כל מה שחשוב ויפה
קמלה האריס על השער של מגזין ווג, ינואר 2021
קמלה האריס על השער של מגזין ווג, ינואר 2021. צילום: טיילר מיטשל

שער עצמי: הטעות של מגזין ווג עם קמלה האריס

על שער ווג, סגנית נשיא ארצות הברית הראשונה בהיסטוריה נראית כמו השכנה ממול. מי קובע איך נכון להציג אישיות בכירה ברגע היסטורי, ומה אפשר ללמוד מזה על עולם חדש וקונספציות ישנות

על שער מגזין ווג לחודש פברואר מככבת האישה הראשונה בהיסטוריה שתכהן בתפקיד סגנית נשיא ארצות הברית החל ממחר (20.1.21). השג מרשים למגזין היוקרתי, שני גיליונות בלבד אחרי שעשה היסטוריה מסוג אחר, כשעל שערו התנוססה לראשונה בתולדותיו תמונה של גבר (לבד), הארי סטיילס. את שני השערים צילם טיילר מיטשל, שקבע ב־2018 היסטוריה בעצמו, כצלם השחור הראשון שצילם את תמונת השער של מגזין האופנה.

דמותה של סגנית הנשיא קמלה האריס, האישה הבכירה ביותר בממשל האמריקאי לתולדותיו, תפסה את המקום שהיה שמור עד כה לנשות הנשיאים, שכיכבו על שערי העיתון לאחר בחירת בני זוגן. והנה, רגעים ספורים אחרי פרסום השער ההיסטורי ברשתות החברתיות, הרוחות סערו.

לא מהתרגשות ולא מהתלהבות על אשה חזקה ומעוררת השראה שמוצגת בגאון במגזין האופנה הנחשב ביותר; ולא על אשה שחורה ומעוררת תקווה באמריקה החבוטה לאחר שנה קשה במיוחד (ויש שיאמרו ארבע שנים); כי אם על שער מאכזב במיוחד בפשטותו. ואכזבה היא מינוח עדין, בהתחשב בכך שבין שאר הביקורות, המגזין הואשם בהלבנת פניה של האריס (Whitewashing), ליתר דיוק: הבהרת גוון העור באמצעות התאורה והאיפור, במקום להדגיש את מוצאה האתני.

קמלה האריס, הצילום הרשמי, מתוך ויקיפדיה

קמלה האריס, הצילום הרשמי, מתוך ויקיפדיה

את מירב הביקורת עורר השער הפיזי, של גיליון ווג המודפס, ובו נראית סגנית הנשיא האריס כשהיא עומדת לבושה בג׳קט בגווני אספרסו חמים, של המעצב דונלד דיל, במכנסיים שחורים ובנעלי סניקרס, שהפכו לסימן ההיכר שלה במהלך הקמפיין. מאחוריה משתפלים וילונות בד בגווני ורוד סלמון וירוק תפוח, צבעי האחווה שלה מימי אוניברסיטת האווארד, וושינגטון (Alpha Kappa Alpha), שהיא גם האחווה האפרו־אמריקאית הראשונה, שהוקמה ב־1908.

זהו שער נטול רשמיות, רחוק מחזות נשיאותית; שער שבו האריס נראית נגישה ומזמינה, מחייכת חיוך אמיתי, אותנטי. לכאורה לא דבר רע. אולם, כפי שהיטיבה לנסח זאת העיתונאית רובין גיוון, בכתבה בעיתון וושינגטון פוסט – בעיניה ובעיני רבים אחרים, ווג הפכו את האריס לנגישה ועממית מדי, ומיהרו מדי לעשות זאת. Too Familiar, too fast.

זהו שער נטול רשמיות, רחוק מחזות נשיאותית; שער שבו האריס נראית נגישה ומזמינה, מחייכת חיוך אמיתי, אותנטי. לכאורה לא דבר רע

בצילום שער נוסף, זה שבראש המהדורה הדיגיטלית, האריס לובשת חליפה מעט יותר פורמלית, בצבע כחול בהיר, בעיצוב מייקל קורס. על דש הז׳קט סיכת דגל ארצות הברית ומאחוריה אשד בדים דומה, הפעם בגווני צהוב וזהב, שנועדו ככל הנראה לשדר אופטימיות.

זהו שער שהצוות של האריס יכול לחיות איתו בשלום. אבל לא כך השער הפיזי, זה שירד לדפוס ושאין לשנותו, בחירת העורכים, ובראשם אנה וינטור הנודעת, שנעשתה מבלי לשתף את אנשיה של האריס.

יש גם מי שאהבו את השער המודפס. מחנה המצדדים מסביר שהוא לוכד את הרגע בהיסטוריה, שבו במקום שהאריס תתאים את עצמה לתבניות נשיאותיות מקובעות, היא מתאימה את תפקידה למי שהיא ולמה שהיא מייצגת – אשה חזקה שתחרוש את הארץ עם סניקרס כדי לייצר עתיד טוב יותר.

ווג מתהדר בכך שבחירת הבגדים לשער נעשתה ללא סטייליסטית, והאריס בחרה בעצמה את הלבוש. לפי גישה זו, מי שמתלונן על כך שלא הציגו את האריס בצורה מכובדת או נשיאותית יותר, יכול להתחיל לשנות את האופן שבו הוא רואה את העולם החדש – עולם שבו דברים הולכים להשתנות, והשינויים האלו מתבטאים באופן ברור בצילום הנבחר.

אנה וינטור אמרה שהכוונה של המגזין ״לא הייתה לרדד או להפחית בחשיבות של היבחרותה של האריס לתפקיד וניצחונה״. לדבריה, במגזין רצו ״לשקף את רוח התקופה וגם את רוח הקמפיין של ביידן־האריס״

גם אנה וינטור בתגובתה ציינה שמטרת השער, בתקופה של מגיפה עולמית, הייתה להציג את האריס כ״נגישה ואמיתית״. בראיון עם הניו יורק טיימס אמרה וינטור שהכוונה של המגזין ״לא הייתה לרדד או להפחית בחשיבות של היבחרותה של האריס לתפקיד וניצחונה״. לדבריה, במגזין רצו ״לשקף את רוח התקופה וגם את רוח הקמפיין של ביידן־האריס״.

מנגד, המתנגדים מרגישים שהוחמצה הזדמנות היסטורית לתיקון, כזה שאולי אפילו האריס עצמה לא יכלה לצפות. העובדה שהאריס היא אשה שחורה מהווה עניין משמעותי, ובמיוחד כשמדובר בגיליון הפיזי, כזה שמיליוני נשים וגברים ודאי ירצו לשמור למזכרת ולהציג לדורות הבאים.

אולי אם אשה לבנה הייתה נבחרת לתפקיד סגנית הנשיא, הסגנון שנבחר עבור האריס היה מתקבל בזרועות פתוחות יותר. אולם, כפי שכתבה גווין, אין שום דבר בשער שמייצר תחושת התפעמות, אין ״וואו״. וזה למעשה מה שנשים שחורות וצבעוניות חיפשו, הכרה ברגע הזה כרגע של ״וואו״. הרגע שבו אשה שחורה אוחזת בתפקיד השני בחשיבותו במעצמה הגדולה בעולם.

זו הסיבה העיקרית לאכזבה הגדולה, שדווקא פה הוחלט על שער פשוט, צילום של אשה שבאה מהעם. עבור רבים, השער מייצג פשטות במקום הלא נכון, ואפילו חוסר כבוד.

שני לקחים אפשר לדלות מהסיפור הזה. הראשון, שכביכול ווג עשו הכל כמו שצריך: החל מהזמנתה של האריס להצטלם, דרך הבחירה בווילונות בצבעי האחווה הסימבוליים, ועד לבחירת הצוות המקצועי – הצלם השחור טיילר מיטשל, כתבת שחורה ועורכת שחורה. אבל זה לא מספיק.

השער מגלה שעדיין חסרה הבנה עמוקה יותר של מה זה אומר *באמת* לייצג את כל הצבעים באופן שאינו פוגע ומעורר תרעומת, באופן מתקן. וכן, גם צוות שחור יכול לעשות טעויות. במקרה הזה, הם החמיצו את ההבנה שהצילום הזה אינו רק צילום אופנה מחמיא, אלא צילום פוליטי.

וכן, גם צוות שחור יכול לעשות טעויות. במקרה הזה, הם החמיצו את ההבנה שהצילום הזה אינו רק צילום אופנה מחמיא, אלא צילום פוליטי. אם רוצים לייצר מסר של העצמת נשים בכלל ונשים שחורות בפרט, כדאי לדבר איתן, לקבל את אישורן ורק אז להתקדם

הלקח השני הוא שצעדים כאלו – יוצרי ומשני מציאות – מחייבים שיתוף פעולה ותקשורת עם הצוות מהצד השני. נכון, האריס בחרה את הפריטים בעצמה. אולם הצוות של סגנית הנשיא לא היה מודע לבחירה שעשו עורכי המגזין, בצילום הפחות פורמלי לשער הפיזי. הם מן הסתם היו בטוחים שצילום זה יופיע בעמודים הפנימיים של העיתון.

איך יתכן שהצוות של ווג לא היה בתקשורת מלאה עם הצוות של האריס? איך מגזין ווג הרשה לעצמו להיות מורם גם ממוסד הנשיאות, ולקבל החלטות כאלה מבלי התייעצות עמוקה? לא ברור. מה שבטוח הוא שאם רוצים לייצר מסר של העצמת נשים בכלל ונשים שחורות בפרט, כדאי לדבר איתן, לקבל את אישורן ורק אז להתקדם.


לירז כהן מרדכי היא בעלת אתר fashionatingbyliri.com מרצה, חוקרת ויועצת בנושאי חדשנות ואופנה.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

6 תגובות על הכתבה

  1. שרה

    אוייש נו, איזו טרחנות.

  2. רונית כפיר

    כתבת מעולה. עד עכשיו לא ממש הבנתי על מה היה ה"פאס". לא ידעתי שהצוות שלה לא היה מודע לבחירת העמוד הראשי, ומסכימה לחלוטין (אחרי שקראתי אותך) שיש פה החלטה שהיא קצת מתנשאת להפוך אותה לנגישה מידי על השער. בווג אין שום דבר "עממי". הם כאילו החליטו "להוריד" לכבודה. גם אם בעיניה של האריס זה סבבה, אני לגמרי מבינה איך נשים שנושאות אליה עיניים התבאסו לגמרי מהשער הזה ומההפקה הזו. מעבר לכך שהוילונות האלו מזעזעים.

  3. מיקי

    זו האישה שתביא להרס וחורבן ארה"ב

  4. Hagit Peleg Rotem

    מסכימה איתך @רונית כפיר. קודם ריספקט, תעשו עממי בעוד שנתיים. למגזינים יש (עדיין) אחריות למיצוב ומסגור המציאות ודמויות מפתח. ועיסוק במה הדמויות לובשות זו לא טרחנות, זו כלכלה ופוליטיקה

  5. ענת רון

    בעיני זה אקט כוחני מאד שבא להראות מי הנשיאה האמיתית: אנה ווינטור.

  6. נירה כלב

    הרקע לא חשוב מה שחשוב , שהיא לבשה בגדי עבודה ,היא באה לעבוד. ובמקרה שלה היא מייצגת את המגזר הנשי העובד.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden