כל מה שחשוב ויפה
מלך ברגר, התנאי לשגשוג אנושי
מלך ברגר, התנאי לשגשוג אנושי, מוזיאון תל אביב. צילומים: מרגריטה פרלין

עזבו אתכם מג׳ף קונס, מלך ברגר הוא הדבר האמיתי

מלך ברגר יוצר מחומרים טבעיים אמנות שמונעת מתחושת שליחות דחופה. בתערוכה מוזיאלית ראשונה במוזיאון תל אביב, האמן בן ה־94 מציב אלטרנטיבה - נאיבית? אידיאולוגית? - לכסף הגדול שמניע את עולם האמנות

זה היה יום רביעי, מתישהו בין הסגר השני לשלישי (איך אפשר לזכור במדויק). הגעתי למוזיאון תל אביב אחרי כמעט שנה שלא ביקרתי בו. רציתי לראות את התערוכות של ג׳ף קונס, של טגיסט יוסף רון, של מיכל הלפמן, של אלי סינגלובסקי.

את התערוכה של קונס הרגשתי שכבר ראיתי, אולי בגלל שכבר כתבו עליה ועסקו באמנות שלו בכל מקום. העבודות הפנטסטיות של יוסף רון היו מרגשות כמצופה, ולתערוכות של הלפמן וסינגלובסקי הבטחתי לעצמי שעוד אחזור.

ואז, רגע לפני שכבר התכוונתי להמשיך בדרכי, נזכרתי שקיבלתי יומיים קודם לכן מייל עם הודעה על תערוכה חדשה שאוצרת רותי דירקטור של אמן בשם מלך ברגר. לא הכרתי את השם, שסיקרן אותי מאוד (בכל זאת מלך!), וגם שם התערוכה הצליח לעורר עניין: התנאי לשגשוש אנושי. לשמחתי התאפשר לי לבקר בה רגע לפני הפתיחה. ומהרגע הראשון שנכנסתי לאולם נשמטה לי הלסת. וואוו.

שום דבר לא הכין אותי לעבודות שהיו תלויות על הקירות: לא מבחינת החומרים שמהם הן עשויות (גרעינים, זרעים, זרדים, נוצות, קליפות עצי תמר, חלוקי אבן קטנים, אבקה גרוסה מאבנים ועוד); לא מבחינת התוצר הסופי (שהזכיר מן שילוב של אמנות מצרית, ציורי קיר מאמריקה הלטינית, עבודות סובייטיות עם אגרופים קמוצים וידיים מונפות); ולא מבחינת הנושאים שבהן עוסק ברגר (הקץ לנשק ולמלחמות, לעזור לרעבי העולם).

באחדות נגד מלחמה, 1983

באחדות נגד מלחמה, 1983

הפוגעים באנושות, 1981

הפוגעים באנושות, 1981

המולדת, האנושות וכיבוש החלל, 1980

המולדת, האנושות וכיבוש החלל, 1980

שעה לאחר מכן, בדרך הביתה, הרגשתי שאני חייב לשתף את העולם בתגלית. פרסמתי פוסט בחשבון האינסטגרם שלי עם עשרה צילומים (היה קשה לבחור) וכתבתי ״עזבו אתכם מג׳ף קונס, מלך ברגר הוא הדבר האמיתי״. את הפוסט חתמתי במילים ״אם יש סיבה אחת לפתוח את המוזיאונים זו התערוכה הזו״. חודשיים וחצי לאחר מכן ולצערי האמירה הזו עדיין רלוונטית, אבל לפחות הנה, המוזיאונים נפתחים. שוב.

היונה תנצח את מטוס הקרב

ב־2013 אצרה דירקטור במוזיאון חיפה את התערוכה ״במעגלים אחרים: אמנים אאוטסיידרים, נאיבים, אוטודידקטים״. זו הייתה תערוכה מוזיאלית ראשונה מסוגה בארץ,שעסקה באמנות האאוטסיידרים. באותה תקופה התוודעה דירקטור לראשונה לברגר, אבל עד שהגיעה אליו זה כבר היה מאוחר מדי מלהכניס את עבודותיו לתערוכה.

מאז הוא נשאר אצלה בתודעה, היא מספרת, עד שלפני שנתיים נודע לה שהוא מציג עבודות ברחובות, בחלל שתפקד כמעין בית אמנים. ״שם ראיתי את העבודות שלו פזורות, מחולקות לחלקים, על קירות, נשענות על כיסאות באופני תצוגה הכי לא מוזיאליים, אבל נכבשתי והבנתי שאני רוצה להציג אותן.

״וכשהחל להתגלגל הרעיון של תערוכה, היא הוקדמה גם בגלל הדחיפות של הגיל. אם כבר להציג אמן בגיל כזה, שעד היום הציג בעיקר בבתי ספר ובמתנ״סים, כדאי שנמהר״. 

ברגר, בן 94, נולד ב־1926 בצ׳כוסלובקיה. כשהיה בן שלוש היגרה משפחתו לברזיל ושם הוא גדל, באחת החוות שהקים הברון הירש ליהודים באמריקה הלטינית. כנער הצטרף לתנועה הקומוניסטית. ב־1951 עלה לארץ, וחי בקיבוצים מפלסים, געש ויד חנה, וב־1960 עבר לגור בבאר שבע, שם עבד במחלקת הגננות עד שפרש לגמלאות.

בשנות ה־70 התחיל מלך ברגר לעשות אמנות עם חומרים שמצא בטבע. האסתטיקה של עבודותיו שולחת למקורות שונים, ביניהם כתבי יד מאוירים, ציורי קיר מאמריקה הלטינית, שפת ציור פוטוריסטית וכרזות בנוסח הריאליזם הסוציאליסטי

בשנות ה־70 התחיל לעשות אמנות עם חומרים שמצא בטבע. את החומרים השונים הוא מדביק בדבק פלסטי על מצע דיקט דק. את המסגרות לתמונות הוא בונה מקליפות עץ. האסתטיקה של עבודותיו, כפי שמאבחנת דירקטור, שולחת למקורות שונים, ביניהם כתבי יד מאוירים, ספרי שעות מדיאבליים עם תיאור של עונות השנה, ציורי קיר מאמריקה הלטינית, שפת ציור פוטוריסטית וכרזות בנוסח הריאליזם הסוציאליסטי.

כמי שגדל בסביבה כפרית וחקלאית, הקשר שלו לטבע בסיסי ועמוק. יצירותיו עשויות על טהרת החומרים הטבעיים ומתבססות על הכרה בטבע ככוח המניע את העולם. במובנים רבים עבודתו מבשרת את המגמה העכשווית של שימוש בחומרים ברי־קיימא וחזרה לחיים קרובים לטבע. 

תקריבים מתוך העבודות

תקריבים מתוך העבודות

מלך ברגר, התנאי לשגשוש אנושי

מלך ברגר, התנאי לשגשוש אנושי, מוזיאון תל אביב. צילומים: מרגריטה פרלין

birds

בתערוכה במוזיאון – התערוכה המוזיאלית הראשונה של ברגר – מוצגות כ־45 עבודות, ביניהן עבודה גדולה ומרשימה במיוחד המורכבת מ־36 חלקים, המהווה מעין מניפסט של רוח היצירה שלו. ולמרות הנושאים המגוייסים והטכניקה הבסיסית והנאיבית, והעובדה שהן נוצרו לפני כ־40 שנה, הן לא נראות אנכרוניסטיות, חלקן אפילו מציגות דמויות שנדמה כאילו סוגננו ממש לאחרונה.

״זהו גוף יצירה שמשקף תום ונחישות של אדם מאמין – מאמין בערכים, באידיאלים ובמוסר, ומונע על ידי תחושת שליחות דחופה. מול עולם שהתהפך ולנוכח התביעה מעולם האמנות להגיב למצב הנוכחי, מציעה היצירה של ברגר דוגמה לא צפויה של אמנות מגויסת: אמנות מגויסת לרעיונות, אמנות מגיבה, כזו שלוקחת על עצמה ללא חשש להעביר מסר״. 

היה ברור שיש שם משהו חיוני, אנרגטי. זו לא תמימות: זה תום של אדם שמאמין בערכים. תום שמראה כמה אנחנו ציניים וספקנים: אנחנו כבר לא יכולים להגיד היום מושגים כמו שלום, אחווה או שווין בלי מרכאות

מה משך אותך כשראית את עבודותיו לראשונה?

״היה ברור שיש שם משהו חיוני, אנרגטי; ויטליות שהיא אידיו־סינקרטית. זו לא תמימות: זה תום של אדם שמאמין – עדיין – בערכים. תום שמראה כמה אנחנו ציניים וספקנים: אנחנו כבר לא יכולים להגיד היום מושגים כמו שלום, אחווה או שווין בלי מרכאות. ברגר הוא קומוניסט בנשמתו, אידיאליסט, מאמין בערכים אזרחיים, לאומיים, והוא אומר את הדברים האלו. תסתכל על הכותרות של העבודות״.

ואמנם, אלו שמות שנדיר למצוא בכיתובים של עבודות אמנות: הקץ לנשק ולמלחמות, לוחמי השחרור, לעזור לרעבי העולם, סולידריות, עמל ושמחה באתיופיה, אפגניסטן פורחת, באחדות נגד מלחמה; וגם – המולדת, האנושות וכיבוש החלל. ובכל אחת יש לפחות יד מונפת אחת או אגרוף קמוץ.

״לנו זה קלישאות שחוקות, אבל הוא מאמין באגרוף הקמוץ ושהיונה תנצח את מטוס הקרב. הוא שובר את הקטגוריות, כי הוא לגמרי בתוך העולם, הרבה יותר מאמנים אחרים. הוא לא שקוע בסטודיו, לגמרי ער למה שקורה בעולם ולהקשרים פוליטיים, שהאמנות הישראלית מתעלמת ממנה״.

לחם לכל העולם, 1983

לחם לכל העולם, 1983

עמל ושמחה באתיופיה, 1984

עמל ושמחה באתיופיה, 1984

לוחמי השחרור, 1982

לוחמי השחרור, 1982

לעזור לרעבי העולם, 1985

לעזור לרעבי העולם, 1985

אז הוא לא ממש אאוטסיידר.

״נכון. היום אני גם משתדלת לא להשתמש במושג הזה. הוא פועל מחוץ לעולם האמנות, תמיד מחוץ למעגלים השגורים, אבל הוא לא אאוטסיידר לעולם. הוא מאוד מעורה, סופר פוליטי, היה חבר במפלגה הקומוניסטית, יש לו מודעות, הולך להפגנות, ער לעוולות שמתרחשות בארץ ובעולם. יש לו קשר עמוק למיעוטים, כמתבקש מקומוניסט בעל הכרה מעמדית וערכים של שוויון״.

ולמרות הנאיביות, זו גם לא אמנות נאיבית כמו שאנחנו רגילים לחשוב עליה היום. 

״כשאתה חושב על אמנות נאיבית עכשווית, מאפיין אותה משהו כמעט מסחרי שקשור לנינוחות, לעשייה של פנאי, של נחמדות; נעים להסתכל עליה, היא נעימה למבט. אצל מלך המוטיבציה היא אחרת: דחיפות וערנות״.

המלאכה המוחלטת

אם לחזור לקונס, בדיעבד – נכתב בטקסט התערוכה – מתבקש לראות בתערוכה שלו, שנפתחה במוזיאון ימים ספורים לפני הכניסה לסגר הראשון, עקבות של עולם ערכי וכלכלי ישן. העיתוי של פתיחת התערוכה של קונס, סגירתה המיידית, פתיחתה מחדש עם תום הסגר וסגירתה שוב, הופכים אותה לנייר לקמוס של הרגע חסר התקדים שבו אנחנו נמצאים עכשיו.

״מול ההפקות הבינלאומית האדירות, השינוע הטרנס־אטלנטי והחיכוך הצמוד לכסף הגדול ולשוק האמנות, אנחנו מציעים עם תום הסגר השני נוכחות אמנותית שונה בתכלית: חומרים מהטבע, מגע יד אדם, ערכים של עבודה ועמלנות, אידאליזם ופוזיטיביזם, ואמונה חפה מציניות בערכים אנושיים, אזרחיים ופוליטיים. 

״בעוד הצגתו של ג׳ף קונס בימים של טרום קורונה העלתה שאלות בדבר המקור ומקומה של המיומנות הידנית בעולם שמייתר את מלאכת היד, הצגתו של מלך ברגר פונה אל המלאכה המוחלטת. משני קטבים מנוגדים לחלוטין מעלות היצירות של קונס ושל ברגר שאלות בדבר טיבה של האמנות, מהו מעשה האמנות, ומיהו אמן. בחזית ניצב המהלך האוצרותי המצטבר של המוזיאון סביב שאלות על האמנות בעת הזו״.


מלך ברגר: התנאי לשגשוג האנושות
אוצרת: רותי דירקטור
מוזיאון תל אביב, שד׳ שאול המלך 27
פתיחה מחודשת: 23.2; נעילה: 1.5

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. תום עיני

    תודה על זה!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden