כל מה שחשוב ויפה
גדעון אוברזון
גדעון אוברזון. צילום: ניר קידר

שדרת המעצבים // גדעון אוברזון

עם תערוכת רטרוספקטיבה שמסכמת שישה עשורים של פעילות, גדעון אוברזון ממשיך לעצב בגדי ים, לא מבין מה הטעם בשבוע האופנה, ואומר שלצערו ״היום להתלבש גרוע נחשב ליפה״

באופן סמלי, במקביל לשבוע האופנה תל אביב 2021 נפתחה בגלריית המשכן בית מאירוב שבחולון תערוכת רטרוספקטיבה למעצב האופנה גדעון אוברזון, ״הסלון של אוברזון״. בדיוק לפני שנתיים, בשבוע האופנה 2019, הודיע אוברזון על סגירת בית האופנה שלו, אחרי 56 שנה שבהן נחשב לבכיר המעצבים המקומיים. באותה העת גם הוענק לו פרס מפעל חיים מטעם משרד התרבות.

״זה מאד משמח אותי וממש לא גורם לי לחשוב שאני מבוגר״, אומר על התערוכה אוברזון, שנראה צעיר בהרבה מגילו הכרונולוגי (יליד 1943). ״ואם אני מבוגר? אז מה? הרווחתי את הגיל בעשר אצבעות״.

הוא נולד באיטליה להורים ממוצא קרואטי, שאיתם עלה ארצה כשהיה בן 6. כנער למד בלט, חלם להיות רקדן, ולצורך כך נסע לפריז. ניסיון קצר בריקוד גרם לו להבין שלא יהיה רקדן וכך התגלגל לאופנה. הוא נרשם לבית הספר של איגוד אופנאי העילית בפריז, שבית האופנה דיור פרש עליו חסות. בין מוריו נמנו איב סן לורן, שעליו הוא מספר שלימד אותו חצי שנה מתוך השנתיים, וממנו ״העתיק״ את סגנון האיור – קווים פשוטים וקלים שמעבירים את הרוח של הבגד ואת הסילואט הנשי. 

בתום הלימודים שב לישראל, נישא לדינה, האישה שאיתו מאז היו בני 6, ויחד הקימו בית אופנה בתל בתל אביב. ב־1962 נערכה תחרות מטעם מכון האופנה של מרכז הייצוא ובה הוצגו כ־50 דגמים של מעצבים שונים. אוברזון גרף את שלושת הפרסים הראשונים והוכתר כ״ילד פלא״ של עולם האופנה המקומי.

אוברזון זה מונח

לאורך השנים עשה אוברזון ״הכל״. ב־1976 הקים מפעל לבגדי ים ולימים הפך למעצב הראשי של גוטקס. במהלך השנים גלש לתחומים נוספים כמו עיצוב שטיחים, מטבחים, מצעים ועוד. במקביל לעבודתו על קו האופנה העצמאי שלו ולאורך השנים עיצב אוברזון עבור מפעל הסריגים אלד, מפעל מגבות הרחצה רוזן וחברת ההלבשה ניבה.

הוא אומר על עצמו שניסה לבנות איזשהו טעם ישראלי, תרבות לבוש איכותית ברמה אירופית, תוך התאמתו לקהל הישראלי ולמציאות הישראלית על שלל רבדיה. והוא מספר שכשפנתה אליו אילנה כרמלי לנר, שאצרה את התערוכה יחד עם רפי וזאנה, הוא טען שהיא לא תצליח למצוא כלום. ״והיא מצאה, גם מצאה״ הוא אומר בחיוך.

תמי בן עמי

תמי בן עמי. צילום: אבי גנור

מיכאלה ברקו

מיכאלה ברקו. צילום: אבי גנור

תמי בן עמי

תמי בן עמי. צילום: אבי גנור

מדי אל על, שנות ה־70

מדי אל על, שנות ה־70. באדיבות: אוסף מרווין גולדמן

הוא לא שמר פריטים ארכיונים לאורך שנות הקריירה שלו, ולשאלה מדוע הוא מניד את ידו בחוסר עניין ואומר שלא מצא בכך כל חשיבות. יחד עם זאת, הוא מאוד גאה להציג את הספר שערך עבורו חבר קרוב, שבו ליקט את כל קטעי העיתונות שהתפרסמו על הקריירה שלו לאורך כל השנים. 

לקט צילומים מתוך הספר, מוצג גם בתערוכה, שהיא מסע בין אבני הדרך בקריירה המפוארת שלו, שמתרחשת לצד סיפורה של האופנה הישראלית והשינויים שהיא עברה לאורך ששת העשורים שבהם פעל ועיצב אוברזון.

התערוכה מחולקת לתקופות ולעשורים, ומתחילה בעשור הראשון ליצירתו של אוברזון בשנות ה־60, אז הפך למעצב הפופולרי של נשות החברה והפוליטיקה הבולטות. באותו עשור הוא קיים תצוגת אופנה פרטית ומתוקשרת לנשיאת חוף השנהב, ובה בעת עיצב את המדים הייצוגיים של חברת התעופה אל על ופתח את חנות הבוטיק שלו, שיצרה סטנדרט חדש של צרכנות אופנה בישראל.

בעשור השני לפעילותו פרץ אוברזון לתודעה הבינלאומית וכך דרך כוכבו בארצות הברית, אוסטרליה וברזיל. במקביל עיצב לבית האופנה משכית, והמשיך לעצב קולקציות חדשניות ולזכותו נזקפת החדרת אורך המידי בשמלות ובחצאיות הנשים הישראליות

בעשור השני לפעילותו פרץ אוברזון לתודעה הבינלאומית וכך דרך כוכבו בארצות הברית, אוסטרליה וברזיל. במקביל עיצב לבית האופנה משכית, והמשיך לעצב קולקציות חדשניות ולזכותו נזקפת החדרת אורך המידי בשמלות ובחצאיות הנשים הישראליות. באותן שנים הוא גם שימש כמעצב הבית של אופנת ניבה, ועשה את ניסיונותיו הראשונים בתחום בגדי הים, התחום שלאורך השנים הכי נהנה לעסוק בו.

שנות ה־80 היו שנים של יצירה פורה וססגונית. אוברזון פתח בית אופנה ברחוב גורדון בתל אביב, שם עבד עד הפרישה שלו. באותה העת – ולצד הקולקציות הייחודיות שלו – הוא נכנס לתחום האביזרים ובהם משקפי השמש המוגזמים. האירוע הבולט באותו עשור הוא צילום אחד שהפך לאיקוני ונכנס לפנתאון.

פזית כהן

פזית כהן. צילום: יקי הלפרין

זה היה בשנת  1986 כשכרזת פרסום ענקית, שבה מצולמת הדוגמנית המצליחה פזית כהן, שרועה על החוף בבגד ים בתנוחה פרובוקטיבית, לצד הכיתוב ״אוברזון זה מונח״. הכרזה עם הצילום של יקי הלפרין, הצליחה לעורר סנסציה לאומית ושמה את אוברזון ואת עשייתו במרכז תשומת הלב. לא מן הנמנע שמאז הפכו בגדי הים בעיצובו לסיפור ההצלחה שלו בארץ ובעולם.

הצבעוניות הבולטת של שנות ה־80 נשארה אך התבקש לעבור שדרוג והתאמה לתחילת העידן הדיגיטלי – יותר שסעים, יותר מחשופים, יותר דגשים על הארכיטקטורה של הבגד והחותם האישי. בעשור אקלקטי זה בלט אוברזון גם בחיבתו לפיסול והשימוש בברונזה, בברזל ובשאר המתכות ביצירותיו, שאף מוצגות בתערוכה. שנות ה־90 ותחילת אוטוסטרדת המידע הביאו גם למיצובם של מותגים מקומיים ובינלאומיים, כל אחד בתחומו, ולמרות הצהרתו של אוברזון ש״הוא אוהב פרטיות ושונא המון״, שמו הפך לאייקון בזירת התרבות המקומית.

המעבר לעשור החמישי הגיע עם התרחבות רשתות האופנה והייצור ההמוני ובתוך כך שמר אוברזון על הסלידה שלו מצרכנות של טרנדים והמשיך לעצב קו ייחודי משלו תוך הבלטת השוני שברכישת אופנה עילית לזו שמיוצרת ללבישה יומיומית. ב־2004 התמנה אוברזון למעצב הראשי של חברת האופנה הוותיקה והמתחרה כביכול בו עצמו –  גוטקס – מה שלא הפריע לו להצליח בכל צירי פועלו.

העשור השישי התאפיין עם התרחבות נוספת של המותג לתחומי עיצוב נוספים, לשיתופי פעולה עם גופים מסחריים (מטבחים, בתי כלבו) ולהקמת מתחם עיצוב ויצירה שבו פרש את חסותו על מעצבים צעירים. זה גם העשור שבסופו פורש אוברזון (בשנת 2018) מעיצוב קולקציות חדשות אך ממשיך בעיצוב בגדי הים למותג הנושא את שמו.

אדריכל של אופנה

נראה שאוברזון נהנה מהמחווה שלו זכה, למרות שהוא מנסה לשדר נונשלנטיות כלפי העניין. הוא לא האמין שהאוצרים יצליחו לעמוד במשימה, ומאוד הופתע שזה קרה והצליח. 

מה שיטת העבודה שלך. איך נולדה קולקציה חדשה בכל פעם מחדש?

״אני אדריכל של אופנה, העבודה שלי מתוכננת ומנוהלת באופן שיטתי. אני מתחיל מההשראה, וזו יכולה להגיע מכל מקום ואירוע: ממופע בלט ועד תמונת נוף שמעוררת בי ריגוש, או תערוכת האמנות. מכאן אני ממשיך לבנות לוח השראה, צבעוניות, בדים, ובהמשך מגיעה הקולקציה. יש חוקיות והגדרות ברורות בתהליך ואין קיצורי דרך. ככה עבדתי לאורך כל שנות הקריירה שלי״.

באדיבות ארכיון האופנה והטקסטיל של שנקר. צילום: לי ברבו

באדיבות ארכיון האופנה והטקסטיל של שנקר. צילום: לי ברבו

באדיבות ארכיון האופנה והטקסטיל של שנקר. צילום: אחיקם בן יוסף

באדיבות ארכיון האופנה והטקסטיל של שנקר. צילום: אחיקם בן יוסף

לאורך השנים הוא הלביש את נשות הפוליטיקה הישראלית, החל מגולדה מאיר, אורה הרצוג, אופירה נבון ונשים רבות נוספות שנמנו על השמנה והסלתה המקומית. הוא מודה שלעיתים הלביש בבגדים שלא בהכרח אהב. ״זה מעניין להלביש את האצולה הזאת, כי חשוב להם מאוד הבגד. בדרגים הגבוהים הבגד מאוד רחוק מהרחוב הישראלי וזה מעניין לחשוב כמה מרכיבים צריך לצקת לתוכו כדי שיהיה ראוי להתחכך בשועי עולם״.

מי הם המעצבים המוערכים עליך?

״אני מאוד מעריך את ארמני, למרות שהקולקציות האחרונות שלו הם לא ממש לטעמי, אבל אני מחובר אליו ואל דרך עיצובו״. למרות שאינו חובב אופנה אמריקנית, הוא מציין גם את ראלף לורן האמריקני, שעליו הוא אומר שהוא על־זמני. ״מי שלובש ראלף לורן מרגיש שהוא לובש בגד עם אמירה, לא פומפוזי, נינוח, בעל מראה רענן. למרות שאין בו תחכום, יש אבזור נכון והכל מדויק ובמקום״.

אני מקשה על אוברזון ומבקשת שיציין שמות של צעירים יותר, שכן ״גם ארמני וגם רלף לורן הם כבר די בוגרים״ ואוברזון בדרכו עונה. ״נכון, ואני מכיר ועוקב אחריהם במקביל לשנות הקרירה שלי וזה לא נמאס, זה רק מתחזק״.

״אישה צריכה להיות מאוד יפה ומאוד שיקית, כדי שבגדים בעיצובה של ג׳יל סנדר ייראו עליה טוב. אני רוצה להלביש נשים שאולי נראות פחות טוב, אבל הבגד הופך אותן ליפות, ואצל סנדר זה לא קורה״

לא קל לו לציין שמות של מעצבים צעירים יותר. אני מנסה ושואלת לדעתו לדודמה על סטלה מקרטני. הוא אומר שהוא אוהב את בגדי הספורט שלה ולא מעבר וממשיך ומפרט את מי הוא לא אוהב. את ג׳יל סנדר הוא לא אוהב: ״היא מעצבת יבש. צריך להרטיב אצלה קצת את הבגד. אני חי בשלום עם הבגד והכיוון, אבל התוצר הסופי – יבש. אישה צריכה להיות מאוד יפה ומאוד שיקית, כדי שבגדים בעיצובה של סנדר ייראו עליה טוב. אני רוצה להלביש נשים שאולי נראות פחות טוב, אבל הבגד הופך אותן ליפות, ואצל סנדר זה לא קורה״.

את זארה, לעומת זאת, הוא ״מעריץ״ וטוען ששפת המותג, עיצוב שטח המכירה וחלונות הראווה פנומנליים. ״אתה רואה בחלון הראווה בגד שנראה לא אחר מפריט של דיור, נכנס לחנות והמחיר הוא 200 ₪. זו מהפכה נפלאה שחווה העולם מאז נכנסה זארה לחיינו״.

יחד עם זאת, הוא מרגיש נורא עם קניית היתר שרשתות האופנה המהירות גרמו לנו, והוא גם לא ממש מתחבר לקניות באונליין. לדבריו ״צריך להרגיש בגד. אני לא מבין איך אפשר לקנות בגד מבלי לגעת, למשש ולמדוד אותו? זה לא יותר ממימוש של סיפוקים מיידים וקרוב לוודאי שאלו פריטים שלרוב לא ילבשו״.

צילום: רן יחזקאל

צילום: רן יחזקאל

צילום: רן יחזקאל

צילום: רן יחזקאל

בוא נדבר על האופנה המקומית. מי מוערך בעיניך ומה דעתך על הסגנון העכשווי?

אוברזון מציין את אלון ליבנה, שלדבריו יש לו טעם טוב, וכשאני מקשה ואומרת שאי אפשר שיעריך ויאהב רק כאלו שטעמם דומה לשלו, הוא שוב עונה באוברזוניות שלו: ״לי יש את המסגרת שלי ואת המראה שלי. אני יכול להסתכל רק דרכם ולא אחרת. מעצבים שאני אומר עליהם שהם בעלי טעם טוב – זה מה שאני מגדיר טעם טוב. לצערי במחוזותינו יש יותר טעם רע מטעם טוב. 

״את ששון קדם אני מעריך, למרות הסגנון העיצובי השונה. יש לו דיוק בפרינטים, יש לו שיווי משקל מדוייק בעיצוביו למרות שהם גדולים. הוא בעל שפה מובהקת ודרך משלו״. בנוסף הוא מציין ומשבח את רונן חן ודורין פרנקפורט, ״הגברדיה הוותיקה״ הוא אומר בחיוך ומוסיף ״מה לעשות, אני אולד־סקול, והאמת? אני גאה בזה, בגילי מותר לי. אני לא מנסה להיות ולהתנהג יותר צעיר. זה לא מעניין אותי״. 

״אני אולד־סקול, והאמת? אני גאה בזה, בגילי מותר לי. אני לא מנסה להיות ולהתנהג יותר צעיר. זה לא מעניין אותי. היום להתלבש גרוע נחשב ליפה. אני לא מבין מה יפה בג׳ינס קרועים ולמה משלמים עליהם מחיר מופקע. ויש עוד קטסטרופות כאלו״

מה דעתך על סגנון האופנה כיום?

״הטעם הטוב כיום הוא הטעם הרע. היום להתלבש גרוע נחשב ליפה. אני לא מבין מה יפה בג׳ינס קרועים ולמה משלמים עליהם מחיר מופקע. ויש עוד קטסטרופות כאלו.

״אופנה היא עניין מתגלגל. הקולקציות של גוצ׳י, לדוגמה, שמצליחות בטירוף, הן האופנה הכי מכוערת שהיתה אי פעם. זו עובדה. יחד עם זאת, אני מאמין שהכל עניין של זמן ובעוד חמש שנים הכל יתהפך שוב, יהיו קולקציות נפלאות והטעם הטוב יחזור — קלאסיקות עם טוויסט, שילובי צבעים, שיווי משקל״. 

ושבוע האופנה המקומי: יש לזה מקום?

״אני לא ממש מבין מה המטרה שלו, הרי לא מגיעים לכאן קניינים מהעולם, אין חשיפה בינלאומית לאירוע הזה. מדובר באירוע מקומי, שאולי מהווה הזדמנות למעצבים להציג את הקולקציות שלהן וכך להגיע בצורה מרוכזת לקהל רחב״. בכל מקרה, על עבודתו של מוטי רייף, שהופך עולמות כדי לשמר את תעשיית האופנה המקומית, ״מגיע לו שאפו גדול״.

birds

אז מה עכשיו? מה הלאה?

״אני בתקופה הטובה ביותר של חיי, אני עושה רק את מה שאני אוהב ורוצה. הגעתי לגיל שמותר לי. אחרי שנים של עבודה יומיומית קשה, שנים של דאגה לעסק ולנוכחות שלי שם, הזמינות האין־סופית ללקוחות. היום, אני מתעורר בבוקר ביקיצה טבעית״, הוא צוחק, ״עושה יוגה, מפסל, לומד איטלקית, מבלה עם המשפחה שלי.

״אנחנו בהרכב מלא 14 איש ואנחנו מקפידים על בילוי משותף בארץ ובחו״ל. איטלקית אני לומד כדי לממש חלום של נסיעה לאיטליה למספר חודשים. אני חי את החיים. הקורונה טיפה שיבשה את התוכניות, אבל כבר הזמנתי את החופשה הבאה של המשפחה כולה ודינה ואני מתכננים בנפרד את החופשה שלנו״. 

ואתה ממש לא עושה כלום שקשור לעיצוב אופנה?

הפרישה לא טוטאלית, הוא ממשיך ועושה את מה שאהב במיוחד לעשות לאורך השנים. מפתיע, אבל זה לא בגדי ערב, אלו בגדי ים. אוברזון מעצב קו בגדי ים תחת המותג שלו לרשת בתי הכל בו הספרדית קורט אינגלז. ״אני עושה רק מה שבא לי – וזה בגדי ים, אני אמון רק על הצד הקריאייטיבי, לא מעבר לכך. אני מנצל היטב את הזמן. כל מה שלא עשיתי כי לא היה לי זמן אני עושה כעת וכל כך נהנה״. 


הסלון של אוברזון
אוצרים: אילנה כרמלי לנר, רפי וזאנה
גלריית המשכן – בית מאירוב, רחוב הרצפלד 31, חולון
נעילה: 31.8.21

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. יצחק שכטרIFT האגודה הישראלית לאופנה וטקסטיל

    אני למעלה מ 45 שנה בענף הטקסטיל את גדעון פגשתי לראשונה במגבות רוזן אין כשרון יותר גדול ממנו ..אשמח אם ייקח על עצמו פעילות לקידום תעשיות האופנה והטקסטיל כחול/לכן
    עוד לא עבדה תקוותינו ..

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden