כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל
ורד אהרונוביץ, בעקבות שעון הקוקייה. צילומים: מיכאל לירן, לנה גומון

ורד אהרונוביץ: רציתי ספר שתהיה לו ״חוויית משתמש״ קרובה ככל האפשר לביקור בתערוכה

ורד אהרונוביץ מוציאה ספר אמנית במתכונת ספרי פופ־אפ, בעקבות התערוכה ״שעון הקוקייה״ שהציגה במוזיאון הרצליה

חגית:

בוקר טוב ורד, איך עוברים עלייך ימי הסגר / חגים המשונים האלה?

ורד:

הי חגית. הימים עוברים לי מהר ודי בכיף, אני הרבה שעות סגורה בסטודיו. העשייה עושה לי טוב, משכיחה את כל מה שקורה מחוץ לסטודיו

חגית:

מזל 😅 ונולדים דברים חדשים, כך הבנתי

ורד:

כן, אני עובדת עכשיו לקראת הוצאה של ספר אמנית ראשון שלי שיהיה ספר פופ־אפ בעקבות התערוכה ״שעון הקוקיה״ שהצגתי בשנה שעברה במוזיאון הרצליה. 

המיצב היה כמו מודל של הבית שגדלתי בו, ודרך החלונות היה אפשר להציץ ולראות את ההתרחשויות שקורות בכל חדר, כמו אמא מודאגת שמציצה מהחלון, או אבא שגוזר ציפורניים לילדה ישנה. כל התערוכה התעסקה בזמן שחולף, בהתבגרות, בהזדקנות ובתחושות שהתהליכים האלו מעוררים בנו

חגית:

כל תערוכה שלך היא סוג של סיפור: מתי ואיך התגבש רעיון הספר?

ורד:

כשהבנתי שתכף התערוכה יורדת ושהכל יפורק ויכנס לארגזים ולא ברור אם אי פעם הבית הזה יבנה שוב… שם החלטתי שצריך ספר. ולא רציתי סתם קטלוג: רציתי ספר שתהיה לו ״חוויית משתמש״ קרובה כמה שאפשר לחוויה שהיתה למבקרים בתערוכה. חוויה מול תנועה של דברים, מול התרחשות, חוויה מציצנית של חדירה לפרטיות ואינטימיות. וגם האפקט המתעתע שכאילו זה לילדים אבל לא ממש

חגית:

ממש לא. אולי קצת; עובדות החיים 

ורד:

החיים, כן, והמוות והפחדים…

ורד אהרונוביץ, תהליך העבודה על הספר

חגית:

לפני שניסחף פנימה, בואי ניקח רגע צעד אחורה ותציגי את עצמך – לטובת מי שפחות מכירים – מי את, איפה גדלת (לפי הבית בתערוכה אפשר להבין את השורשים בתרבות אירופה הקלאסית), מי במשפחה שלך היום?

ורד:

אני אמנית ואני עובדת בעיקר בפיסול, אבל גם מציירת ועושה טכניקות שונות של הדפס. למדתי בבצלאל ואחר כך לתואר שני באוניברסיטת חיפה. הבית שהיה בתערוכה וסביבו סובב גם הספר הוא ממש דגם של הבית שגדלתי בו, שנמצא בישוב בני יהודה שבדרום רמת הגולן: בית הורי. ב־20 השנה האחרונות אני באה לבקר את המשפחה בבית מדי פעם ובכל פעם שמה לב לשינויים, לזמן שמשפיע על הישוב, על הבית והגינה ועל ההורים. זה היה הטריגר לעבודה

חגית:

בת כמה את היום?

ורד:

40

חגית:

אני שואלת על הגיל, כי בעבודות שלך את מופיעה לפעמים כילדה, לפעמים כנערה, כאישה צעירה וכמבוגרת… אבל בבית ההורים דמותך כמעט תמיד היא דמות של ילדה. 

יש משהו בחזרה לבית ילדותך שמייד מכונן מבט של ילד על הוריו, על הסביבה. ואז נוצר קונטרסט עם המבט העכשווי, המפוכח, שרואה את הבלייה והפגמים במה שפעם היה העולם המושלם והמבטיח

ורד:

הילדה שמופיעה הרבה בעבודות שלי היא מעין אלטר אגו; הדמות שלה משמשת אותי באמנות כבר הרבה שנים. ודרך הדמות שלה אני מצליחה להעלות את התכנים שמעניינים אותי. בבית אני מופיעה הרבה בתור הילדה הזאת אבל גם בגילאים שונים וגם כעצמי של היום.

יש שם לדוגמה באחד החדרים דמות אישה שעומדת מול המראה ותולשת את שיערות השיבה בסיזיפיות. אני מוצאת את עצמי עושה את זה לפעמים. חלק משמעותי בתוכן של העבודה קשור באיזו אי התאמה בין הגיל או הציפיות מאיתנו לבין איך שאנחנו תופסים את עצמינו. למשל דמות אמא שלי מתנדנדת בגינה כמו ילדה קטנה

חגית:

יש גם הכפלות והשתקפויות רבות – אבא פעמיים במיטה אחת, את מול המראה. אני חושבת שזה מוסיף לתחושת המלאות והמרוץ של החיים כנגד הלינאריות האדישה של הזמן…

ורד:

זה מעניין מה שכתבת על מרוץ החיים מול הזמן האדיש… לא סתם הבית מתפקד כשעון. נכון, יש הרבה השתקפויות ומראות וגם הכפלות. דמות האב מופיעה בבית בשמונה חדרים שונים. גם אמא מופיעה שם הרבה. בחדר השינה, במיטה ישנים אבא ואמא (או לפחות מנסים לישון), כל פעם מישהו אחר מתעורר ובודק לשני את הדופק. כמו מעגל כזה של דאגה.

בשעוני קוקיה עתיקים שהם בצורת בית יש לרוב גלגל מים לצד הבית, הגלגל מסתובב ומפעיל את מנגנון השעון. לצד הבית שלי דמות האב רץ על גלגל כאילו מפעיל את הבית ונושא את תיפקודו על כתפיו. ומה יקרה אם הוא יפסיק לרוץ?

חגית:

לקחת את המודל של שיירת דמויות סביב השעון, ובמקום הריקודים החמודים, השיירה פוסעת אחרי אמא עם שקית זבל… המציאות טופחת בפנים

ורד:

כן… 🙂 השיירה שיוצאת מהבית שלי יוצאת במטרה לזרוק את הזבל, הזבל המטאפורי, הם מנסים להוציא חוויות וזיכרונות וטראומות ולזרוק אותן אבל זה לא ממש אפשרי… השיירה תמיד עושה סיבוב וחוזרת פנימה לתוך הבית

חגית:

אמרת בעבר שאמנם הכל נראה אוטוביוגרפי, אבל את מספרת סיפורים, ומשתמשת בדמויות המשפחה שלך כשחקנים בסיפור אוניברסלי. הבית שלך כמטאפורה לכל בית. בספר את מתקרבת עוד קצת לסוגה העל־זמנית של אגדות וסיפורים, מיתוסים והנפשה. יש גם טקסט סיפור?

ורד:

בספר לא יהיה טקסט אבל תהיה תחושה של סיפור והתרחשות. מי שידפדף בספר יוכל להפעיל חלק מהאלמנטים על ידי משיכה או סיבוב או בעצם הפתיחה והסגירה של הספר ובכך לקחת חלק בתכנים שעולים מהסצנה

חגית:

ויהיו רק 300 עותקים שנמכרים בקמפיין הדסטארט? את בטוחה?

ורד:

לעשות ספר פופ־אפ זה תהליך מאוד מורכב ויקר. העבודה כוללת צילום מאוד איכותי שמצלם עבורי בן הזוג שלי המוכשר בטירוף, מיכאל לירן (הוא גם זה שעושה את הפוטושופ לספר ומצלם ועורך את הסירטונים שמלווים את ההדסטרט). 

אני עובדת עם מעצב הפופ־אפ אורן שנידר, שיש לו סטודיו ל״הנדסת נייר״ בראש פינה. הוא סוג של גאון ומוצא פתרונות יצירתיים לדברים המשוגעים שאני רוצה לעשות. בנוסף המעצבת המדהימה אביגיל ריינר תעבוד איתי על עיצוב הספר והכריכה, והגר רבן המעולה מלווה את הפרויקט וההדסטרט במקצועיות רבה. 

שלבי העבודה על הספר מאוד מורכבים מבחינה טכנית כשמדובר בספר פופ־אפ, מכיוון שחוץ מהעיצוב עצמו, יש צורך להדפיס, לחתוך – ואז להרכיב כל עותק של הספר באופן ידני. הספר כל כך מושקע ושאפתני והפקתו מאוד מאוד יקרה. קיבלתי את תמיכתם הנדיבה של מפעל הפיס ובשביל לגייס את התקציב החסר פתחתי את קמפיין ההדסטרט

צילומי הצבה, מוזיאון הרצליה

חגית:

בזמן שכתבת צללתי לדף ההדסטארט. קודם כל ראיתי שהפרויקט הגיע ליעד המימון ויוצא לדרך, ברכותיי 👌🏼👑 חוץ מזה נראה כיף ״לעשות קניות״ אצלך בהדסטארט, שמציע עבודות מצוינות שלך כחלק מהתמורה לתומכים. זה מחולל תנועה ומכירה בתקופה הקשה הזו?

ורד:

תודה! אני מאוד מרוגשת מזה! ממש הופתעתי שהגעתי ליעד בכזאת מהירות כי זו באמת תקופה לא קלה, וזאת הזדמנות להודות מעומק הלב לכל מי שתמך בפרויקט. אמנם הגעתי ליעד הגיוס הראשון שהצבתי אבל הקמפיין ממשיך עד ל־16.11. ככל שההדסטרט יקבל יותר תמיכה זה יאפשר לי להשקיע עוד יותר בעיצוב ובגימור של הספר, לשכלל את העמודים מבלי לוותר על שום פרט. ואולי גם להדפיס יותר עותקים. 

העמוד הוא כמו חנות אינטרנטית: אפשר לקנות בה עבודות גדולות וקטנות שלי. יש הדפסים בטכניקות שונות ופסלים וכמובן גם את הספר במחיר מיוחד. אני ממשיכה להכין דברים חדשים ולהעלות אותם לעמוד הפרויקט

חגית:

אמרת בתחילת השיחה שהרעיון לספר נולד מתוך מחשבה שאולי העבודה הזו לא תוצג שוב בהרכבה המלא. זה קצת עצוב, את חושבת שיש אפשרות למכור את המיצב הזה במלואו – את הבית השלם על כל הסצנות ומנגנוני התנועה – לאוסף כלשהו?

ורד:

חלום

חגית:

נאחל לך שיתגשם, לשנה החדשה 🌷 בהצלחה

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden