כל מה שחשוב ויפה
אלינור סאם, Wonderland: Construction
אלינור סאם, Wonderland: Construction בגלריה DISKURS, ברלין. צילומים: נריה שוחט

אלינור סאם בברלין: דיסטופיה על רקע אישי

סבא־רבא שלה היה ראש העיר של ברלין לפני עליית הנאצים. היא גדלה בירושלים, והאמנות מאפשרת לה לחטט בסודות העבר ולמצוא להם ביטוי בלתי שגרתי

חגית: הי אלינור, מה שלומך? שבוע שלם בלי סגר…

אלינור: היי חגית, שלומי מצויין. שבוע אחרי הסגר, אבל עד שלא אשב לרגע בבית קפה מבחינתי שום דבר עוד לא נפתח. מה שלומך? =)

חגית: ממש כמוך 🙂 אני מבינה שאת במזרח וליבך בברלין – שם נפתחה תערוכת יחיד שלך?

אלינור: אכן כן. אני במזרח וליבי במערב, יחד עם התערוכה שנפתחה לפני 10 ימים (18.2), תערוכת יחיד ראשונה שלי בברלין בגלריה DISKURS. עבדתי לקראת זה כל כך הרבה ותכננתי הכל לפרטי פרטים. ברגע שסגרו את נתב״ג כל התוכניות השתנו והתערוכה הפכה לתערוכה בשלט רחוק

חגית: איפה הגלריה? ומה את מציגה?

אלינור: הגלריה נמצאת ב־Mitte. זו גלריה שעד הקורונה הייתה ממומנת בעיקר על ידי משרד התרבות של דרום קוריאה, ולכן רוב הפעילות בה הייתה של אמנים משם. מתחילת המשבר הסטטוס השתנה, דרום קוריאה הפסיקה את המימון, וכך נפתחה הגלריה לשאר אמני העולם.

הגלריה מציגה מקבץ תערוכות שכותרתו It May Sound Utopian. התערוכות כולן מותאמות למצב, כך שהן מוצגות רק דרך הוויטרינה הגדולה של הגלריה לכיוון הרחוב. אני מציגה עבודת וידאו שתוכננה במיוחדת למקום, בקופסה שחורה צמודה לחלון.

את הקונסטרוקציה של הקופסה אפשר יהיה לראות מהצד, וגם מראה המגלה את גב הקופסה. שם תעמוד עבודה שאפשר לראות רק דרך ההשתקפות במראה. התערוכה שלי נקראת Wonderland: Construction

אלינור סאם, Wonderland: Construction

אלינור סאם, Wonderland: Construction. צילומים: נריה שוחט

אלינור סאם, Wonderland: Construction אלינור סאם, Wonderland: Construction אלינור סאם, Wonderland: Construction

חגית: את העבודה יצרת בקיץ בתקופת רזידנסי בברלין?

אלינור: בזמן הרזידנסי בברלין עבדתי דווקא על עבודה שעצם היותי פיזית בחלל הייתה קריטית. הצגתי חומרים ארכיונים, רישום קיר, ופרפורמנס שעסקו בקשר שלי עם ברלין, על הסבא־רבא שלי שהיה ראש העיר עם עליית הנאצים לשלטון והדרך להתמודד עם הסיפורים ההיסטוריים. המפגש עם הקהל היה משמעותי לעבודה ההיא.

בזכות הפרפורמנס פגשתי את אנה ראטקליף, אחת מאוצרות DISKURS. השיחה שניהלנו בספטמבר הייתה כמו הקדמה לתערוכה הזו, ממש כאילו ידענו ששיתוף הפעולה הזה עתיד לקרות

חגית: סבא שלך היה ראש העיר… ברלין?!

אלינור: כן =) סבא־רבא, אבא של סבא שלי, היה ראש עיריית ברלין משנת 1932 עד 1935. שמו היה היינריך סאם והוא היה גבוה מאוד (!!!)

חגית: חתיכת היסטוריה. ומה עשית בפרפורמנס?

אלינור: הפרפורמנס היה חלק מאירועי Open Studio's של GlogauAIR. תוכנית רזידנסי שממוקמת בקרויצקלן (בין השכונות קרויצברג לנויקלן). העבודה נקראה A Very Big Man, ובאותו שם נקרא ספרון שהוצאתי, שליווה את הפרפורמנס. הפרפורמנס עסק באיך לספר סיפור דרך שתי התרבויות שלי, שבהן גדלתי (ספרדי־יהודי־ירושלמי וגרמני). לכן תת־הכותרת הייתה חפלה קברט.

ישבתי בחלל עם כיסאות סביבי כמו שעת סיפור / חפלה / התכנסות, וסיפרתי את הסיפור על הראש העיר ואיך הסיפור השתנה לאורך החיים שלי. בין הסיפורים שרתי שני שירים, האחד ״צור משלו״ והשני ״חביבי יא חביבי״ כשכל המשפחה הספרדית שלי ברמקולים איתי, והזמנתי את הקהל להצטרף עם המילים מהספרון שקיבלו בכניסה

ישבתי בחלל עם כיסאות סביבי כמו שעת סיפור / חפלה / התכנסות, וסיפרתי את הסיפור על הראש העיר ואיך הסיפור השתנה לאורך החיים שלי. בין הסיפורים שרתי שני שירים, האחד ״צור משלו״ והשני ״חביבי יא חביבי״ כשכל המשפחה הספרדית שלי ברמקולים איתי, והזמנתי את הקהל להצטרף עם המילים מהספרון שקיבלו בכניסה

חגית: נשמע מדליק. יש מרחק גדול בין ההדר הגרמני של כבוד ראש העיר לבין החפלה הספרדית־ירושלמית. איך זה התקבל? הבינו על מה מדובר?

אלינור: המרחק שמיים וארץ. אני מאמינה שלכן הנוכחות שלי הייתה כל כך חשובה שם. אני מכילה את שני הקצוות וזה הופך הכל להגיוני. אני חייבת להודות שזו הייתה הצלחה גדולה, עורר המון שאלות ושיחות. דווקא ההפכים המוחלטים זה מה שהרגיע את הגרמנים שקשה להם מאוד לשמוע מישהי מדברת בכזו פתיחות על ההיסטוריה שלה.

לקראת הפרפורמנס ניהלתי שיחה ארוכה עם אלכסנדר סאם, בן דודי הגרמני, שהוא אמן פרפורמנס מוכשר ומופלא. שאלתי אותו אם הוא ירצה שנעבוד יחד סביב הנושא והוא הסביר לי שזה דבר שהוא לא יוכל להתמודד איתו בכזו קלות. גרמנים לא פותחים את העבר שלהם. לי יש פריווילגיה בזכות הספרדים והיהדות לדבר באופן חופשי ללא הסתרות

חגית: רגע רגע רגע. אז סבא־רבא שלך לא היה יהודי?

אלינור: כלל וכלל לא

חגית: עכשיו יותר מובן. פתיחות ישראלית וסגירות גרמנית נפגשות בברלין לדבר על התקופה שלפני השואה. הארד־קור. וממפגש הקצוות הזה התגלגלת לתערוכה הנוכחית, שבאה לדבר על אוטופיות. לא רע. אז ספרי מה יש באוטופיה על פי אלינור?

אלינור: או! אז זהו, שאין אוטופיה

אלינור סאם. צילום: טל גולני

birds

חגית: כבר עבדת בעבר עם החומר־נפץ המשפחתי הזה? חקרת את עלילותיו של הסבא בתקופת הנאציזם?

אלינור: זה דבר שהעזתי לגעת בו באופן כל כך פתוח רק שם בברלין. אבל לא היה מצב שזה לא נוכח בעבודה שלי. יש לי אינסוף חומרי־נפץ, מחסנים שלמים. הם כולם מתקיימים בעבודות בין אם אני רוצה ובין אם לא. הפעם פשוט נתתי לזה את המקום והנראות הארכיונית פולקלוריסטית. גם בתערוכה הזו זה יושב שם, זה הבסיס להכל.

יש לי אינסוף חומרי־נפץ, מחסנים שלמים. הם כולם מתקיימים בעבודות בין אם אני רוצה ובין אם לא. הפעם פשוט נתתי לזה את המקום והנראות הארכיונית פולקלוריסטית. גם בתערוכה הזו זה יושב שם, זה הבסיס להכל

מתוך המשפט It May Seem Utopian, לקחתי את המושכות לכיוון של – אולי זה נשמע אוטופי, אבל… זה ממש לא. כל אוטופיה סופה דיסטופיה. אין אפשרות אחרת. כמו שכל בנייה סופה הרס. הכמיהה לדבר מושלם, הניסיון להגיע לשם, משמעו כישלון, חורבן, הרס.

וכן, אני כל הזמן חוקרת את המשפחה וההיסטוריה מכל הכיוונים. זה עניין משפחתי – מקליטים, חוקרים, מצלמים, אוספים. עוסקים המון בהיסטוריה, פולקלור, דתות. נראה לי שזה גם עניין ירושלמי

חגית: יש בזה משהו

צילום: מריה טורה

אלינור סאם, מתוך התערוכה בברלין וספר אמנית A Very Big Man

אלינור סאם, Wonderland: Construction

חגית: על מה את עובדת בימים אלה?

אלינור: בימים אלו אני עובדת לקראת תערוכת יחיד בגלריה P8, שאם אלוהיי הקורונה יסכימו, תתקיים בהמשך 2021 ובמקביל אני לומדת שנה ראשונה ב־MFA בבצלאל

חגית: וממשיכה לעסוק בהיסטוריה המשפחתית או שעוברת פאזה להווה?

אלינור: מערבבת בין הזמנים, מחפשת את הדרך לדבר את ההווה דרך ההיסטוריה ואת העתיד דרך ההווה. ההיסטוריה המשפחתית וההיסטוריה האישית הולכות איתי תמיד, זה ארגז הכלים שלי והחומר ממנו אני בנויה. אבל ללא ספק, הדיבור הישיר כנראה נשמר לנקודה ההיא בברלין

חגית: והיית רוצה לחזור לשם? תחושת העוררות שזה הפיח בך, נשמע כאילו כל ההתרסות נכנסו שם להילוך גבוה…

אלינור: המקום הזה היה מאוד משמעותי בדרך שלי. הבנתי שיש לי המון חשבונות פתוחים שאני רוצה להמשיך לדבר אותם באותה רבה של אינטנסיביות. אז כן, ללא ספק אני אמשיך הלאה כשזה איתי.

אני עתידה להציג את העבודה הזו מברלין פה בארץ בתערוכה קבוצתית עוד כמה חודשים, יהיה מעניין לראות איך אני אתמודד עם המעבר בין המדינות, השפות והקהל

חגית: זו פעם ראשונה שאת שוהה תקופה רציפה בברלין? החיבור למשפחה הגרמנית שלך זה משהו שעובר גם בעבודות?

אלינור: הסיפור שלי עם ברלין התחיל לפני המון שנים כשביליתי עם אמא שלי שבוע שלם בהקמת התערוכה שלה צמוד לחלל הסרקופגים של הברלינר דום. ניגנתי בסקסופון במרתף וכל הכנסייה התמלאה בג׳אז. זה היה סוריאליסטי ברמות.

אמא שלי היא ורדה פולק־סאם, צלמת וסופרת ומה לא. אבא שלי עיתונאי גרמני שהגיע לירושלים בתחילת שנות ה70. זו הייתה תקופה שירושלים הייתה מרכז אינטלקטואלי מופלא וכך הכירו.

עברתי לגור בברלין אחרי הצבא במטרה להתחיל ללמוד ב־UDK. מפה לשם הייתי צריכה לחזור לארץ ו״נתקעתי״ פה. התחלתי ללמוד בבצלאל והשאר היסטוריה. בדיעבד אני ממש מודה על כך שלמדתי בבצלאל ולא ב־UDK.

החיבור למשפחה הגרמנית שלי ולשפה הגרמנית מהותי לי. בתור ילדה, הגרמנים היו כמו איזה סיפור אגדות. הטירה של המשפחה עם המדשאות ובית הקברות, הקירבה למשפחתית לברון מינכהאוזן, ראש העיר של ברלין. זה נשמע כמעט לא סביר. וזה משהו שאני חייבת שיהיה בעבודה שלי – קסם. משהו כמעט לא הגיוני. פלאי אבל גם אפל

חגית: ממש כך. אני סקרנית לראות מה עוד ייחשף… ובינתיים נאחל בהצלחה, ושתזכי להגיע לכל התערוכות שלך

אלינור: תודה רבה! אכן זה איחול חשוב! מי היה מאמין שזה דבר שיהיה בו ספק

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נירה כלב

    מגדל בבל.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden