כל מה שחשוב ויפה
עודד זידל, סלפי. צילום: מיכאל עמר

תערוכות אוגוסט-נובמבר 2020 בבית האמנים ירושלים

פורטפוליו Promotion: טליה ישראלי, מגדלנה חפץ, עודד זידל וליטל מור בארבע תערוכות יחיד חדשות בבית האמנים ירושלים

טליה ישראלי / אחד ההרים

אוצרת: יעל כץ בן שלום

התערוכה של טליה ישראלי מורכבת מעבודות במנעד שבין שחור ללבן: ציורים גדולים וסכמטיים על בד מצטרפים לרישומי נוף קונטרסטיים על לוחות עץ בפורמטים קטנים. באמצעות פרקטיקה של דגימה מרפרודוקציות של פרסקאות רנסנסיים נגרעים מהדימוי המוטיבים הנוצריים, בניסיון לחלן אותו: להישאר עם הנוף לבדו ולבחון את הרושם שהותיר, ובד בבד – לענות על החֶסֶר, לשמר נקודת התייחסות היסטורית למיתוס, את הכמיהה למקום הנכסף, למתוח אותו עד למרחב שבין ״דיסני״ לפילם־נואר.

ישראלי בוחנת פערים אלו באמצעות כוחו המהפנט של קו יד מפותל בשחור, החורט את צעקתו האילמת של הנוף, ובמקביל – מתוך ציור היברידי, המכיר בפרספקטיבה כהישג הגדול של הרנסנס, אך פונה לאחור אל עבר ההשטחה באמצעות טכניקת גרפיטי. טיזרים של איקונוגרפיה נוצרית מאפשרים לישראלי להרהר על מעמדו של הכתם, המשתחרר מן ההילה הדתית ומכוון אל המופשט.

טליה ישראלי, מתוך ״אחד ההרים״. צילומים: מ״ל


מגדלנה חפץ / אלף ספל ועוד ספל

אוצר: אילן ויזגן 

מגדלנה חפץ מציגה בתערוכה שתי עבודות גדולות מהשנתיים האחרונות: הצבה, המתייחסת לסיפורי אלף לילה ולילה ומורכבת מ־1,001 ספלים, שנוצרו בתהליך ידני מסורתי; ועבודה דמוית כדור, עטוי שברי חרס. 

להצבה המרכזית בחרה חפץ בצורה הבסיסית ביותר הנלמדת בשיעורי קדרות – הצילינדר, ובתכליתו הראשונית – הספל. על כל ספל טבעה מספר בסדר עולה, באופן המקנה לכל אחד מהם ייחוד משלו בתוך ערמת הפרטים. האסוציאציה לשואה אינה מקרית; מטרת המספר היא למחוק את זהותו של היחיד. הספלים מונחים בערמות ויוצרים נוף אנושי; אוסף של יחידים, שעל אף ייחודיותם, הם מהווים קבוצה החולקת גורל משותף.

מגדלנה חפץ היא קדרית בכירה, שלמדה בברלין ובירושלים. עבודותיה הוצגו בעשרות תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם.

מגדלנה חפץ, מתוך ״אלף ספל ועוד ספל״. צילומים: מ״ל


עודד זידל / אנחנו

אוצר: אילן ויזגן 

בתערוכה זו מציג עודד זידל ציורים חדשים, דיוקנאות אישיים ודיוקנאות קבוצתיים, רובם נוצרו בצל מגפת הקורונה. הציורים מבוססים כולם על תצלומים, שצילמה אשת האמן; תצלומי סלפי ברוח הזמן, שאותם הופך האמן לציורים על בד ברוח הדיוקנאות והסצנות האנושיות המוכרות מתולדות האמנות.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

זידל מרחיב את עיסוקו בציור דמויות לאחר שנים שבהן היה מזוהה בעיקר עם ציורי אתרים ריקים מאדם. בציורי הדיוקן ניכרת השפעה או התייחסות לציוריו של אורי ריזמן: שימוש מועט בהצללה, השטחה של קפלי הבד, נגיעות הכרחיות בתווי הפנים לשם אִפיון הדמות, ותו לא. אבל לציוריו של זידל ייחוד משלהם. אין זה ציור ישיר של מודל, אלא ציור מתוך תצלומים, שצולמו בנסיבות ביתיות ופרטיות או באירועי פתיחה של תערוכות. 

עודד זידל למד בבצלאל, ובשני העשורים האחרונים מקדיש את רוב זמנו ליצירה.

עודד זידל, מתוך ״אנחנו״. צילומים: מיכאל עמר


ליטל מור / תחת השמש הקופחת

תערוכה בסדרת נדבך 22; אוצר: מארק יאשאייב

עבודותיה של ליטל מור חושפות רגעים חסרי משמעות לכאורה, המועלים לדרגת נוכחות יצוגית, כזו הזרה לצופה בהקשר של תערוכת אמנות. הדימויים מבקשים להתעמת עם התפישה ההיררכית של ״גבוה״ ו״נמוך״ ומציבים את הצופה מול מושגים, כגון שעמום, חזרתיות, בינוניות והתפשרות. בדומה למרסו, גיבור ספרו של אלבר קאמי, הזר, מור שואפת לערער ״את שיווי המשקל של היום״ באמצעות הצבעה על הארעי, החולף, הזניח.

עבודותיה מתארות רגעי שגרה ומעוררות לא אחת תחושת דז׳ה־וו. היא מאתרת בהתמדה את רגעי ה״כלום״, החולפים על פנינו במרוץ החיים, ומצביעה עליהם; נוטלת רגעים מופשטים וטוענת אותם במשמעות קיומית.


בית האמנים ירושלים
שמואל הנגיד 12, ירושלים
פתיחה: שבת 28.8 בשעה 11:00
נעילה: 7.11

ליטל מור, מתוך ״תחת השמש הקופחת״

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden