כל מה שחשוב ויפה
אל המגדלור: רישומים למרת רמסיי
דורית רינגרט, אל המגדלור: רישומים למרת רמסיי

דורית רינגרט // אל המגדלור

העבודות בספר האמן של דורית רינגרט - ״אל המגדלור״: רישומים למרת רמסיי - נוצרו בעת קריאה ברומן מאת וירג׳ינייה וולף. ״ריתקה אותי יכולתה של וולף להעניק מילים לחוויות נפשיות חמקמקות, שמתהוות ומשתנות באורח תמידי״

הפרטים הטכניים

״אל המגדלור״: רישומים למרת רמסיי (הוצאת אסיה), מסה מאת מיכל בן־נפתלי. עיצוב גרפי והפקה: מיכאל גורדון. רישומי דיו עפרון וצבעי מיים על נייר שנעשו בעת קריאה בחלקו הראשון של הרומן אל המגדלור מאת וירג׳ינייה וולף, מלווה במסה מאת מיכל בן־נפתלי. להשיג בחנויות הספרים בארץ ובחנות הוצאת אסיה: מרמלדה.

מי אני 

דורית רינגרט, חיה ויוצרת בגבעת אלה, ציירת, עובדת על נייר בדיו, בעפרון, בצבעי מים ובתחריט. אוהבת את החומריות הנוזלית, המכחולים והמים, כמו גם את העבודה בהדפס. עד 2020 לימדתי במכון לאמנות במכללת אורנים. כיום עמיתה בין־תחומית לפסיכואנליזה בת־זמננו, שם אני מלמדת אמנות בראיה בין־תחומית. עבודותיי נמצאות באוספים פרטיים ובמוזיאונים בארץ. 

העבודה

הספר יוצא לאור כעת בעקבות תערוכה שהצגתי בגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה טבעון (אוצרת: טלי כהן גרבוז) ב־2015. הציורים צויירו במשך כשנתיים, מעין עדות־קריאה לחלקו הראשון של הרומן המונומנטלי של וירג׳יניה וולף: ״אל המגדלור״. את הספר ניסיתי לקרוא לפני יותר מ־40 שנה, כשיצא בתרגומו של מאיר ויזלטיר. חזרתי אליו שוב ושוב ולא יכולתי לו.

כשפנתה אלי טלי והציעה לי להציג בגלריה, ידעתי שאעשה עבודה שקשורה לספר. זו היתה הזדמנות לסגור חוב שהרגשתי שאני חבה לו. טלי סמכה עלי והעניקה חופש מחלט לצד ליווי חכם, מה שאיפשר לי ללכת על זה. 

הפרק הראשון – ״החלון״ – פורש ערב אחד בביתם של משפחת רמסיי, השוהים בבית הקיץ בחופי סקוטלנד. האב פרופסור לפילוסופיה; האם, מרת רמסיי, מתחזקת את המשפחה מרובת הילדים, את הבית ואת הקריירה של בעלה. בן הזקונים מבקש להפליג למגדלור וסביב בקשתו מתחוללת דרמה פנימית בנפשותיהם של גיבורי הרומן. 

ציירתי תוך כדי קריאה, נעצרתי במקומות שדיברו אלי. ריתקה אותי יכולתה של וירג׳יניה וולף להעניק מילים לחוויות נפשיות חמקמקות, שמתהוות ומשתנות באורח תמידי, לאחוז בשבריר דק של חוויה ולכוון לעבר הטרנספורמטיבי, המשתנה, החי. לרוב היא מציעה לראות את התהוות התודעה מתוך אינטראקציות עם הסביבה: עם האחר, או עם החוץ, המים, האור.

אל המגדלור: רישומים למרת רמסיי אל המגדלור: רישומים למרת רמסיי אל המגדלור: רישומים למרת רמסיי אל המגדלור: רישומים למרת רמסיי

חזרתי וקראתי וסימנתי פסקאות בעיפרון, מין עבודת רישום לתוך הספר, ובכך נחרטו בי משפטים שקיבלו עיבוד בציור. סיימתי את הציורים ב־2015, אבל הספר ממשיך להתקיים בתוכי בלי סוף. משפטים עולים וצפים כל העת, יש עניין עם האבא שהתייחס בחומרה לסביבה, לילדים, עם משפטים כמו ״דבריו אמת היו תמיד אמת״ או ״אי מי שגה כאן״: הפחד מהטעות, הדיקטטורה של האמת המוחלטת, משפטים שעולים ומהווים עבורי אותות של אזהרה. ומנגד – האם המנסה להחזיק את הבית: ״אני שומרכם, אני משענתכם״, ותוך כדי חשה את היגרפותה למעמקי הים.

משהו במארג שיוצרת וולף העלה בי חוויה של דריכות מחלטת, קשב חד, תנועה בין היענות לאי ניתנות, העולים בעת שהאם מבקשת לשכך ולהרגיע את הקולות המאיימים המהולים בפחדיהם של בני הבית. כמעט ואין נינוחות, אלא מודעות חריפה להימצאותם ונוכחותם של הסובבים. 

העבודות נעשו בנשימה אחת ארוכה. דיו עפרון וצבעי מים על נייר. העבודה בחומרים נוזליים מצריכה קשב מקסימלי לאומדן כמות המים, שהיא זו המקנה לכתם את אופיו עם התייבשותו. הנייר מקבל טרנספורמציה עם ההכתמה כך שהמצע הינו שותף פעיל להתהוות העבודה

קל ליחס למשפחת רמסיי רגעי עיוורון ונוקשות, אבל אומר שמה שהתרחש בתהליך הזה של הקריאה והציור הוא שמצאתי את עצמי בדמותה של מרת רמסיי: נוכחת, משתדלת, נאבקת ונותרת גם עיוורת. כך שלא היתה זו רק התבוננות לעברה של משפחה שחיה אי שם לפני 100 שנים, אלא גם הפניית המבט אל עצמי. 

העבודות נעשו בנשימה אחת ארוכה. דיו עפרון וצבעי מים על נייר. העבודה בחומרים נוזליים מצריכה קשב מקסימלי לאומדן כמות המים, שהיא זו המקנה לכתם את אופיו עם התייבשותו. הנייר מקבל טרנספורמציה עם ההכתמה כך שהמצע הינו שותף פעיל להתהוות העבודה. 

כעת אני חווה את הספר ממרחק – כשציירתי נאחזתי בתמונות, באירועים, בסצנות, במילים בחוויה גופנית בעת הקריאה. כעת ממרחק של כחמש שנים, אני רואה גם את מבט העל, חווה את ההיקסמות והמשיכה של הילד אל עבר אורו של המיגדלור, את האור הנדלק והכבה, את התשוקה הראשונית, הפשוטה, תשוקה עזה של ילד.

אל המגדלור: רישומים למרת רמסיי אל המגדלור: רישומים למרת רמסיי אל המגדלור: רישומים למרת רמסיי

אל המגדלור: רישומים למרת רמסיי

צילום: אברהם חי

birds

הספר מלווה במסה של מיכל בן־נפתלי, והיא זו שהגתה את רעיון הספר בעת שביקרה בתערוכה, ובהמשך הציעה את כתיבתה לספר. עבורי זוהי זכות גדולה. הכתיבה של מיכל לאורך השנים משמעותית לי מאוד: היא נוגעת בכנות ובאומץ בסוגיות שמעניינות אותי.

בסיפרה ״בגד מאש״ בנובלה ״בשולי הספר״ היא מציעה תנועה של בת הבוחרת להתאשפז עם אימה הדמנטית במוסד. יש לי אמא הקרובה ל־98. צלולה ואופטימית וחיה בביתה בטוב. ובכל זאת כשאני באה קשה לי לעזוב, כל פרידה קשה, לרגעים נדמה שיותר קל להישאר ולא לחיות במקביל את חיי, ואז הטקסט של מיכל מגיח. הכח של יצירה עבורי הוא במקומות שהיא מגיחה במחשבות בהקשר ליום יום. זה קורה לי עם עבודות שאני אוהבת, בעיקר ציורים או ספרים. 

כבר בתחילה מיכל הציעה שניפגש אצל מיכאל גורדון, המעצב הגרפי והמפיק של הספר, וזו עוד תחושה של זכות, לעבוד עם מיכאל. קיימנו כמה וכמה פגישות, שבמהלכן מיכאל הקשיב ופיענח את החיבור שבין הציורים לטקסט של מיכל ולטקסט המקורי של וירג׳יניה וולף. רמת הקשב והבהירות שלו שבו את ליבי. ההרגשה אצלו בסטודיו זה כמו להיות בהיכל של ספרים.

לקראת סיום העבודה, עת חשבנו על הכריכה, הגעתי אליו עם טרולי ובו ספרים שאני אוהבת. בדרך, ברכבת, היתה לי תחושה שזה לא יהיה לרוחו אז שלחתי לו הודעה שהבאתי כמה דוגמאות. כשהופעתי עם המזוודה הוא הציע בנימוס שאשים אותה בצד ושנחשוב ביחד על הספר, מה מתאים. זה רגע שבו למדתי להתרכז בדבר עצמו ולסמוך על מי שנמצא עימי. 

בשלב די התחלתי פנינו למרב שאול מהוצאת אסיה, שקיבלה את הספר במאור פנים להוצאה. המחשבה שהספר נמצא במקום שאוהב ספרים, ושיש לו אחים עושה לי טוב.

מתוך פרחי הירושימה. צילומים: אברהם חי

תעבירו את זה הלאה

הייתי מעוניינת לתרגם את הספר לאנגלית, שיימצא בחנויות ספרים בלונדון ובעולם, במקומות שבהם יש שיח על יצירתה של וירג׳יניה וולף כמו גם שיח על אמנות, רישום ועבודה על נייר. 

פלוס אחד

עבודות תחריט שנעשו בשלוש השנים האחרונות, שבהן הלכי רוח של הקשבה לגוף, לגוף שלי לגוף של האחר, האחרת, בין שכיבה לערנות, לדריכות, לריחוף, לאחוז בקו ולהרפות. עבודות התחריט מאפשרות לי רזולוציות של לחישה, של קו שנרשם ונעלם בו זמנית, מלמדות אותי איך לאחוז ולהרפות.

שיעתוק דיגיטלי: סטודיו שוקי קוק; סריקות ועיבוד דיגיטלי: סטודיו גורדון, יוני פזי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden