כל מה שחשוב ויפה

ראש חדש לשנה החדשה // 2019

מיוחד לפורטפוליו: גיא רז, סמדר שפי, יהושע גוטמן‎, גיא בן נר, אילן בז׳ה, מיכל קסטיאל, יוסף קריספל, תמי ברנשטיין, ערן חדד ברק, אורית בולגרו, ליאת לביא, איילה לנדאו - מציגים את עצמם ומספרים על החזון ועל התכניות לעתיד

לקראת ראש השנה פנינו לבעלי תפקידים חדשים בשדות העיצוב והאמנות שנכנסו לתפקידם בשנה האחרונה ופותחים כעת שנה חדשה. הם צמחו בשדות העיצוב והאמנות המקומיים ועסקו עד כה בהוראה, במחקר, בניהול וביצירה. חלקם רואים בתפקידם החדש הזדמנות לפיתוח רב־תחומי, חלקם מדגישים את האחריות הסביבתית, הפוליטית והחברתית שבתפקיד, וחלקם מקווים ליצור תחושת שייכות ובטחון שתוליד יצירתיות ורעיונות חדשים.


צעד אחר צעד עם בניית תכנית שימור, מורשת והנגשה ארוכת טווח, אני מקווה להביא להגשמת החזון של הקמת ״הבית לצילום״ בארץ, במוזיאון ארץ־ישראל

גיא רז. צילום: טל שוורץ

גיא רז

בן 55. אוצר לצילום במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.

מה עשית קודם

מאז 1993 צלם, חוקר ואוצר עצמאי לצילום. במהלך השנים, לצד היותי צלם פעיל המציג בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם, התחלתי להתחקות אחר ההיסטוריה של הצילום בארץ. בשנת 2000 ערכתי שני גיליונות של מגזין האמנות סטודיו, שנקראו ״על היסטוריה של צילום מקומי״. אלו הובילו להוצאתו לאור של הספר ״צלמי הארץ״ (2003) ובו קורות חייהם של 200 צלמות וצלמים. מאז אצרתי תערוכות צילום בדגש מקומי, היסטורי ועכשווי בארץ ובעולם, רבות מהן הוצגו במוזיאון ארץ־ישראל.

ציון דרך מהשנה האחרונה

בשנה האחרונה התמקדתי בכניסתי לתפקיד ולימודו בתוך מארג המוזיאון. לצד זה אצרתי ארבע תערוכות הממשיכות את רעיון חקר והצגת ההיסטוריה של הצילום בארץ. במוזיאון ארץ־ישראל אצרתי את ״דוד רובינגר – אמת צילמתי״ ואת ״הים של תל אביב״. במקביל אצרתי מספר תערוכות מחוץ למוזיאון, ובהן ״מיכה בר־עם –  קיבוץ״ בבית שטורמן, ו־״רינה ניקובה – בלרינה תנ״כית״ בפולין.

חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה

לאחר שנבנה השנה במוזיאון ארכיון חדש לאוספי הצילום החשובים של המוזיאון, השאיפה היא לקטלגם ולהנגישם דיגיטלית בעתיד, וכן לקלוט ולהציל אוספים נוספים. כמו־כן אני בעיצומו של מחקר מקיף על צלמי התנועה הקיבוצית, לקראת תערוכה עתידית. בכך, צעד אחר צעד עם בניית תכנית שימור, מורשת והנגשה ארוכת טווח, אני מקווה להביא להגשמת החזון של הקמת ״הבית לצילום״ בארץ, במוזיאון ארץ־ישראל.


במרכז תוצג אמנות מצוינת ופעילותו תהדהד את הרב־תרבותיות והסובלנות הדתית שמאפיינות את רמלה, על מורשתה המפוארת ומורכבויותיה

סמדר שפי. צילום: מיכל ביימן

ד״ר סמדר שפי

בת 55, אוצרת ראשית המרכז לאמנות עכשווית רמלה CACR.

מה עשיתי קודם

העשייה נמשכת במקביל לתפקיד החדש. מאז 2013 אני אוצרת אמנות עכשווית בבית ביאליק בתל־אביב. בעבודתי כאוצרת עצמאית, מתכננת את התערוכה העתידית ״רגישויות משותפות – סופה להתקיים״ (בהשתתפות מיכה אולמן, דוד בן הרא״ש, ורדי בוברוב, פסי גירש ואבנר שר), בביאנלה של ירושלים באוקטובר. חוקרת ומרצה במחלקה לעיצוב וחדשנות במכללה למינהל ובמקומות אחרים, הקרוב שבהם הוא כנס אקדמי שיתקיים בנובמבר באוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון.

ציון דרך מהשנה האחרונה

פתיחת תוכנית התערוכות המחקריות ״אמנות בקומה השנייה״ בבית ביאליק. בתערוכות אלו יוצרים עבודות במיוחד לחלל, לאחר מחקר בארכיון בית ביאליק. הפרויקט נערך לאורך כל השנה, בנוסף לתערוכות שמוצגות פעם בשנה ברחבי הבית. עד כה הציגו בסדרה דנה יואלי, תומר ספיר ואינגה פונר־קוקוס. לצד כל תערוכה נערך מפגש עם הקהל, אנשי־רוח וחוקרים.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

 חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה

המרכז לאמנות עכשווית רמלה יפעל מתוך הכרה בחיוניות של תרבות ואמנות בחברה אזרחית פתוחה. במרכז תוצג אמנות מצוינת ופעילותו תהדהד את הרב־תרבותיות והסובלנות הדתית שמאפיינות את רמלה, על מורשתה המפוארת ומורכבויותיה. במהלך השנה ירחיב המרכז את תוכנית התערוכות והאירועים לחללים נוספים בעיר, יעמיק את הקשר עם הקהל ועם קהילת האמנים, שני תהליכים שהתחלנו בהם כבר בקיץ החולף.


בעולם רווי משברים אקולוגיים, על האקדמיה לקחת חלק בשיקולים ובהחלטות, ליזום באופן משמעותי את חקר התופעות והשינויים הסביבתיים בעולם מאיץ ומתפתח

יהושע גוטמן. צילום: מ״ל

יהושע גוטמן‎

בן 51. ראש המחלקה לפנים מבנה וסביבה בשנקר.

מה עשיתי קודם

לימדתי בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון ועד לאחרונה במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל, כ־16 שנה. אני בעלים ושותף בגוטמן אסיף אדריכלים, משרד שעוסק בכל תחומי המקצוע בארץ ובעולם, ובפרויקטים בעלי ערך ציבורי גבוה בכל רחבי הארץ.

ציון דרך מהשנה האחרונה

בתחילת השנה ערכתי כנס בשיתוף מכון צבי מיתר לחדשנות טכנולוגית במרכז הבין־תחומי בהרצליה בנושא ערים חכמות, שהיה סיכום למחקר הבוחן את ההשלכות הטכנולוגיות על סביבת חיינו היום־יומית במובנים הפיזיים, הפסיכולוגיים והאתיים. בצד המקצועי זכינו במספר מכרזים ציבוריים חשובים בתל אביב, בנתיבות, באשדוד, בירושלים, בראשון־לציון ועוד.

חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה

בעולם רווי משברים אקולוגיים, ההופכים לאחרונה שנויים במחלקות, על האקדמיה בכלל ועל בתי־הספר לעיצוב בפרט, לרצות לקחת חלק בשיקולים ובהחלטות כלפי השימוש במאגרי האנרגיה העולמיים, ליזום באופן משמעותי ואקטיבי את חקר התופעות והשינויים הסביבתיים בעולם מאיץ ומתפתח. רבות נחקר ונאמר על בניה ירוקה, מרחבים ברי קיימא, מיחזור ועוד. אולם בפועל השימוש בשיטות אלה הוא שולי יחסית, יקר ואינו נגיש, ולא חולל שינוי משמעותי – מרחבי או תפיסתי – אצל המתכננים, המעצבים או הציבור הרחב.

לכן נחוצה פעולה אחרת, פורצת גבולות, שתציע דרכים חדשות לחשוב על רעיונות. במהלך השנה הקרובה נבחן האם פעולה פוליטית אנטי־סקטוריאלית, שנתמכת ברוח חברתית יצירתית מהפכנית, תוכל לשנות את שיטות התכנון והיחס לעיצוב, ואת המודלים המוכרים והתפיסה הרווחת לפיה קיימת סתירה פנימית בין הטבע לסביבה הבנויה, ועל־כן לא פעם נוצר קונפליקט תכנוני המחייב אחד על חשבון השני. האם כנקודת פתיחה לדיון אפשר יהיה לחשוב על שיתוף פעולה בין השניים?


אין מקום כזה בעולם. הרכב האוכלוסייה המגוון, בניגוד לבועות אמנות אחרות, מייצב את הפקולטה כמודל מעורר השראה, והדרך שבה אנו עוברים ביחד מעוררת תקווה

גיא בן נר. צילום: וולטר סמית

גיא בן נר

בן 50. דיקאן הפקולטה לאומנויות – המדרשה, מכללת האקדמית בית־ברל.

מה עשית קודם

מרצה ומורה במדרשה ובחוץ־לארץ, אמן פעיל בארץ ובעולם.

ציון דרך מהשנה האחרונה

מאמצים נואשים לצלם עבודה חדשה חרף דרישות התפקיד (תחזיקו לי אצבעות).

חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה

המדרשה היא בעיני בית־הספר לאמנות הטוב ביותר בארץ (מבחינת צוות מרצים וסטודנטים). קיבלתי הצעות לנהל בתי ספר אחרים לאמנות אך סירבתי, ולמדרשה לא יכולתי לסרב. אין מקום כזה בעולם. הרכב האוכלוסייה המגוון, בניגוד לבועות אמנות אחרות, מייצב את הפקולטה כמודל מעורר השראה, והדרך שבה אנו עוברים ביחד מרתקת ומעוררת תקווה. אנו מנסים להעמיק עוד את הקשר בין אמנות למעורבות חברתית, ולעזור לכישרונות הצעירים שלנו להמריא אל־על. הם הדבר החשוב ביותר.


הקניית גמישות מחשבתית יצירתית במיוחד לסטודנטים על ידי התאמת קורסים ומגוון הנושאים הנלמדים במחלקה

אילן בז׳ה. צילום: יח״צ

אילן בז׳ה

בן 50. ראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר.

מה עשית קודם

בוגר שנקר בהצטיינות במחלקה לעיצוב אופנה. מאז עבדתי כמעצב לחברת בגיר, פולגת, מנהל מסחרי לרשתות האופנה Golf&Co, מנכ״ל Tag Women וכסמנכ״ל סחר בקבוצת H&O / Carter's / Reserved. במקביל, ב־22 השנים האחרונות מרצה במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר.

ציון דרך מהשנה האחרונה

השנה הייתי שותף מלא ופעיל במהלך הבאת והשקת המותג הבין־לאומי Reserved, מבית H&O, לארץ.

חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה

פתיחת דלתות בין־לאומיות נוספות למחלקה, חיזוק הקשר בין חברות מובילות בחדשנות טכנולוגית ובין הסטודנטים לעיצוב אופנה, והקניית גמישות מחשבתית יצירתית במיוחד לסטודנטים על ידי התאמת קורסים ומגוון הנושאים הנלמדים במחלקה.


להוביל את הסטודנטים למימוש הפוטנציאל האישי בתכנית המבוססת על רב־תחומיות, מחקר, סקרנות ואתגר, אל אופק עיצובי־תעסוקתי עכשווי

מיכל קסטיאל. צילום: עידן גגרוס

מיכל קסטיאל

בת 48. ראש התכנית לתקשורת־חזותית במרחב, בבית־הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למנהל.

מה עשיתי קודם

מעצבת גרפית ואוצרת, בעלת תואר שני בעיצוב רב־תחומי, מייסדת ובעלים של סטודיו mikas. עד לאחרונה שמשתי גם כאוצרת ראשית של גלריה ויטרינה במכון טכנולוגי חולון. ההתמחות העיצובית שלי בשנים האחרונות היא במרחבי למידה ומיתוג מערכות חינוך בארץ. אני מרצה באקדמיה מאז שלהי שנות ה־90 במוסדות כמו ויצו חיפה, מכון אבני ומכללת רמת־גן.

ציון דרך מהשנה האחרונה

בשנה האחרונה היתה לצוות ההוראה ולי הזדמנות לזקק את דמותו של המעצב הרב־תחומי החדש שכמעט ולא קיים בתואר ראשון בלימודי עיצוב בארץ, אך נפוץ מאוד בלימודי עיצוב בעולם. הקמנו בין היתר סטודיו לעיצוב על כל הבטיו, הפועל בין כתלי בית־הספר, ויצרנו בו מבנה עבודה זהה לתהליכי השוק, החל ממחקר וכתיבת בריף לפרויקט, דרך חלוקת תפקידים בסטודיו ועד תהליכי עיצוב שכולם משתתפים בהם. הסטודנטים מתנסים בתהליכי עבודה עם תוצרים לתיק עבודות והתנסות מעשית. מרגש לדעת ששום דבר מכל זה לא היה מתקיים בלי הסטודנטים בתוכנית ובלי העניין, הכישרון והרצינות המרגשת שלהם.

בכובע השני שלי בשנה החולפת, אצרתי יחד עם גלינה ארבלי את התערוכה ״שיבוש״, שעסקה במשבשי התרבות המבקשים לחולל שינוי מעמיק באורחות החשיבה שלנו; את תערוכת ״דימויים מהתחתית״, תערוכת כרזות מפורסמות מה־SVA שאפשרה התבוננות בנתח היסטורי של העיצוב הגרפי בחמשת העשורים האחרונים; ואת InProcess של הצורפת דניה צ׳למינסקי, שעסקה בתכשיטים המגדלים את עצמם, היבריד בין מעשי ידי אדם לטבע, ושאלה שאלות פילוסופיות על נראותם המשתנה מידי יום.

חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה

לדייק את דמות הבוגר שלנו לעתיד לבוא בארץ ובעולם. להוביל את הסטודנטים למימוש הפוטנציאל האישי בתכנית המבוססת על רב־תחומיות, מחקר, סקרנות ואתגר, אל אופק עיצובי־תעסוקתי עכשווי, במקום שבו אנו חיים מעצבים ויוצרים תרבות. כל זה בניהול משתף עם סגל המרצים מעורר־ההשראה שלנו.

אני רואה ערך עליון בחינוך הדור החדש של המעצבים להשפעה על תהליכים בחברה הישראלית. באופק ישנם כבר פרויקטים חברתיים שישלבו את הסטודנטים ויצרו מעורבות, אמירה ושינוי במקום שבו אנו חיים, מעצבים ויוצרים תרבות.


עלינו להבין כיצד לפעול במציאות זו אל מול תיווכם הקר, ההולך ומתגבר של מסכים ושל תודעות הפועלות בתדרים וירטואליים; על אלו אידאות על האמן הצעיר להגן בתוך מערבולות הידע והנראות העודפת

יוסף קריספל. צילום: ינאי יחיאל

יוסף קריספל

בן 45. ראש המחלקה לאמנות בבצלאל.

מה עשיתי קודם

אמן, צייר, מרצה בכיר במחלקה לאמנות בבצלאל. בוגר התואר הראשון והתואר השני לאמנות בבצלאל.

ציון דרך מהשנה האחרונה

השנה הצגתי את תערוכת היחיד ה־13 שלי, ״רקע מזרחי״, בגלריה נגא לאמנות עכשווית. התערוכה עסקה במיקום מחדש של הציור, כציפוי וכרקע על גבי מצעים ואוביקטים שונים.

חזון ותוכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה

אחד האתגרים העומדים בפני המחלקה לאמנות הוא בתיווך לדור הצעיר – שחי בעולם שבו שולטים אינסטגרם, מציאות מדומה, ריאליטי, סלפי, פייסבוק ומדיות חברתיות – יישומים ותכונות שהשתרשו כתרבות המודדת ומעריכה את המציאות על־פי יכולתה להַראות או להיראות, ואת יצירת האמנות, שפועלת במרחבים מורכבים וסמויים, אפופת מסתורין וכמעט בלתי ניתנת לפענוח.

כשמצד אחד עומד אפלטון ומשל המערה, ומצד השני עומדת אפל והאצבעות המחליקות על מסך המגע, עלינו להבין כיצד לפעול במציאות זו אל מול תיווכם הקר, ההולך ומתגבר של מסכים ושל תודעות הפועלות בתדרים וירטואליים; על אלו אידיאות על האמן הצעיר להגן בתוך מערבולות הידע והנראות העודפת, וכיצד בתוך בליל סמיך ועכור זה ידע לאתר את קולו הפנימי ואת זהותו האישית.

מעל כל אלה, אני שואף להפוך את המחלקה לאמנות למרחב ליצירתיות, לידע, לניסיוניות ולפריצת גבולות של כל מה שמוכר, ידוע ומנוסח; מקום לביטוי, במה לדחפים אמנותיים, לתהיות, להובלת רעיונות חדשים ולאחרוּת. מרחב עדכני לחדשנות, לטכנולוגיות מתקדמות ולסימני הזמן, מקום ששואף לשיח ולפעולה במרחבים חברתיים וקהילתיים, מחשבתיים וגיאופוליטיים; מצע לאמנות חברתית, פוליטית ולגיבוש זהויות באופן שינסח ויקדם את השיח ואת הפעילות האמנותית בארץ.


השנה בלטו סרטים היברידיים, כאלו המשלבים וידאו ואנימציה, שני המסלולים שבהם המחלקה מתמחה. אופן השילוב בין פנטזיה ודוקומנטרי, ממחיש בצורה נפלאה את טבעיות החיבור בין שני מסלולי המחלקה

תמי ברנשטיין. צילום: תומי הרפז

תמי ברנשטיין

בת 43. ראש המחלקה לאמנויות המסך, בצלאל.

מה עשיתי קודם

לפני ארבע שנים הקמתי, יחד עם המיזם לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים, את פסטיבל האנימציה הבין־לאומי AniNation, ואני המנהלת והאוצרת של הפסטיבל. שימשתי כלקטורית ראשית של קרן גשר לאנימציה, הייתי מנהלת התוכן בחממת הסצנה, ביימתי ויצרתי סדרות, סרטים וקליפים בסטודיו שלי. הייתי מועמדת לפרס אופיר ולימדתי קרוב ל־20 שנה את התחומים שבהם אני עוסקת: בימוי, קונספט־ארט, אנימציה ואיור.

ציון דרך מהשנה האחרונה

סרטי הגמר של בוגרי המחלקה גרפו השנה עשרות פרסים בארץ ובעולם, בפסטיבלים החשובים ביותר בתחום. ההכרה הציבורית הזו ביצירה שהסטודנטים הקדישו לה את חייהם במשך שנה לפחות, היא מנוע משמעותי ומעודד לסטודנטים של השנים הצעירות יותר.

בהקשר זה, השנה בלטו סרטים היברידיים, כאלו המשלבים וידאו ואנימציה, שני המסלולים שבהם המחלקה מתמחה. אופן השילוב בין פנטזיה ודוקומנטרי, ממחיש בצורה נפלאה את טבעיות החיבור בין שני מסלולי המחלקה ולאן אפשר להגיע בחיבור שכזה. יהיה מעניין לראות כיצד זכיות אלו ישפיעו על יצירות השנים הבאות.

חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה

המחלקה היתה ועודנה סמל למצוינות. שמירה על רף גבוה דורשת תשומת־לב לשילוב מאוזן ועדכני בין טכניקות מסורתיות והבאתן לשלמות ובין שימושים טכנולוגיים חדשניים המאתגרים את האופן שבו אנחנו יוצרים למסך. אני מתכוונת להרחיב את הבסיס המקצועי שהמחלקה נודעת בו בשלל תחומים, לצד התנסויות יצירתיות, ניסיוניות, הכוללות יצירה בכלים טכנולוגיים מתקדמים. אני רואה חשיבות בקידום תלמידי המחלקה לתפיסה מולטי־דיסציפלינרית דרך התנסות רבה ככל האפשר בחיבורים שונים המטפחים יצירתיות, כולל שיתופי פעולה עם מחלקות נוספות.

אשמח לעודד סטודנטים להיות חלק מהמרחב שהם חיים בו, לקחת חלק במתרחש סביבם במבט ביקורתי שמבין כמה כח יש להיותם יוצרים. בשביל לעודד מצב שבו כל הדברים הנפלאים האלו יתקיימו, אני מתכוונת לטפח במחלקה את תחושת השייכות והביטחון ליצור בסביבה תומכת, כזו שמזכירה למרצים ולסטודנטים כל בוקר, שכל הקסם הזה שנקרא ״המחלקה לאמנויות המסך״ לא היה מתקיים בלעדיהם.


חיכוך מתמיד של הסטודנטים עם העולם, כשהמצלמה היא גורם מתווך ומפרש

ערן ברק. צילום: רועי ברק

ערן חדד ברק

בן 43. ראש המחלקה לצילום, המרכז האקדמי ויצו חיפה.

מה עשיתי קודם

שימשתי כרועה לעדר של 50 חמורים, טיילתי בעולם, הקמתי משפחה + שלושה ילדים. אחר־כך הפכתי לבמאי וצלם של סרטים דוקומנטריים וניסיוניים, אוצר תוכניות של קולנוע תיעודי, לקטור ומרצה בכיר לצילום ולקולנוע במכללת אורנים ובמרכז האקדמי ויצו חיפה.

ציון דרך מהשנה האחרונה

בתחילת השנה התמניתי לראש המחלקה לצילום. אחת המטרות החשובות שראיתי לנגד עיניי היא השתלבות של המוסד והסטודנטים בחיי העיר והקהילה. השנה, בפעם הראשונה, הצלחנו להציג את תערוכת הבוגרים שלנו במרכז פירמידה לאמנות עכשווית בחיפה, הממוקם בליבו של ואדי סאליב. זאת היתה חוויה מאתגרת, שהציגה את היכולות והקולות המגוונים של המקום.

חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה

מצפה לנו שנה עמוסה מאוד. אנחנו עומדים לראשונה לקיים קורס בשם ״סיפור, קול, תמונה״ באחד מבתי הסוהר בארץ בשיתוף עם אסירים; קורס נוסף יוצר חיכוך עם שכונת הדר בעיר והקהילה שבה; השתתפות בפסטיבל הצילום הבין־לאומי; ובעיקר חיכוך מתמיד של הסטודנטים עם העולם, כשהמצלמה היא גורם מתווך ומפרש.


הפורמט של גלריה לימודית והשיחה המתמשכת עם הסטודנטים לאורך השנה מזמנת רגעים קטנים של גילוי

אורית בולגרו. צילום: יח״צ

ד״ר אורית בולגרו

בת 41. אוצרת, מרצה וחוקרת, אוצרת הגלריה במכללת אורנים.

מה עשיתי קודם

אוצרת תערוכות במוסדות ציבוריים ופרטיים בארץ מאז 2007. זכיתי לעבוד בכמה מוסדות ברגעי התחדשות וצמיחה ולעצב את זהותם וחזונם, ביניהם מוזיאון בת־ים, מוזיאון חיפה ומכון שפילמן לצילום. כיום מתמקדת במחקר ובהוראת היסטוריה ותיאוריה של אמנות ואוצרות באורנים, בבצלאל, במכון טכנולוגי חולון ובסמינר הקיבוצים.

ציון דרך מהשנה האחרונה

בשנה האחרונה, בפתיחת התערוכות, הזדמן לסטודנטים ולי מפגש אינטימי עם האמנים המציגים שיצר מידה של קשב, ערנות ורגישות. בכלל, הפורמט של גלריה לימודית והשיחה המתמשכת עם הסטודנטים לאורך השנה מזמנת רגעים קטנים של גילוי.

חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה

התערוכות השנה יתמקדו בחינוך ובמשפחה כמקרה מבחן וכמודל חינוכי; המוסד הראשוני ביותר של חינוך וחניכה. התערוכה הראשונה תפנה לעיצוב סביבות חינוכיות. שתי התערוכות הבאות יעסקו בדמות האב ובדמות האם כמודל חינוכי, גברי ונשי, ובציפיות המגדריות הסטריאוטיפיות מדמויות אלו. התערוכה הרביעית והמסכמת תציג את משפחות האמנים כחומר גלם ליצירה, כתא־גידול וכיחידת בסיס לבניית זהות, בה משפחות האמנים הופכים בדמותם סיטואציות ביתיות ושגורות למופרכות.


להמשיך בפיתוח האפיק הטכנולוגי־מדעי דרך שילוב קוד וקוגניציה, והאפיק החברתי של עיצוב משתף

ד״ר ליאת לביא. צילום: מ״ל

ד״ר ליאת לביא

בת 40. ראש התכנית לתואר שני בתקשורת־חזותית, בצלאל.

מה עשיתי קודם

הרקע שלי הוא רב־תחומי: בין היתר אני עורכת דין ובוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל. בעשור האחרון עסקתי בעיקר בפילוסופיה בכתיבה על אמנות, במחקר ובהוראה. המאמר האחרון שפרסמתי עסק בשאלה של זכויות רובוטים והומניזם במאה ה־21.

ציון דרך מהשנה האחרונה

ציון הדרך המשמעותי ביותר שלי מהשנה האחרונה הוא הכניסה לתפקיד ב־1.1.19. נחתתי לתוך עולם מרתק ומצאתי בו שותפים מדהימים. זו אחת התקופות המסעירות בחיי.

חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה

בשנה הקרובה אני מתכוונת להמשיך בפיתוח של התכנית, בפרט בשני אפיקים: האפיק הטכנולוגי־מדעי, בקורסים כמו ״עיצוב בקוד״, שתלמד השנה בתכנית אביטל בן עזרא, ו־״קוגניציה ומדעי המוח למעצבים״, שילמד ד״ר רועי עמית. האפיק השני הוא החברתי, של עיצוב משתף, לדוגמה בהיפר־סטודיו ״מרד הסטודנטים״, שמעבירים פרופ׳ ענת קציר וד״ר אריאל הנדל, ובסדנת הנושא ״Social Dreaming״, של גיא שגיא. וזה רק חלק קטן מהתכניות.


האופי הרב־תחומי של המדיה החדשה מאפשר חיבורים מפתיעים, כר פורה ליצירה אמנותית חדשנית

איילה לנדאו. צילום: יח״צ

איילה לנדאו

בת 37. ראש המחלקה לאמנות מדיה חדשה, מוסררה – בית־הספר לאמנות וחברה על־שם נגר.

מה עשית קודם

מורה לאמנות בתיכון קשת בירושלים (עדיין) מרצה לפיסול במוסררה, אמנית פעילה ומציגה, לבד ובשיתוף עם אחרים.

ציון דרך מהשנה האחרונה

תערוכה זוגית שהצגתי עם הצייר מתן בן טולילה בגלריה קו 16 בתל־אביב. התערוכה הגיעה אחרי שנים של עבודה משותפת זה לצד זו, ובה הצגנו אינסטליישן משותף ללא גבולות.

חזון ותכניות לתפקיד החדש בשנה החדשה

הרצון הוא למקסם ולהנגיש את השילוב של טכנולוגיה מתקדמת עם עשייה אמנותית. האופי הרב־תחומי של המדיה החדשה מאפשר חיבורים חדשים ומפתיעים בין הפלטפורמות והפרקטיקות השונות, כמו גם שיתופי פעולה מסוגים מגוונים, ועל־כן טומן בחובו את הפוטנציאל להוות השראה וכר פורה ליצירה אמנותית חדשנית, שתצעיד את תחום האמנות קדימה.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. שושי

    הצילום של עידן גגרוס מרשים. חסר קרדיט לתליון שעונדת מיכל קסטיאל

  2. אמנון

    אקדמיה זו אוננות

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden