כל מה שחשוב ויפה
מיכל ביבר בגלריה צדיק. צילום: ולאדי קוסטיצ׳ב

מגלים אוצרות // חנה קומן

מהתערוכה ״עפיפונים״ שפתחה את גלריה צדיק ב־2009 ועד ל״אמ;לק - תערוכות שלא תהיינה״ שנועלת את הגלריה בצער - חנה קומן הגשימה חלום וניהלה גלריה עצמאית על קו התפר שבין המסחרי לחברתי

הפעם הראשונה

ב־2008 הבנתי שאצטרך לעזוב את משרת ההוראה במכללת עמק יזרעאל – התחלפה ראשת החוג לתקשורת ופתאום קולנוע (המקצוע שלימדתי) לא היה חלק מתכנית הלימודים. הקדמתי חלום לפיטורין והגשמתי תכנית לעתיד: לפתוח גלריה לאמנות. חיפשתי חלל שיאפשר להציג אמנות ללא הניכור של קובייה לבנה וללא תיווכו של אור מלאכותי. מצאתי לי שישית מהשוק היווני ביפו: חלל־היכל עם שני שערי אור ותקרות גבוהות מקומרות. שם התאכסנה גלריה צדיק ב־10 שנות קיומה.

תערוכת הפתיחה הייתה בהשראת השיעור הראשון ב״תסריט קולנועי״ במכללה. בחוג בו המילה יצירתיות נשמעה כמילת גנאי ששידרה יהירות והתנשאות, כדי להסיר חשש ולהעניק לסטודנטים בטחון ש״כל אחד יכול״ לכתוב תסריט, השתמשתי במטאפורה של העפת עפיפון: שתי רגליים על הקרקע וחוט ארוך באוויר – ככל שנשחרר יותר חוט, ינסוק העפיפון למרומים. על ההזמנה לתערוכה ״עפיפונים״ נכתב: ״העפיפון כמשל למעשה האמנות… אמנים שונים התבקשו ליצור עפיפון משלהם כדימוי על קיר, תקרה או רצפה; כציור, צילום ופסל; קו, כתם, צורה וחוט — האמנות מגביהה עוף״. הזמנתי כשלושים אמנים שהכרתי באופן אישי אותם ואת אמנותם, ודמיינתי את האנסמבל המרהיב שייווצר מקיבוצם יחדיו. המון רוח באוויר. מצאתי שמעשה האוצרות מתרחש ברובו במחשבה ובדמיון, ממש כמו לכתוב תסריט.

כמו שהסרטים תמיד מקדימים את זמנם, אני מאמינה שיכולת ההבעה של אמנים פלסטיים קשורה בתחושת הניבוי שלהם. הם הראשונים לחוש את רוח הזמן והמקום, גם אם הם לא מודעים לכך

כמי שבאה מתחום הקולנוע, אני חושבת שהסרטים תמיד מקדימים את זמנם. בדומה לכך, אני מאמינה שיכולת ההבעה של האמנים הפלסטיים קשורה בתחושת הניבוי שלהם. הם הראשונים לחוש את רוח הזמן והמקום, גם אם הם לא מודעים להתרחשות. בחרתי להציג אמנות שהתייחסה להיסטוריה המתהווה, עם דגש על המפגש של האמנות הפלסטית עם המוסיקה, הקולנוע, המחול, המדע, הטכנולוגיה, האופנה, העיצוב והספרות. תערוכות שהתייחסו לארץ, לנופיה, לדמויותיה, למצב הרוח, לפוליטיקה ולחברה, ולהצטלבותן עם תרבויות אחרות מגרמניה, דנמרק יפן וצ׳כיה.

בפתיחת גלריה צדיק. צילום: עידו קליר

אורנה ברומברג בתערוכה עפיפונים. צילום: עידו קליר

מיכל גביש

בתערוכה של אוהד שאלתיאל ״נוף שבור ובונקרים״ (ינואר 2010) בנינו בונקר עם חרכי-ירי באמצע הגלריה. המיצב הקלאוסטרופובי, ריח החול, ציורי הנוף המדויקים, השתלבו בזיכרון הקולקטיבי של מי שחי בארץ הזו שבה הנוף המרהיב ביותר נושא עמו מטען. בספטמבר 2011 אירחנו שלושה אמני רחוב: Sboy, Dede ו-Lazi בתערוכה 3 TO GET READY. עכשיו, כמעט עשור אחרי, זה נראה מובן מאליו, אבל בשעתו זה היה חתרני ונועז – להכניס את ה״לכלוך״ וה״וונדליזם״ לגלריה שמייצגת תרבות-עילית.

״ננו פורטרט״, תערוכה של מיכל גביש מאוקטובר 2015, היא דוגמה למפגש שבין מדע ואמנות פלסטית. גביש, דוקטור לכימיה, שילבה גבישים שהיו תחום התמחותה עם רגישות, תבונה ומיומנות באמנות פלסטית, והציגה דיוקנאות מצוירים של תאים מרהיבים. המאפיין העיקרי של התערוכות בצדיק, לדעתי – שהיו מראה לחופש הביטוי והפעולה – קשור למקום, לעבר, להווה ולעתיד עם דגש על טעם, רגש ותקשורת בין האמן, היצירה והצופה. 

צ׳נצ׳ל בנגה

מתוך התערוכה Get Ready 3. צילום: חנה קומן

התחנה האחרונה 

״אמ;לק – תערוכות שלא תהיינה״ – התערוכה מוצגת עד סוף השבוע הקרוב (שבת 21.12) ובסיומה תיסגר הגלריה. תערוכה קבוצתית של האמנים שתכננו להציג תערוכות יחיד שלהם בגלריה בשנתיים הקרובות, עד סוף 2021, והתערוכות כבר לא יוצגו. בספטמבר חגגנו עשר שנים לצדיק, זמן קצר אחר כך אני נאלצת לבשר על סגירתה.

עד לפני כשלוש שנים אנשים הגיעו, התבוננו, התרגשו, התעניינו וקנו. הגלריה התקיימה (לא הרוויחה) בזכות ההתרחשות בין כתליה. אלא שאז חל מפנה פוליטי־חברתי־כלכלי, שהאט את הפעילות המבורכת הזו עד לשיתוקה המוחלט. חשתי שהגלריה הפכה ללא רלוונטית, התנועה פחתה, מיסי העירייה עלו וההכבדה הכלכלית הייתה ללא נשוא. השנה האחרונה הייתה מתסכלת, הביאה אותי לעצבות רבה וסף יאוש, על אף שהתנהלנו בשיקול דעת וברזון חרוץ.

התערוכה מציגה את התערוכות שלא יהיו, ומהווה ״קיצור תולדות העתיד״ ברוח התקופה: קצרצרה, ממוקדת, תמציתית – אמ;לק (ארוך מדי, לא קראתי). כל אמן מציג עבודה נבחרת (אולי זו שהייתה מיועדת להזמנה). לכל ״תערוכה״ שם, תקציר, תאריך והכוונה אוצרותית. יצרנו עתיד מסוכם בקופסת זיכרון, כי סוף מעשה במחשבה תחילה.

מציגים שירלי אגוזי, אליהו אריק בוקובזה, מיכל ביבר, צ׳נצ׳ל בנגה, יעל בר לב, אתי גדיש דה לנגה, שרית לילה האס, רותי זינגר, יגאל זמר, דוד טרטקובר, זהר כהן, ענבל מרי כהן, זהבית כרמל, מירי נשרי, איה סריג שאנן, שי עבאדי, דלית פרוטר, אתי צ׳כובר, דובי קדמון, מירה קליגר, רחל רבינוביץ׳, אוהד שאלתיאל, שבע, חנן שלונסקי. 

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

מירה קליגר. צילום: רן ארדה

יגאל זמר

מכל מלמדי השכלתי

בשנת 1991 במוזיאון הלאומי בוושינגטון נקרתה בדרכי תערוכת המודל, שאיתה התכתבתי כל השנים: 1492 – ART IN THE AGE OF EXPLORATION, הייתה תערוכה רחבת היקף, שסיכמה את עולם האמנות בתקופת הרנסנס, עת גילוי יבשת אמריקה. ציורים אירופאיים הוצגו לצד אמנות ממערב אפריקה, מפות ספרדיות לצד מטבעות מסחר איסלמיים, אמנות הלבנט לצד אמנות מקוריאה ודרום אמריקה. התערוכה הביאה לידי ביטוי את מצב רוחו של העולם בעת הגילויים. גילוי אמריקה נקשר עם תעוזה, רוח, אומץ לשנות, חיפוש מתמיד וחדוה, וכך הייתה גם התערוכה – עמוקה, חושפת ובעלת נפח. היא היוותה עבורי רגע מכונן בהבנת עולם האמנות הבנוי כולו על קשרים מדעיים וסקרנות ומיומנות טכנית המסוגלת להעתיק את הרגש להיגד.

לאחרונה ראיתי במוזיאון הלאומי של פראג את התערוכה 1796–1918: ART OF THE LONG CENTURY שהייתה דומה ברעיון הכללי – תערוכה מרהיבה שעוקבת אחרי השלבים שהובילו למלחמת העולם הראשונה, דרך ציורי האוסף.

שי עבאדי. צילום: רוני קאופמן

מירי נשרי בתערוכה עפיפונים. צילום: עידו קליר

תערוכת החלומות

הייתי רוצה לאצור תערוכה רחבת היקף שתגדיר את רוח התקופה העכשווית. הייתי קוראת לה ״נאו דקדנס!״. היא תכלול דימויים מהאינסטגרם, ממים טיפשיים מהפייסבוק, אמירות סרק של פוליטיקאים מומצאים, הופעות של ספוקן וורד, תצוגת אופנה גרוטסקית, אוכל־אורגיה של סעודות, קונצרטים א־טונליים, הפגנות שווא, המוני אמנים קוראים בקול: תראו אותי – תאהבו אותי!!! וכל אחד מציג את מרכולתו כמו בשוק הומה. הדגש יהיה על הרעש הטכנולוגי ורעש של דימויים עד כדי הקאה. הייתי בוחרת להציג אותה באגף החדש של מוזיאון תל אביב, שיש לו מבנה של קניון מסחרי. הניגוד שבין האוספים המסורתיים באגף הישן לבין זה החדש, יאפשר היגד רב ערך.

בקרוב אצלך

עובדת עם ים, הבת שלי ויד ימיני בגלריה, על סרט המנסה ללכוד את הסיבות לנעילתה של צדיק.


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden