתעכב עוד רגע סביב הנושא הזה, מעניין אותי השימוש בפעולה של ״להבין״. כשאת אומרת שהצופה ישאל שאלות לגבי ההבנה שלו: ההבנה של העבודה? הוא צריך להבין אותה? או שהוא לא ״צריך״ כלום ושייכנס לגלריה ויראה את העבודה ומכאן ה״אחריות״ היא שלו? 

Keren:

כן, הוא צריך רק להסתכל על העבודה ולראות מה הוא מבין ומה הוא לא מבין, לחשוב מה יצר את ההבנה וחוסר ההבנה ומה יצר את מבנה העבודה

Yuval:

מה את יכולה לספר לגבי איך כל זה בא לידי ביטוי בתערוכה הנוכחית? הזכרת מקודם אלמנטים פשיסטיים ובטקסט התערוכה נכתב שאת דנה בכל שלבי החיים – מילדות לנעורים, מבגרות לגיל העמידה ולזקנה, בחוויה אימרסיבית על שתי קומות. הצלחת לסקרן

Keren:

יוקרנו שני סרטי וידיאו בביתנים קטנים מתחת לדגלים של התערוכה: אחד נקרא המראה והשני חפץ. המראה, מ־2007, צולם בשוט אחד כשהמצלמה נעה בצורת 8 (אין־סופית). העבודה מתארת אישה בסיפור בלי התחלה וסוף, בלי מקום או זמן, שמחכה לגבר (או אישור חברתי או חיים). הסרט מצולם בברלין והוא דובר גרמנית ואנגלית.

חפץ צולם בניו יורק והוא דובר רוסית. הוא עשוי מתשעה שוטים של מצלמה שמחולקים לשלוש מערכות. המצלמה לא זזה באף שוט, ישנו רק פוקוס שמשתנה, אין זום־אין או זום־אאוט. השחקנים צריכים להתאים את גופם לפריים ולמרחב של החדר. זה הופך לפחות משחק ויותר מיצג. 

הסרט מתאר קבוצה של שלושה גברים ואישה שמתכננים מסיבה ובדרך מתעללים ומשפילים את האישה. הם הורגים אותה בסופו של דבר. ישנה גם תעלה שנראית כמו ארון קבורה ובה מוצג סרט אנימציה לילדים. ילדים יכולים להיכנס בגב זקוף ומבוגרים צריכים להתכופף. בצד החיצוני של המנהרה ישנם שלושה ספרי ילדים ומבוגרים שאפשר לעיין בהם. 

וישנו עוד קיר שעליו ישנם רישומים בגובה העיניים של ילדים. מבוגרים יצטרכו להשפיל מבט. ישנם גם ארבעה רישומים של החדר שלי שאפשר לראות רק מהמרפסת של הקומה השניה, והם נראים כמו ירח או חלון

Yuval:

אנימציה לילדים וספרי ילדים? איך זה קרה?

Keren:

לפני המון זמן היה לי זוג חברים שנולדה להם ילדה – זה היה התירוץ שלי לכתוב ספר ילדים ראשון – הסנאית הסקרנית. אחרי כמה שנים כתבתי עוד שניים. בשנה שעברה הם יצאו לאור בהוצאה שוויצרית ודנית. הראיתי אותם למנהלת של מוזיאון באטליה שהיתה לי שם תערוכה, והיא הציעה לי לעשות סרט שיבוסס עליהם. בגלל שאני לא אוהבת אנימציה ומעולם לא עשיתי את זה, זה נראה לי כמו אתגר מעניין וככה זה יצא

Yuval:

כלומר עשית אנימציה כי את לא אוהבת אנימציה? אהבתי

Keren:

כן 🙂

Yuval:

הזכרת את המוזיאון באיטליה, זו התערוכה ״תוכן בוגר״ בבולצנו? מה הקשר בין שתי התערוכות מלבד הדמיון בשם?

Keren:

כן, זה המקום. בשתי התערוכות יש את הדגלים הגדולים של ape, ובשתי התערוכות יש פינת ילדים שמבוגרים צריכים להתכופף. בשתי התערוכות יש רישומים בגבהים שונים… ואולי זהו

Yuval:

אבל התערוכה העכשווית היא המשך שלה? משלימה אותה? משהו אחר?

Keren:

יכול להיות הכל; אולי היא בת דודה שלה. יש קווי דמיון, יש גם שוני, כשהתעסקתי עם החלל בתל אביב התערוכה באיטליה היתה לי בראש. גם אם ידעתי שהחלל שונה, אז אולי זה המשך? המשך חופף?

Yuval:

המשך חופף. מקבל. תגידי, אפרופו תערוכה דומה באיטליה ועכשיו בישראל, לאמנית שעברה מישראל לברלין ואז לניו יורק, ומציגה בכל העולם: את חושבת שלמקום שממנו באת יש השפעה על האמנות שלך? למקום שבו את גרה כרגע? יש הבדל בתגובות שאת מקבלת בהתאם למקום? או שזו כבר מזמן קהילה בין־לאומית ולמקום שבו אנחנו גרים יש פחות משמעות?

Keren:

בטח יש השפעה אבל אני לא יכולה להגיד מהי – הכל מעורבב. אין כל כך הרבה הבדל בתגובות – כי קהילת האמנים וצרכני האמנות היא פחות או יותר קהילה בין־לאומית. קשה למצוא אמנות עכשווית שמנותקת מהסצינה הבין־לאומית, כי היא מכתיבה את השפה (שפת האמנות)

Yuval:

אוקיי. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Keren:

ההההממ, לא יודעת… אולי עדיף סתם לבוא לראות במקום להגיד משהו 🙂


קרן ציטר: תוכן מקוּדם המרכז לאמנות עכשווית, צדוק הכהן 2א׳ (ליד קלישר 5), תל אביב
נעילה: 29.6; שעות פתיחה: ב-ה 14:00-19:00, ו-שבת 10:00-14:00

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden