כל מה שחשוב ויפה
תאי ישר בגיל 22, מתוך התערוכה Traces
תאי ישר בגיל 22, מתוך התערוכה Traces

תאי ישר // Traces

לקראת גיל 30 החליט תאי ישר שהוא ״מוליד את עצמו מחדש״ והחל לצייר 30 פורטרטים עצמיים, אחד מכל שנה. ״הלכתי נגד כל מה שלימדו אותי: שהעבר לא משנה, שתמונות זה לא נחוץ כי מה שחשוב זוכרים, ושנוסטלגיה זה בזבוז זמן״

לפני שנתיים חזרתי לארץ מניו יורק לאחר חמש שנים של לימודי אדריכלות. החזרה הייתה מרגשת, מטלטלת ואינטנסיבית. חמישה ימים לאחר הנחיתה התחלתי לעבוד במשרד עם אבי (האדריכל), חודש לאחר מכן עברתי דירה, ושלושה חודשים אחרי זה התחתנתי עם בן זוגי ינון כהן.

ואז הגיעה הנחיתה האמיתית, בקורלציה כמעט מושלמת עם הקורונה והסגר הראשון. הזמן הזה אפשר לי לבסס את הבית שלי בתל אביב מחדש, להשקות את השורשים שלי במסירות ובאהבה.

במהלך התקופה הזו גם התחלתי טיפול פסיכולוגי. לראשונה בחיי העזתי לקלף את השכבות הרבות שאספתי וערמתי על עצמי במשך החיים. במהלך הטיפול התקרבתי לעצמי, ובעיקר התקרבתי אל הילד שהייתי. התעסקתי בו המון ונתתי לו תשומת לב כמו שהוא אף פעם לא קיבל. עשיתי מדיטציות, כתבתי לו מכתבים, ולבסוף התחלתי לצייר אותו.

זה קרה כשמצאתי כמה תמונות ילדות בגודל A3 שהסתתרו להן באיזו מגירה. באופן טבעי לחלוטין תפסתי את נייר הסקיצה הצהוב שלי, פרסתי מעל התמונה, והתחלתי לצייר. ציירתי לאט ובסבלנות, בלי מחשבה מה יצא בסוף. עשיתי טעויות בציור ולא רציתי לתקן, רציתי להתמודד איתן ״כי מותר לטעות״, ו״טעויות הן לא פגם״. כך נולדו להם שני הציורים הראשונים, והם היו יפים בעיני – מאוד. רצתי למסגר אותם, תליתי על הקיר בבית של ינון ושלי, ועצרתי.

גיל 24

גיל 17

גיל 17

גיל 8

גיל 8

גיל 4

גיל 4

ואז נולד הרעיון של Trace, פשוט כי לא רציתי להפסיק לצייר את עצמי: את הילד שאני, את הנער שאני, את הגבר שאני. זה קרה לפני תשעה חודשים, שהם גם תשעת החודשים שקדמו ליום הולדתי ה־30, כשהחלטתי שאני מוליד את עצמי מחדש. החלטתי שאצייר 30 פורטרטים עצמיים, אחד מכל שנה בחיי. באותו הרגע התחיל מסע אל העבר שלי, קודם הרחוק ואחרי זה הקרוב, עד שהגעתי אל ההווה.

ההתעסקות בעבר לא הייתה לי טבעית. כל חיי לימדו אותי שהעבר לא משנה, שהעתיד בלבד הוא מה שחשוב. לימדו אותי שתמונות זה לא נחוץ כי ״מה שחשוב – זוכרים״. ולימדו אותי שנוסטלגיה זה בזבוז זמן.

ההתעסקות בעבר לא הייתה לי טבעית. כל חיי לימדו אותי שהעבר לא משנה, שהעתיד בלבד הוא מה שחשוב. לימדו אותי שתמונות זה לא נחוץ כי ״מה שחשוב – זוכרים״. ולימדו אותי שנוסטלגיה זה בזבוז זמן. הלכתי נגד כל מה שלימדו אותי, לעיתים הרגשתי שאני במרד

בתשעת החודשים האחרונים הלכתי נגד כל מה שלימדו אותי, לעיתים הרגשתי שאני במרד. התעסקתי בעבר בלי סוף, ביקרתי אצל בני משפחה בחיפוש אחר תמונות ילדות, קראתי יומנים שכתבתי וציירתי את הילדות שלי מחדש.

מכיוון שאני אדריכל, ועובד במשרה מלאה, הייתי מנצל את הלילות ואת סופי השבוע כדי לצייר. בזמן הציור היה חשוב לי להיות לבד בבית כשברקע מוזיקה שהייתי שומע כילד. בתחילת הדרך הייתי בהלם מכמות הפרטים, לעיתים הלא חשובים, שגיליתי תוך כדי הציור.

לדוגמה, בציור מגיל 3, עם אבא שלי, ציירתי את השעון שהוא ענד. כשהגעתי לצייר את המחוגים, גיליתי את השעה שבה צולמה התמונה ובאותו הרגע הוצפתי: שעת הצהרים (שגיליתי בשעון של אבא) החזירה אותי אל יום שבת בגינה של חברי המשפחה בהרצליה וניחוח של דשא רטוב ובירה עלה באפי.

גיל 3

גיל 3

גיל 13

גיל 13

גיל 18

גיל 18

birds

דוגמה נוספת היא בציור מגיל 13, כשהנחתי תפילין בכותל. תוך כדי הציור נזכרתי איך מניחים תפילין, כמה ליפופים עושים ועל איזו יד, אפילו שרתי לעצמי את הדרשה מבר המצווה. בציור מגיל 18, כשציירתי את עצמי מכוון נשק אל המצלמה, נזכרתי בשיעורי הנשק בצבא. מניתי את כל חלקי הנשק כדי לוודא שאני מצייר אותם כראוי.

התערוכה כולה מצוירת על נייר סקיצה צהוב. הנייר נקרא באנגלית Trace Paper – ״נייר עקבות״ בתרגום חופשי – ומכאן שמה של התערוכה. כאדריכל, העבודה עם נייר הסקיצה הייתה לי טבעית. גדלתי למשפחה של אדריכלים: אבי אדריכל וסבי היה אדריכל, ולכן הרגשתי שהחיבור שלי לנייר עמוק יותר משנראה לעין.

נייר הסקיצה (העקבות) מאפשר ליצור שכבות על גבי שכבות, כל אחת מבוססת על קודמתה, אך יוצרת סקיצה חדשה. וכך בדיוק הרגשתי בעבודתי על התערוכה – בהתבססות על העבר, על טראומות, על כאבים ועל שמחות, יצרתי ציורים חדשים שעזרו לי לבחון את חיי בצורה חדשה.

הדיו של העט השחור על הנייר הצהוב הוא חד־משמעי, אמיץ ועלול לשדר כלפי חוץ ״סכנה, התרחקו ממני״, כמו צבעי הדבורה. אך באותה העת, אותה חד־המשמעיות הייתה עבורי נעימה ועדינה: למדתי איך לא לפחד ממנה, איך ליצור בעזרתה משהו חדש, קצת פחות חד־משמעי וקצת יותר זורם, כמו החיים.

***
תאי ישר | Traces
המרכז הקהילתי ״סמטת שלוש 19״, תל אביב
6-7.5


*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden