כל מה שחשוב ויפה

תערוכת צעצועים: הרבה יותר ממשחק ילדים

מפרויד ועד משפחת סימפסון, ממטוסי בוכנה ועד חפצים מתקופת השואה. תערוכת צעצועים שנפתחה אתמול בתל אביב מראה שצעצוע זה לא סתם משחק

אוספי צעצועים נדירים מארצות ותקופות שונות; צעצועי מעצבים; צעצועי נוסטלגיה מפח, גומי ועץ; צעצועי ויניל; באטמנים, רובוטים, מיקי מאוס, פישר פרייס, מלחמת הכוכבים, צעצועי ספורט, מטוסים, מכוניות; צעצועים שעוצבו באקדמיות לעיצוב; ועוד, ועוד – הם רק חלק מרשימה ארוכה של צעצועים שמוצגים בתערוכת ״צעצוע״ שנפתחה אתמול (16.2) בהאנגר 22 בנמל תל אביב. אולם, על אף שמדובר באחת מהתערוכת המקיפות שהתקיימו בארץ בנושא – שמתפרשת על שטח של 600 מ״ר ותהיה פתוחה במשך שלושה חודשים – על השאלה הפשוטה ״מה זה צעצוע״, מתקשים המשתתפים לענות.

״אולי זו הזכות להיות ילד״, אומרת ליאורה פוגלמן, עוזרת לאוצרת ראשית באגף הנוער והחינוך לאמנות של מוזיאון ישראל, שמציגה בתערוכה את אוסף צעצועי הפלסטיק שלה. ״גם מלחייה יכולה להיות צעצוע״, אומר המעצב ירון לובטון, שמעביר בחמש השנים האחרונות קורס לעיצוב צעצועים במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, וגם זה לאחר שהוא חושב ארוכות איך לענות על השאלה. אחרי כמה שניות הוא מוסיף: ״צעצעוע הוא כל דבר שילדים יכולים לקחת ולהעביר איתו פרק זמן, כל דבר שיעשה להם את החיים טובים״.

״צעצוע הוא קודם כל הגשמת חלום בעבורנו״, אומרות לימור להב ואיה שהם, שתי היזמיות שעומדות מאחורי התערוכה, ונראה שהן מתייחסות בתשובה לא רק להגדרה הטכנית של האוביקט אלא גם לתערוכה עצמה. ״יש משהו בעיסוק בצעצועים שמצליח לחבר מיד למקומות הנקיים, לילדות, לכמיהה למחוזות אחרים של תמימות ומשחק. צעצועים מאפשרים לנו התבוננות על ייצוגים של עצמנו על ציר הזמן: אנו מביטים בהיסטוריה שלנו ובאבולוציה שלנו כחברה, דרך התפתחות הצעצועים״.

להב ושהם מכירות זו את זו כבר עשר שנים, ומבחינתן מדובר בחיבור טבעי. ״קמתי יום בהיר אחד והחלטתי לעשות פרויקט בתחום הצעצועים״, מספרת להב, בת 34, שהקימה בשנת 2008 את DNA Content, חברה שעוסקת ביזמות קריאייטיב. ״זה התחיל ממשהו הרבה יותר גדול כשהבנתי שאין מוזיאון צעצועים בארץ והחלטתי שאני רוצה להקים אחד כזה. איה הצטרפה אלי וביחד אנחנו עובדות על הפרויקט כבר שנה וחצי״.

שהם, בת 35, הקימה לפני עשר שנים את REIGN, חברה שעוסקת בהפקה ויזמות של אירועי אמנות ותרבות, מוסיפה: ״אנחנו לא מוזיאון וגם לא גלריה. אנחנו פרויקט שמנסה לבדוק מה זה צעצוע, אילו אסוציאציות המושג מעורר אצל כל אחד. היום כשאתה אומר צעצוע זה מעורר קשת של תחומים ושל דימויים. רצינו לקחת צעצוע כנושא על ולתת לו פרשנויות מכל מני זוויות, מכל מני נקודות מבט – של תל אביבים מגניבים ושל פרובינציאלים, של הורים וילדים, ישן וחדש, מחול, תיאטרון, אמנות, עיצוב, אקדמיות – לתת לכל אחד להתחבר אל הנושא״.

זה לא יותר מדי, קצת ״תפסת מרובה לא תפסת״?

״כשהתחלנו לחשוב על הפרויקט לא רצינו להתרכז, רצינו להציג עושר. כשמוזיאונים מציגים תערוכת צעצועים הם בדרך כלל מתרכזים בהבט אחד כמו צעצועי פח או צעצועים מכניים. אנחנו רצינו להציע תמונה מקיפה יותר: להציג את התפתחות הצעצועים לאורך זמן, איפה הם היום – החל בצעצועי עץ, דרך צעצועי ויניל במהדורות מוגבלות שנמכרים באי־ביי, ועד צעצועים מתקופת השואה ממוזיאון ישראל״. ולהב מוסיפה: ״היום כשאומרים צעצועים אנחנו ישר חושבים על טויס־אר־אס, על כל הפן הצרכני של עולם הצעצועים. כאן היה לנו רצון וחלום להקים מיני מוזיאון שמספק הצצה מגוונת לעולם הצעצועים״.

אפרופו ציר הזמן: מה עם התייחסות לצעצועים בעידן הדיגיטלי?

שהם עונה בחיוך: ״זה בשנה הבאה, יהיה ׳צעצוע 2׳. אבל דווקא כאמא אני מזהה כמיהה לחזור לבייסיק, לגינה, ערגה לצעצועים הנוסטלגיים. ילדים יותר גדולים יושבים על המחשב וההורים נורא רוצים להוציא אותם משם. יש רצון בחוייה בעלת ערך חינוכי, חברתי והתפתחותי״.

זה לא חסר סיכוי?

״תמיד נרצה נוסטלגיה ורומנטיקה, תמיד יהיה געגוע, גם אם הילדים של העתיד ישחקו במחשבים, לא יהיה להם רכב עץ צעצוע? תמיד יהיה. גם היום הם משחקים בישן ובחדש: הם גם משחקים בגואש וגם מציירים על האייפון״.

אחד החלקים המרכזיים בתערוכה הוא אספני הצעצועים. יש משהו שמקשר ביניהם?

להב: ״החוט המקשר הוא המקום הילדי, הם לא ויתרו על המקום של הילד והם מחוברים לגמרי לילדות. אבל, אני לא יודעת אם אצל כולם זה נובע מאותו המקום בדיוק״.

שהם: ״גם להם אין תמיד תשובה למה הם אוספים צעצועים. שאלתי את אחת האספניות למה את אוספת, היא לא ידעה להגיד. שאלתי אולי זה קשור לעליה שלה לארץ, והיא אמרה שזה התחיל קודם לכן. לא כולם יודעים לענות על זה – אצל חלק זה חיבור לאסתטיקה, אצל חלק חיבור לילדות, חלק אוהבים לנבור בשווקים, חלק הגיע לזה במקרה. לכל אחד המקום שלו״.

עולם רגשי עשוי מפלסטיק

ליאורה פוגלמן, שמציגה בתערוכה את אוסף צעצועי הפלסטיק שלה, מספרת שלפני התערוכה היא מצאה את עצמה לראשונה מתמודדת עם הנסיון להגדיר את האוסף שלה. ״קראתי לו ׳מגנט של פלסטיק׳ כי זה מה שאני מרגישה כלפי פלסטיק: דברים מפלסטיק נדבקים אלי. החומר הזה מטריף אותי, אתה רואה את זה עלי בתכשיטים, במשקפים. כבר 30 שנה שאני קונה, מקבלת, מבקשת או מאמצת חפצים מפלסטיק. כשאין להם ערך ממשי אני צריכה להפעיל את קסמיי. וכשרוצים להעליב אותי אומרים לי שהעולם הרגשי שלי עשוי מפלסטיק״, היא צוחקת.

בין הצעצועים שמופיעים באוסף של פוגלמן אפשר למצוא לצד דמויות של חתן וכלה, בובות לעוגה, את דמותו של זיגמונד פרויד וכמה דמויות מסדרת הטלוויזיה ״הסימפסונים״ גם אוסף גדול של בובות מיקי מאוס – כולם כמובן מפלסטיק; חלקם יקרים ובעלי ערך, חלקם יותר זולים. במהלך הראיון מוציאה פוגלמן מדי פעם מהתיק עוד צעצוע ועוד בובה עד שלאט לאט הם משתלטים על השולחן הצר, על המחשב ועל כוסות השתייה. הבובה הראשונה שהיא מוציאה היא בובה של ילד בבגד ים אדום שמחזיק דג בצבע טורקיז ומצביע על החזה שלו. ״יש בה קסם של עיצוב מושלם, כל מה שצריך להיות בצעצוע״, היא אומרת. ״אם אותו צעצוע היה עשוי מחרסינה הוא לא היה עושה לי את זה – הכל מתחיל בחומר. בנוסף, בכל חפץ שאני לוקחת ליד אני מחפשת שילוב של עיצוב והומור״.

זו הסיבה לחיבה למיקי מאוס?

״תחשוב על זה: למה מיקי מאוס נשאר עד היום כזאת הצלחה גדולה? זו עבודת עיצוב מושלמת. מספיק שיש לך חפץ עם שתי אוזניים שחורות ואז הוא מיד מזוהה. יש גם את הצבעוניות של האדום והשחור״.

איך המשפחה שלך מתמודדת עם התחביב שלך?

״המשפחה שלי מנסה לחיות עם זה בשלום, למרות שזה די משתלט על הבית. הבן שלי מצד אחד זה לא מעניין אותו, ומצד שני הוא אומר לי ׳את מורישה לי את זה, זה ברור לך׳״.

אז אולי בכל זאת, מה זה צעצוע?

״זה לא משחק, אני לא משחקת בהם. אולי צעצוע הוא משהו שמבוגרים יוצרים לילדים, משהו שמגלם בתוכו את הילדות של מי שעיצב אותו, ובוודאי את התקופה – יש הבדל בין מה שיוצר פעם לבין מה שמיוצר היום. צעצועים מגלמים בתוכם את הצרכים שלנו ואת היכולות שלנו להזדהות. אולי צעצוע הוא הזכות להיות ילד: העובדה שכל כך הרבה מבוגרים אוספים צעצועים ודאי אומרת משהו. לא בכדי אנשים מתאבלים על צעצועים שהם זרקו והולכים להורים שלהם לראות אולי הם שמרו משהו״.

אספן אחר שמציג בתערוכה את האוסף שלו הוא המעצב התעשייתי ירון לובטון, שמציג אוסף של מטוסי בוכנה. אולם, במקרה של לובטון האוסף הוא רק אחד מהצדדים של העיסוק שלו בצעצועים. לפני שש שנים הקים לובטון סטודיו שמתמחה בעיצוב צעצועים, נותן שירותי פיתוח לחברות בארץ ומנסה לפתח צעצועים בעצמו. בכובע אחר שלו מעביר לובטון קורס לעיצוב צעצועים במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל.

״חשוב לציין שיש הבדל בין משחק לצעצוע״, מחזק לובטון את דבריה של פוגלמן. ״לצעצוע אין חוקים מוגדרים. כשאתה משחק בפליימוביל לא אומרים לך איך לשחק. זה לא טאקי, טריוויה או שחמט שיש לך חוקים מוגדרים. צעצוע מאפשר להגשים פנטזיות. באפריקה תראה ילדים שלקחו בקבוק ועושים ממנו מכונית ויש להם את הצעצוע הכי מדהים בעולם, ופה תן לילד אוטו עם שלט ומיד נדמה לו שהוא יושב מאחורי ההגה״.

בשבוע שעבר חזר לובטון מנירנברג, שם התקיימה אחת מתערוכות הצעצועים הגדולות בעולם. בדומה לשהם שזיהתה ערגה לצעצועים ישנים, גם לובטון מספר על תחושה דומה. ״זיהיתי חזק מאוד השנה – לפחות באירופה – המון ניסיון לחזרה למותגים ישנים שהיו פעם בשוק: הדבורה מאיה או מונצ׳יצ׳י הקוף הקטן שמוצץ אצבע. יש גם מגמה ירוקה די חזקה – משתמשים בפלסטיק ממוחזר, ידידותי לסביבה ויש הרבה שימוש בעץ, שימושים חכמים בכל מיני אזיקונים שאפשר להרכיב כל מיני דברים, פקקים של בקבוקים. יש גם הרבה התיחסות למיחזור ואנרגיה ירוקה, אבל לא בחברות הגדולות – שם הס מלהזכיר.

״מצד שני יש המון צעצועים עם טכנולוגיה מרשימה, כל מני משחקים עם חיישנים שאתה דוגם צבע מהחולצה שלך ואז אתה מצביע על הבובה והיא נצבעת בצבע שדגמת; יש פיינטבול שכולו דיגיטלי; ויש גם כל מיני רובוטים קטנים, חרקים שרצים בכל מיני מקומות. בנוסף כמובן שגם מקומם של הביתנים המסורתיים לא נפקד כמו לדוגמה ביתן בגודל של כל גני התערוכה שמוקדש לרכבות״.

מגניב.

״מגניב לאללה. אתה שואל את עצמך מי קונה את כל זה, מי צריך את ההצע המטורף הזה? אתה רואה כמויות לא יאומנו של צעצועים, המון אנשים מתפרנסים מזה. מצד אחד אתה מתחיל לפנטז על עוד רעיונות ומצד שני זה יכול לעורר תסכול שהכל כבר עשו, על הכל חשבו. זה מי טראנס, הפגנה של אור צבעוני ויזואלי״.

מה חשוב בצעצוע?

״קודם כל פשטות, שהמסר יהיה פשוט. חשוב גם שהערך המשחקי שלו יהיה כזה שלא ימצה את עצמו אחרי חמש שניות, וזו גם הסיבה שגימיקים כמעט ולא באים בחשבון. ברור שיש גימיקים, העולם הזה בנוי על גימיקים, אבל צעצוע לא יכול להית גימיק ובזה זה נגמר. זה נהיה קשה משנה לשנה, אבל בגלל זה צעצועים כמו פליימוביל או לגו מצליחים כי אנחנו משתמשים בדמיון שלנו, אתה יכול לעשות איתם מה שאתה רוצה״.

מה הערך החינוכי של ברבי?

בניגוד לסברה הרווחת, כשלובטון מתאר את התכונות הרצויות לצעצועים, תכונה אחת בולטת בחסרונה: חינוכי. עשרות תיאוריות פדגוגיות והמלצות שיווקיות קורסות למשמע דבריו ש״צעצועים באופן כללי לא צריכים להיות חינוכיים, זו לא המטרה הראשונית שלהם״.

הורים שקונים צעצוע לא צריכים לחשוב אם יש לו ערך חינוכי?

״מה זה ערך חינוכי? היום הצעצועים היחידים שמחנכים הם הצעצועים המקיימים שאומרים לך לשמור על הסביבה. אני לא רואה ערך חינוכי ב׳ג׳י.איי.ג׳ו׳. מה הערך החינוכי של ברבי? תהיי יפה ותסתמי?״.

אני בטוח שלחברה שמייצרת את בובות ברבי תהיה תשובה אחרת.

״אני מסתכל בראייה אוביקטיבית של המוצר; לכל אחד יש ערכים חינוכיים משלו. יש הרבה מוצרים שמחנכים אותנו לצרוך הרבה. השאלה מה זה ערך חינוכי בעיניך?״.

תשובה מקורית לכך אפשר למצוא ב״לוקאלי״, עבודה אחרת שמוצגת בתערוכה, שנעשתה על ידי אבישר גולדמן במסגרת פרויקט הגמר שלו במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. ״מספר רחובות דרומה משדרות רוטשילד הנקיות חיים אלפי אנשים בעוני קשה, חלקם בתנאים של ניצול״ אומר גולדמן. ״עובדים זרים, פליטים מסודן, תושבי השכונות העניות של יפו ודרום העיר והומלסים, יוצרים קהילה גדולה שאנו נוטים לפספס, לפעמים מחוסר ידיעה ולפעמים מרצון לא לראות צרותיה. הארגונים המעטים שפועלים יום וליל בכדי לסייע לאוכלוסייה זו, קורסים תחת קשיים כלכליים ונאבקים באטימות חברתית וממשלתית״.

גולדמן עוסק אמנם בעולם של צעצועי המעצבים, מוצר שהפך למבוקש מאוד בשנים האחרונות, אבל כדי להעביר מסר של אחריות חברתית. ״על פי רוב, צעצועים אלה מיוצרים במהדורות מוגבלות ועלותם גבוהה מאוד. במסגרת הפרויקט שלי יצאתי לרחובות ואספתי זבל ושאריות של בדים, עץ, פלסטיק ומתכת. מהם הכנתי דמויות שמבוססות על אנשים אמיתיים, שחיים לצדנו, במטרה להעמידן למכירה כמוצרים מעוצבים ובמחירים גבוהים. הכסף שמתקבל בעבור הקניה עובר ישירות לארגון ספציפי שמסייע לסקטור שאליו משתייכת כל אחת מהדמויות. כיוון שחומרי הגלם ממוחזרים, ועלות יצורם של הצעצועים כמעט אפסית, המשמעות היא הכסף שישלמו הרוכשים יועבר כמעט במלואו לאנשים שזקוקים לעזרה״.

איציק רנרט, ראש המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, סבור שיחודה של עבודתו של גולדמן חודה בכך ש״אף שהיא נעשתה כפרויקט גמר במסלול לעיצוב גרפי במחלקה לתקשורת חזותית, היא אינה נכנעת להגדרות ׳איור׳, ׳אמנות׳, ׳עיצוב גרפי׳, ׳עיצוב מוצר׳, או ׳מלאכת יד׳. היא עבודה של תקשורת חזותית במובן הפשוט והעמוק ביותר של המושג, בכך שהיא מתקשרת חזותית את המסר שלה, באופן ברור ומובן לכל, שהוא בה בעת רב רבדים.

״חלקי החפצים המיותרים, העזובים, המושלכים, ספוגי הזיכרונות והעלבון, שהיו פעם אהובים, השאריות שהותירו מאחוריהם השבעים ובני המזל, עוברים מטמורפוזה ושבים להיות אובייקטים של תשוקה. אך כעת, לצד התשוקה הנוצרת במפגש עם יופיים ופתיינותם המורבידית מעט, אנו חשים גם היכמרות של הלב. השבור, המנוצל והמושפל, תובע ומקבל את מקומו כחפץ מעוצב ובעל ערך (אפילו כספי), ובמקביל מתפקד כמטאפורה בעלת אמירה חברתית ופוליטית ברורה. אין  דבר שלם מלב שבור, ואין צעצוע אנושי מזה שהורכב משאריות, ושמטרתו – מעבר ליופיו ולרגש שהוא מעורר – לייצר שינוי אמיתי בעולם ובמציאות, ולגרום לנו לעזור לחלשים שביננו. הפליט, המיעוט, הזר, האביון – כולם תלויים כאן על הקיר, להנאתכם״.


בתערוכת ״צעצוע״ שלושה אגפי תוכן: תערוכת אמנות, תערוכת אוספים ותערוכת עיצוב צעצועים של בוגרי האקדמיות לעיצוב. תערוכת האמנות, באוצרות גלריה טבי לאמנות ובניהול קרן גילרמן הראל, למען ילדים בסיכון המטופלים באמצעות ויצו ישראל, היא תערוכת קונספט המארחת 50 אמנים שתרמו יצירות למכירה למען ילדים בסיכון המטופלים באמצעות ויצו. בתערוכה מציגים אמנים מובילים את הפרשנויות האישיות שלהם לנושא צעצועים וילדות באמצעות מדיומים מגוונים כמו ציור, צילום, פיסול, תחריט, הדפס, אמנות עכשווית, מיצב, וידאו ונוספים. בין האמנים המשתתפים בתערוכה: ערן שקין, פיליפ רנצר, יוסף קריספל, דוד עדיקא, ציבי גבע, אנג׳ליקה שר, אורי גרשוני, פסי גירש, קרן שפילשר, גבי נתן, נדב ויסמן יאן ראוכוורגר, טליה ישראלי, רקפת וינר עומר ואחרים.

בחלל השני ממוקמת תערוכת אוספים נדירים של אספני צעצועים ביניהם בובות, באטמנים, רובוטים, צעצועי פח, גומי, אוסף פישר פרייס, מלחמת הכוכבים, צעצועי פלסטיק, אוסף מיקי מאוס, צעצועי ספורט, צעצועים מהספרות, מטוסים, מכוניות וצעצועים שנעשו על ידי אנשים בביתם. כל האוספים מציגים פריטים משנות ה־20 ועד היום. בין האספנים שמציגים את האוספים שלהם: דוד טרטקובר, רני רהב, ליאורה פוגלמן, טניה לוטן, זאב אנגלמאיר ואחרים. כמו כן יוצגו אוספים של צעצועי מעצבים וצעצועי ויניל, המהווים סצנה חדשה של אספנות צעצועים. צעצועים חדשים אלה עוצבו על ידי מעצבים ואמנים בינלאומיים כמו פיליפ סטארק, גרי בייסמן או זויה צ׳רקסקי, ונמכרים במהדורות מוגבלות במחירים גבוהים ביותר. צעצועים אלה מושפעים מעולמות הקומיקס ותרבות רחוב.

בחללים נפרדים יוצגו צעצועים שעוצבו על ידי סטודנטים ובוגרים במחלקות לעיצוב תעשייתי בבצלאל ובמכון טכנולוגי חולון. בחלל נוסף ימוקם מיצב חברתי של אבישר גולדמן, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר שיציג עבודה של בובות המציגות דמויות משולי החברה. בנוסף, במהלך התקופה שבה תפעל התערוכה יתקיימו בחללי האנגר 22 מופעי תיאטרון, מחול ומוסיקה בהשראת צעצועים. בסופי שבוע יתקיימו סדנאות חווייתיות לילדים, הרצאות ומפגשים למבוגרים בנושאים צעצועים למבוגרים בלבד, ההיסטוריה של הצעצועים, צעצועים כערך חברתי, צעצועי המחר, עיצוב צעצועים ועוד.

הכתבה פורסמה בגרסה קצרה יותר במוסף גלריה של עיתון הארץ

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden