כל מה שחשוב ויפה
עדי אלקין, גיבורי זלמן מאת רינת פרימו

עדי אלקין // זלמן

הילדים שעדי אלקין איירה בזלמן שכתבה רינת פרימו, הם בנים בחולצה ורודה, בנות שמשחקות כדורגל, ילדים וילדות שמנים, רזים, נמוכים, מתולתלים, כהי־עור או בעלי נזילות מגדרית

אי שם, באחד השיעורים בבית הספר היסודי, הייתי מאוד משועממת וחיפשתי מה לעשות. ואז עלה בראשי רעיון לעשות קומיקס. מכיוון שלא היה לי מושג על מה יהיה הקומיקס, החלטתי פשוט לתעד את מה שראיתי סביבי – ילדי הכיתה ומעשיהם השונים: ״נוגה אוכלת סנדביץ׳ וחושבת שאף אחד לא רואה״, ״תומר שואל אם זה יהיה למבחן״. למרבה הפתעתי, השרבוטים האלה הפכו לפופולרים להפליא בקרב הכיתה, וזיכו אותי במעמד עורכת־על חורצת גורלות.

״זלמן״, במובן מסויים, דומה מאוד לחוויית הקומיקס של אז. הוא תיעוד חוויות יומיומיות של ילדים בבית ספר יסודי כל־ישראלי, שעושים עיתון שמתעד את סביבתם. לכן, כשניגשתי לעצב את דמויות הילדים של ״זלמן״, רציתי לעשות אותם כמה שיותר אמיתיים: ילדים שאפשר למצוא בכל כיתה בכל בית ספר, מלאי הבעה, בעלי יתרונות וחסרונות, שפת גוף מאובחנת ומראה מובהק; ילדים שהקוראים יתייחסו אליהם כאל חברים. 

עטיפת הספר

שלבים ביצירת הדמות של שיר

לדוגמה, שיר, ״הילדה היפה״, היתה בסקיצות הראשונות בלונדינית־נוסח־הוליווד, עד שתפסתי את עצמי והזכרתי שאין שום סיבה להיכנע לנורמות חברתיות, בזמן שרוב הילדות הישראליות בכלל כהות שיער. שיר היא מנהיגה טבעית, וזה ניכר בשפת הגוף הבטוחה שלה. שפת הגוף של אמיר, לעומת זאת, מאוד נבוכה ומסוגרת, כילד אינטליגנטי להחריד שחושש להסגיר רגשות. הוא מגרד בראשו, מכניס ידיים לכיסים, לא זז בלי הקפוצ׳ון שלו.

דפנה היא הקופצנית מכל ילדי החבורה ולא פוחדת מכלום – השיער האדמוני שלה מזדקר לכל הכיוונים, ותנועות הגוף רחבות, הידיים מתנופפות, החולצות בהירות. דורי הוא ההיפסטר המגניב, עם לבוש ששואב השראה מאופנת רטרו־ניינטיז, אבל עדיין שומר נאמנות לריאליזם של הקומיקס.

חלק מהאפיונים הללו נוצרו תוך כדי העבודה על הקומיקס, שהתפרסם במשך יותר משנתיים בירחון הילדים אדם צעיר. גם רינת פרימו, המחברת, וגם אני, למדנו את הדמויות תוך כדי. זה היתרון בפורמט של עיתון, כשמחודש לחודש הדמויות גדלות יחד איתך, והעולם שלהן מתרחב – השכונה, ילדים אחרים בבית הספר, הורים, אחים קטנים. 

דורי. היפסטר מגניב

דפנה. קופצנית וכריזמטית

אמיר. אינטילגנט ומאופק

זלמן הוא קומיקס יומיומי, ומלא הומור. הבימוי של הקומיקס נאמן לרוח הכתיבה – דמויות מתפרצות, הבעות פנים, תנועות ידיים, חיתוכים בין לונג־שוטים לבין קלוז־אפים דרמטיים במוקצן. הרבה צבעים. בהרבה עבודות אחרות שלי (כמו סדרת ציורי תל אביב בשנות ה־80), אני נוטה להגביל את הפלטה שלי. ״זלמן״ משתמש בכל צבעי הקשת.

אגב קשת, חשוב לי מאוד לשמור על ייצוג מגוון. לילדים יש זיכרון ויזואלי חזק, מדהים לפעמים, ולכן בזלמן יש בנים בחולצה ורודה, בנות שמשחקות כדורגל, בנים חובבי יצירה, ילדים וילדות שמנים, רזים, נמוכים, מתולתלים, כהי־עור, או בעלי נזילות מגדרית. 

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

חלק מעניין מהעבודה שלי על  זלמן הוא ההשוואה שאני עורכת בראשי בין חוויות הילדות שלי, וחוויות ישראליות בכלל, לבין החוויות של הבת שלי. אנחנו גרים בארצות הברית, והיא לומדת בבית ספר יסודי בשכונה, אבל ההבדלים, מסתבר, הם קוסמטיים בעיקר. לדוגמה, את ארוחת הצהריים הם אוכלים באולם, בישיבה, מסודרים לפי כיתות. אין להם תלבושת אחידה.  חדרי הלימוד מצויידים בכיור ובתאים לאחסון ילקוטים. אין להם עיתון בית ספר, והמחשבה על כך בוודאי תפליא אותם מאוד (בבית ספר שלי כמובן שהיה).

אבל הבסיס זהה – יש חברויות אמת, וילדים מאוהבים נבוכים, ועימותים עם מורים, ושנאה עזה לשיעורי בית. במובן הזה, ״זלמן״ מצליח להיות אוניברסלי, והבת שלי אכן היא המעריצה מספר אחת שלו.

—–

זלמן | רינת פרימו ועדי אלקין
הוצאת אדם צעיר, 144 עמודים, 78 ₪. מתאים לגילאי: 7-13


*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden