כל מה שחשוב ויפה
פסטיבל האיור החל ב־26.11.2020
אכרם חאן, מתוך ״בתנועה״. צילומים: נטפליקס

Move: נולדו לרקוד

הסדרה התיעודית MOVE (נטפליקס) מציגה שישה יוצרי מחול, וביניהם אוהד נהרין, בעריכה דינמית וקצבית שמעוררת סקרנות להבין ולהכיר את שפת המחול של כל אחד מהיוצרים

בחמישה פרקים, עם סיפוריהם של שישה יוצרי מחול, הסדרה התיעודית ״בתנועה״ (MOVE) של נטפליקס מנסה להגיד משהו על מהות הריקוד בעת הזו. כל אחד מהיוצרים שמוצג בסדרה רוקד כמעט מלידה, והריקוד מגדיר ומתחם את הווייתו. 

יוצרי הסדרה בחרו ביוצרים שצמחו בשוליים, ושפעילותם מרחיבה את עולם המחול. ריקוד רחוב שנולד בממפיס, במיאמי ובג׳מייקה, פלמנקו שגבולותיו מתרחבים, מחול הודי שהופך מודרני, וגם אחד אוהד נהרין עם שפת הגאגא.

ג׳ון בוגס וליל באק הם שני רקדני רחוב, שגדלו במשפחות חד הוריות בשכונת עוני. מנקודת פתיחה נמוכה זו, כל אחד מהם חי את הריקוד בכל רגע ורגע, והם אף הולכים ללמוד בלט כדי לשפר את יכולותיהם. מתוך המחויבות הטוטלית לריקוד הם מגיעים ליכולות גופניות מפליאות, כאילו אין שלד שיוצר ומגביל את תנועות גופם. במפגש ביניהם הופך ריקוד הרחוב לשפה שבה מדברים השוליים החברתיים של ארצות הברית על הבמות המרכזיות שלה. 

אוהד נהרין

להקת בת שבע, החור

אוהד נהרין, שיעור גא גא

הפרק על אוהד נהרין מייצג את המחול המודרני מפינתנו אנו בפריפריה העולמית. נהרין, שהיה שנים רבות מנהלה האמנותי של להקת בת שבע, והוא עדיין כוריאוגרף הבית שלה, נמצא בשורה הראשונה של המחול העכשווי ומוכר כיוצר ייחודי בעולם. הוא פיתח את שפת הגאגא, שמשמשת גם לתקשורת עם הרקדנים וגם ככלי לריפוי, וכמו שאר גיבורי הסדרה, הוא רוקד מרגע שזוכר את עצמו, והפרק איתו הוא מעין שירה מהורהרת על מהות הריקוד.

הדמות המרתקת ביותר בסדרה, היא אולי ישראל גלבאן. אנו נחשפים אל הדרך שעשה מריקוד פלמנקו בסגנון גברי אלגנטי לריקוד אישי ומלא הבעה, שמשלב תנועות נשיות וגבריות. הריקוד שיוצר גלבאן שובר את מוסכמות הסגנון ומשתמש בו כדי להביא אנושיות וכאב. סיפורו האישי עובר דרך דחייה של הוריו הרקדנים את דרכו הייחודית וסופו בקבלה והצלחה, ובהופעת מחול בזירת שוורים, סמל המסורת. 

האישה היחידה שהוקדש לה פרק היא קימיקו מילר, רקדנית דאנסהול מג׳מייקה. כמו בוגס ובאק גם מילר גדלה בעוני במשפחה חד הורית. מילר מובילה קבוצת רקדניות לדו קרב מול קבוצת רקדנים. כמו בפלמנקו, גם הדנסהול, ריקוד הרחוב של ג׳מייקה, מפריד בין תנועות גבריות לנשיות. 

לרקדניות יש חופש להשתמש גם בתנועות הגבריות, בעוד שהגברים מפחדים מתיוג ״נשי״ ומגבילים את עצמם. הרקדניות משתמשות בחופשיות בכל ״נכסיהן״ לריקוד שבו הן יכולות לבטא תשוקה בזכות עצמן ובאופן שבו הן בוחרות. 

הפרק שמסיים את הסדרה מוקדש לכוראוגרף הבריטי המצליח, אכרם חאן, בן למהגרים מבנגלדש. גם הוריו של חאן, כמו הוריו של גלבאן, הטמיעו בו את הריקוד המסורתי של מולדתם; במקרה זה הקטאק – סוג של ריקוד הודי מסורתי. עבור הוריו של חאן, גופו של הילד והריקוד שהוא מבצע, הוא מוזיאון למולדת שנאלצו לעזוב עקב האלימות שפרצה בה בתקופת הקמתה.

חאן שומר בגופו את המסורת ומצמיח ממנה ריקוד שמשלב עולמות. פרק זה צולם אחרון, וסיומו בפרוץ מגפת הקורונה וקיום מופע מיוחד שתוכנן בבנגדלש ללא קהל, ובלי שחאן יוכל להגיע אליו. עולם המחול הולך ונסגר, ובימים אלו הדרך היחידה לראות מחול היא בטלוויזיה. 

קימיקו מילר

ג׳ון בוגס וליל באק

אכרם חאן

האפקט המצטבר של הסדרה הוא בהצצה שניתנת לחיים וליצירה של רבי אמן בתחומם, שכל אחד מהם מותח את גבולות הז׳אנר שממנו הוא מגיע ומעשיר את עולם המחול. הסדרה מצולמת היטב, בעריכה דינמית וקצבית, כשסיפור הרקע המדובר מלווה בתמונות מחיי המקום והיוצר. לטובת העריכה הדינמית נותרו מעט מדי רצפים של יצירות המחול כפי שהן, ונותרת סקרנות להבין ולהכיר את שפת המחול של כל אחד מהיוצרים. 

מצער שיוצרי הסדרה לא הצליחו למצוא יותר נשים מרתקות לעונה זו של הסדרה. נקווה שיהיו עונות נוספות עם יוצרות ויוצרים מסקרנים לא פחות, ושמחול ישוב ויוצג במהרה באולמות. 


בתנונעה (MOVE)
כתבו וביימו: טיירי דמזייר, אלבן טורליי
נטפליקס, 2020
ג׳ו בוגז וליל באק, 47 דק׳; אוהד נהרין, 47 דק׳; ישראל גלבאן, 48 דק׳; הוורסטיליות של קימקו, 53 דק׳; אכרם חאן, 59 דק׳

birds

ישראל גלבאן

ישראל גלבאן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden