כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל
ביאנקה אשל גרשוני. צילומים: רן ארדה

ביאנקה אשל גרשוני 1932-2020

פורטפוליו News: ״האם הגדולה של האמנות הפמיניסטית הישראלית״, האמנית ביאנקה אשל גרשוני, הלכה לעולמה והותירה מורשת אמנותית, משפחתית ואישית יוצאת דופן

״מבחינות רבות ביאנקה אשל גרשוני היא ׳האם הגדולה׳ של האמנות הפמיניסטית הישראלית״, כותבת האוצרת מיכל שכנאי בתערוכה ״האלה האם״, שמוצגת בימים אלה במוזיאון חיפה הסגור, במסגרת אשכול התערוכות הפמיניסטי ״עושות היסטוריה״. אשל גרשוני, שהלכה היום לעולמה בגיל 87, בהחלט עשתה היסטוריה והותירה מורשת עשירה ומגוונת – אמנותית, משפחתית ואישית. 

אשל גרשוני נולדה בסופיה, בולגריה ב־1932 ועלתה לארץ בגיל שש. היא למדה ציור ופיסול במכון אבני בתל אביב בשנות ה־60, אך הייתה גם אוטודידקטית ועיצבה תכשיטים שנראו כמיניאטורות של הפיסול שלה, במסורת אסמבלז׳ ורדי־מייד. 

אשל גרשוני הייתה אחת האמניות הראשונות שהתייחסה בעבודותיה לחוויה הנשית ועסקה בחומרים המזוהים כנשיים, גם כשפעלה לצד קבוצת 10+ בעלת הצביון הגברי מאוד, לצד בעלה באותן שנים, האמן משה גרשוני. סיפור חייה כרוך בסיפור הישראלי – אלמנת טייס ואם לבת מנישואיה הראשונים, עתר אשל, ולבנים הצייר ארם גרשוני והצלם אורי גרשוני.

בשנות ה־80 ציירה סדרה של נשים צלובות, וקראה תיגר על התפיסה ההגמונית של תולדות האמנות. בסדרה ״ישו ממין נקבה״ היא הרחיבה את העיסוק במיתוס הצליבה להקשר המגדרי. בדימויים אלו היא ביקשה לשזור את סיפורה האישי בהקשר המיתי הרחב, המתאפיין במתח בין קורבנוּת, פגיעוּת ומוות ובין ניצחון וחיי נצח.

במשך שנים לימדה במחלקה לצורפות בבצלאל. עבודותיה פרצו גבולות בין תחומי האמנות והעיצוב והיא מעולם לא הוטרדה בשאלות של גבוה ונמוך, קונספטואלי ומסחרי, קיטש ויופי. מכלול יצירתה נע בחופשיות וחתימת ידה ניכרה בעבודות, שלא פעם נראו כאמנות אאוטסיידרית. היא שילבה בעבודותיה השראות וחומרים מעולמות התוכן של מיסטיקה ומיתולוגיה מתרבויות קרובות ורחוקות, לצד מלאכת מחשבת מסורתית ותרבות הפופ. בובות, חלקי חפצים קטנים ופיסול בחימר ובעיסת נייר השתלבו יחד, לצד ציור ביד ובמחשב – בשנותיה האחרונות. 

תערוכת היחיד שלה ״ראשים ופרחים״ ובה ציורי מחשב קטנים, נפתחה בינואר במוזיאון הנגב בבאר שבע (הסגור כעת אף הוא מתוקף מגיפת הקורונה). במוזיאון חיפה מוצגת בין היתר סדרת קלפיי טארוט שציירה והזדהתה עם הכוחות הנשיים שהם מייצגים. 

אשל גרשוני החלה לצייר במחשב לפני כעשור ובנה, הצלם אורי גרשוני, אצר באותה תקופה תערוכת יחיד שלה בגלריה עינגע לצד ספר אמן שנשא את הכותרת ״פייס בוק״, שבה ביטאה את המשיכה והרתיעה שלה מעולם המחשב, ושילבה סריקות של ציורי מחשב עם ציורים ישירים בספר הסקיצות שלה. בתערוכת היחיד האחרונה שלה בעינגע, לפני שנתיים, ״הלילה הוא עירומי״ שאצרה אילנית קונופני, כתבה בתוך יצירותיה: ״כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden