כל מה שחשוב ויפה
שוקה גלוטמן, הילולה במירון
שוקה גלוטמן, הילולה במירון. צילומים מתוך הספר

שוקה גלוטמן: במירון כולם מחפשים חסד

לפני ואחרי האסון: בספר חדש ובתערוכה בבית האמנים תל אביב, שוקה גלוטמן תיעד את ההילולה במירון לאורך 30 שנה ומבין את כוח המשיכה של המקום - ״הכמיהה להרגיש חלק מקהילת אחווה עצומה״

בליל ל״ג בעומר שוקה גלוטמן התעורר ב־1:30 בלילה, זמן קצר אחרי שחזר מהר מירון, לשמע דיווחים ראשונים על האסון שהתרחש שם. כמה שעות קודם לכן הקים לעצמו עמדה בכניסה לחגיגות במירון, והתיישב בנקודה הכי גבוהה לפני שמתחילים הצפיפות והדוחק, הקמיעות והברכות. שבוע קודם יצא לאור ספרו של גלוטמן ״הילולה במירון״, ומצויד בספרים הוא בא לפגוש את קהל היעד, שהוא גם הקהל המככב בספר.

״מבחינתי המירון תמיד היה אירוע ׳רך׳. למרות שהוא אירוע עממי וחסר סדר (בלשון המעטה). לא נמנעתי מעולם מלהיכנס לעומק הצפיפות ואף פעם לא הרגשתי מאויים – מין שעת רצון שבה רוח טובה שורה״, הוא אומר, לקראת התערוכה שמציגה חלק מצילומי הספר, שתיפתח בסוף השבוע בבית האמנים בתל אביב.

גלוטמן מצלם ומתעד את ההילולה במירון כבר 30 שנה, והתמונות בשחור לבן יוצרות מעין אשליה של אחידות. ההילולה שכאילו לא השתנתה לאורך השנים, עברה למעשה כמה גלגולים. אבל עבור גלוטמן, זוהי השנה הראשונה שבה זנח את המצלמה ובמקום להיות עמוק בפנים, הציע לחוגגים מעין תמונת מראה.

״שנים תכננתי להוציא את הספר, ורק השנה זה הסתייע והספר יצא שבוע לפני ל״ג בעומר. גם התערוכה, לא היה תכנון מראש ופתאום זה התאפשר, והפתיחה הייתה אמורה להיות ממש בסמוך לל״ג בעומר״. ואז התרחש האסון במירון.

שעת רצון? נס?

״עדיין מפחיד אותי לחשוב, שאם לא היה לי הספר הפעם גם אני הייתי בתוך ההילולה והדוחק. ישבתי ומכרתי את הספרים בדוכן למטה. בנסיבות אחרות הייתי עולה להר ומצלם, כמו בכל שנה״.

אתה אדם חילוני, איך הגעת לראשונה להילולה במירון?

״בתחילת שנות ה־80 חזרתי לישראל אחרי חמש שנים שחייתי בלונדון. כדי להצליח לנחות פה מחדש, במשך שלוש שנים הייתי משוטט ברגל ברחבי הארץ, ומתוך סקרנות, בעיניים של תייר, הרגשתי שאני מתחבר. כך הגעתי לראשונה להילולה במירון ב־1983, והאירוע היה כל כך סוחף ומסעיר שכל מה שצילמתי לא היה ראוי לשימוש.

״לכן חזרתי שנה אחרי כן והתחלתי לצלם. צילמתי בכוונה בפילם שחור־לבן – כדי שאוכל להטמיע את הצילומים בלי ציר זמן. הצילומים בספר מעורבבים – כי לב הדברים לא משתנה עבור אנשים שבאים למצוא לעצמם חסד, ולהיות בלב הטבע, להתערבב בקרב אנשים רבים ולזכות בחסד״.

שוקה גלוטמן. צילום: מ"ל

שוקה גלוטמן. צילום: מ"ל

התרחשות המונית תחת כיפת השמים היא משהו אוניברסלי. תוצאה של אותה כמיהה שמושכת אנשים לפסטיבל רוק ולברנינג מן. זה צורך להרגיש חלק מקהילת אחווה עצומה. מה שמפריד בין האנשים זה אידאולוגיות ואג׳נדות

אז מה בכל זאת השתנה?

״ב־83׳ הייתה רק הדלקה אחת על ההר. אני מניח שכך זה היה מאז המאה ה־16 – האדמו״ר של חסידות בויאן היה מתכבד בהדלקה, וסביבה היו מתרכזים האנשים. ובסך הכל היו מתפזרים כולם באופן חופשי על שטח גדול מאוד. עם השנים נוספו הדלקות של חצרות ספציפיות והקימו טריבונות, ומעברים. כמויות יותר ויותר גדולות של אנשים זורמות לשם, ובהתאם גם סידורי האבטחה הלכו והתעבו סביב״.

וכך נוצר גם המתחם של חסידות תולדות אהרון, שבו אירע האסון. חלק מהבעיה היא בהתבדלות של הפלגים זה מזה, ובניסיון להתרחק מנשים (בין היתר התברר, שהשביל שבו נפלו ונהרגו עשרות מהמשתתפים, נועד למעבר גברים בלבד, כדי שלא יראו נשים בדרכם).

״בזמן הטרגדיה לא הייתי על ההר, הייתי כבר בבית, ושמעתי על כך ברדיו. אנשים שדיברתי איתם אחר כך אמרו שהיו שם חסימות של המשטרה שיצרו את צוואר הבקבוק. אנחנו חיים בחברה שמאמינה שהפתרון לכל דבר הוא ביטחון ועוד ביטחון.

״תיעדתי התכנסויות עממיות כאלה של כל מיני קבוצות גם לפני כן – במקומות אחרים בעולם. התרחשות המונית תחת כיפת השמים היא משהו אוניברסלי. תוצאה של אותה כמיהה שמושכת אנשים לפסטיבל רוק ולברנינג מן. זה צורך להרגיש חלק מקהילת אחווה עצומה. מה שמפריד בין האנשים זה אידאולוגיות ואג׳נדות, מה שמחבר בין אנשים זה נישואים וחלומות. אני מזדהה עם אנשים שמחפשים תיקון וריפוי וחסד – כולנו מחפשים חסד בחיי היומיום״.

birds

אתה כאמן מתבונן בריטואלים חברתיים מסוגים שונים, מה מיוחד במירון?

״הריטואל הזה וההתרגשות הזו של מירון היא מרתקת בגלל המקום והאמונות של האנשים השונים. זה יום הולדתו ויום מותו של הרשב״י, רבי שמעון בר יוחאי, מחבר ספר הזוהר. והגיוון העצום של האנשים מושך מאוד. יש עדויות שעד 1935 היו שם בקהל גם פלסטינים מכפרי הגליל (אני מניח שאחרי כן בגלל המרד הערבי הם הדירו רגליהם) זה מקום קדוש גם למוסלמים״.

זה פרט מרתק, כי נראה שזה חלק מהקרע בחברה הישראלית, שעכשיו רואים ביתר שאת.

״גם בכותל וגם במקומות כמו מירון לא היו הפרדות עד שהוקמה המדינה היהודית. ההפרדות הן חלק מהתפתחויות פוליטיות. בשטח, העוצמה והערבוב בין האוכלוסיות כמעט ללא הבחנה, משפחות חילוניות ועד ליטאים – מתנגדים ומתבדלים. יש כל מיני קהילות על ההר, כל אחד בא עם הראש שלו.

״בשנים רגילות, ללא קורונה, מגיעים למירון יותר מחצי מיליון בני אדם. הנוף האנושי השתנה מהקצה אל הקצה. בשנות ה־80 היו מגיעים למירון כ־180 אלף איש, והרוב הדומיננטי היו יוצאי צפון אפריקה. הם היו עולים להר אחרי המימונה, מקימים מאהלים ושוהים עד ל״ג בעומר. הם באו לחגוג ביחד, זו הניחותא של השהות במקום, עם האוכל והמשקה והמוזיקה. לאחר מכן החלו להצטרף יותר ויותר אנשים מכל גווני החברה – מסורתיים וחילוניים ודתיים וחרדים מכל החצרות״.

 בעשורים האחרונים זה מקום שבו הציבור הדתי לוקח יותר ויותר בעלות.

״זה דימוי שגוי, כי מירון זה לא אומן. זו הילולה עממית אמיתית, ובחלקים גדולים יש משפחות שלמות של חילונים ומסורתיים, ללא הפרדות. כולם באים לחפש התעלות רוחנית״.

בספר משולבים ראיונות של הפסיכולוג והאנתרופולוג ד״ר יורם בילו עם עולי הרגל. לדברי גלוטמן: ״הוא שואל אותם על חלומות והם מפרשים את החלומות כמעט תוך כדי חלימה. זה הופך למשהו מאוד קונקרטי: אצל רבים יש דמות של חכם בעל זקן לבן והוא נתפס כדמות הרשב״י והוא בא לתקן ולפתור בעיות״.

אתה חשת התעלות בהילולות?

״היית פעם בקונצרט רוק גדול? זה מאוד דומה – כולם ברגע מסויים מרחפים על גל אחד. יש משהו אנרגטי בחיבור בין כל כך הרבה אנשים. גם כשצילמתי בכנסיית הקבר בחג האש – אני יכול להיות חיצוני לאירוע ועדיין הבטן עובדת, כש־20 אלף איש מתחילים פתאום לשיר – הוויברציות יוצרות תגובה רגשית. כולם הופכים להיות חלק מקהילת אחווה רגעית – ושם קורים דברים שבאמת מבטלים את ההבדלים״.

כצלם המתבונן בחוגגים, גלוטמן קולט בספרו גם רגעים אינטימיים ופחות ציבוריים. ״במירון מתרחשים גם סיפורים קטנים. הצעירים בגיל המתאים גם מחפשים שם את הזולת. יש קשרי עיניים ומחפשים זיווגים. בני ישיבות, שנמצאים לפתע בלי המשגיחים. מירון זה הכל מכל – כמו מחנה בני ישראל במדבר. זה התיאטרון האנושי בכל מופעיו״.


הילולה במירון I שוקה גלוטמן
בית האמנים, אלחריזי 9, תל אביב
פתיחה: 27.5, נעילה: 19.6

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden