כל מה שחשוב ויפה
קרקס הבריחה: שבוע העיצוב ירושלים 2021
אמי ספרד וניר מצליח במקום לאמנות. צילום: אבי אמסלם

בית הנייר של אמי ספרד וניר מצליח

״שקיעה״, התערוכה הזוגית של אמי ספרד וניר מצליח במקום לאמנות בקריית המלאכה, מציבה במרכז את דימוי הבית ומזמינה את הצופה להיכנס לחלל שברירי וטעון

אמי ספרד וניר מצליח נפגשו בלימודי התואר השני באמנות באוניברסיטת חיפה, אבל החיבור לעבודה משותפת לא היה מובן מאליו והבשיל רק בהמשך. ב״שקיעה״, תערוכה זוגית שהם מציגים בימים אלה במקום לאמנות בקריית המלאכה (עד 27.7), השניים יצרו יחד בית דמיוני שהוקם בתוך הגלריה, בהצבה מיוחדת למקום. על ידי הצבת קירות, חלונות ודלת עשויים נייר ומסכים, הם מחלקים את החלל ומזמינים את הצופים אל הבית פנימה. אולם הבית הוא מרחב שברירי ופריך, טעון ומבלבל. 

ספרד משלבת את עולם הרישום והציור עם עולם וירטואלי תלת־ממדי, המבוסס על פלטפורמות של משחקי מחשב. מצליח בונה עולם ציורי בחומרים פריכים ופגיעים: נייר אורז סיני, גרפיט, פחם, דיו, צבעי מים. הטיפול בנייר באמצעות דבק מעניק לו עמידות ועומק. האוצרת, שרון פוליאקין, סייעה להם באיחוד הקולות והסגנונות של עבודתם השונה להיגיון משותף, מבלי לאבד את השפה האישית המובהקת של כל אחד מהאמנים. 

המשחק בבית וירטואלי ושברירי עונה על סוגיות שמעסיקות את שניהם. ״תמיד חיפשתי פרטנרית לתערוכה זוגית, אבל כל השנים לא מצאתי חיבור טוב ואמיתי״, אומר מצליח. וספרד מוסיפה: ״הכרתי את העבודות של ניר, ולמרות שאנחנו עובדים במדיומים שונים הייתה לי הרגשה של חיבור. עולם הדימויים שממנו אנחנו שואבים וגם אופן הטיפול שלנו בדימויים הרגיש לי מאוד דומה. הדימויים שלנו תומכים ותורמים האחד לשני, גם לעבודה האישית וגם במשותף, יש איזון בינינו. כמובן שגם האופי של שנינו מתאים ומאפשר את העבודה יחד – דבר שהוא כלל לא מובן מאליו. היה תענוג לעבוד לקראת התערוכה״.

אמי ספרד וניר מצליח. צילום: ורד נסים

רצינו תהליך זוגי אמיתי: שכל אחד מתערבב ביצירה של השני, שיש דיאלוג מחשבתי, שיש איזונים אחד מול השני, שיוצאים מעולם דימויים זהה וכל אחד מדבר בשפה שלו ומוצאים את נקודות החיבור, תכלס זוגיות

״לא רצינו שתי תערוכות יחיד נפרדות או שאוצר חיצוני חיבר במקרה שני אמנים לתערוכה, כמו שקורה הרבה. רצינו תהליך זוגי אמיתי: שכל אחד מתערבב ביצירה של השני, שיש דיאלוג מחשבתי, שיש איזונים אחד מול השני, שיוצאים מעולם דימויים זהה וכל אחד מדבר בשפה שלו ומוצאים את נקודות החיבור, תכלס זוגיות״, אומר מצליח.

תכנון החוויה בחלל היה חלק מהעבודה לקראת התערוכה, מוסיפה ספרד: ״רצינו שאיך שנכנסים תהיה תחושה פיזית אחרת. ככל שהתקדמנו הקונספט התחדד ונוצרה לנו תמונה ברורה של החלל. השארנו מעט מקום למשחק, ושרון פוליאקין הביאה נקודת מבט חיצונית שדייקה את התוצאה הסופית״.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

התערוכה מפגישה גישה מסורתית של יצירה על נייר – של מצליח – אל מול עשייה וחשיבה דיגיטלית – של ספרד. דימוי של צילום חדשותי מהמדיה הופך לציור בגובה שני מטר וחוזר להיות דימוי בעבודת וידאו תלת־ממדית. על החלון עבודת נייר של מצליח, שנעשתה במיוחד למידותיו.

ספרד: ״אחד הנושאים המרכזיים שמעניין אותי לחקור זה הביטוי הציורי בתוך העולם הווירטואלי התלת־ממדי. השפה הציורית של ניר מסקרנת אותי. מעבר לקו, כתם, צבעוניות וקומפוזיציה, יש בציורים שלו חומריות – טקסטורה שעוברת טוב בתוך העולמות שלי״.

צילום: אבי אמסלם

מצליח מתאר את התהליך: ״יצאנו לדרך בבחירת מאגר דימויים מצומצם – עד עשרה דימויים שמגיעים מהעיתונות ומהתקשורת המקומית, ושאנחנו שנינו מחוברים אליהם. לאחר מכן אני רשמתי רישום ענק של בית על נייר אורז סיני, עם גרפיט והמון שכבות של דבקים מקשים משני הצדדים. בהמשך צילמתי את הציור, ואת הצילום אמי לקחה לעולם הווירטואלי שלה״.

דימוי הבית עלה כחלק מהעיסוק בתערוכה זוגית. ״ההחלטה לעבוד לפי חלל והמחשבה על תערוכה זוגית הובילו למחשבה על בית. מסתכלים פנימה על יחסי הכוחות הזוגיים, נפשיים, רגשיים, אישיים. ומסתכלים החוצה מהבית אל הציבורי, הפוליטי, ההיסטורי, האמנותי״, אומר מצליח.

עד כמה ההקשר הפוליטי של הדימויים נוכח ומשפיע על החוויה בתערוכה?

ספרד: ״אני חושבת שתפקיד האמן הוא להאיר תופעות, לכוון את הזרקור כדי לעורר מחשבה. אני מקווה שהתערוכה עושה את זה. חשוב לי לעסוק בנושאים פוליטיים כי הם משמעותיים מאוד בחיים שלנו בארץ. חשוב לי גם לעשות זאת בצורה מכילה שמאפשרת לאנשים להתמודד בדרכם״.

מצליח: ״במהלך השנים הפרספקטיבה שלנו כיוצרים משתנה. היא משפיעה על האופן שבו אנחנו חווים ומפרשים את החיים סביבנו. היום שנינו מוצאים את עצמנו במקום דומה, רואים את העולם דרך פריזמה של בעלי בית ומשפחה. נקודת המבט הזו מייצרת הזדהות ומדגישה את הקשיים במציאות המקומית ואת ההשפעות החברתיות, התרבותיות והמוסריות של המציאות הזו עלינו. חשוב לי שהקריאה הפוליטית של התערוכה תהיה עוד שכבה נוספת במכלול החוויות שהתערוכה מנסה לייצר, אבל לא תהפוך לקריאה היחידה שמכתיבה את החוויה של הצופה״.

מה היחס בתערוכה בין הייצוג הנשי לגברי?

ספרד: ״בעיניי, דמויות הנשים והגברים בתערוכה הן שיקוף שלנו, האמנים, ומייצגות את הרגשות והמחשבות שלנו. הייצוג הנשי והגברי משלימים האחד את השני ומייצגים את האיזון בין תפקידי ההורים בבית״.

מצליח: ״עבודות הנייר שלי הן חמות, גדולות, רגשיות, חומריות, בעלות גוף. סוג של תבליט ומטען וזיכרון, מסמלות פעולה רישומית פיזית שנעשתה על קירות הסטודיו בג'סטות ענקיות בסטודיו – אני רואה בזה פעולה גברית יצרית מאוד. בהמשך לזה בחלל התערוכה מופיעה פיאטה גברית, של גבר הנושא על ידיו את בנו, וכן דימוי של שני גברים תלויים בקליפס על חוט המתכת המתוח לכל אורכה של הגלריה ומחלק אותה לגריד״.

צילום: ורד נסים

שני האמנים עברו בשנים האחרונות תהליכי שינוי. מצליח עבר מציור על קנבס או נייר עם גבולות מוגדרים – ציור תלוי על קיר – לעבודת הצבה בחלל, של מגזרות נייר. ספרד עשתה מהלך של מעבר מציור ריאליסטי של שמן על בד לעבודה בתוכנות ועולם וירטואלי.

מצליח מתאר את התהליך כסוג של שחרור: ״בשנתיים האחרונות הדמויות והדימויים שלי פרצו את גבולות הקנבס ואת הפורמט של הנייר והשתחררו קצת מהכבדות שלהם. הם הפכו למגזרות נייר שקיבלו נפח פיסולי. כדי לנסות לשחות בבטחה בתוך מערבולות של מחשבות ושל דימויים ויזואליים, מהעבר ומההווה, עליהם להפוך מוחשיים ולהיגזר במספריים לצורה חד־משמעית. רק כך ניתנת לי האפשרות להסתכל עליהם מבחוץ.

״אני ממשיך לזקק את הנושאים שהעסיקו אותי כל השנים אבל מפרק את העולם שלי לדמויות, לרקעים ולהבזקי תמונות מסרטים, ברגע שבו הם פוגשים זיכרון ישן, מתחברים לציטוט מתולדות האמנות וביחד בונים עולם אסוציאציות חדש לי. הרצפה, הקיר והתקרה הפכו להיות שחקן מרכזי בעבודת האמנות. ההצבה של העבודות משתנה כל פעם מחדש בהתאם לחלל התצוגה, ובהתאם למקום שבו אני נמצא אותו רגע, אני מפרק את הציור לחלקים.

״זה מאפשר משחק אין־סופי בקומפוזיציה, שמשחרר את הציור מגבולות המסגרת והתלות בקיר. פעולות אלו מזמינות את הצופה לתוך מרחב העבודה ומכלילות אותו כחלק מהפעולה האמנותית, בין אם במובן הפיזי בין אם במובן המחשבתי. הצופה לא מקבל תמונה סופית ומוגדרת במסגרת, הוא יכול להמשיך לממש במחשבתו את פוטנציאל החיבורים האין־סופי של העבודות. העבודות בוחנות ואולי אף מתריסות כנגד המורשת של עולם הציור. מעבר לעיסוק החומרי/צורני גם העיסוק התוכני נושק ועוסק בגוף: אני מתעסק בפרימה של הפורמט, בוחן כיצד הנייר משתנה והופך להיות אלמנט ציורי פיסולי בחלל״.

ספרד: ״המעבר שלי קרה באופן טבעי. עניין אותי תמיד גם במדיום הציורי לייצר עולמות שאליהם יכול הצופה ׳לשקוע׳. טכנולוגיות תלת־ממד מאפשרות יצירת עולמות מורכבים עם שכבות נסתרות ומורכבות. הם מאפשרים אינטראקטיביות שמערבת את הצופה. אני חושבת שבאופן טבעי העיסוק במדיום הדיגיטלי מעלה שאלות על האופן שבו הדימוי משקף את המציאות בימינו״.

אמי ספרד וניר מצליח. צילום: אבי אמסלם

צילום: אבי אמסלם

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden