כל מה שחשוב ויפה
מאור בזנר, Biopod, מתוך תערוכת הבוגרים 2020
מאור בזנר, Biopod, מתוך תערוכת הבוגרים 2020. צילום: טל נסים

נכון לעכשיו: אורי בן צבי, המחלקה לעיצוב תעשייתי, מכון טכנולוגי חולון

מכשיר בוגרים שיהיו ״סכין ציד בצד אחד ואולר שוויצרי בצד שני״, ומאמין שהעובדה שהוא קורא מדע בדיוני מגיל 6 הכינה אותו לתפקיד בתקופה קיצונית כמו זו: אורי בן צבי מסכם סמסטר בראשות המחלקה לעיצוב תעשייתי

את טיול התרמילאים המסורתי שאחרי השירות הצבאי, עשה אורי בן צבי רק לאחר שסיים את לימודי התואר הראשון במחלקה לעיצוב תעשייתי במכון טכנולוגי חולון בשנת 1999. תוך כדי הטיול החלו לעלות אצלו שאלות על החוויה התרמילאית, בהקשר של עיצוב וקיימות.

אם רוב המטיילים היו משאירים את השאלות האלו מאחור, אם הן בכלל היו עולות, במקרה של בן צבי הוא הפך אותן להצעת מחקר בתכנית לתואר שני בעיצוב באוניברסיטת RMIT במלבורן, אוסטרליה. במשך למעלה משלוש שנים חי בן צבי באוסטרליה ובחן את יחסי הגומלין בין תרבות תרמילאית ליעדים כפריים במדינות מתפתחות.

״עניין אותי לחשוב על איך כשאנחנו מנסים לברוח מהתרבות המערבית, אנחנו דווקא גורמים להתפשטות שלה שלא במודע. באופן ספציפי יותר, איך תפיסה מוצרית יכולה לנסות לייצר אלטרנטיבות, ולא לעשות קופי פייסט של הדרישות והמאווים של העולם המערבי״. כך הוא עיצב בין השאר מטען בטריות סולארי, שאפשר להשאיר חלק ממנו אצל המארח, וערסל שמודפסים עליו סימנים וסמלים, שיכול לעזור בתקשורת בין המטייל לבין המארח.

אורי בן צבי. צילום: שחר תמיר

אורי בן צבי. צילום: שחר תמיר

בשנת 2004 חזר לישראל, והחל לעבוד כפרילנסר; שנתיים לאחר מכן חזר למחלקה במכון ומאז הוא מרצה בה. ארבע שנים לאחר מכן, ב־2008, החליט שהוא רוצה למקד את העשייה שלו במחזור ומיחדוש והקים את סטודיו Ubico: הוא קנה נגרייה ישנה בלב אזור המוסכים והמפעלים של שכונת פלורנטין, ״ובלי לגמרי לדעת מה הכווונות שלי, בניתי עסק של ריהוט המבוסס על חומר גלם ממוחזר.

״זו הייתה חוויה מרתקת של תשע שנים, עד שקיבלתי שיעור מערכתי מעיריית תל אביב ששינתה את המעמד שלי מאמן למפעל קטן. המשמעות הייתה שכל המתווה היה פחות כלכלי ונאלצתי להעביר את הסטודיו. זו הייתה תחילתו של הסוף, כי אחד הדברים שאפיינו את העסק היה המיקום שלו, שאיפשר גישה נוחה לחומרי הגלם – נגריות, חיריה, אתרי פסולת מתכת וכן הלאה. זה הפסיק להיות הגיוני״.

איפה גדל עיצוב

מכאן והלאה התמקד בן צבי, כיום בן 50, בעשייה על קו התפר בין תערוכות לעבודות מיוחדות בעבור משרדי אדריכלים. כשהחל לנהל את שנה ב׳ במחלקה לעיצוב תעשייתי, ולהתמקד בהבטים של ההתמקצעות במעבר משנה א׳ לשנה ב׳, הבין שהוא רוצה להעמיק את העשייה באקדמיה. במשך שלוש שנים עמד בראש ועד המרצים של המכון, שימש כסגן יו״ר הוועד הארצי של המכללות (והיה מעורב בשביתת המרצים ב־2018).

״מערכות מעניינות אותי. התחלתי להבין את התפקיד של המכללות בתרבות הישראלית, את המשקל והחשיבות שלהן: מה המערכת הזו תורמת למדינה ומה החשיבות שלה.

״בעיצוב, אם תסתכל על שלושת בתי הספר הגדולים – מכון טכנולוגי חולון, שנקר ובצלאל, ולמרות שבצלאל שהיא אקדמיה במעמד סטטוטורי שונה – שלושתם גורמים ממומני מדינה. הייתה לי תובנה איפה גדל עיצוב, למה זה משמעותי שהגורמים המתוקצבים האלו יתוגמלו בהתאם, לצד תחושת עוול, כי המכללות מניעות את המדינה קדימה, והתפיסה של מכללות כשחקן שני בזירה היא מצערת, במיוחד בהקשר העיצובי שם זה פשוט לא נכון״.

ממצב של תקופות קיצון כאירועים חולפים, עברנו למצב שבו אנחנו נעים בין קיצון לקיצון כדבר שבשגרה. זה משהו שאקדמיות צריכות להתמודד איתו בכל הרמות – מהרמה הלוגיסטית הכי בסיסית ועד לרמה התמטית: איך פועלים מול מציאות משתנה

למה רצית להיות ראש מחלקה? 

״אנחנו בתקופה של שינוי, שבה הקיצון הפך להיות נורמטיבי: קל להגיד את זה בתקופת הקורונה אבל זה יותר עמוק, וצריך להתעמת עם זה. ממצב של תקופות קיצון כאירועים חולפים, עברנו למצב שבו אנחנו נעים בין קיצון לקיצון כדבר שבשגרה.

״אלה לא מופעים בודדים: שריפות, הצפות, מתקפות ארבה וכו׳ וכו׳, עד שהגענו לחוסר ספיקה מערכתי על כל רבדיה – סביבתית, חברתית, פייק ניוז, משבר אמון וכן הלאה. זה רוח הזמן: הסיטואציה של הפרעות נורמה הפכה להיות הנורמה החדשה; ההפרעה היא המצב הסטטי.

״וזה משהו שאקדמיות צריכות להתמודד איתו בכל הרמות – מהרמה הלוגיסטית הכי בסיסית ועד לרמה התמטית: איך פועלים מול מציאות משתנה, ולראייה הצורך לעבור להוראה מרחוק. השתנו פה מהלכים שלא הצלחנו לשנות במשך שנים: אנחנו כבר בתוך זה, אבל לא מבינים עד הסוף את המשמעויות של המעבר הזה. בוא נקווה שזה יגמר מהר ונבין את המשמעויות עד סוף סמסטר הקרוב״.

דניאלה אפרת, Re Denim

דניאלה אפרת, Re Denim. צילום שלו אריאל

אוסי פלא, עיצוב פנים לרכב אוטונומי

אוסי פלא, עיצוב פנים לרכב אוטונומי. רינדור: אלעד מכה

ואיך אתה בתוך כל זה?

״מגיל 6 אני קורא מדע בדיוני אז אני מרגיש הכי בבית בתוך הכאוס הזה, וזה הרגיש כמו הזמן הנכון לעסוק במשהו כמו לרכז מחלקה. מערכות עיצוב מטבען מכילות הרבה רדיקלים חופשיים, וטוב שכך, אבל לפעמים המשמעות היא חוסר יעילות מערכתית. יש כח אדם סופר מיומן שנוטה לעבודה עצמאית, והאתגר הגדול הוא היכולת לשלב ולכוון את המכלול בתקופה מאתגרת כמו זו.

״זה כאילו לא סקסי, אבל מעצב אמור למצוא את הצדדים העיצוביים גם בניהול: איך מסנכרנים בין חבורת הרדיקלים החופשיים שלנו ויוצרים מערכת שהיא כמו גלגל שיניים, שיודע להפעיל עוד ועוד גלגלים״.

מגיל 6 אני קורא מדע בדיוני אז אני מרגיש הכי בבית בתוך הכאוס הזה, וזה הרגיש כמו הזמן הנכון לעסוק במשהו כמו לרכז מחלקה. זה כאילו לא סקסי, אבל מעצב אמור למצוא את הצדדים העיצוביים גם בניהול

גודל מאפשר ורסטיליות

כמחלקה הגדולה בארץ בתחומה, המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון טכנולוגי חולון מכשירה מידי שנה בין 50 ל־70 בוגרים. ״קשה לנהל את זה, זה מאוד מגוון״, מעיד בן צבי, ״אבל המשמעות היא שיש לך יכולת לדחוף את הסטודנטים להיי־אנד של התעשייה מצד אחד, ובמקביל לדחוף אותם להיות מייקרים עם אמירה משמעותית ואישית משלהם.

״גודל מאפשר לך ורסטיליות״, הוא מוסיף, ומשתמש באנלוגיה של בין סכין הציד לאולר השוויצרי: ״האחד יודע לעשות משהו בצורה מושלמת והשני יודע לעשות הרבה דברים ב־60 אחוז תפקוד. אנחנו רוצים לייצר בוגרים ורסטיליים שיעשו התמקצעות במה שמעניין אותם. שיהיו סכין ציד בצד אחד ואולר שוויצרי בצד שני״. 

מה אתה רוצה לשמר ומה לשנות במחלקה?

״בכל הקשור ליסודות, המעצב כפותר בעיות, זה כבר עמוק בדי.אן.איי של המחלקה. הבעת עמדה אישית ונקיטת עמדה הן  משהו שמאוד התחזק אצלנו בעשור האחרון, ואנחנו רואים את זה בתוצרים. את שני ההבטים האלה הייתי רוצה לשמר, כמו גם את הזיקה לטכנולוגיה של המחלקה.

״במקביל לחיזוק היכולות בסדנת המחקר הכבדה שלנו אנחנו רואים כניסה של יכולות וכלים דיגיטליים לעוד מקומות. אנחנו מרחיבים את היריעה ויש לי רצון גדול להיכנס לבסיס של תכנות. לוקה אור, ראש המחלקה הקודם, התחיל במהלך הזה, ואנחנו שואפים לאינטראקציה בין יכולות דיגיטליות ליכולת מסורתיות, לראות את המוצר בראייה יותר רחבה ומערכתית״.

זהר סאלי, Holding Smoke

זהר סאלי, Holding Smoke. צילום: טל נסים

birds
 

״בנוסף אני רואה צורך וחשיבות בקישור לתעשייה באופן יותר אינטגרטיבי. אנחנו מפתחים ומרחיבים את תכנית הסטאז׳ הקיימת בין שנים ג׳ ל־ד׳, בשאיפה שהסטודנטים המצטיינים ייצאו לסטאז׳ כבר בין שנה ב׳ ל־ג׳. בוגרים נדרשים לבוא לעבודה עם ניסיון, אבל צריך מישהו שיתן להם את הניסיון הזה, זה לא קורה מעצמו. בוגר שעשה פעמיים סטאז׳ הוא יותר אטרקטיבי.

״עוד נקודה שאני רואה בה חשיבות גדולה היא יזמות: אנחנו רואים יותר ויותר בוגרי המחלקה שעוסקים ביזמות מוטת עיצוב. הם מעצבים שעובדים כיזמים בחברות של עצמם או שותפים/עובדים בסטארט־אפים. אנחנו רוצים לפתח את האיכויות האלו; לא להתייחס לסטארט־אפ ניישן זה לא להבין את רוח המקום״.

ומה לשנות? 

״אנחנו צריכים לגרום לתוכן להתארגן ברמה התמטית ולייצר את הקישורים בין קורסי הליבה לקורסים האחרים. זה מהלך שכבר קורה. לדוגמה, קורס סטודיו בשנה ב׳ שעוסק במתכת, לסנכן עם רמה של המחשה מתקדמת, רמת התכנה ורמת הפרזנטציה. כולם צריכים להגיע לקו הסיום בהלימה גבוהה, והאתגר הוא לייצר מהלך שכולם תומכים במוצר ומגיעים לנקודת סיום במקביל בצורה שבה הם יוצאים נשכרים: כולם משרתים את כולם, לא אחד משרת את האחרים. 

״מעבר לזה אנחנו ממשיכים להיות מעורבים בקהילה, וברמה של קיימות אנחנו קצת משנים גישה. אם פעם חשבנו על קיימות כיחידה שנלמדת בעצמה, אנחנו מנסים להחיל אותה רוחבית על כל התואר. בשנה שעברה שליש מפרויקטי הגמר עסקו בקיימות, בגישה כזו או אחרת. זה דור שדורש קיימות: הם חווים את המשבר והרצון לשנות סדרי עולם בוער בהם. זה מתבקש, הם כבר שם״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. חמודי

    הכותרת היתה צריכה להיות "מיומנו של פריבילג שנולד לכסף ומאז מסתובב בעולם, עושה מה שבזין שלו ומקטר"
    איש בלתי

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden