כל מה שחשוב ויפה
יונה מוסט
יונה מוסט. צילום: אלה אורגד

נושא אישי בבית האמנים

משחק בלגו עם הנכדים, מפגש עם מראה מצרית עתיקה, מכולות ענק בדרך לטקס אשכבה בדרום הארץ. 27 בוגרות ובוגרי הסטודיו של רויטל בן־אשר פרץ מציגים תוצרי שנה של עבודה בתערוכה שתיפתח בשבוע הבא בבית האמנים ת״א

הסטודיו של רויטל בן־אשר פרץ – שפועל בבית האמנים בתל אביב מאז שנת 2008 – משלב הנחייה וליווי אוצרותי עבור קבוצת יוצרים, הצועדים בנחישות בדרך של חיפוש מתמשך, חשיפה אישית, התבוננות פנימית, התנסות והתפתחות. כל אלו ועוד באים לידי ביטוי בתערוכה השנתית ״נושא אישי״, שתיפתח בשבוע הבא.

עבודותיהם של 27 האמניות והאמנים מתפרשות על פני כל חללי בית האמנים, בשלל מדיומים וטכניקות, כמו רישום וציור בצבעי אקריליק, שמן, מים ודיו, הדפס, תפירה, צילום ופיסול, על מצעים בלתי שגרתיים, ביניהם פיסות קרטון גדולות ממדים, ניירות ורכיבי רדי־מייד. 

״בשנת הקורונה החולפת היווה מעשה האמנות קרן אור ומזור לאמני הסטודיו״, כותבת בן־אשר פרץ. ״תהליך היצירה הפך למקל בידוד ולמפיג בדידות. מצבי הקיצון, שאפיינו את המגפה העולמית, באו לידי ביטוי בפעולות בעלות אופי כפייתי.

״העמלנות הסיזיפית התאימה לשעות הארוכות של ימי הסגר, והיציאה ההדרגתית לחיים משתקפת באופן הצבת התערוכה. הצלילה לנושא האישי החלה בין כותלי הבית, המשיכה בעבודה בסטודיו והגיעה לסיומה על קירות הגלריה, שעליהם ממשיך הדימוי להיגזר, להיקרע, להתפרק ולהידבק. 

״כך, תכנים בעלי נימה ביקורתית שבים ומופיעים בתערוכה בהקשר לתרבות הפנאי, למקצועות טיפוליים, לאקולוגיה, להיסטוריה, לאתגר המגדרי ולאלמנטים אדריכליים בעיר ובשוליה בעידן העכשווי. התמודדות עם המורכבות ועם היופי של הגיל המתקדם הובילה לעיסוק במערכות יחסים בין־דוריות ולחוויות ביוגרפיות״.


יונה מוסט

יושבים על השטיח אני ונכדיי, בני השש והארבע, ובונים מבצר מלגו. אני מנסה לכוון אותם איך להרכיב שלא יתפרק, להתאים צבעים. את הבנים זה לא מעניין, יש להם סיפור משלהם. למדתי להרפות, להקשיב לנקודת המבט שלהם, להיכנס לעולם המיתי של גיבורי־העל. האסתטיקה של אנימציה יפנית, הארכיטקטורה מדמה גני שעשועים ומתקני נינג׳ה, הצבעוניות ממחוזות הקיטש; ורודים וסגולים, טורקיזים ושחורים. 

האם חזרתי אל הילדה שהייתי? אולי חזרתי אל הבן שרציתי להיות, אל המשיכה ׳׳ללכת מכות׳׳, לקפיצה מעל גדרות, אל האדרנלין שבסכנה. התודעה הילדית מכתיבה היגיון פנימי אחר, מאפשרת פרספקטיבות מומצאות, שחרור מסדר כרונולוגי, מצבעוניות אלגנטית. האינטואיציות מוליכות. 

המצע לעבודות הוא אריזות קרטון של מסכי טלוויזיה 55 אינץ׳, שאפשר למצוא בשפע בשנה החולפת, כחלק מתופעות הקורונה של התמכרות למסכים ורכישות ברשת. הדימוי המודפס על הקופסה שימש לי נקודת התחלה; בהמשך הצטרפו כמעט מאליהם מבצרי ענק מלגו, מפלצות מעופפות, מפולות ומחנות הסגר. 

התוצאה הסופית אינה משדרת פשטות ושמחה מעולמם של הילדים. העבודות מתאפיינים בחזות קודרת ודיסטופית המושפעת מהסגרים, מהאווירה הפוליטית בארץ ומהאלימות ברחובות. מעולם לא נראה הייאוש יפה יותר. 

יונה מוסט

יונה מוסט. צילומים: אלה אורגד


עדי רווה חסיד

פריטים זניחים, אוביקטים אסוּפים ונעדרי תפקוד שנשרו ונשכחו, מרתקים אותי. הם נקרים בדרכי, קוראים לי בטיול בשכונה, מפינות רחוב, שולי מדרכות ושבילים. בתהליך של ניכוס אני מנקה ומשמרת אותם ואז ממיינת לפי צורה או עוצמה, ומתייחסת – בסידור והצבה, בשכפול, תיעוד, הדפסה ורישום. זו עבודה ארכיאולוגית אבסורדית, מכיוון שהשימור הפטישי ויצר האספנות שלא יודע שובע עסוקים בכלום ובשום דבר. 

התערוכה בבית האמנים מציפה סתירות נוספות. לדוגמה, רישום ריאליסטי תובעני, שהוא העוגן, לצד שאיפה לחופש הבעתי וחיבה לערכים הבלתי תלויים של המופשט; או הקונפליקט בין החינוך הגרפי שלי (למדתי עיצוב ועבדתי שנים רבות כמעצבת בעיתונות המודפסת), המספק רשת ביטחון של גריד, פורמט, חוקים, מידות ומשקל – אל מול תגובה מיידית, לא מחושבת, תלויית חומר ומקום; היא מחדדת עבורי את הדילמה בין עודפות (נוסטלגיה, בין השאר) לרזון צורני.

התנודות האלה מצטברות לאיזו שורה תחתונה של מעשה הכרחי אבל בלתי נחוץ וחסר תועלת, המתממש בעולם כאוטי, שבו כידוע אי אפשר באמת לעשות סדר או לתת הסבר. 

עדי רווה חסיד

עדי רווה חסיד. צילומים: אלה אורגד


אפרת ירון

שנים ארוכות אני תרה אחר מרחב מוגן בעל הגיון פנימי משלו. אני מבקשת ללמוד ולהבין מערכות, חוקים וסדרי עולם מקובלים. הניסיון להשקיט רעשים חיצוניים הוביל אותי לאמנות ולציור המאפשרים לי לברוא חוקה עדינה ופרטית, שאינה בהכרח חלה על הסובבים אותי. ציורי האקריליק שלי עסוקים בתרגום חזותי של תכנים בסיסיים; טבע, עיר, חפצים ואנשים. אני משטחת ומפשטת אותם, יוצרת תבניות של גריד וסכמה – פרי דמיוני.

נקודת המוצא לסדרת העבודות הנוכחית החלה בעקבות נסיעה לטקס אשכבה בדרום הארץ: בצידי הדרך עגנו מכולות ענק, הוקסמתי משורות ה״שיכונים״ הארוכות, מהצבעוניות ומהאופן שבו חלפו לנגד עיניי תוך נהיגה ותנועה. אל מול המכולות ניצבת סדרת עבודות נוספת – ספק מקפצות, ספק מצבות – תלושות בין שמים לארץ, בתוך נופים פנטסטיים המסמנים כל מקום ושום מקום.

 הציורים בתערוכה נתלו גבוה מן המקובל. בהתאם ניצבת במרכזה מקפצה עשויה מתכת בתלת־ממד. הצופה המובך מוזמן לטפס עליה לתצפית עילית. שיבושי הגובה והחלל מעלים שאלות לגבי פרופורציה, נקודות מבט ומיקומו של גוף האדם אל מול כל שמתקיים סביב. השהיה על המקפצה מעוררת אי נוחות ומציפה שאלות כמוסות ומודחקות עבור כל אחד ואחת מאיתנו; האם אעז לקפוץ? האם אסתכן וארחף? או שמא אתרסק היישר לתוך המצבה?

אפרת ירון

אפרת ירון. צילומים: אלה אורגד


עוז ענבר

אני מוצא עצמי צולל ״אלתוך״ הסוד הנגלה על הבד. אני נסוג דרך הגוף, החושים והחשיבה ושוהה במרחב של הקשבה. איני נם ואיני ער. אני שואל בדממה – מה מצוי מאחורי, לפני ובתוך הדימוי והאם יגיע הגילוי בקו ובכתם? מבין לשכבות מתפתחת שיחה עם מבטם ועם קולם של ״האחרים״. 

הדיוקן הארכיטיפי מהדהד דרכי והוא נטול גיל, מין וזמן. אני נע אליו, חושף אותו ונחשף אליו. תנועת הגוף, העין והיד, הנחת הצבע והנגיעה מזמנים חריגה, שיבוש, סדקים ושברים. החומריות המוגזמת כמו חופרת וחורטת בשכבות, עד לכדי עודפות המדמה לכלוך והפרשה. ״האחרים״ פוקדים אותי, כשם שאני פוקד אותם – מבטנו מצטלבים ובו ברגע הופך הקושי ליופי ולהשלמה. 

הנסיגה מתוך ההקשבה לפעולה הציורית מהווה עבורי אלגוריה לחיים עצמם ולמצבי תודעה שונים שמעלים מתוכם ייצוגים נוספים של ״אחרים״ – תינוקות, ילדים ובובות. הם פועלים במתח הנע בין עולם מבוגרים לעולם ילדים, עד לכדי בלבול וטשטוש גבולות. כשאני מצייר על חפצי ילדות מגיחים גם עידון, שובבות ומשחקיות. 

עוז ענבר

עוז ענבר. צילום: דניאל סגל

עוז ענבר. צילומים: אלה אורגד


מיכל ידוב

במשך כמה שנים שכן הסטודיו שבו ציירתי בדרום תל אביב. בתום ימי עבודה הייתי נוהגת לשוטט בינות לרחובות המפויחים, לסמטאות האפלות, לעסקים הזעירים ולפסולת. מצאתי עצמי מצלמת נמרצות זוויות, פינות, פרספקטיבות, גרידים ארכיטקטוניים, מרקמים של התפוררות ובליה, מזגנים סוררים ופתחי אוורור. מצוידת בחומרי הגלם של העולם שמחוץ, שבתי אל הסטודיו, פירקתי את הדימויים המצולמים, הרכבתי מהם קולאז׳ ובהמשך ציירתי את השלם החדש. 

במסגרת התערוכה בבית האמנים, הזמין אותי קיר גדול להתמקד במבנה אחד ולהעתיק את מיקומו אל הגלריה. המבנה ברחוב טברסקי לכד אותי ומאותו רגע החל מסע של רישום בקנה מידה מאתגר. על הפרויקט עבדתי בסלון ביתי שהפך לסטודיו. שיכון ברוטליסטי התהווה בלב ביתי. 

העבודה מורכבת מ־36 יחידות (לבנים). המפגש הגופני עם מעשה הציור הפעים והקיף אותי מכל כיוון: עבדתי על סולם, אחזתי בפלס, הייתי ציירת, אדריכלית, מהנדסת ובנאית. הייתי בתוך המבנה הייתי בתוך הציור. כל נגיעה הייתה כמו סימון של זמן ואירוע שהותיר אותותיו על הבניין. הפחם שנמצא תמיד בסכנת מחיקה והנייר העדין והארעי קיבלו חזות של שלמת בטון יציבה ומאסיבית. 

מיכל ידוב

מיכל ידוב. צילומים: מ״ל


מירית הלוי

מפגש עם מראה מצרית עתיקה הוביל אותי למסע ציורי של חפצים ארכיאולוגיים. אני עובדת בסדרות שעליהן נערמו שכבות עבר ונטמנו זיכרונות וסיפורים אנושיים. מעסיקים אותי ערכים חברתיים ומגדריים שנשארו בעינם מאז ימי קדם, ושגם היום מייצרים תנועה בין עבר להווה, בין פנטזיה למציאות ובין מיתוס לשבירתו. 

 הנשים בציוריי נעות בין פסל בדמות צלמית עתיקה לבין אישה בעלת סממנים תרבותיים עכשוויים. החיבור בין התקופות השונות ברא יצורי כלאיים מפתיעים, בלתי צפויים מלאים באבסורד והומור. ציורי הסיכות והמגינים נעשו בחודשי הסגר של הקורונה ושיקפו את תחושות הפגיעות והצורך בהגנה. בסיכות הנוי התמימות לכאורה גלום פוטנציאל הדקירה והן צוירו על אבן בזלת איתנה וחזקה. 

מירית הלוי

מירית הלוי. צילומים: אלה אורגד


נושא אישי
אוצרת: רויטל בן אשר פרץ
בית האמנים, אלחריזי 9, תל אביב
פתיחה: 20.6; נעילה: 26.6 

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נירה כלב

    יונה מיסט- יפה ממש ציור כמו על קנבס בשמן.
    אפרת ירון- אני קופצת מהמקפצה שלך וטובעת בעולמות תחתונים שמתגלים בשכבות
    שמתגלות כל פעם עוד ועוד, אני מרגישה שאני צוללת בתוך הנופים שלך, כמו מין לחץ
    אטמוספרי שאומר מתחת לכל שכבה יש שכבה נוספת .אני רוצה לעלות לקחת אויר אך
    אני בשכרון חושים.
    עוז ענבר -כמה רגש איזה צבעים, העיוות והצבעים מזכירים לי -סוטין.
    מירית הלוי- נראה כמו משהו עתיק רב ערך.מענין באיזה צבעים את מצירת על הבזלת
    בצבעי אבן?
    מיכל יידוב- טכניקה יפה ושילוב יפה של צורות שיוצרות עולם סבוך ולא ברור אך אחיד
    ומאוחד בדעתו. יש הומוגניות ביצירה.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden