כל מה שחשוב ויפה
גיא בר אמוץ, מתוך ״גבעה ורוח בה״.
גיא בר אמוץ, מתוך ״גבעה ורוח בה״. צילום: אבשלום זהר סל

מגלים אוצרות // ענת לידרור 

ענת לידרור, מנהלת המרכז המשותף לאמנות וגלריה גבעת חביבה, מאמינה בבית רעיוני, תרבותי וחינוכי לקידום ערכים של צדק חברתי וחיים משותפים

הפעם הראשונה

התחלתי להבין שמעניינת אותי אוצרות, תפיסת חלל וקונספט רעיוני כשלמדתי אדריכלות בבצלאל, ואחר כך צילום ואחר כך וידאו, והייתי מוצאת את עצמי מתעניינת לפעמים יותר מביצירת הפרויקטים שלי, בפרויקטים של אחרים סביבי, ועוזרת להם להאסף אל תוך צורה, חלל, ניראות וכתיבה. 

שם הבנתי שמעניין אותי המפגש בין היוצר שרואה מבפנים את יצירותיו לבין מבט נוסף, אחר, כזה שהחומרים שלו הם קונספט, חלל, נראות וחוויה. עברו אי אלו שנים שבהן גם התנתקתי לכמה שנים באופן מודע מהתחום, וחזרתי אליו כשהתחלתי לנהל את המרכז המשותף לאמנות וגלריה גבעת חביבה, לפני חמש שנים.

התערוכה הראשונה שאצרתי רשמית הייתה ״3 שיחות – דיאלוג נשי״ בשותפות עם חלי גלעד. נכנסתי לתפקידי כאוצרת הגלריה בגבעת חביבה במצב שבו מספר חדשים לא התקיימו תערוכות ולא היו מתוכננות תערוכות קדימה. מתוך רצון להניע ולנוע במהירות, בחרנו את החשוב לנו כאמירת התחלה – תערוכה נשית, תערוכה משותפת: ערביות ויהודיות יחד, ותערוכה שבוחנת מהו היחד האמנותי כאן, כרגע.

הגדרנו פרק זמן קצר – שישה שבועות של מפגש של שלושה זוגות של אמניות, בניסיון כנה לעבוד ביחד ולבחור את היחד המתאים להן; לא פשוט בכלל. האמניות המופלאות והאמיצות שקפצו למים יחד היו סונדוס לחאם ונורה פורת, נרדינה מוגזייל שמאס ודנה ניצני, איילת גד ואמירה פודי. 

אנא היא, מראות הצבה

אנא היא, מראות הצבה. צילומים: גבעת חביבה

חנאן אבו חוסיין. גופי, נשמתי, כבודי, רכושי

חנאן אבו חוסיין. גופי, נשמתי, כבודי, רכושי. צילום: גבעת חביבה

התערוכה הזו הייתה ניצן ראשון. בהמשך, בשנים האחרונות, הצגנו בגלריה מספר לא מבוטל וגדול של נשים אמניות ויצרנו שלוש תערוכות שונות על פני שנה וחצי, שיצרו יחד טרילוגיה של תערוכות של נשים על מצבן של נשים. פרק א׳: ״אני האמנות העובדת״, דינה שצ׳ופק וצילה ליס באוצרות משותפת עם טלי תמיר.

פרק ב׳, ״אנא היא״ – בהשתתפות בותינה אבו מלחם, סוהאד דיב, רחמה חמזה ודועאא בדראן – הייתה תערוכה שהציגה מבט רנטגן חודר של ארבע אמניות מהחברה הערבית־פלסטינית בישראל, על מצבה ומיצובה של האישה בחברה זו כמו גם מצבה בארץ בכלל ובחברות מוסלמיות אחרות בעולם. ופרק ג׳: ״גופי, נשמתי, כבודי, רכושי״: חנאן אבו חוסיין בתערוכה על אלימות ורצח נשים.

 התחנה האחרונה

התערוכה האחרונה, ״גבעה ורוח בה״ בגבעת חביבה – המרכז לחיים משותפים, היא תערוכה קבוצתית רב־תחומית. מציגים בה 22 אמנים, 21 בארץ ואחד, גיא בר אמוץ, שחי בלונדון ושלח עבודה שהודפסה ונוצרה כאן בארץ.

התערוכה עוסקת בסיפורה של גבעת חביבה במבט אישי, חופשי וביקורתי של אמנים מוכרים ופחות מוכרים, ותיקים בשדה או צעירים, המחוברים לאורך השנים לסביבת הגידול של המקום. היא נפתחה רגע לאחר כניסתה של הפסקת האש לתוקף, מה שמדגיש עוד יותר את תפקידה של גבעת חביבה כבית רעיוני, תרבותי וחינוכי לערכים של צדק חברתי וחיים משותפים. התערוכה מוסיפה נדבך אמנותי לספר מאת יובל דניאלי שנכתב לפני שנה, על 70 שנות פעילות הרעיון והמעשה שהוא גבעת חביבה.

גבעה ורוח בה, מראות הצבה

גבעה ורוח בה, מראות הצבה. צילומים: גבעת חביבה

אביטל גבע, מתוך גבעה ורוח בה

אביטל גבע, מתוך גבעה ורוח בה. צילום: אבשלום זהר סל

מכל מלמדיי השכלתי

אני לומדת כל הזמן, אוהבת לראות אוצרות אמיצה וראייה מרחבית של ספקטרום רחב של מרכיבים המרחב והסביבה, הכוחות המניעים חברתית, הנגשת נקודות מבט שונות.

גליה בר אור ידעה, ועדיין יודעת, לעשות באופן כל כך מעורר השראה. כל מקום שהיא נכנסת אליו היא כורכת יחד ורואה את הכל: קודם כל את המקום, הגאוגרפי, מרקם החיים, את הכוחות היצירתיים, את העוולות החברתיות, את המינורי והשולי כביכול, ואת הקהל – האדם פשוט שרוצה שאמנות תחבור אליו ולא רק הוא אליה.

מה שהיא יצרה במשכן לעין חרוד, מה שהצליחה ליצור בזמן כל כך קצר בחיפה דרך ״הפירמידה״, והיא ממשיכה, אני מקווה, עם אירוע ״הבאוהאוס החברתי״, מראה עד כמה צריך ראייה ועשייה אוצרותית מהסוג הזה אצלנו.

ענת לידרור

ענת לידרור. צילום: טל בדרק

תערוכת החלומות

אני לא יודעת אם תערוכת החלומות, אני מאוד בתוך הקורה בארץ ובעולם היום – אך תערוכה שאני מאד מקווה שתרקום עור וגידים היא תערוכה מקיפה יחד עם גלריות רבות על משבר הבנייה והתכנון בארץ ממנעד הבטים (אדריכליים, כלכליים, חברתיים, לאומיים, טבעיים); אנחנו הורגים את הארץ שלנו.

בקרוב אצלך

העבודה היא תמיד על ארבע תערוכות במקביל, במינונים שונים (אם על חלומות מדברים: החלום שלי הוא לעבוד על אחת בכל פעם באופן טוטלי…). דוגמה לשתיים מהן: תערוכה משותפת של מדיום הציור ומדיום הצילום, של אמנית צעירה ומיוחדת ואמן אירני החי בארצות הברית, שבה כולם מנסים לרקוד יחד; ו״ירח שחור״- תערוכת יחיד של אעישה ערער – אמנית צעירה, מוכשרת ומעניינת מאד. שתיהן אמורות לעלות בסתיו, אחת אחרי השנייה.


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden