כל מה שחשוב ויפה
גשרי שוק, לינוי ישר
גשרי שוק, לינוי ישר

נכון לעכשיו: אודי קרמסקי, המחלקה לעיצוב פנים, מכון טכנולוגי חולון

במיוחד בעידן הדיגיטלי, איך מודלים לא הופכים להיות הדבר הסופי? האדריכל אודי קרמסקי מתגאה בקנה המידה האנושי ומסכם סמסטר בראשות המחלקה לעיצוב פנים במכון טכנולוגי חולון

בשנת 2015 פנתה אל האדריכל אודי קרמסקי פרופ׳ דנה אריאלי, בזמנו דיקנית הפקולטה לעיצוב פנים במכון טכנולוגי חולון, ואמרה לו ״אודי, תערוכה״. ״חשבתי ׳מעולה, אני עושה שתיים בשנה׳״, נזכר קרמסקי, אבל אז היא אמרה לי לא תערוכה של הסטודנטים, תערוכה שלך.

״בלעתי את הרוק, נשמתי עמוק, זה לא משהו שעשיתי בעבר. זו הייתה תקופה של חצי שנה שישנתי בה מעט, הראש עבד בטורים שהוא לא היה רגיל אליהם קודם לכן. זו לא הייתה הפעם ראשונה שאני עובד על התפר בין עיצוב לאמנות, הצגתי בביאנלות לקרמיקה כיוצר שעובד בחומר, אבל זה אף פעם לא היה לברוא עולם תוכן שלם״. 

התערוכה ״מפרט לחומר וחלל״ שאצר אריה ברקוביץ כללה פרויקטים שקרמסקי עבד עליהם כאדריכל, פירק אותם והציג את השפה שבה הוא עובד על פרטי בניין, ״שנראים אמנותיים אבל יוצאים לביצוע.

״אז הבנתי שהדרך שבה עבדתי על התערוכה היא בדיוק מה שאני מדבר עליו עם הסטודנטים, על מה זה לעבוד. אם יש מודל, הוא אמור להיות בסופו של דבר במוזיאון למודלים: משהו מושלם באיזשהו הבט, שמייצג את עצמו בנוסף למגוון יצוגים אחרים״. 

אודי קרמסקי

אודי קרמסקי. צילום: ידידיה איש שלום

קרמסקי, בן 62, הוא בוגר המחלקה לעיצוב סביבה בבצלאל (לפני שהפכה למחלקה לאדריכלות). את לימודי האדריכלות הוא השלים ב־Pratt Institute (ניו יורק) ב־1990. במשך עשור עבד כשכיר, ארבע שנים בניו יורק ולאחר מכן כשחזר לארץ, עד שבשנת 2000 פתח משרד עם שותף. בשנת 2007 פתח משרד משלו שעוסק במגוון רחב של פרויקטים, מבנייה ציבורית ועד עיצוב פנים, ובעיצוב סביבות למידה. במקביל החל באותה שנה את עבודתו כמרצה במכון טכנולוגי חולון. 

הוא תכנן את גלריה ויטרינה במכון, ואחד הפרויקטים הגדולים האחרונים שלו הוא  המשכן החדש של הפקולטה לאמנויות של סמינר הקיבוצים ברחוב אחד העם בתל אביב. ״זו הייתה התמודדות מעניינת עם בנין קיים, במרקם עירוני קיים, מבנה שמסונף למגדל שלום עם נוף לים. זה היה  פרויקט מאתגר, לקחת את כל המחלקות לאמנויות ולשים אותן תחת קורת גג אחת עם כיתות, אולמות, סדנאות עבודה, תיאטרון, גלריה ועוד״.

מחלקה של בית בעיר

בשנה שעברה החל קרמסקי את תפקידו כראש המחלקה שבה הוא מלמד מזה 14 שנים. בשנתיים הקרובות, הוא מספר, המחלקה מתוכננת לעבור שינוי במערכת הלימודים (שינוי שהתחיל קודם לכן), ״עם קורסים יותר מכילים: כמו עץ עם ענפים שאליהם יסתנפו אשכולות של קורסים תומכים. זה שינוי בפרדיגמה שנובע מהרצון שלנו להשריש את המעמד של מעצב הפנים, שהוא הרבה יותר חשוב ממה שנדמה היום וממה שהחברה מסביב תופסת״.

למה הכוונה?

״איך אנחנו מכשירים מעצבי פנים? הסטודנטים מחפשים את הצד היותר פרקטי, בעיקר לקראת סיום הלימודים; הם במיינד־סט של ׳עוד מעט אני מתחיל לחפש עבודה׳, יש בזה היגיון. אבל צריך לעמוד קצת בכוח מול הדבר הזה: אנחנו אקדמיה, מלמדים עיצוב, וזה לא משהו שאחרי זה יהיה לך קל ללמוד. הפרקטיקה נרכשת בהגדרה מעצם זה שאתה עובד״.

לא תמיד יותר טוב להרוס הכל ולבנות מחדש. מרקמים עירוניים שיודעים להתחדש הם הרבה פעמים יותר מוצלחים. לא צריך לכבוש את העולם עם צורות מרשימות אלא עם הבנה מערכתית, עירונית, פונקציונלית

איך זה קשור למעמד המעצב?

״הרבה פעמים חושבים עליו כדקורטור, מישהו שבא כשהכל גמור ונותן את ההלבשה הסופית. אבל התפקיד של מעצב פנים בסביבות המשתנות של היום הרבה יותר חשוב מזה.

״לדוגמה, מבחינה אקולוגית, לא תמיד יותר טוב להרוס הכל ולבנות מחדש. מרקמים עירוניים שיודעים להתחדש הם הרבה פעמים יותר מוצלחים. לא צריך לכבוש את העולם עם צורות מרשימות אלא עם הבנה מערכתית, עירונית, פונקציונלית. אנחנו רואים את מעצב הפנים כמי שנמצא בצוות שמתכנן איך סביבה עירונית יכולה וצריכה להתפתח״.

 

״המשמעות היא שבמובן הרחב אנחנו חושבים על מערכות עירוניות, על מבנים קיימים שיש בהם שימוש מחדש, דברים שקורים ויקרו הרבה בתקופה שלא ברור איך אנחנו הולכים לחזור לחלק מהחללים שננטשו בקורונה. כל הנושא של שימוש מחדש, התערבות במבנים קיימים, זה נושא מאוד חשוב ואנחנו מדגישים את תפקיד מעצב הפנים כמי שיש לו הרבה יותר מה להגיד מגמר או צבע״.

איך זה בא לידי ביטוי במערכת הלימודים?

״לדוגמה, בקורס סטודיו שאני מלמד – אוביקט חלל – קני המידה משתנים מהקטן, המפורט והאינטימי ביותר ועד להתערבות המבנית. במקביל לקורס כמו זה יש קורס בטכנולוגיה שמתחבר אליו, אז המרצים יכולים לעשות הגשה משותפת.

״עד היום הקורס הטכנולוגי היה נפרד מהמסלול של סטודיו, וכשהוא מתחבר אליו זה כבר סיפור אחר. באותו אופן כל קורס אחר יכול לתמוך במהלך של סטודיו: היסטוריה, תיאוריה, עבודה בחומר, תאורה וכן הלאה. זה שינוי של מהלך לימודים, שיכלול מערכת מורכבת יותר.

״כבר היום בפרויקט הגמר אנחנו מכנים את נושא העל של עיצוב פנים כמעשה אורבני, מחברים אותו לעבודות המחקר של הסטודנטים, עם ידע תיאורטי של מה זה פנים במהות הכי עמוקה. בסך הכל זה מקצוע די חדש, מסוף המאה ה־18, שהתחיל עם הבורגנות שהחלה לפתח את פנים המגורים שלה. אז אנחנו מגיעים לפרויקטים שמצד אחד הם אישיים ומצד שני אנחנו מכוונים אותם לדבר על האידיאולוגיה של החיבור לעיר״. 

עיר היא מטאפורה למערכת מורכבת שמכילה הבטים כלכליים, פיזיים, תרבותייים, פוליטיים, אידיאולוגיים: כולם באים לידי ביטוי בצורך להיות חלק מהפרויקט

למה עיר? יש עוד צורות מגורים.

ברור שזה לא רק עיר: זה גם כפר, זה הכל. עיר היא מטאפורה למערכת מורכבת שמכילה הבטים כלכליים, פיזיים, תרבותייים, פוליטיים, אידיאולוגיים: כולם באים לידי ביטוי בצורך להיות חלק מהפרויקט. וככל שהיא גדולה ומרכזית יותר, קל יותר למצוא מבנים שאתה יכול להתייחס אליהם, שכונות שאתה יכול להיות חלק מהליך השיקום שלהן, סביבה שמשתנה״.

ועדיין בעיצוב פנים האסוציאציה הראשונה היא בית. 

״ניני ורשבסקי, ראש המחלקה הקודם, נהג לומר שאנחנו מחלקה של בית. יש בזה משהו מאוד יפה, אנחנו באמת בית. אבל אני אגיד שאנחנו מחלקה של בית בעיר: זה אולי לא מתאים להיות סלוגן, אבל זה מתאים מבחינה רעיונית.

״הייתי רוצה לחשוב שאנחנו מקימים בתוך מערך הלימודים מעבדה של עיצוב פנים, שנותנת לסטודנטים את החיבור האידיאולוגי והאקולוגי עם הסביבה, לצד הצד התיאורטי והמחקרי. לא ברור לאן כחברה אנחנו הולכים ולכן חשוב ללמוד איך לחקור, איך לעשות משהו שיש לו משמעות״.

״במקביל אנחנו מקימים ספריית חומרים של עיצוב פנים, גם כמעבדה דיגיטלית. הייתי רוצה לשאוף שתהיה לי שליטה מסוימת על הדרך שבה אנחנו  עובדים עם חומרים. ברגע שהעיצוב בחלקו הגדול נהיה דיגיטלי, ועברנו את התהליך הזה עוד לפני שנכנסנו לבידוד, מודלים הפכו להיות השיפוט הסופי של פרויקט. לפעמים הם עתירי תקציב, יוצרים הרבה הרושם, אבל אז אתה שואל מה למדתי אם לקחתי פרויקט ועשיתי ממנו מודל?״.

זה משהו שמאפיין בכלל את העידן הדיגיטלי.

״זו שאלה חשובה: בהבט הזה צריך למצוא את המקום התהליכי, שנותן תשובות, איך הוא משתלב כחלק מעבודת הסטודיו, איך המודלים לא הופכים בהכרח להיות הדבר הסופי. פחות ופחות סטודנטים לוקחים מסור וגרזן ותבניות גבס. אחרי שלאט לאט נשתחרר מהזום, חשוב יהיה למצוא את הקול גם בהבט הדיגיטלי וגם בהבט הפיזי־חומרי.

אחרי שלאט לאט נשתחרר מהזום, חשוב יהיה למצוא את הקול גם בהבט הדיגיטלי וגם בהבט הפיזי־חומרי. זה כרגע התפקיד החשוב של הפקולטה ושל המחלקה שלנו, כמקום שבו באים ולומדים משהו שיש לו ערך

״זה כרגע התפקיד החשוב של הפקולטה ושל המחלקה שלנו, כמקום שבו באים ולומדים משהו שיש לו ערך. אתה שומע מה מועמדים שואלים ביום הפתוח, שאלות כמו האם אתם מלמדים גם הום סטיילינג. ואז, איך אתה עונה בחוכמה״.

מה ענית?

אמרתי שאנחנו מלמדים גם על בית וגם על סגנונות, אז יש בית ויש סגנון. כשאני רואה את פרויקטי הגמר שלנו אני גאה לראות אותם גם ביחס לעבודות גמר של אוניברסיטאות לאדריכלות. כשאני בא לתערוכות אדריכלות חסר לי קנה מידה של בן אדם, שיתן נשמה לפרויקט. יש מבנים מדהימים וגדולים אבל חסר לי הקשר שבין המבנה לאדם.

״אצלנו זה קורה. הירידה לקנה המידה האנושי: אנחנו יודעים איך לבנות את זה ואיך זה יכול לשנות את ההתנהגות של מי שחי בתוך זה״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden