כל מה שחשוב ויפה
הצבה בתערוכה שולחן, גלריה גבעון. צילום: רן ארדה

מגלים אוצרות // רון ברטוש

היעדר האמנות הישראלית בלימודי תולדות האמנות הובילו את רון ברטוש לשוטט ולגלות את התחום. החלום: ״כתב עת לאמנות בישראל מוכרח להיות פה״

הפעם הראשונה

לאמנות הישראלית כמעט ולא הייתה נוכחות בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב שבו למדתי, וכך במהלך התואר הראשון, כלומר בכל שעה שלא הייתי בלימודים עצמם, סקרנותי הובילה אותי ללמוד בעצמי: הקפדתי לבקר במוזיאונים, פקדתי את הגלריות, התארחתי בסטודיות של אמניות ואמנים, נברתי בארכיונים, הוספתי עוד ועוד ספרים לספרייתי, עקבתי אחר המכירות הפומביות ושוק האמנות, ומעת לעת, כשעלה הדבר בידי, רכשתי יצירה צנועה כלשהי.

אוצרות הייתה הצעד הטבעי הבא, חיבור בין ההלכה למעשה, והבחירה באוצרות הובילה לתערוכה הראשונה. ״בבואות נרקיס״ נערכה בשנת 2009 בגלריה P8 (בגלגולה הראשון במתחם נגה), והיא הייתה תערוכה של דיוקנאות עצמיים, והשתתפו בה עופר ללוש, מיכל היימן, ענן צוקרמן, מתן בן כנען ואמנים ואמניות נוספים.

רון ברטוש. צילום: אנה וורנוצובה

מתוך תערוכה אודות גלריה לאמנות כץ, בגלריה האוניברסיטאית בבאר שבע. צילום: ליאת ליבלינג

מתוך התערוכה שפת הבית, גלריה ביתא. צילום: שי הלוי

התחנה האחרונה

בשנה האחרונה ביליתי הרבה בירושלים בחסות השתתפותי בתוכנית התרבות של מכון מנדל. באחד הימים פגשתי את אביטל נאור וכסלר, אוצרת גלריה ביתא, ומן השיח שהמשיך וההזדמנות שהופיעה נוצרה התערוכה ״שפת הבית״ שמוצגת בגלריה כעת. זו תערוכה קבוצתית ששמה לקוח משירו של אבות ישורון, היא עדינה למראה אך נוגעת בעצבים החשופים הכרוכים ביחס אל הבית, ומשתתפים בה בין היתר מיכה אולמן, בוקי שוורץ, דוד גינתון, צפיה דגני, אוסנת יהלי־סרבגילי וגבריאלה קליין.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

מכל מלמדיי השכלתי

עבורי הלימוד הגדול על אוצרות, כמו מלאכת האוצרות עצמה, מתקיים בליקוט אטי – ליקוט של שיחות, מפגשים, קריאות, התבוננויות, תובנות והשראות. שיעורים רבים אני חייב למורי ורבי גדעון עפרת.

האמנות השחורה, גלריה רונפלד. צילום: רן ארדה

שפת הבית, גלריה ביתא. צילום: שי הלוי

תערוכת החלומות

יש גם יש תערוכות במגירה, אבל אני לא יכול לנקוב בתערוכה מסוימת שאם היא תתקיים אוכל לומר שהחלום הוגשם או האידאה התממשה. אני מאוד מאמין בערך המצטבר של העשייה האמנותית ושל תרבות בכלל, ובתוך כך של האוצרות. אך בנוגע למשהו שאינו תערוכה – כתב עת לאמנות בישראל מוכרח להיות פה.

בקרוב אצלך

התערוכה הבאה תוקדש ליצירתו אהרֹן שאול שוּר, הצייר הנשכח, איש בצלאל הישן, ומי שאף ניהל את בית הספר כשבוריס שץ היה בגלות. היא תיערך במוזיאון הרצליה ותיפתח בחודש הבא.


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

מתוך התערוכה צבי מאירוביץ: ציורים ביד שמאל וביד ימין,גלריה מאיה. צילום: רן ארדה

מתוך התערוכה שפת הבית, גלריה ביתא. צילום: שי הלוי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. דניאל בר

    קצת נתקעתם אי שם בעבר לא? לא היו לימודי אמנות ישראלית מסודרים, אפילו בחתך היסטורי כמקובל והמסורתי בכול אמנות…אבל כמה אנשים חביבים שינו את התמונה לחלוטין לפני 12 שנה כמדומני ויצרו את "בית לאמנות ישראלית" במתחם המכללה האקדמית תל אביב יפו. הבולטים בין המייסדים רודי בנט הנפלאה ודר' גדעון אפרת המיתולוגי. ודעתי? ירחון לאמנות ישראלית בנפרד? נשמע מחויב המציאות? בכלל לא בטוח , זה קונספט שיכול גם להצטבר ולפגוע ברעיון הטוב לאורך זמן. הרבה פעמים מצב של חסר או דחק יכולים דווקא לעזור לתחום בו רוצים לתמוך

  2. מקומית

    אוצר מחוייב ורציני. מצרך נדיר בנוף האוצרות והאוצרים הצעירים. ברטוש מעמיק במחקרו ומבסס את התערוכות על אוצרות חקרנית מעמיקה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden