כל מה שחשוב ויפה
כרגע, נעה רז מלמד. צילומים: דימה ולרשטיין

עבודה בעיניים // נעה רז מלמד

נעה רז מלמד שקעה בהתבוננות ורישום צמחים יבשים, קוצים קמלים ונוצות שצנחו; התמסרות שהצמיחה מיצב צלליות ותחושת גילוי, בעבודה שמוצגת בתערוכה מרחב נשימה במוזיאון וילפריד ישראל

הפרטים הטכניים

״כרגע״, מיצב קינטי שמוצג בתערוכה מרחב נשימה במוזיאון וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע; אוצרת: שיר מלר ימגוצ׳י.

מי אני

נעה רז מלמד. נולדתי ב־1962 בקיבוץ גבע. אני אמא לשניים, חיה ויוצרת בתל אביב. אמנית רב תחומית שעוסקת בעיקר במיצב, ברישום ובפיסול. העבודה שלי מורכבת מיצירת מערך דימויים שעשוי בטכניקה מעורבת, בדגש על ריבוי חומרים יום־יומיים שונים ושילובם יחד. השדה הרחב של עבודותיי הוא הגבול החמקמק שבין מציאות ואשליה, טבע ותרבות, עולם פרטי ואוטוביוגרפי לעומת אתוס קולקטיבי־ישראלי.

העבודה

העבודה ״כרגע״ צמחה בעקבות הזמנה של שיר מלר ימגוצ׳י להשתתף בתערוכה הקשורה בנשימה. באותו הזמן הייתי שקועה באופן אינטנסיבי ברישום מתוך התבוננות בצמחים יבשים, קוצים, נוצות שצנחו, כמושים וקמלים למיניהם. צמחה לי סדרה גדולה של רישומים די גדולים שבהם צפו מושאי ההתבוננות שלי בחלל בקומפוזיציות שונות, שבכולן מתקיימת תחושה של תלישות וניתוק, ועם זאת תנועה זורמת.

בעבורי הגילוי של רישום העיפרון מתוך התבוננות ישירה היה חדש ומרגש, והעולם האין־סופי של הצורות והמרקמים של כל החרולים האלה ריתק אותי. הרישום משמש מדיום מרכזי ביצירה שלי לאורך כל השנים, אבל משום מה העיפרון מעולם לא היה הכלי שלי. רשמתי בעטים, טושים, זפת – ורק עכשיו פתאום עיפרון. הייתה לי תחושה של גילוי.

כששיר פנתה אלי, היא חשבה – בעקבות עבודות קודמות שלי – על מיצב הכולל בתוכו צלליות ותנועה (מרכיב שמופיע ברוב המיצבים שלי). עלו לי כמה רעיונות, אבל נמשכתי כל כך לרישומי הצמחים שלא התפניתי לשום דבר אחר, וכך נולד מיצב הצלליות הזה על סמך רישומים שרשמתי.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

קראתי למיצב ״כרגע״, שאמנם נשמע קצת ניו־אייג׳י אבל מאוד מתאים לכוונה שלי בעבודה זו. עשיית העבודה היתה עבורי תהליך מדיטטיבי, וגם השהות בה מביאה אותי לשהייה ברגע. ההתבוננות והבהייה אל מול תנועת העלים מביאה אותי לרגעים של שקט, ללא מחשבה על הקודם והאחר־כך.

במובנים רבים העבודה הזו ממשיכה את העיסוק שלי בתכנים הקשורים במעגלי חיים; נביטה, צמיחה וקמילה. היא ממשיכה את ההתבוננות שלי בטבע – או התבוננות בתרבות שמתבוננת בטבע – ואת העיסוק במציאות לעומת אשליה ובשקיפויות. החידוש מבחינתי היה בצמצום החומרים; עד עכשיו כללו המיצבים שלי ריבוי של דימויים, חומרים, גדלים, הקשרים ונראטיבים. כאן, בפעם הראשונה הצטמצמתי לאירוע אחד ולחומר אחד (שקפים שרוטים). זו גם הפעם הראשונה שהעבודה אינה ישראלית במובהק אלא אוניברסלית יותר.

כרגע, נעה רז מלמד. צילומים: דימה ולרשטיין

העבודה שמוצגת מוזיאון אשדוד. צילום: דוריאן גטליב

תעבירו את זה הלאה

איפה הייתי רוצה שהעבודה תוצג? וואו… שאלה קשה. קודם כל הייתי רוצה לראות אותה יותר גדולה ובאולם חשוך, באיזו פירמידה במצרים. אבל בעצם, הכי רוצה ביפן. לא יודעת איפה. ביפן, בחלל חשוך וגדול. לבד, לא לצד עוד עבודות.

פלוס אחד

בחרתי בעבודה חדשה חדשה, שמוצגת עכשיו במוזיאון אשדוד, בתערוכת הזוכים של פרסי משרד התרבות לשנים 2017־2018. זה רישום על בד שחור, מודבק על דיקט.


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden