כל מה שחשוב ויפה
מאלני בנג׳ו, גינון לילי
מאלני בנג׳ו, גינון לילי. מוסררה מיקס 2020

מוסררה מיקס 2020: שינוי בתקופה של מגיפה עולמית

פסטיבל מוסררה מיקס שיתקיים השבוע בוחן את היחסים החדשים המתרקמים בין רוחניות ואמנות. ורה קורמן, אוצרת הפסטיבל: ״לא בכדי אנחנו איפה שאנחנו עכשיו, במובן של קריסת מערכות וחיפוש אחר משמעות״

יובל: הי ורה, מה שלומך? איך את מתמודדת עם תקופת בין הסגרים?

ורה: שלומי סך הכל טוב. אני מודה שעכשיו זו התקופה הקשה ביותר עבורי, מכיוון שאני עובדת על המון דברים במקביל ובמצב של שינוי מתמיד ואי וודאות. אבל סך הכל אני לומדת המון מהתקופה הזו

יובל: על מה את עובדת חוץ ממוסררה מיקס שתכף נדבר עליו?

ורה: אני מרצה במוסררה לווידאו ארט וסדנה רעיונית בניו מדיה. מלמדת בתיכון אלון לאמנויות ברמת השרון מלא מקצועות ולבסוף (אולי ההתחלה) אני בסטודיו כרגע בונה את האתר שלי שוב. אבל הסטודיו מושבת כרגע כי במקום ראשון מוסררה מיקס

יובל: אז בואי נדבר על מוסררה מיקס: ספרי בכמה מילים על הפסטיבל באופן כללי לטובת מי שלא מכירה ושומעת עליו עכשיו בפעם הראשונה

ורה: פסטיבל מוסררה מיקס הוא פסטיבל שיוצא מתוך בית הספר מוסררה ומתוך ״האני מאמין״ של בית הספר. זה פסטיבל בינלאומי המתקיים זו השנה ה־20 במרחבים של בית הספר ובשכונת מוסררה.

הוא מבקש להפגיש יצירה רב־תחומית נסיונית מתוך מסורת אמנותית השמה דגש על אינטראקטיביות, קהילה, דיון על מקומו של הצופה, השפעות הטכנולוגיה על האמנות ודיגיטליות. הפסטיבל מציג אמנים מקומיים ובינלאומיים, כמו גם סטודנטים ובוגרי בית הספר, ומעורב בקהילה ובמקום.

בפסטיבל יש שלוש תוכניות: אמנות חזותית ומיצגים, מוסררה סוניק (תוכנית נסיונית למוסיקה) ובמה הראשית עם מופעים מוסיקליים שונים. השנה תחליף את הבמה הראשית התוכנית עם נועם ענבר שארחיב עליה בהמשך

ורה קורמן

ורה קורמן. צילום: מ״ל

birds

יובל: ובכל שנה יש לפסטיבל נושא אחר, והבנתי שהשנה הנושא הוא Transfigure. בואי נתחיל אולי במה זה אומר

ורה: טראנספיגורה מגיע מטראנספיגור, תהליך ההשתנות של ישו. אך אנחנו קראנו לפסטיבל טראנספיגורה – שינוי צורה. חשבנו על השם והתיחסנו דווקה למסורת רוחנית אחרת של השמאן והנאו שאמניזם. חשבנו המון גם על התקופה שאנו חיים בה עכשיו ועל שינוי הצורה שאנו עוברים; הן בתודעה והן בחומר. 

בטקסט הפסטיבל כתבתי שבתקופה של מגפה עולמית שהשפעותיה מורגשות בכל תחום, הפעולה השמאנית מאפשרת את בחינת היחסים החדשים המתרקמים בין רוחניות לאמנות ואת השינויים הבלתי פוסקים שמתחוללים בנו ובעולם שסביבנו.

יובל: באיזה אופן זה מתיחס לעכשיו?

ורה: אז כאן נכנסת הפרספקטיבה הנאו־שמאניסית ביחס לשינוי. במקרים רבים, השמאן הוא החולה־המרפא ותודעתו מתרחבת דרך תהליך הריפוי. הנאו שמאניזם מנסה לפתוח לנו את המבט לחוויה קוסמולוגית שקשורה לסביבה, לחיות, לתקשורת ולהבראה של נפש היחיד ושל החברה כולה.

בפסטיבל שהיה אמור להתרחש במאי רצינו לבחון את היחסים של תפיסות שמאניסטיות בעולם האמנות והמוסיקה והבטיו השונים. עם תחילת המגפה ביקשנו מאמנים להתיחס גם לתקופה זו מתוך פרספקטיבות אלו שהפכו להיות רלוונטיות מתמיד. המבט על השמאניזם יכול להיות גם ביקורתי או מאוד מטאפורי כמובן

יובל: בואי תתני שתיים/שלוש דוגמאות לעבודות שאת חושבת משקפות את המהות והנושא של הפסטיבל

ורה: טאני קראוס הוא אמן אוסטרלי שמגיע ממשפחה חרדית, עסוק בכתיבה תמה ואיזוטריה באמנות. הוא כותב פרשנות חדשה לקינות על ירושלים במגילת איכה כדרשות אקטואליות על המצב. הוא מבקש מחזן לשיר אותם מקלף שכתב בבית הכנסת במוסררה. העבודה מתעדת את המהלך.

טאני קראוס, קינות לירושלים

טאני קראוס, קינות לירושלים

רפי בלבירסקי, Personal Jesus

רפי בלבירסקי, Personal Jesus

מאלני בנג׳ו, גינון לילי

מאלני בנג׳ו, גינון לילי

רפי בלבירסקי יציג את Personal Jesus, וידאו ארט בשלושה חלקים, מופע סאונד אקספרימנטלי בסטודיו של אמן עם עוד שני נגנים. ראיון אישי, וידאו מדיטטיבי, והכל מתיחס לזמן המגפה בהזדהות עם ישו. העבודה מבקשת לדבר על הצל ביהדות ובישראליות.

ומלאני בנג׳ו, אמנית וידאו הולנדית מופלאה. היא תציג שני פרקים מתוך סדרה של שלושה בשם ״אדמת לילה״. הפרק השני, ״גינון לילי״, מציג קבוצת נשים שחיה לפי נורמות אלטרנטיביות ושכל אחת מהן ייסדה קהילות. הנשים דוגלות ברגישות, בקשר ובתקשורת עם קהילות אחרות, עם צמחים, עם בעלי חיים והיסודות. הסרט באורך 45 דקות והוא ממיר תכנים נפשיים אנושיים לכדי דימויים מופלאים

יובל: תגידי, איך הגעת לכל האמנים האלו?

ורה: שילוב של הכרות, חיפוש אובססיבי ברשת וביקורי סטודיו. למדתי בחו״ל וחייתי תקופה בחו״ל והכרתי כמה אמנים ואוצרים. גם זה עזר לי להעשיר את מקורות המידע שלי. ועם חלקם הצגתי בעצמי בתור אמנית 🙂

יובל: אז אני רוצה לחזור למהות ולשאול שתי שאלות עקרוניות, שאני חושב קשורות אחת לשנייה. האחת – עד כמה חשוב לך כאוצרת הפסטיבל (ואולי גם כאמנית) להיות ברורה, נגישה, תקשורתית? כי הרבה פעמים קשה להבין עד הסוף את התכנים שאתם מציעים בפסטיבל (ואני לא טוען שאמנות חייבת להיות ברורה). והשאלה השנייה – מה הדבר שהכי חשוב לך שיקרה לקהל שמגיע לפסטיבל? שמה הוא יבין? או איזו חוויה את רוצה שהוא יעבור?

ורה: אני מופתעת שאתה אומר שהתכנים המובאים בפסטיבל קשים להבנה. מעניין… אתה אומר זאת בהתיחס לפסטיבלים אחרים ויכול ממש לאפיין זאת כך?

יובל: אני חושב שמטבעה יצירה נסיונית היא קשה יותר לעיכול. לא?

ורה: אז ראשית לא דברנו על העובדה שהפסטיבל השנה מאוד שונה והוא יוצג בתוכנית מצומצת מאוד, עם רק 20 עבודות מוקלטות מכל התחומים בתוכנית אחת. זאת אומרת אין שום אירוע לייב חוץ מהפאנלים והכל מוקלט או נוצר במיוחד עבור הפסטיבל. זה דבר שחשוב לציין.

לפסטיבל כפסטיבל יש מגוון חומרים ברמות עיכול שונות. מטבע הדברים מעצם היותו מאוד דמוקרטי (רב תחומיות, נסיוניות, בינלאומיות ומקומיות, מפורסמים ואלו שרק יצאו עכשיו לעולם והוא חינמי), מגוון צורות המבע הוא רחב. אני חושבת שרוח זו של הפסטיבל מביאה קהל רחב מכל קצוות האוכלוסיה לחוויה מאוד נסיונית ברוח, מאוד נגישה וחמימה, וזה הכוח הגדול שיש לעולם הנסיוני המדובר כשהוא נפתח לקהל, ושאימפרוביציה מעיזה היא עצמה להיפגש בצופה האקראי. זה עובד כל פעם מחדש. מקווה שהצלחתי לענות…

במילים אחרות: מסורת זו (הנסיונית) מגיעה ממחשבה משמעותית על קהילה, חברה, פוליטקה, מיסוס גבולות וקירות בין תחומים, מיסוס הגבוה והנמוך ודגש על נסיוניות ולא על ״הדרך הנכונה״. ברור לגמרי שהפתיחות הזו גרמה לדיון פנים אמנותי לעיתים מופשט מדי, אך הפסטיבל והמיקום שלו ורוחו מצליחים להחזיר את האמנות למרחבים נגישים חוויתיים.

יובל: אז אם אני חוזר לשאלה – מה הדבר שהכי חשוב לך שיקרה לקהל שמגיע לפסטיבל? שמה הוא יבין? או איזו חוויה את רוצה שהוא יעבור?

ורה: אני לא חשבתי אף פעם על חוויה *אחת* שהוא יעבור, אולי תרכיב של דברים חשובים.

יובל: ואני לא התכוונתי לחוויה אחת. מה מבחינתך הדבר החשוב, גם אם הוא מכלול. למה או לאן את מכוונת?

ורה: אני מכוונת לאמנים ועבודות שיתחסו לתמה בצורות מגוונות ומפתיעות. חשוב לי מאוד החיבור של האמן לפסטיבל ומהותו ואני חושבת המון על החוויה הרב תחומית והאינטראקטיבית של הצופים והמבקרים. יש לפסטיבל ולבית הספר דגש חזק על היחסים בין אמנות, קהילה וטכנולוגיה אלו גם ערכים לעבודת האוצרות

זוהר שפיר, לוסיאנה קפלון, רותי דה פריס

זוהר שפיר, לוסיאנה קפלון, רותי דה פריס

אנה ווילד

אנה ווילד

יובל: היה איזה דיבור בשנה/שנתיים האחרונות על איזה גל שמחבר בין אמנות לאמונה, לרוחניות. את מרגישה שזה השתנה? התחזק? משהו אחר?

ורה: עכשיו אתה מדבר על התמה

יובל: אכן

ורה: נכון. היה גל כזה ואנו כנראה חלק ממנו. זה די ברור למה זה קרה ולא בכדי אנחנו עכשיו איפה שאנחנו, במובן של קריסת מערכות וחיפוש אחר משמעות.

קשה לי לענות על השאלה ממבט על שכזה ולדעתי שמונת החודשים האחרונים אחראים על טישטוש כללי גדול של תחושת משמעות… אני חושבת שהתקופה הזו של הקורונה גורמת לנו לחשוב על העולם אחרת, ברמות העמוקות ביותר. ויתכן שכבר היא מובילה את עולם האמנות לדיון מחדש על עצמו ועל תכניו במובנים רחבים הרבה יותר

יובל: אז שאלה אחרונה: את אופטימית?

ורה: בבוקר מאוד, עם ערב פחות…

יובל: אני יכול להבין…

ורה: באמת? הרבה אנשים דווקא הפוך… מעניין. אבל אופטימית ביחס למה?

יובל: באופן כללי, ביחס לחיים, לאמנות, לתקופה

ורה: לגבי התקופה לא ממש. אבל אני בטח לא נביאה. אבל אין לי איך לענות לך על זה

יובל: לא בכוח… משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

ורה: שנתתי דוגמאות מעולם האמנות החזותית אבל גם מעולם המוזיקה הנסיונית וגם מהתוכנית של נועם ענבר יעלו מופעים מוקלטים ועבודות אודיו־ויזואליות שיאתגרו לנו את המסך 🙂 ושאני בעצמי מאוד סקרנית לראות את מה שיעלה לאתר ב־15 לחודש ולחוש את הקצב והרוח של הפסטיבל באונליין


פסטיבל מוסררה מיקס 2020
מוסררה, בית הספר לאמנות וחברה
15-17 בדצמבר 2020 בשעות 19:00-23:00

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden