כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל
גרטרוד, חורף 20/21
גרטרוד, חורף 20/21. צילום: רוני כנעני

סיכום 2020 / שנת הטרנינג

כשאפילו אנה וינטור מקיימת שיחת זום מביתה כשהיא לבושה בטרנינג, אפשר להכתיר אותו כפריט הלבוש של 2020

מאז חודש מרץ, עם תחילתו של הסגר הראשון, התחלנו להשמיע (ולשמוע) משפטים (או קלישאות) כמו: לי זה עשה רק טוב; הקורונה סייעה לי לנוח בגוף ובנפש;  לעשות סדר בראש (בנוסף על הסדר בארונות); זה קרב אותנו כמשפחה; זה מיקד אותי; גיליתי את עצמי ותחומי עניין חדשים־ישנים שלי, ועוד. פתאום, הייאוש נראה יותר נוח, עד שמצאנו את עצמנו מודים (לא ברור למי) על ״כל הטוב הזה״ שנפל בחלקנו. 

לצד אלו, בעודנו בבית בסגר, מחפשים איך לעשות לעצמנו עוד יותר נוח, התחברנו גם למראה הקז׳ואל והמלכנו מלך חדש לארון הבגדים שלנו: הטרנינג שהפך בין לילה לבגד הרשמי של התקופה. עד כדי כך שמעצבי האופנה הישראלים, שגם כך לא ממש שורדים בהצלחה את תרבות האופנה המקומית, הבינו שיש פה הזדמנות עסקית והציפו אותנו בחליפות הנוחות האלו.

אם לקרוא לו במילה פחות עממית נקרא לו ״אימונית״, הבגד שכולנו מרגישים בו הכי נוח, הכי בבית. והכי בבית וגם בעולם, כי אנחנו הרי נוהגים ללבוש טרנינג גם בטיסות. מה לעשות, גם אז נדרש בגד נוח, רפוי, קצת רחוק מהגוף, כזה שאנחנו לא חושבים בכלל אם ניראה בו טוב או לא: מה שחשוב זה שהוא נוח.

בשבועות האחרונים מספר רב של מעצבי אופנה ישראלים השיקו את קולקציות הסתיו־חורף החדשות שלהם. כמעט ולא היה אחד שלא כלל בקולקציה אימוניות נוחות שמתאימות במיוחד לימי ״ההתכנסות פנימה״, ביניהם מותגים כמו Tres, גרטרוד, Northern Star ומיטל ששון.

רוב המעצבים ובתי האופנה יצאו מגדרם כדי לעצב בגדים בגזרות ספורטיביות, נינוחות ורפויות, שמתבססות על הגזרות של חליפות הטרנינג. הפריטים עשויים מחומרים רכים ודקיקים שכמובן מספקים נוחות מרבית.

Northern Star

Northern Star. צילום: אסף עיני

לעיתים היה נדמה שהמעצבים מתאמים ביניהם גרסאות: כולם הציעו פריטים מעוצבים למשעי, תוך שימוש בחומרים איכותיים, משולבים ברקמות, גימורים ותוספות, מה שאולי נתן את הצידוק למחירים הגבוהים, כמעט במחיר של פריט אופנה יוקרתי. ולמרות שאלה לא היו ימי השופינג שבשגרה, לא היה ספק שהגיע לנו להראות טוב, ובעיקר שיהיה נוח גם בימי המגיפה האומללה הזו.

המעצבים האמינו שחליפות הטרנינג יענו על צורכי הלקוחות שמחפשים בגדים פרקטיים יותר, וכנראה זוהרים פחות. בזמנים שהכל בטלטלה ובחוסר וודאות, הטרנינג הסתמן כהימור בטוח (באופן דומה, כל שילוב של אופנה עם סגנון ונוחות בפריט אחד, עבד כנראה במבחן המכירה). 

הטרנינג גם התאים לפגישות הזום האינסופיות, שבעקבותן אימצנו את שיטת הלבוש של הבגד שלמעלה והבגד שלמטה. בעודנו עובדים, לומדים או אפילו משוחחים עם הרופא, הזום מתנהל כשאנחנו יושבים על יד שולחן ומול מסך המחשב, והמצלמה תופסת רק את חלק הגוף העליון.

מה יותר נוח אם כך מלעשות את זה כשאנחנו לבושים בהתאמה ל״פגישה״ רק בחלק שרואים, ובחלק המוסתר פשוט לשבת בטרנינג הרפוי, הנוח ואולי אפילו המוכתם בשאריות אוכל. אז לכבוד סיומה של שנת הטרנינג, חמישה דברים שאולי לא ידעתם על התופעה.

01. קוקו שאנל מכתיבה אופנה

בואו נעשה סדר: את הטרנינגים ״המציאו״ כדי שנלבש בחדרי הכושר, או ליתר דיוק בשעת פעילות גופנית. היתה זו קוקו שאנל, מי שמייחסים לה את שחרור הנשים מהמחוך, שהפכה את בגדי הספורט והפנאי למיינסטרים. כמו חולצת הפסים ותספורת הקארה שהיא הביאה עלינו, שאנל היתה הראשונה ששילבה מוטיבים של ציד ורכיבה בפרטי האופנה האיקוניים שלה.

02. הטרנינג נכנס ל־V&A

בסוף המאה ה־19 הופיעו על מדפי החנויות בגדי ספורט, בתחילה לפעילות טניס, גולף ורכיבה על אופניים. המקור של מכנסי הטרנינג כפי שאנחנו מכירים אותם הגיע לחנויות רק בשנות ה־20, כשעד אז – ובמשך שנים רבות – מכנסי הטרנינג היו בתחתית היררכיית הלבוש.

הראשונים לאמץ אותם היו האתלטים האמריקאים. הציבור הרחב עשה את זה רק בהמשך כשבסוף שנות ה־90 המותג האמריקאי Juicy Couture הציע אימוניות מבד קטיפתי שעד כה שימש רק לריפוד, למעילים ולחלוקי רחצה. נקבע להם מחיר של 200 דולר, מה שלא עצר מקהל הלקוחות לחטוף אותם מעל מדפי השיווק. אימונית ורודה של המותג התווספה גם לאוסף התלבושות של מוזיאון ויקטוריה ואלברט שבלונדון, ובכך הפך המראה הנינוח והמרושל לאיקוני והעלה את הפריט גבוה בהיררכיית הלבוש. 

מיטל ששון

מיטל ששון. צילום: עמרי תקוע

Tres x Story

Tres x Story. צילום: דניאל ז׳קונט

birds

עם הזמן מכנסי הטרנינג הפכו לפריט חובה במלתחה, ממש כמו מכנסי הג׳ינס. הפוטר שממנו עשוי הטרנינג והדנים ממנו עשוי הג׳ינס, הם בדים בעלי יעוד מובחן, שבתחילת דרכם לא נועדו להיות פריטי אופנה אלגנטיים או יוקרתיים. אבל, מעצבי האופנה היצירתיים הצליחו להפוך אותם לפריטים נחשקים, מפתים וכמובן חיוניים. 

03. הקורונה מאיצה תהליכים

טל גרנובסקי אמית, מנהלת ארכיון התלבושות בשנקר, מסבירה שאירועים דרסטיים שמשפיעים על האנושות באופן גלובלי – כמו מלחמות, מגיפות, שפל כלכלי וכו׳ – לא משנים את האופנה, אלא מזרזים מהלכים שהחלו לקרום עור וגידים עוד לפני המאורע.

לדוגמה, הלבוש לפני ואחרי מלחמת העולם הראשונה. בהשוואה ללבוש של תחילת המאה, לכאורה התרחש שינוי תהומי שאפשר לחשוב שקרה בגלל המלחמה, אבל, היא לא הגורם היחיד. בשנים שלפני המלחמה המחוכים הלכו והתרפו, החצאיות החלו להתקצר, והאופנה התקדמה באופן איטי והדרגתי לעולם משוחרר יותר. המלחמה הייתה הזרז לשינויים שבדרך כלל מתרחשים על פני זמן רב יותר.

טל גרנובסקי אמית: אנחנו רגילות לדבר על אופנה כעל תקשורת לא מילולית, אך בזמן שבו אנו ספונות בבתים אין לנו צורך להתלבש כדי להעביר מסר, כי אף אחד לא מתבונן

אם מסתכלים על תרבות הטרנינג, אפשר לראות שהתהליך היה קיים עוד לפני הקורונה, כמו ב״נורמקור״ – טרנד אופנתי (או תופעה סוציולוגית) שלפיו הכי חתרני זה דווקא להיראות כמו כולם. בסופו של דבר, היא אומרת, בזמנים של מצוקה עולמית מה שמשנה את פני האופנה הוא בעיקר השינוי בסגנון החיים, ומה שמוביל את הבגדים בזמנים אלה הוא האופן שבו הם משרתים את הלובש.

כך, העיצוב המינימליסטי של הבגדים הפך להיות המטרה שלהם: form follows function. ״אנחנו רגילות לדבר על אופנה כעל תקשורת לא מילולית, אך בזמן שבו אנו ספונות בבתים אין לנו צורך להתלבש כדי להעביר מסר, כי אף אחד לא מתבונן״. 

04. המעצבים מתאימים את עצמם

המעצב אלישע אברז׳ל, שמציע פרטי לבוש בתפירה פרטית, מבדים משובחים וברמת גימור גבוהה במיוחד, לא עיצב טרנינגים בקולקציית החורף שלו. הוא אף מדגיש שבעיניו, להגיע לבוש למקום עבודה עם טרנינג, לא עומד בכללי קוד הלבוש העסקי, למרות שבישראל אלה לא ממש קיימים.

יחד עם זאת הוא לגמרי מבין את עמיתיו לתחום, ולדבריו זו דווקא הפגנה של גמישות מחשבתית מצד המעצבים, שמתאימים את עצמם לסיטואציה שאליה נקלעו. אם בוחנים את הטרנינגים כחלק מאופנת הרחוב, הוא אומר, גם השחקנים הגדולים והמוכרים ביותר בתחום – מותגי הספורט אדידס ונייקי – מקפידים להציע שני קווי עיצוב שונים. לצד בגדי הספורט הפונקציונליים, אפשר למצוא בגדי ספורט אופנתיים, שחביבים לא רק על מי שמסתובבים ברחוב במשך רוב היום. 

05. גם אנה וינטור רוצה שיהיה לה נוח

באפריל השנה, בשיא המגיפה, התקיים אירוע ראשון מסוגו בעולם האופנה. אנה וינטור (העורכת הראשית של ווג ארצות הברית) הובילה כנס וירטואלי שבו לקחו חלק בכירים בתעשייה כמו מארק ג׳ייקובס, סטלה מקרטני ועוד. במשך ארבעה ימים עסקו משתתפי הכנס בימים שבהם העולם כולו מתמודד עם מגיפת הקורונה ונדרש לחדש את מסלולו מחדש. 

אבל מה הרשים במיוחד? וינטור קיימה את שיחת הזום שלה מביתה כשהיא לובשת טרנינג. את משקפי השמש המסורתיים היא לא הסירה ואף שמרה כהרגלה על טון דיבור קריר וענייני. 

מתוך חשבון האינסטגרם של שלי גרוס

מתוך חשבון האינסטגרם של שלי גרוס

עיתונאית האופנה והסופרת שלי גרוס, כתבה באחד הטורים בבלוג שלה ש״סגנון החיים שלפני הקורונה דרש בגדים שכדאי לגהץ. הוא כלל מכנסיים שאכפת להם מה הקף המותניים שלך. הוא הצדיק אוסף ז׳קטים ויותר ממעיל אחד. 

״ועכשיו טרנינגים. כן, חליפות טרנינג הן אופציה שעד 2020 הזכירה לי חליפות גן של ילדים ולכן לא התעכבתי עליה (אפילו הילדים שלי, כשהיו בגיל הגן, לא לבשו חליפות גן). לפתע היא נראית לי נחשקת. מכנסיים וסווטשירט מפוטר באותו צבע! איזו אופציה מרגשת ונטולת מאמץ, אלגנטית כמעט. אי אפשר לצאת ככה מהבית את אומרת? ובכן…״.

שלי גרוס: מאחת שהיתה רגילה לעבוד מהבית בג׳ינס, הפכתי לאחת שיוצאת מהבית בטרנינג

בחשבון האינסטגרם שלה היא הוסיפה: ״מאחת שהיתה רגילה לעבוד מהבית בג׳ינס, הפכתי לאחת שיוצאת מהבית בטרנינג״. ומי שפעמים רבות הקדים את זמנו וסימן תופעות הוא הקומיקאי ג׳רי סיינפלד.

בעונה הרביעית של סדרת הטלוויזיה שנשאה את שמו, ושודרה בארצות הברית עוד ב־1993, ג׳ורג׳ מגיע לדירתו של ג׳רי כשהוא לבוש במכנסי טרנינג שחורים, רפויים מאד. ג׳רי כמובן מרים גבה נוכח הלבוש של חברו, ומגיב בהתאם: ״אתה מודע למסר שאתה שולח לעולם עם מכנסי הטרנינג שאתה לובש? אתה אומר לעולם התייאשתי. אני לא מסוגל להיות חלק מהחברה הנורמלית. בתגובה עונה ג׳ורג׳: אני אומלל, אז לפחות שיהיה לי נוח״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden