כל מה שחשוב ויפה

חוה ראוכר: ״למדתי לא לפחד ולהתיידד עם המוות״

פורטפוליו Promotion: אירוע לב חמור שחוותה לפני שנה הביא את חוה ראוכר למחשבות על המוות, ולהחלטה להתיידד איתו, דרך דיאלוג עם עבודות אמנות קלאסיות. היא מציירת גרסאות אישיות וסוריאליסטיות ליצירות ידועות, מדירר ועד למומיות עתיקות, ומעניקה להן פרשנות חדשה, בהומור ובמבט מפוכח

חגית:

שלום חוה, מה שלומך? 

חוה:

עכשיו טוב.

לפני שנה עברתי ארוע לב חמור והייתי במצב קריטי. הרגשתי שהמוות קרוב. שכבתי וחיכיתי לו שיבוא, ציפיתי לראות אור חזק שמוביל למסדרון ארוך. במקום זה ראיתי חסימה, מסך אור מהבהב, מגורען כמו בטלוויזיה מקולקלת. היה איזה שקט מאוד נעים

חגית:

״שקט מאוד נעים״? לא פחד, צער? היית סקרנית? זה נשמע כמו תיאור ״מהסרטים״ של חוויה חוץ גופית

חוה:

ממש כך. לפני שבועיים התאשפזתי שוב בגלל קצב לב לא סדיר ופאוזות (כשהלב מחסיר פעימות ולא בגלל שהוא מאוהב). העיסוק במוות מלווה אותי כבר שנים, לגוף יש תאריך תפוגה ושלי כבר פג לפני שנתיים. למדתי להשלים ולא לפחד, כדברי הפילוסוף הרומי סנקה: ״מי שמפחד מהמוות, לא למד מעולם את תפקיד האדם. אך מי שאומר לעצמו , למן הרגע הראשון שבא לעולם, שגורלו כבר נקבע, ינהל את חייו ביתר שלווה…״.

דברים אילו מהדהדים בציור ״מותו של סנקה״: בציור שתי דמויות, דיוקן של בן הזוג שלי מעל דמותו של סנקה, ציטטה מתוך הציור של רובנס ״מותו של סנקה״. יש כאן קריצה הומוריסטית, כי שניהם קצת דומים 

מותו של סנקה. צילומי עבודות: אבי אמסלם

דיוקן עצמי במעילו של דירר

דיוקן עצמי עם המעיין של אנגרה

בונקר

חגית:

כשהתחילה ההתכתבות בינינו הרגשתי שיש משהו דחוף ברצון שלך לדבר על זה

חוה:

אני מרגישה שהזמן אוזל, העבודה בסטודיו חשובה, יש עוד ציורים שאני רוצה להספיק לעשות. למדתי לא לפחד ולהתיידד עם המוות. הוא לידי, לא מביט מעבר לכתף וגם לא נושף בערפי, אלא נמצא שם בתוך השקט שאני מאד אוהבת

חגית:

בעבודות שלך שהכרתי בעבר עסקת לא מעט בגוף ובהזדקנות. למה את אומרת שתאריך התפוגה שלך חל לפני שנתיים?

חוה:

שנים רבות אני עוסקת בגוף בצורה כמעט אובססיבית, כל הזמן גוף, לפעמים בעירום קיומי, לפעמים בלבוש מלא, תמיד חף מכל רמזים ארוטיים; גוף צעיר, גוף מזדקן, ועכשיו גוף שהגיע שעתו. תאריך התפוגה שלי קשור בגנטיקה שלי

שנים רבות אני עוסקת בגוף בצורה כמעט אובססיבית, כל הזמן גוף, לפעמים בעירום קיומי, לפעמים בלבוש מלא, תמיד חף מכל רמזים ארוטיים, גוף צעיר, גוף מזדקן, ועכשיו גוף שהגיע שעתו

חגית:

בגוף העבודות החדש שלך יש משהו מאוד רענן, חי, מלא הומור וסוריאליסטי. וכל זאת בלי לאבד את הקשר עם המקור – עבודות קלאסיות של אולד מאסטרס, סצנות תנ״כיות ידועות. איך פנית לשם?

חוה:

האולד מסטרס הם מורי הדרך והעבודות שלהם הן תמרורים. רק בשנים האחרונות העזתי להתמודד איתן בצורה כל כך בוטה. יש כאן אתגר אדיר ורף מאד גבוה. בשנה הזו ציירתי סדרה של ציורים שהם פראפרזות על ציורי מופת. אני מרשה לעצמי לנסח אותם מחדש ולהרחיב בצורה הומוריסטית. ההומור משחרר ומקל.

עוד דוגמה: הציור ה״אמבטיה״ מפרש בהומור את הציור הידוע של ז׳אק־לואי דוד ״מותו של מארה״. הצייר מספר את סיפור רציחתו של חברו שהיה אחד ממנהיגי המהפכה הצרפתית, ז׳אן פול מארה. הציור של דוד מלא חמלה לאדם גוסס, מעין קדוש מעונה. 

מדובר באחד מהמייסדים של שלטון הטרור המהפכני, בהנהגתו של רובספייר הרצחני, ששם קץ לחלומות על רפובליקה של חופש ואחווה בצרפת. התרשמתי מהחמלה הרבה שיש לצייר אל הדמות ברגע של מוות, גם אם מדובר במותו של איש רע.

האמבטיה

ילד עם מפלצת

הודיה ו־11 ילדיה

הברכה

בציור ״הברכה״ המלאך המשתין הוא ציטטה מתוך ציור של לורנצו לוטו ״ונוס וקופידון״. בגירסה הזו של הציור, הדמות המבוהלת עוטה מסכה, להגן על עצמה מהמגפה שמכה בנו בימים אלו. המלאך המשתין יכול להתפרש כמלגלג, כי דינו של האיש כבר נחרץ, אך גם כמברך ומפרה. כמו בציור המקורי של לוטו

חגית:

את מתכוונת ממש לימי הקורונה – זה הציור האחרון בסדרה כרגע?

חוה:

כן, לפני האחרון. זו הגירסה עם המסכה, המלאך המשתין מתפרש אוטומטית כמלגלג, אבל אם הולכים לציור המקורי של לוטו, שם הוא מתפרש כמפרה ומברך. יכול להיות שיש גם טוב בתופעת הקורונה.

בציור ״דיוקן עצמי עם לידת ונוס של ויליאם אדולף בוגרו (1879)״ אני מכניסה את דמותי לציור של בוגרו. במקום דמותה של ונוס בעלת היופי המושלם, דמותי שלי, בשלושה מצבים: עירום קיומי, גוף מתפרק וגוף עטוף כמו מומיה

דיוקן עצמי עם לידת ונוס של ויליאם אדולף בוגרו

ההוצאה להורג

ההוצאה להורג

שירה

חגית:

התייחסת למומיות גם בעבר?

חוה:

ב־2017 עשיתי סדרה של ״סרקופגים״, ארונות קבורה. ציירתי בצבעי שמן לתוך תבניות יציקה קעורות, תבניות שמתוכן יצקתי בזמנו פסלים. התבנית הקעורה היא הנגטיב של הפסל. ברגע שציירתי לתוכה, הנגטיב הפך לפוזיטיב והחל לנוע. במיוחד כשהולכים סביבו (זו תופעה מוכרת. בכמה בתי הקברות ברוסיה נהגו לחרוט נגטיב של דמות על מצבות המתים כדי להפחיד את העוברים ושבים). 

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר של פורטפוליו >>

התוצאה שקיבלתי הזכירה לי את ציור הדיוקנאות של המומיות מפאיום, שצוירו על ארונות הקבורה שלהם במצרים העתיקה בסוף המאה הראשונה לפני הספירה. חלק מהעבודות הפכתי לעבודות וידאו, ואפשר שם ממש להציץ לתוך הסרקופג וכמעט לשוחח עם הדמות (שהיא לפעמים דמותי שלי)

חגית:

יש משהו מאוד מקברי בניסיון להתבונן לתוך ארון הקבורה (ולחפש שם את עצמך). כאמנית את מרגישה שיש לך איזה יידע נסתר, שהעבודות הללו נושאות גם מסר לאנשים אחרים, על האפשרות להתיידד עם המוות אולי?

חוה:

זה מה שאני עושה, לדבר אל דמותי בתוך ארון קבורה. וכך להתיידד עם המוות. שמתי לב שהעבודה מאד סיקרנה את המתבוננים, הם נמשכו ולא נרתעו ממנה

חגית:

תוכלי לספר קצת על הצבעוניות שבחרת לציורים? הרקעים הנרחבים בצהוב וכחול מתכתבים עם הציור הסוריאליסטי של דאלי, בין השאר

חוה:

הצהוב עבורי הוא מכת אור והכחול הוא האין־סוף. בדרך כלל ציירתי את הדמויות מתוך התבוננות; התוצאה היתה די ראליסטית, החלל היה תמיד מנותק מהדמות והוביל למקומות אחרים

יש לי קצת עייפות מהפורמט של תערוכה. אני רוצה לשחרר את הדימויים לחלל, ובמקרה זה לחלל הווירטואלי. יש משהו כמעט מיסטי בחלל הווירטואלי; משהו גדול, ענק, שאנו עדיין לא בדיוק מבינים, לפחות אני. חלל אין סופי מלא אור

חגית:

את מדברת על המוות, אבל עסוקה ביותר בחיים. על מה את עובדת בימים אלה? הסדרה הזו תהפוך לתערוכה?

חוה:

אני חושבת שהמפגש עם המוות רק מעצים את חווית החיים. אני לא יודעת בקשר לתערוכה, יש לי קצת עייפות מהפורמט הזה.

אני רוצה לשחרר את הדימויים לחלל, ובמקרה זה לחלל הווירטואלי, לכן גם פניתי אליכם (לפורטפוליו). יש משהו כמעט מיסטי בחלל הווירטואלי; משהו גדול, ענק, שאנו עדיין לא בדיוק מבינים, לפחות אני. חלל אין סופי מלא אור. אולי כמו בצהוב ובכחול

חגית:

יפה, ומלא אפשרויות…

דיוקן עצמי מתוך עבודת וידאו

דיוקן עצמי עם הולדת ונוס של קבנל

רחל

הפיתוי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

14 תגובות על הכתבה

  1. תמר

    אמנית מרתקת!

    1. מרים גמבורד

      העצמה של היצירה של חוה ראוכר אשר כדבריה "מתיידדת עם המות" חיה שבעתיים מאשר האימפוטנציה של האמנים הבריאים כביכול של הברנז'ה המקומית. הכנסתן של עבודתיה למוזאונים הגדולים בארץ עלולה לזעזע את סולם הערכים המקומי. חוה היקרה ישר כוח!

  2. ו

    עבודות מיוחדות בעשייה ומרתקות בחשיבה. מאוד נהנת לעקוב אחר ההתפתחות של העבודות.

  3. רן שרמן

    עבודות מדהימות. אמנות אמיתית. אמנית אמיתית. תודה

  4. ענת יצחקי

    חוה אמנית מרתקת ומרגשת, אמיצה ביותר במחשבותיה ובאופני הבעתן. נפגשנו לפני כמה שנים בהרצאה שנתנה בכנס בחיפה והוקסמתי. מאז והנה גם כעת- ממשיכה לעקוב ולהתרגש ממנה

  5. בתיה ריינדורף

    אמנית מן השורה הראשונה!! עבודות עם נוכחות!! מאחלת לחוה ראוכר בריאות ועוד שנים של יצירה!!

  6. אינגה פונר קוקוס

    חוה יקרה – העבודות מרתקות ואמיצות כמו גם הראיון.
    גם מעניינת ההתייחסות וההגדרה שלך את חלל התצוגה הוירטואלי.
    המשיכי ליצור בבריאות!

  7. ראובן

    עבודות חזקות מאד, יש בהן עצמה וגם הרבה עדינות, ואמפטיה לדמויות המצוירות. אני עוקב אחרי האמנית שנים רבות, אמנית מרתקת שמתחדשת וממציאה עצמה כל פעם מחדש.

  8. נאוה הראל-שושני

    מכירה, עוקבת ואוהבת. שאפו! נ

  9. עיינה פרידמן

    אומנות נהדרת, מאתגרת חשיבה, יוצאת מחוץ לכל מסגרת, מיומנת, ומעשירה את הנפש. תודה חווה יקרה על כל ציור ועבודה שלך שזכיתי לראות, מאחלת לך שנים רבות נוספות של יצירה פוריה ומפרה. וכן, כולנו חושבים על הגיל ואובדן התרגיל, וכירושלמית עשורים רבים ארב המוות בפיגועים בכל פינה, ותמיד חשבתי על נוכחותו, אבל ממשיכים במה שיכולים לעשלות כל זמן שאפשר. חיבוק חיזוק מרמת גן, עיינה

  10. אתי גדיש דה לנגה

    חוה את אחת אמניות המשובחות שיש לנו.

  11. אבנר בר חמא

    חוה היקרה, כמי שמכיר אותך ואת עבודותייך הייחודיות, במשך שנים לא מעטות(גם מתקופת ההוראה המשותפת במכללת 'תלפיות' בחולון), כאמנית, את משתבחת עם השנים והאמירה שלך הולכת וצוברת תאוצה. חבל שבמוזיאונים יושבים אנשים שלא יוצאים לשטח, ומתעלמים מנתח חשוב של היוצרים והיוצרות, שאני הספקתי גם להכיר אישית עת שימשתי יו"ר המדור לאמנות במשרד התרבות. מאחל לך עוד שנים רבות של בריאות איתנה, כדי שתמשיכי ליצור בכזו אינטנסיביות ברוכה.

  12. שלום פלש

    מעניין מעניין מעניין

  13. רבקה גוטמן

    ההתיידדויות של חוה, בכל היקף העבודה המרשים שלה, תמיד מצטברות לאינטימיות.
    מהמוטיבים – ועד לטכניקה.

    אינטימיות חכמה ומתבוננת, ולכן אירונית.
    אפילו המורבידיות של חוה מוארת באור-שמש.
    הפאלטה שלה שמשית וחמה, לא פלואורוסצנטית.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
This error message is only visible to WordPress admins

Error: API requests are being delayed for this account. New posts will not be retrieved.

Log in as an administrator and view the Instagram Feed settings page for more details.

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden