אלי גרוס: המעצב שנשאר מחוץ לתמונה

הפסים הכחולים של בנק לאומי, הסמל של קופת חולים ותיבות הדואר האדומות־צהובות הפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות החזותית הישראלית. נדמה לעיתים שהם היו כאן מאז ומעולם. אבל מאחורי חלק מהעיצובים האלה עומד מעצב שכמעט ונשכח: אלי גרוס.

לפני כשנתיים נתקלתי לראשונה בשם שלו. ככל שהתחלתי לחפש, גיליתי שהוא עיצב כמה מהמערכות החזותיות הציבוריות שאנחנו עדיין פוגשים מדי יום – אבל כמעט שום דבר לא נכתב עליו. לא הכרתי אותו, וגם רוב המעצבים סביבי לא הכירו אותו. דווקא הפער הזה סקרן אותי.

אחרי לא מעט חיפושים הצלחתי ליצור קשר עם אשתו לשעבר, אלס פרינס, ולבקר אותה בביתה בהולנד. שם, כמעט במקרה, מצאתי קופסה עם תצלומים, שקופיות, סקיצות והתכתבויות. עמדתי מול החומרים האלה והבנתי שיש כאן סיפור גדול שהתפספס. בשלב הזה כבר היה לי ברור: הקופסה הזאת צריכה להפוך לספר.

גרוס נולד בחיפה ב־1939, אבל את הכשרתו המקצועית עשה בהולנד. בשנות ה־60 למד באקדמיה המלכותית בהאג, ובהמשך עבד כמעצב עבור Total Design – אחת מחברות העיצוב המודרניסטיות החשובות באירופה. בתקופה הזאת הוא היה מעורב בפרויקטים כמו עיצוב הלוגו של העיר רוטרדם והביתן ההולנדי באקספו אוסקה 1970.

גרוס לא הסתפק בעיצוב לוגו, אלא חשב על האופן שבו מערכת שלמה יכולה לפעול בתוך בניין, ברחוב או בתוך מוסד. העיצוב שלו כמעט נעלם בתוך הסביבה – הוא נועד לשרת את האדם, לא למשוך אליו תשומת לב

בשנות ה־70 הוא חזר לישראל והקים את ״א. גרוס מעצבים״. הוא עיצב מערכות שילוט וזהות עבור מוסדות ציבור, בתי חולים, אוניברסיטאות ושדות תעופה, ובין היתר היה אחראי לפסים הכחולים של בנק לאומי, לסמל ולשילוט של קופת חולים, לשילוט בטרמינל 1 בנתב״ג ולפרויקטים נוספים שאנחנו עדיין יכולים לזהות במרחב הישראלי.

מה שמעניין אותי במיוחד בעבודה שלו הוא החיבור בין עיצוב גרפי ואדריכלות. גרוס לא הסתפק בעיצוב לוגו, אלא חשב על האופן שבו מערכת שלמה יכולה לפעול בתוך בניין, ברחוב או בתוך מוסד. העיצוב שלו כמעט נעלם בתוך הסביבה – הוא נועד לשרת את האדם, לא למשוך אליו תשומת לב.

אבל המחקר היה במובנים רבים חיפוש אחר משהו שכבר איננו. גרוס נפטר ב־1996, עיזבון הסטודיו הרשמי כנראה אבד או נזרק, ואין בנמצא ראיון משמעותי איתו מתקופת חייו. לכן הייתי צריך להרכיב את הסיפור מחתיכות: קטלוג של תערוכה רטרוספקטיבית שנערכה במוזיאון רמת גן ב־1994, שיחות עם קולגות וחברים, חומרים מארכיונים של צלמים ואדריכלים, וכמובן אותה קופסה שמצאתי אצל אלס.

ככל שהמחקר התקדם, הבנתי שהסיפור של גרוס הוא גם סיפור רחב יותר. הוא מאפשר להסתכל מחדש על האופן שבו המודרניזם האירופי הגיע לישראל, כיצד הוא תורגם לעברית ולטמפרמנט החם של המזרח התיכון, וכיצד שפה עיצובית בינלאומית הפכה לחלק מהמרחב הישראלי וגם לא תמיד התאים.

הספר שאני עובד עליו כמעט שנתיים מבקש לתעד לראשונה באופן מקיף את עבודתו של אלי גרוס, אבל גם להשתמש בעבודה שלו כנקודת מוצא למחקר רחב יותר על המודרניזם בעיצוב הגרפי בישראל. הספר מעוצב על ידי נעם שכטר ואלה יהודאי, והוא דו־לשוני – עברית ואנגלית – בדיוק כפי שהסיפור עצמו נע בין ישראל להולנד.

הפסים הכחולים של בנק לאומי גם הם היו פורצי דרך בזמנו. גרוס עיצב בשנת 1978 במקום המיתוג הקיים שהיה עשוי אותיות שנמתחו על גבי חזית הסניפים בצורה רנדומלית פסים כחולים שבונים מערכת עיצוב, שניתן למתוח במסגרתה את הפסים לאורך חזית הסניף. הלוגו הפך ללוגו דו־לשוני באנגלית ועברית באותיות קטנות (lowercase) בפונט יוניברס ביחד עם פונט אורון, שנועד להתאים בדיוק לפונט יוניברס הלטיני.

הסמל ההיסטורי לעומת זאת של הבנק, שעוצב על ידי המאייר יוסף מ. בס בשנת 1964 ולא על ידי אלי גרוס, עבר רק עדכון צורני על ידיו. המעצב שרי ארנון זוכר את הפרויקט: ״הוא הסביר בשיעור בבצלאל שהוא לא טוב כי הוא מעוצב כסורגים ושבימינו לא כך שומרים על הכסף בבנק. כדוגמה ללוגו שמשדר אמינות ובטחון באופן מופשט הוא דיבר על הלוגו של צ׳ייס מנהטן״.

סמל קופת חולים מלווה אותנו עד עצם היום הזה, עם שינויים מינימליים. הסמל הוטה (נגד כיוון הקריאה בעברית) והפינות התעגלו, הצבע האדום הוחלף בצבעים ירוק וכחול במהלך שנות ה־90. אך המקור של הסמל שגרוס עיצב בשנת 1975 חי וקיים.

הסמל הינו סוג של הפשטה של מגן דוד, פעימת לב וסמל פלוס – הפשטה מודרניסטית של הסמל ההיסטורי של הקופה, שהיה בנוי ממגן דוד, עיגול ואותיות ק׳ ח׳ שעוצבו בהשראת כתב פרוקטור אירופאי. הסמל של גרוס היה פשוט בהרבה ובא לשדר אמינות ובריאות באופן הרבה פחות ישיר ואילוסטרטיבי מהסמל ההיסטורי מה שמגלם תפיסה מתקדמת בהרבה מהתפיסה שהייתה שגורה בזמנו בארץ.

מערכת השילוט בטרמינל 1 עוצבה מחדש על ידי גרוס בשנת 1974. השילוט הושפע מאוד מהמערכת שעוצבה בנמל התעופה סחיפהול באמסטרדם, בין היתר בכך שהמערכת כולה קודדה על פי מערכת צבעים: טיסות יוצאות בכחול, טיסות נכנסות בצהוב, ושירותים ונספחים באדום.

בנוסף, גרוס עיצב את שלט הכניסה לשדה, עם הכיתוב ״ברוכים הבאים לישראל welcome to israel״. מערכת השילוט, כמו גם השלט הזה, נכתבו באותיות קטנות (lowercase). השימוש באותיות קטנות היה עיקרון משמעותי עבור מעצבים מודרניסטיים, וגם עבור אלי גרוס: הפחתה צורנית של האותיות על מנת לייצר דימוי טיפוגרפי רגוע ואחיד יותר. האותיות הקטנות גם התאימו באופן מושלם לעברית, שאין בה אותיות גדולות. לאחר מותו של גרוס, הוחלפו האותיות w ו־i באותיות גדולות, ובשלב מסוים השלט הוסר לחלוטין.

כדי להוציא את הספר לאור החלטתי לצאת בקמפיין גיוס המונים. זהו ספר מורכב ויקר להפקה, במיוחד בגלל התרגום, העריכה, ההדפסה וההפצה הבינלאומית. אבל מעבר לגיוס הכסף, הקמפיין הוא גם דרך להפיץ את הסיפור ולמצוא עוד אנשים שאולי מחזיקים חלקים מהפאזל.

אני מזמין אתכם להסתכל, לתמוך ולהפיץ את קמפיין גיוס ההמונים.

---

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו