כל מה שחשוב ויפה
רותי זינגר, טיפות חלב. צילומים: יובל חי

רותי זינגר // טיפות חלב

בתערוכת יחיד בבית האמנים בתל אביב רותי זינגר בוחנת את הפרה מבחינה תרבותית־מיתית, את המיתוג שלה כסממן של ההתיישבות העובדת הציונית ואת המתח שבין מונחים כמו ״פרה שמנה״ לנשיות

אני לקטת. אוספת ועורמת, קוראת ומצלמת, בלי יעד ברור, אלא מתוך דחף רגעי. הרבה מהעבודות שלי נולדות מתוך מאגר דימויים שאני מצלמת על הדרך. אני מצלמת כל דבר שמדבר אלי – בצורניות, בתוכן או במשמעות. הכל מתועד ונשמר בתיקייה עם אלפי צילומים מקוטלגים תחת הכותרת For Art. הנגישות של מצלמה בטלפון מאפשרת לחמוד הכל בלי צורך בבחירה מיידית, וכך אני הופכת לאגרנית דיגיטלית.

נושא הפרות התחיל באקראי לפני כמה שנים. צילמתי מבנים ברפת בקיבוץ שבו גדלתי בנעורי, ואחר כך גיליתי שהפרות עניינו אותי יותר. מצאתי את עצמי מתגנבת לכל רפת שאני עוברת לידה ומצלמת וידאו וסטילס של פרות (עם או בלי רשות).

תהליך מקביל הוא מחקר ולימוד של מעל עשר שנים את החומרים והטכניקות של ציור דיו במזרח הרחוק. מתוך לימוד פורמלי של קליגרפיה וציור קלאסי של במבוק, סחלבים ופריחת השזיף, התחברתי אל הנייר והדיו והאינטראקציה המיוחדת ביניהם. מזה שנים אני מתחילה את הבוקר בסטודיו עם רישום בדיו, ״מדיטציית בוקר״, בודקת את גבולות הסיבולת של הנייר ואת התכונות שלו ושל הדיו המתפשט בתוכו ועליו.

עם הזמן, התחלתי לצייר על גבי רקעי הדיו האבסטרקטיים למחצה רישומים מדוייקים של אלמנטים מתוך מאגר הצילומים שלי. מבנה, לטאה, פרח, סולם – פריטים שנותקו מהקונטקסט המקורי שלהם ועברו ״להתגורר״ על מצע של דיו על נייר. בשנתיים האחרונות התמקדתי בציור פרות על אותם רקעים, כשכתמי השחור־לבן של פרות החליבה מנהלים שיח צורני מול השחור־לבן של הדיו, ואילו הגוף גדול הממדים שלהן נח לו בקלילות על הנייר הסיני הפריך.

צילום: בועז נובלמן

המחקר שלי אינו רק צורני־חומרי אלא גם תיאורטי. אני חוקרת את התהליכים של הפקת חלב וגידול עגלים, את מקומה של הפרה מבחינה תרבותית־מיתית במקומות וזמנים שונים, ואת המיתוג הספציפי שלה בארץ כסממן של ההתיישבות העובדת הציונית. 

כך יש בתערוכה אלמנטים שונים שמתייחסים לא רק לחיי הפרה בתעשיית החלב אלא גם למשמעות החברתית־כלכלית שלה כמטאפורה לתפוקה, לתנובה, למחיקת הפרט לטובת התוצרת. כמו כן, אני מתייחסת דרך הפרות לחלב כסממן של אימהות ותזונת הרך הנולד, ולמתח שבין מונחים כמו ״פרה שמנה״ לנשיות.

תהליך העבודה על ציורי הפרות הוא ארוך ומורכב. על הנייר הסיני (״נייר אורז״) אני מרבדת שכבות של חלב, דיו ואקריליק נוזלי שמשתלבים לכדי ציור אבסטרקט. אין לי מושג איך זה ייראה כשכל שכבה תתייבש, ולכן אני מכינה רקעים רבים כאלו. ואז צריך לבחור מתוכם, למיין את צילומי הפרות, לתת לכל פרה להחליט איפה היא רוצה להתמקם ולצייר. 

קיר טיפות החלב גם הוא משקף מהלך של מעל שנתיים. בכל דף כ־500 טיפות של חלב שיוצרות אינטראקציה עם הנייר ומשנות את מרקם הסיבים שלו. תהליך זה התחיל בפָנְזִין שיצרנו יחד קבוצת אמניות ״דגל אדום״ בנושא ״הקצנה״. כאקט של הקצנה, הכנתי עשרות עבודות מקורית של טיפות מים, אחת לכל עותק של הפנזין.

בהמשך הצגתי ב־2019 ב״ארטפטפת 3״ בחממה האקולוגית עין־שמר ״מפל טיפות מים״, שהיה עשוי משבע שרשראות דפים בגובה 4־5 מטרים כל אחת, תלויים בצורת מפל מעל בריכת ספירולינה – יחד כ־70 דפי טיפות מים עשויים עם מי הבריכה. כעת החומר הוא חלב, כשבאותה פעולה מדיטטיבית־סיזיפית אני מטפטפת עם מכחול, טיפה אחר טיפה, והפעם התלייה הגיאומטרית על הקיר מדמה טבלה עצומה של שוקולד ״פרה״ לבן.

הגרף שבתערוכה הוא תולדה של גוף עבודות אחר שלי, ״עפרון כחול״, שיוצג בהמשך השנה (ככל הנראה בחודש יולי) באום אל פחם. שם ציירתי את בתי העיר הערבית מנקודת מבט של אורחת החולפת ביעף על פני העיר, ופה ציירתי באותה קפדנות ודקדוק של עפרון מחודד גרף התפתחות של עדר עגלים מלידה עד 90 יום.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

האלמנט הרביעי בתערוכה הוא עבודת וידאו. התואר הראשון שלי היה בקולנוע וטלויזיה, והאהבה לצילום, תנועה וממד הזמן כחלק מהיצירה נשארה נטועה בי. הפרות שהולכות בשיירה אל החליבה וחזרה, במונוטוניות של שגרה יומיומית הוא דימוי שרציתי להמחיש.

לאחר אינספור נסיונות לצלם את שיירת הפרות (שעוצרות מייד לגלות מה האטרקציה ומלקקות את החצובה), ״ננעלתי״ על רגלי הפרות. הרגליים הדקיקות עם תנועת הקרסול האלגנטית מזכירה תצוגת אופנה או בנשף ריקודים, ומתחברת יותר לנשיות שנעלי העקב מסמלות אותה בתרבות המערבית מאשר לדימוי המוכר של פרה.

הקירות הלבנים שבתערוכה מהדהדים את האסתטיקה היפנית שאותה למדתי משך שנים, שבה המרחבים הלבנים שעל הדף – או במקרה הזה, בחלל – חשובים לא פחות מהאזורים המצויירים. תהליך העבודה על התערוכה היה של קילוף שכבות, עד למינימליזם של חלל כמעט סטרילי שמכיל בתוכו מעט אלמנטים עמוסי פרטים ומשמעויות. כל אחד מרכיבי התערוכה מציע נקודת מבט שמוותרת על הפרה השלמה לטובת ייצוג של נושאים יותר רחבים דרך ״פרתיות״. 

טיפות חלב | רותי זינגר
אוצרת: רויטל בן אשר פרץ
בית האמנים, אלחריזי 9, תל אביב
נעילה: 4.7


*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden