כל מה שחשוב ויפה
ג׳סיקה קוקס בסרטם של אודי ניר ושגיא בורנשטיין, ויראלי
ג׳סיקה קוקס בסרטם של אודי ניר ושגיא בורנשטיין, ויראלי

עסקה עם השטן: 8 יו־טיוברים, 2 נגיפים ואלוהים אחד שמתפקע מצחוק

הסרט ויראלי שיוקרן בדוקאביב הוא לא רק דיוקן של תחלואה, של תקופה או של אנשים ספציפיים, אלא של עולם במצוקה: הוויראליות הנגיפית לצד זו של הרשתות החברתיות; נגיף קטלני פחות, אך ותיק, מדבק ומשוכלל יותר

״האדם מתכנן ואלוהים צוחק״, נהוג להגיד כשתוכניות משתבשות. אבל לפני כשנה וחצי לערך אלוהים מת. לא במובן הניטשיאני, אני מתכוון ממש מת מצחוק. התוכניות של העולם כולו קרסו, התפוגגו כמו בסרט בדיוני. זה קרה כשהנגיף הזה, שכבר נמאס לשמוע את שמו, פלש לחיינו והדביק, אם לא רק את הגוף, את כל המערכות החברתיות והכלכליות והתרבותיות שכל אחד ואחת לקחו כמובן מאליו.

אי אפשר לדבר על זה בלשון עבר, אפילו כאן בישראל. אבל בין אם נגמר ובין אם לא, ברור שהעוצמה שהייתה ועודנה למשבר על חיינו, תניב יצירות שיעסקו בכך כמו פטריות אחרי הגשם.

הסרט ויראלי של אודי ניר ושגיא בורנשטיין, שמתחרה בתחרות הישראלית בפסטיבל דוקאביב וישודר בהמשך ב־HOT8, הוא אחת מהפטריות הללו. הסרט עוסק בתיעוד עצמי של ולוגרים צעירים מרחבי העולם מפרוץ המגיפה, בעוד היא מתעצמת ונחלשת בגלים; על המשברים האישיים, הפוליטיים והחברתיים שפקדו אותם, והאופן שבו הצליחו להתמודד עם התופעה חוצת היבשות. קולאז׳ של יו־טיוברים ממקומות שונים עם רקעים שונים, הנפרש באופן כרונולוגי, וכולל בתוכו גם תיעוד מהחדשות, קטעים נוספים ממרחבי יו־טיוב ונאומים של מנהיגי אומות העולם, נשזרים זה לזה בקצביות. 

בעבור כל הגיבורים הצעירים זו שנה משמעותית של החלטות, שאיפות, חלומות. כל אחד ואחת עם העוקבים והעוקבות שלהם והמטרות האישיות שלהן. ג׳סיקה היא אם חד־הורית מארצות הברית שמנסה להשיק עסק חדש ולפרוש מקריירת החשפנות שלה; קסנדרה היא דרום אפריקאית שהצטרפה לצוות הבידור של ספינת תענוגות ושם פוגשת בבן זוגה; שקיר הוא הודי שפוצח במסע אופנוע לעבר אירופה; נתנאל הוא ארגנטינאי שעובר לפריז כדי למצוא את עצמו; טינה יוצאת ליורוטריפ בוואן, ועוד דמויות נוספות.

טינה מאייר

טינה מאייר

דרך עיניהם, הבלבול, הדיס־אינפורמציה, הפאניקה ובעיקר חוסר האונים קמים לתחייה. האשם מוכר, ידוע, ולא צריך הצגה מיוחדת. אולם, ויראלי הוא לא רק דיוקן של תחלואה, של תקופה או של אנשים ספציפיים, אלא של עולם במצוקה. שם הסרט מצביע על האלמנט הנוסף, על הכפילות של היצירה: הוויראליות הנגיפית לצד הוויראליות של הרשתות החברתיות; נגיף קטלני פחות, אך ותיק, מדבק ומשוכלל יותר. 

לנגיף הזה יש קבוצת סיכון בגיל מסוים, וסביבה בחרו היוצרים לבנות את העלילה: דור שנולד לתוך מציאות של ולוגים, של סרטונים, של רשתות חברתיות, או כמו שכתוב בתקציר הסרט, ״דור שנולד עם סמארטפון ביד״.

שני הנגיפים מסמלים שני תהליכים מנוגדים לכאורה הכרוכים בזה: קירוב וריחוק, צמצום והרחבה. המתח בין התהליכים הללו נפרש במספר רבדים, מלאי ביקורת או עצב, אפילו חמלה, כלפי העולם בעת הזו

שני הנגיפים מסמלים שני תהליכים מנוגדים לכאורה הכרוכים בזה: קירוב וריחוק, צמצום והרחבה. המתח בין התהליכים הללו נפרש במספר רבדים, מלאי ביקורת או עצב, אפילו חמלה, כלפי העולם בעת הזו. ברובד האחד והגלוי יותר, הם מתארים את האופן שבו העולם הצטמצם. הקירות סוגרים, הגבולות נסגרים, טיסות מתבטלות, המסחר נפסק, אנשים מבודדים, מתים, מסתלקים, בורחים. 

ישנם מתעדים/מתודעים התקועים על ספינת תענוגות; בעבור אחת אחרת, המטיילת בעולם, הטיול הופך למבוך ולמרוץ נגד הזמן. לאיזו מדינה לברוח? מה התנאים להיכנס לשם? איפה כדאי להסתתר עד יחלוף זעם? התנאים והחוקים משתנים חדשות לבקרים. אחרים מופרדים מאהובם שמעבר ליבשת ואין מה לעשות מלבד להתגעגע, להביט במסך בשקיקה למגע ולאינטימיות שהייתה ונשדדה. בעבור אחרת, בשאיפה להימלט מתחום החשפנות נתקע טריז. לכל אחד ואחת יש את השאיפות שלהם, את החלומות, שנגדעו מצחוקו המתגלגל של אלוהים. 

הרובד השני מתואר כאמצעי להתמודדות עם המשבר המצוי ברובד הראשון. היכולת להושיט יד דרך מרחבי האינטרנט, דרך המצלמה הפרטית או הסמארטפון: לתעד, לשתף; להפוך צרת רבים לחצי נחמה, ואפשר להסתפק גם ברבע ואפילו שמינית. הוויראליות האינטרנטית אפשרה לוולוגרים לצבור עוד ועוד עוקבים. לרגע נראה שזה עוזר; ואולי נגיף אחד יכול לרפא תסמינים של נגיף אחר.

אז לא. ויראלי מעיד שגם לנגיף זה יש מחיר שאינו ממוסגר בין תאריכי ההתפרצויות של הקורונה. המרדף אחר אוהדים, לייקים ותגובות מצטייר כפתולוגיה בפני עצמה, אך לעומת הקורונה – לזו עדיין לא מצאו חיסון. התסמינים הם חרדה, פחד לאבד עוקבים, לאבד חיבור שנראה כמשאב רגשי. תחושת המפלט הופכת לאובדן שליטה: ״האם רדפתי אחרי הדברים הנכונים?״ שואל את עצמו אחד הוולגריים, שהגיע כבר ל־50 מיליון צפיות. הוא תוהה על מהותן של הרשתות החברתיות ואף מכנה זאת ״עסקה עם השטן״; עסקה של שטחיות, עם פופולריות מזויפת. חוזה העסקה שוכן על ענן בכתובת לא ידועה.

״האם רדפתי אחרי הדברים הנכונים?״ שואל אחד הוולגריים, שהגיע כבר ל־50 מיליון צפיות. הוא תוהה על מהותן של הרשתות החברתיות ואף מכנה זאת ״עסקה עם השטן״; עסקה של שטחיות, עם פופולריות מזויפת. חוזה העסקה שוכן על ענן בכתובת לא ידועה

כך שגם המפלט מהריחוק החברתי הוא סוג נוסף של ריחוק, מתעתע יותר, כזה שקיים וכנראה גם ימשיך להתקיים. עם זאת, ברובד נוסף קשה להכחיש את היכולת של ויראליות מסוג זה גם לקרב. דבר זה מתבטא בחלקים מהנרטיב, אך בעיקר באמצעים צורניים כמו העריכה. היא מחברת את הוולגריים הללו זה לזה, מדגישה את המשותף להם למרות ההבדלים בדת, בצבע, במין ובלאום.

העריכה, כמו הרשתות החברתיות, קושרת ביניהם, תופרת אותם זה לזו כך שנדמה לעיתים שהם ממשיכים זה את משפטו של השני. אנשים שונים מאוד, חוויה דומה. בצפייה מהצד, קשה להתעלם מהתחושה שזה מחלץ אותם מהבדידות, מהניכור, מהחדרים הקטנים שהם מבודדים בהם. גם אם זו אשליה, לרגעים נדמה שזו אשליה הכרחית.

קסנדרה גרימבלי

קסנדרה גרימבלי

birds

גם המוסיקה תורמת לחיבור שכזה. המוסיקה שחולשת וגוברת עד שהיא משתלטת לפרקים על הפריים כולו ומכילה בתוכו, כמו במקהלה, להקה או תזמורת, ריבועים קטנים של מוסיקאים. לכל אחד יש תפקיד. ולמרות שקווים גיאומטריים מרובעים מפרידים ביניהם, ההרמוניה שוררת, ושיתוף הפעולה מגשר על הבידוד של הפריים הקולנועי. 

המתח בין הרבדים והטקטיקות הקולנועיות משרטט דיוקן היסטורי, אך גם מציף את האמביוולנטיות כלפי תהליכים גלובליים רחבים יותר. אחד מהם הוא האופן שבו הרשתות החברתיות כבשו חלקות שלמות מחיינו; הצליחו בו בזמן לנתק ולחבר, להרחיק ולקרב, לספק נחמה ולהחדיר גם הונאה ופייק. לא רק אלוהים צוחק, גם השטן חלק מהבדיחה.

התפקיד הזה ניכר כשהיצירה מתפנה להתייחס לאירועים אקטואליים אחרים, מהפגנות ומהומות ברחבי העולם ועד לבחירות בארצות הברית. שם כבר הדעות שונות, מנוגדות, מתריסות ומלהיטות את האווירה. כשיש מה להתאחד כנגדו, יש גם מה שימצא את הדרך לפלג. אולם בחלקים הללו יש תחושה מסוימת של שטחיות. ויראלי גולשת לדפדוף נמהר בדפי העיתון ותו לא. 

למרות זאת, ויראלי היא יצירה מושכת ועשויה היטב, המתארת זוויות שונות של רגע היסטורי מנקודות מבט של אנשים מעניינים, ובמובן מסוים גם מספקת דיוקן של דור. כל אחד פורש את השקפתו וחולק את מכאוביו. הם משירים מבט לצופים, שמכירים את התחושה. חלקם היו שם, ממש לפני רגע. חלקם, למרבה הצער, עוד שם. ולאור זאת קשה שלא להתחבר, להזדהות, להידבק.


ויראלי
ישראל/גרמניה (2021), 86 דק׳
בימוי ותסריט: אודי ניר, שגיא בורנשטיין

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
This error message is only visible to WordPress admins

Error: API requests are being delayed for this account. New posts will not be retrieved.

Log in as an administrator and view the Instagram Feed settings page for more details.

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden