כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

צילום מסך מתוך הפרסומת של קסטרו

8 תגובות על הכתבה

  1. ט.

    מה שאתה אומר מעניין אבל איך זה יכול להיות ישים? באמת שואלת.
    לגבי הפצה תוך 24 שעות, למשל. אם המחסן באזור המרכז ומישהי מהגולן או ממצפה רמון או מאילת קונה כובע קש, איך מביאים לה שליח באופן שיהיה כלכלי? במיוחד כשרוצים להוריד מחירים ובמיוחד כשאני, באופן אישי, ממעטת להזמין מאתרים בגלל דמי המשלוח הגבוהים, שלא לדבר על שליח. לפעמים המשלוח יקר מהמוצר ואז באמת יותר קל לי וזול לגשת לקניון. אז בגולן אין קניון, עדיין למה שמי שגרה שם תשלם יותר? מבאס אותה ולא משתלם כלכלית לחברה.
    כמו כן לגבי הפרסומות. קסטרו ידועה בפרסומות שיוצרות אימפקט, וגם על סרטון העמוד היו הרבה דיבורים ברשת. כך שכן איכשהו הושגה מטרה אג'נדית.
    אני באופן אישי פשוט מוצאת את עצמי צורכת פחות ופחות בשנים האחרונות כי באמת כבר הכל לעוס והצריכה נעשתה חזירית. וגם כשיש משהו ממש שווה אני אחכה לסייל, או לדמי משלוח מופחתים.

  2. לירוי שופן

    אני לא חושב שיש פתרונות קסם ואני לא מתיימר להציע אותן, אני כן יודע שלצערי התעשייה פה נותרת עם ידה על התחתונה. לגבי השאלה הראשונה, זה נושא שכתבתי עליו בעבר. יש פה מותגים עם מעל ל150 סניפים בישראל. לחלקם יש גם כמה סניפים בכל עיר. זו פריסה שמתאימה לשנות ה90, כשישראל הייתה שוק מבודד שלא נתון לרכישות מקוונות. היום בשנת 2019 אין צורך בכזו כמות של סניפים. למעשה, אם אגזים, הייתי אומר שיש יתרון ולסגור מחצית מכמות הסניפים ולהשקיע במקום זאת במערך הפצה יעיל. אנשים כבר לא הולכים לקניון. הסניפים דלילים יותר. אין מה להחזיק בסניפים פיזיים מלבד השימןש שלהם כחדרי תצוגה (חשובים). לראייה עדיקה, מותג מהדור החדש עם כמות סניפים קטנה יחסית ומערך און ליין משוכלל מהרגע הראשון (אם כי גם עדיין לא מושלם). ולגבי הפרסומת של קסטרו – אם המהלכים הפרסומיים היו כה אפקטיביים, התוצאות הכלכליות לא היו כה פושרות. רעש ברשת לא מעיד על הזדהות צרכנית. אני מקווה שהבהרתי את כוונתי. שנה טובה 🙂

  3. מישהו

    אופנת הגברים ברשתות הישראליות לא השתנתה בערך 7 שנים. כמה ג׳ינסים משופשפים סקיני אפשר גאד דמט

  4. אדר

    בסדר הכרונולוגי של אתר מקוון מי שהתחילה בכך היא מותג האופנה עדיקה, שהיא שברה את השוק במשלוחים הזמן היום ותוך שלוש שעות זה אצלך ומניסיון אני יודע כך שהיא עמדה במשימה- זוהי אחת הסיבות שגרמה לה להצליח כל כך. חבל שאותה השתמטת מהכתבה וכן הזכרת את עדיקה במילה אחת. אם כל כך רגע לך כל הזמן על האופנה הישראלית סליחה הרשתות הגדולות הישראליות מדוע אתה לא מציע הצעות יעול? חברות אלו נועדו למכור ולהביא עוד פרנסה לאנשים… וכן אם קסטרו או רנואר נותנים מענה לבחור/ה מבאר שבע שלא מכיר את הטרנדים העונתיים זה עשה את שלו. כנ״ל זארה. מה לעשות לא כולם לירוי שופן שיכולים להרשות לעצמם מעיל עם פרווה של דיור או של דריס ואן נוטן או לחילופין נעליים של גוצ’י
    הייתי שמחה לראות אותך יושב מול שולחן עיצוב ומעצב קולקציה מסחרית לקהל היעד כמו של קסטרו או רנואר. מעניין איך היא הייתה יוצאת? קל להקליד מילים ולבקש עיצובים שהם מעבר לים.

  5. דליה

    ראשית תודה כתבה חשובה ומדכאת כאחד. ונכונה. רוצה להסב את תשומת לבך למה שמתרחש בתחום של המידות הגדולות שם יש התרחשות חדשנית, נועזת. כמעט מחתרתית של אנשים שהודחו מהרשתות שהתעלמו מהם לגמרי ופתחו לעצמם ובעיקר לעצמן אפשרות והזדמנות.
    אני רק רוצה להזכיר שתחום הטקסטיל בארץ היה ענק ופורץ דרך לפני כשני עשורים ועתה לא נשאר כמעט דבר.
    תחום האופנה בכל העולם עובר שינוי דרמטי. כרגע יש שפל גדול מסקרן לאן זה ילך. הרשתות משמימות בתי הספר לאופנה לא מחדשים כלום כבר שנים. מענין ומסקרן. איפה נוצרת המהפכה הבאה. תודה

  6. אביגיל

    כתבה מדוייקת. לצערי האופנה הישראלית (המהירה) היא ירודה, עשויה מחומרי גלם ותפריה לא טובה, חסרת ייחוד ולא מזוהה עם שום איפיון מקומי שאני יכולה לחשוב עליו. משמח אותי לדעת שישראלים ביקורתיים ולא מוכנים לבזבז את הזמן והכסף על בגדים כאלה, יותר ישמח אותי אם נשכיל כצרכנים לקנות הרבה פחות ולקנות פריטים מדוייקים יותר מיצרנים קטנים ומקומיים.

  7. רקפת חולדאי

    מי אתה לירוי שופן???
    איזו כתבה נהדרת
    אני אפילו לא זוכרת איך הגעתי לתפוצה הזו, ואיך קרה שנשארתי לקרוא ( בדכ זורקת לפח מהר מפאת קוצר זמן)
    אז בתור מעצבת אופנה לשעבר, שברחה מהענף ועברה לצד של לימודי סוציולוגיה- עשית כאן חיבור נפלא של שני התחומים. נהניתי לקרוא מאד, יופי של ניתוח.
    בתור מנהלת קשרי לקוחות במרכז נפגעות תקיפה מינית
    אני קוראת לרשתות לחבור אלינו לייצור תמיכה ושיתוף פעולה בין עולם הצרכנות למי שצריך כאן יד מושטת באופן נואש.
    ישר כוח

  8. אלה צדוק

    לירוי היקר,
    כסטודנטית שלך מהעבר שנהנתה מכל דקה של הרצאה אותה העברת (שנקר, לא מזמן, תואר שני אם אתה זוכר…), כרגיל אני מוצאת עניין רב בדבריך ובקישור החכם שאתה עושה בין תמורות סוציולוגיות ופסיכולוגיות בחברה לבין עולם האופנה המשקף אותן ואכן בארץ לא בהצלחה יתרה.
    יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מהקושי הרב אותו חוות הרשתות הגדולות ובעיקר המעצבים הקטנים שאין באפשרותם להשקיע משאבים כלכליים בפיתוח תשתית שיווקית חכמה ויעילה באינטרנט, שכן הם נלחמים על מחירי הייצור הגבוהים כל כך אותם הצרכנים בארץ מתקשים להפנים. הצרכן חושב שהמעצב/ המותג "גונב אותו", בעוד שכשמעצבת לשעבר , אני יודעת בדיוק כמה עולה לייצר פריט מוצלח, איכותי, עכשווי וייחודי כאחד. החל מעלות האתיקט, הטיקט שעל החולצה, התדמיתנות, התפירה, הגזירה והבדים וכל זאת עוד ללא התייחסות לשיווק, החזקת חנות או סטודיו, שכירות, משכורות וכדומה. רוב המעצבים משווקים את הפריטים שייצרו למני חנויות מעצבים (רזילי ודומיהן) שמכפילות את עלות הפריט ואת הרווחיות שלהן פי שתיים וחצי לפחות, מה שמוביל גם כן לעלות גבוהה, כשהרווח הסופי של המעצב נמוך מאוד, אם בכלל.. כל מעצב ש"פותח עסק"/ מקים מותג, מחוייב מראש בהשקעה כספית לא מבוטלת. הכמויות לייצור בארץ קטנות מראש בשל קהל הלקוחות המצומצם והחשש ל"היתקע "עם סחורה שאינה שווה דבר בעונה הבאה שכן לרוב אינה רלוונטית עוד, הוא רב ובלתי נמנע. ניתן לראות זאת בהצלחה בדוגמה של שוק שמלות הכלה שפורח בארץ בשל הזמנה לרוב פר פריט על סמך ייצור מצומצם של דגמים לבחירה, המאפשר סיכון נמוך יותר ובכך מאפשר אף חדירה והשקעה בשיווק לחו"ל, לבין עיצוב קזוא'ל, ready to wear, בקרב מעצבים,שהולך ונכחד כיום בארץ. לצערי התרבות בארץ עדיין תופסת את האופנה כמצרך שעליו להיות מתומחר כנגיש וזול, למול ארוחה במסעדת גורמה עליה לא יהססו הישראלים ל"הוציא כסף". כך נוצר מצב שכמות המעצבים בארץ ולבטח אלה בעלי האמירה האישית היא כיום זעומה. רב המעצבים כיום בקושי מצליחים לשרוד, ומגלגלים את העסק, ללא רווחים כמעט. בתקופה בה אני פעלתי המצב היה שונה לחלוטין. אני בהחלט חושבת שמה ששבר את השוק הוא כניסת הרשתות הגדולות מחו"ל מבלי מתן סיוע, תמיכה או הכרה של המדינה והחברה בחשיבותם של מעצבים צעירים או וותיקים, שלהם תפקיד חשוב בעולם העיצוב בארץ ובמתן מענה לרשתות הגדולות וללקוחות ש"מחפשים יותר" מעוד פריט אותו ניתן לראות בכל חנות. מעבר לכך כולם יוצאים נגד הרשתות הגדולות, אך חשוב לזכור שבמצב הנוכחי מעצבים רבים מתקשים למצוא פרנסה בתחום שהולך ונכחד במדינתנו, בשל הגורמים אותם ציינתי. הרשתות הגדולות הן אלה שאולי עוד ניתן למצוא מקום עבודה לעבוד בהן, גם אם לא להתפרנס בכבוד,לפחות גם זה משהו…

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden