כל מה שחשוב ויפה
אורן פישר, אורנה מגדת העתידות באירוע של התדר במוזיאון תל אביב. צילום: רוני קאופמן

שיחת סטודיו // אורן פישר 

מגלריה משונע והבית האדום, דרך פרס החממה בצבע טרי ושיתוף הפעולה עם להקת הפאנק ״המסך הלבן״, ועד אירוע ״שורפים אמנות״ וסדנת ארטיביזם בבצלאל, אורן פישר עושה ״מה שהלב שלי מרגיש שאני צריך לעשות״

מאז פרץ אורן פישר לסצינת האמנות המקומית לפני כשש שנים, קשה לחמוק מיצירותיו הפרועות שיכולות לעורר צחוק בלתי נשלט אך גם הרהורים מעמיקים. פישר, בן ה־35, הוא אמן אוטודידקט שגיבש לעצמו שפה חזותית עשירה וצבעונית עד גודש, יש שיאמרו גם תמוהה, שהיא סימן ההיכר שלו. הוא הציג את עבודותיו לפני שנתיים בתערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד בתל אביב ואף זכה בקיץ האחרון בפרס הפטיש של סות׳ביס בחממת האמנים הצעירים שביריד צבע טרי. מאחורי סיפור ההצלחה שהולך וצובר תאוצה מסתתר מסלול לא שגרתי, בלשון המעטה. 

את פעילותו היצירתית החל הרחק מחיבוקו החם של ממסד האמנות הישראלי: אי שם בקיבוץ שניר שבצפון, הסטודנט לכלכלה דאז גילה בראשית העשור השני של שנות האלפיים שהוא נהנה לפסל ולרשום והחל ליצור באופן אינטואיטיבי פסלים מינימליסטיים. נסיעה קצרה אל מעבר לים, שבה לא היו לו הכלים הנדרשים לפסל, אילצה אותו לפנות לרישום, וכך נולדה דמות קווית והומוריסטית שעימה הפך מזוהה. כשחזר מאותו טיול פישר הגיע לתל אביב, שם עיטר את קירות העיר באותה דמות. אל הציור הזריז והנאיבי התלוו לעיתים טקסטים קצרים. תושבי העיר, אם חזיתם לאורך השנים באיור חמוד וחסר פשר של אופניים לא קשורים מופיע תכופות בשכונות שונות, זה האיש שמאחוריו. 

יד ימיני, 2018, מתוך דיוקן עצמי כדיוקן עצמי, גלריית רוזנפלד. צילום: לירן וייסמן

עטיפה לאלבום של המסך הלבן, סקס סמים ופלסטין

הטקסטים הקצרים חלחלו לעבודותיו עד שהפכו חלק בלתי נפרד מהן. במקביל להתפתחותן, בשנת 2014 חבר לאמן אנטון אברמוב ויחד הקימו את גלריה ״משונע״ שפעלה בבניין נטוש שיועד להריסה בדרום העיר. השניים הציגו את המרחב כקומפלקס אמנותי אלטרנטיבי, שם תיפקד פישר כאוצר. ב־2017 הגלריה סגרה את שעריה, אבל את פישר אי אפשר היה לעצור, ובאותה השנה הוא כבר חנך מקום חדש: הבית האדום בשכונת שפירא, חלל שהיווה בית לקהילת אמנים ושנערכו בו תערוכות והופעות חיות. 

בין לבין הוא מקיים זה שנים שיתוף פעולה הדוק עם להקת הפאנק ״המסך הלבן״ ביצירת קליפים, עיצוב עטיפות לאלבומים וכרזות להופעות. הוא גם מציג עבודות פרפורמנס משעשעות ונועזות, שאותן הוא משדר אל קהל עוקביו הנאמן ברשתות החברתיות. בכלל, המרחב האינטרנטי הוא מגרש משחקים חשוב בעבור פישר, שם הוא חושף רבות מיצירותיו ואף מפרסם פוסטים שנויים במחלוקת. 

מופע של איש אחד

בבוקר שישי שמשי ביקרתי את פישר בסטודיו השליו להפתיע שלו הממוקם בבית האדום. על רקע ציוץ הציפורים הפסטורלי וכמה הפרעות בלתי צפויות שאותן פישר קיבל בחיוך אופייני – צמד זרים פרקו מה שנראה כמו תכולת דירה בכניסה למתחם היצירה שלו ונעלמו כלעומת שבאו – שוחחנו על מקורות השראה מפתיעים ועל הרצון לזקק את כל הרעש למסר אחד נהיר ופשוט. 

פישר הוא הראשון להודות כי הנראות של היצירות שלו ״היא באמת אינטנסיבית״, אבל מדגיש ש״בתוך האינטנסטיביות השפה עצמה היא מאוד מינימליסטית״. הוא מספר שהוא גם נוהג לעמול על ״רישומים מינימלסטיים של רק קווים וכתמים, אבסטרקטיות פשוטה״, ומדגיש ש״התהליך שלי התחיל בכלל מפיסול מינימליסטי עדין ודק, מעץ ומברזל״. אז הוא מהרהר רגע ומוסיף: ״אני אוהב גם וגם, זה תלוי באיזה ׳מוד׳ אני. אין לי חוקיות, אני בלאגניסט״.

אחת הדוגמאות הבולטות לכאוס מבוקר בעבודתו היא ציורי המפות שלו, מעין קומיקס ילדי שבו מככבות הדמויות הקוויות הרזות, ממחישות תמות ומצבי רוח שונים. הוא איגד אותן לכדי ספר, ״חיים בספר״, שיצא כחלק מתערוכת יחיד שלו שהציג בגלריה משונע ב־2016. ״יצרתי עולם שלם סביב המפות האלה, שהוא כמו שמש אסוציאציות של ילדים. בחרתי נושאים שנוגעים אלי, פיזרתי את כל מה שאני יכול סביב הדבר הזה, ותמיד שמתי מסביב מסגרת שחורה. קצת כמו הראש שלי – אני סוגר ותוחם, ובפנים משתולל כל הכאוס״, הוא מסביר. 

צבע טרי, 2019

טיפול. נעשה בסדנת גוטסמן לתחריט, כברי, 2019

תועות אחר ישו. נעשה במרכז גוטסמן לתחריט, 2019

את הפוקוס הוא מוצא בעבודה קבוצתית עם פרטנרים שהולכים לצידו דרך ארוכה. בין אם מדובר בלהקת המסך הלבן או שותפיו השונים ליצירה בגלריה משונע או בבית האדום, פישר אומר שהוא זקוק לרוח גבית של קהילה כדי להיות מסוגל להמשיך ליצור. אולי הצורך נובע מהעובדה ש״לא הייתה לי אף פעם קהילה וחיבוק ממסדי״, הוא תוהה בקול. ״לא היה לי את העניין הזה של ללמוד עם השכבה שלך בבצלאל, ושהמרצה שלך יהיה דורון רבינא ואז הוא יקח אותך לתערוכה במוזיאון תל אביב. לא עברתי את קיצורי הדרך האלה של איזו קבוצה שהולכת יחד, אבל סוג של בניתי אותה בעצמי. יצרתי קהילה אלטרנטיבית ומוזרה משלי, וטוב לי בה״. 

״לא היה לי את העניין הזה של ללמוד עם השכבה שלך בבצלאל, ושהמרצה שלך יהיה דורון רבינא ואז הוא יקח אותך לתערוכה במוזיאון תל אביב. לא עברתי את קיצורי הדרך האלה של איזו קבוצה שהולכת יחד, אבל סוג של בניתי אותה בעצמי. יצרתי קהילה אלטרנטיבית ומוזרה משלי, וטוב לי בה״

כשאני שואלת אותו ישירות איך זה מרגיש להיות אאוטסיידר בעולם האמנות הישראלי הקטן והצפוף, פישר משיב בכנות חיננית. ״נראה לי שהתשובה היא שהתהליך שלי היה די טבעי והרמוני, וכשהתחלתי את הדרך לא חשבתי על הדברים האלה – בעיקר כי לא ידעתי שהמסלול הזה קיים. לא ידעתי מה זה גלריות, איך מציגים. לאט לאט למדתי. בתחילת הדרך שלי בניתי לעצמי צורת עבודה חופשית ואינטואיטיבית למה שהלב שלי מרגיש שאני צריך לעשות״. 

אותה נאיביות, או שמא אופטימיות, הובילה אותו לגייס בתעוזה ב־2012 אמנים מובילים לפרויקט הביכורים שלו, ״צבעי בסיס״, שבו אמנים השתלטו על בסיסים צבאיים נטושים ברחבי הארץ וקישטו אותם ביצירותיהם. ״גם ליאיר גרבוז התקשרתי וזאת הייתה השיחה הכי מביכה בעולם. אני לא אשכח את זה״, הוא נזכר ופורץ בצחוק. ״הוא שאל אותי שאלה שהדליקה אצלי נורה: ׳אתה אומר שאתה אמן שמזמין אותי. מי אמר שאתה אמן?׳.

״שתקתי וזו הייתה סוג של כאפה. אני אמן? אני לא אמן? מה זה אומר להיות אמן? ועד היום אני לא מבין אם אני אמן או לא. אני פשוט חי את מה שאני אוהב והכל יכול להיגמר מחר. אני גם חי בחרדה שהצינור ליצירתיות יסגר, שפתאום מחר אני אקום בלי חשק. בגלל זה כל יום אני נורא אינטנסיבי, כי אני לא יודע מה יקרה איתי. כמו שזה בא זה יכול ללכת״. 

גאגא־דאדא 

כל עוד הצינור פתוח, פישר מוצא את עצמו נחשף למדיומים אמנותיים חדשים ומאמץ אותם בהתלהבות. כך לדוגמה התחיל לעסוק לאחרונה בפרפורמנס שמערב מחול. ״זה התחיל בווידאו שחברה שלי לשעבר צילמה בחדר השינה שבו רקדתי כמו מטורף״, הוא משתף. ״התחלתי לפתח טכניקה שקראתי לה ׳אנטי־ריקוד׳ ו׳גאגא־דאדא׳.

״כל הדבר הזה הוא סביב צילום: אני מסתכל על המסך כעל קנבס, והגוף שלי מייצר רישום בחלל. עכשיו אני עובד על יצירה לקראת התערוכה בסות׳ביס שתתרחש בקיץ. לעבודה קוראים ׳יום סידורים׳, ואני הולך לרקוד בכל המוסדות הפורמליים כמו ביטוח לאומי והכנסת. אני מאמין שתנועה ומחול יכולים לרפא את החללים האלה שהם די חולים או נורא עצובים. אני חוקר את זה עדיין״. 

אחד מחוליי החברה שאותם הוא מבקש לרפא הוא השחיתות השלטונית. פישר תופס את עצמו כאמן פוליטי, ומבכר על כך שאמנים אחרים בני דורו טומנים את הראש בחול. ״אני לוחם גדול בהתקרנפות האמנותית״, הוא מצהיר. ״אני חושב שאנחנו בתקופה הכי קשה והכי חשוכה בתולדות המדינה. יש פה את הקרקע הכי פורייה לאמנים להשפיע, להשתמש בכלים היצירתיים שלהם כדי ליצור איזשהו אימפקט ולשנות את המציאות הבלתי נסבלת הזאת״. 

״אני לוחם גדול בהתקרנפות האמנותית. אני חושב שאנחנו בתקופה הכי קשה והכי חשוכה בתולדות המדינה. יש פה את הקרקע הכי פורייה לאמנים להשפיע ולשנות את המציאות הבלתי נסבלת הזאת״

הוא עצמו עומד מאחורי אירועים תרבותיים פוליטיים כמו ״שורפים אמנות״, מאורע שקרה בנובמבר 2018 כמחאה נגד ניסיונה של שרת התרבות מירי רגב להעביר את חוק הנאמנות בתרבות. ״אירגנו בכיכר המדינה אירוע שבו אמנים הגיעו ושרפו יצירות שלהם. יום למחרת החוק נפל, לא יודע אם זה קשור לזה או אבל אני כן יודע שהייתה לאירוע השפעה משמעותית״. 

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

בימים אלה הוא מעביר יחד עם האמן זאב אנגלמאיר סדנת ארטיביזם לסטודנטים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, תוך שאיפה להרחיב את הסדנה לקורס רב־מחלקתי ולעורר תלמידים למעורבות חברתית. ״יש שתיקה מטורפת מצידם של הסטודנטים בישראל. אני לא בא בטענות, כנראה נוצר מצב כזה מכורח הנסיבות, אבל סטודנטים בעולם מובילים את המחאות. יאללה, אם כולם יעשו את זה, אם יהיו 1,000 כמוני וכמו שושקה זה יכול להיות מדהים״. 

כשהוא לא מנסה לשנות את המציאות הפוליטית הטעונה, פישר עובד במרץ על פרויקטים קיימים וחולם על השקתה של סדרת רשת אבסורדית שתתרחש בניו יורק ובה אלטר אגו שלו יוליך שולל את סצנת האמנות הגלובלית. בינתיים הוא כאן, יוצר ללא הרף עבודות לא קלות לעיכול. באחד ממיצגיו האחרונים במוזיאון תל אביב לבש זהות אלטרנטיבית בשם אורנה, מגדת עתידות.

״הצלחתי לתקשר עם עולמות גבוהים יותר. אנשים ניגשו אלי והיו צמאים לריפוי. הייתה לי שם התנסות מדהימה, ציירתי בלי לחשוב ודיברתי תוך כדי. אני מסתכל על אמנות כעל אקט שמרפא את הנפש, ואני מאמין שאם היא מרפאת אצלי משהו אז אולי זה יכול לעזור גם לאחרים״.  

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. אורי הולבן

    בראבו אורנ.ה, הרבה אהבה xox

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden