כל מה שחשוב ויפה
טל אמיתי וטל פרנק
טל אמיתי וטל פרנק בהכנות לתערוכה Homeline במיאמי. צילום: Rafael Paula

HOMELINE, מיאמי: הבית המכושף של טל אמיתי לביא וטל פרנק

אחת הגיעה מישראל והאחרת ממקסיקו, ויחד הן מציגות בחלל יוקרתי במיאמי מיצב שמכניס את הצופים הביתה אך שומט את הקרקע תחת תחושת ההתמצאות

חגית: בוקר טוב טל וטל, מה שלומכן? איך החום של ישראל מקבל אתכן?

טל אמיתי לביא: בוקר טוב. סיוט😻🥵

טל פרנק: לי דווקא בסדר. התגעגעתי

חגית: כמה זמן לא היית כאן טל פרנק?

טל פ.: שנתיים וחצי

חגית: נפגשנו בתערוכה האחרונה שלך כאן לפני הקורונה, בגלריה P8 נדמה לי. ספרי בכמה מילים מה את עושה במקסיקו? ואת, טל אמיתי לביא – באיזה שלב בקריירה/חיים אנחנו פוגשים אותך?

טל אמיתי לביא וטל פרנק. צילומים: Zachary Balber

טל אמיתי לביא וטל פרנק. צילומים: Zachary Balber

טל פ.: כן. נפגשנו ב־2018 בתערוכת יחיד שלי שמש חדשה. אני גרה במקסיקו סיטי עם המשפחה, יוצרת בסטודיו שממוקם במרכז ההיסטורי של העיר, המון השראה. במקביל יזמתי ב־2019 תוכנית חילופי אמנים בין־לאומיים. אמנים מוזמנים לתוכנית במקסיקו סיטי ובמקביל אמנים מקסיקנים (וכאלו כמוני, שמבוססים במקסיקו), יוצאים החוצה למסגרות מקבילות.

שיתוף הפעולה האחרון שהיה לנו לפני הקורונה היה עם תוכנית הרזידנסי המדהימה של פיוניר וורקס בניו יורק, שם יושבת קרן ענבי, שותפה ותיקה שלי לעבודות ופרויקטים (ובעבר גם חלקנו סטודיו).

אני גם חלק מקבוצת היוזמים של היריד אמנות Feria de la Accion, יריד אמנות צעיר ורענן המבוסס על פעולה. האמנים יוצרים לעיני הצופים שלוקחים חלק פעיל ונחשפים ל״מאחורי הקלעים של היצירה״. בדרך כלל אין לצופה אפשרות לעמוד מנגד ולראות את התהליך ״בלייב״ זה מאוד מעניין. היריד זכה לביקורות מדהימות במקסיקו והגיעו אלפי מבקרים

טל א.: אני אמנית רב־תחומית, עוסקת בציור, רישום, פיסול ומיצב. עיקר עבודתי עוסקת בדימוי ה״בית״ ועיקר העשייה שלי בסטודיו עוסק במחקר חומרי. חזרתי לא מזמן ממיאמי, מהקמות של המיצב Homeline, שמוצג בימים אלו בחלל האמנות Locust Projects. מבחינתי, אחד מרגעי השיא בקריירה שלי

חגית: ואיך נפגשתן במיאמי לעבודה משותפת?

טל א.: לי ולתמי כץ פרימן, שמלווה אותי מקצועית שנים רבות, הייתה הצעה מוכנה למיצב, שנכתבה למען חלל אמנות בפריז, ובינתיים התוכנית לא יצאה לפועל. ב־2019 טל הזמינה אותי לרזידנסי אצלה במקסיקו, שבמהלכו חלקנו סטודיו משותף והיו לנו הרבה שיחות מרגשות על אמנות. הבנו שהעשייה שלנו והמחקר האמנותי שלנו מאד דומה ובאופן טבעי אמרנו שנעשה משהו יחד.

וראה זה פלא, בדיוק התפרסם קול קורא של לוקוסט פרוג׳קטס. אני הכרתי את החלל כשהייתי ברזידנסי במיאמי שנה קודם. זה חלל מאד נחשב ונחשק, שמוקדש לאמנות אקספרימנטלית

חגית: איזה יופי

טל א.: נכון! הצעתי לטל לחבור אליי לפרויקט, וההצעה שהגשנו לקול קורא זכתה לשמחתנו, בין כמה פרויקטים בודדים, מתוך יותר מ־300 הצעות שהוגשו

חגית: מעבר לכל המגבלות והתקופה הקשה שנקלענו אליה

טל א.: כל הנקודות התחברו לכך שנלך על זה, גם החברות והחיבור המיידי בינינו, לא רק ברמה המקצועית אלא גם ברמה האישית

טל פ.: כשטל הראתה לי את הפרויקט שהגישה לפריז, מיד התחברתי, זה היה נראה כאילו זה משהו שחשבתי עליו גם. היה לי רעיון לעבודת שטיח, שהתחברה מאוד לעשיה שלה

טל א.: טל עבדה על השטיח המקסיקו, אני עבדתי על החלון. ובחלל עצמו עבדנו בשיתוף פעולה מלא על הווילון שדרש המון המון עבודה. למרות שיש כביכול חלוקה ברורה ברמת האוביקט – מי עשתה מה – ככל שהתקדמנו זה כבר היה והרגיש כאילו אנחנו ממש חושבות אותו דבר

טל פ.: ברמה האישית נהניתי מכל רגע לעבוד עם טל, היא מצחיקה, זורמת וכפית. היה לנו נהדר לחלוק יחד דירה (של הרזידנסי במיאמי) והרגשנו מאוד תומכות אחת בשניה

לא קל לעבוד איתי ולא קל לעבוד עם טל, שתינו יודעות מאוד מה אנחנו רוצות… אבל גם נתנו מרחב אחת לשניה והרבה פירגון. זה לא טריוויאלי… אבל ככה יצא. אני מוקירה את החוויה הזו כי היא היתה מעצימה

טל א.: חחח כנ״ל. לא קל לעבוד עם שתינו כי שתינו ״בוסיות״, עם אגו מקצועי, אבל היתה סינרגיה מצויינת. אני גם התעצמתי ברמה האישית, ולמדתי שאני יכולה גם לעבוד בשיתוף פעולה, שזו חווייה חדשה עבורי

צילומים: Rafael Paula

חגית: זה מעניין. אני מכירה את שתיכן (לא מעט שנים!) כנשים מאוד נעימות הליכות, וגם כאלה שלא עוצרות בשום מכשול. יש לכל אחת מכן ויז׳ן, שפה חומרית, וסוג של אובססיה יצרנית מעוררת השתאות

טל פ.: תמי נכנסה לתמונה כשהוזמנה על ידי לוקוסט פרוג׳קטס, לכתוב טקסט לבלוג שלהם. היא מכירה את העשייה של שתינו וקיבלה על עצמה את התפקיד בשמחה, וכתבה טקסט מקסים על המיצב הוםליין

קסם אשליה ומלכודת

חגית: בואו תעצרו שנייה – נחזור רגע להתחלה – ממתי ואיפה אתן מכירות?

טל א.: את טל הכרתי כקולגה ממרחק. הזמנתי אותה לתערוכה קבוצתית ״שותפים״ שאצרתי בזמנו בגלריה שלוש, כנדבך של תערוכת היחיד שלי Light Construction. אחר כך נפגשנו במיאמי ב־2018, כשהייתי בתוכנית The Fountainhead Residency. ישבנו בבית קפה והיא ספרה על הרזידנסי שלה, אמרתי לה שאני מגיעה, ומשם הכל היסטוריה

טל פ.: תמיד היכרנו את העשייה אחת של השנייה. כשטל הזמינה אותי לתערוכה שלה בגלריה שלוש – זה היה מאוד מעניין. אני לא מכירה הרבה אמנים ישראלים שמפנים מקום בצורה כזו. היא הקדישה חלל שלם בגלריה לאמנים שהשפה הוויזואלית והקונספטואלית שלהם דומים לשלה. אחר כך שמרנו על קשר והזמנתי אותה לרזידנסי במקסיקו סיטי

טל א.: אני עקבתי בהשתאות אחרי העשייה של טל. קונספטואלית, מקצועית, מוקפדת, מגוונת, כמו שאני אוהבת. אבל החיבור האישי קרה במקסיקו

טל פ.: ישבנו במיאמי וקבענו ששנה אחרי זה, פחות או יותר, היא תגיע למקסיקו סיטי

טל א.: האמת, טל די לא האמינה כשאמרתי לה שקניתי כרטיס ושאני מגיעה אליה…

טל פ.: כן, לא הכרתי אותך אז… לא תיארתי לעצמי כמה את רצינית והרפתקנית בו זמנית. היום לא הייתה עולה שאלה בכלל

צילום: Danié Gómez Ortigoza

טל פרנק: הרבה זמן חשבתי שאני רוצה ליצור במקום אחר, לחוות דברים שונים. הסצנה המקסיקנית מעניינת, בועטת, וכרגע היא ממש מרכז אמנות בין־לאומי. העשייה האמנותית שלי והשפה שלה השתנתה בעקבות המעבר למקסיקו. אני עוסקת הרבה בשאלות חומריות, לצד מחקר תרבותי

חגית: 👯‍♀️ (מקנאה קצת) אגב הרפתקנות – טל פרנק, למה דווקא מקסיקו? מי משך לשם?

טל פ.: הרבה זמן חשבתי שאני רוצה ליצור במקום אחר, לחוות דברים שונים וסצנה שונה. בהתחלה (כמשפחה) חשבנו כמובן על ארצות הברית, אבל ויזה זה דבר מסובך והאמנות שם פחות משכה אותי. בן הזוג שלי, דניאל, הוא מקסיקני, ושכנעתי אותו ״לחזור״ הביתה. זה אכן קרה ואני מודה על זה. הסצנה המקסיקנית מעניינת, בועטת, וכרגע היא ממש מרכז אמנות בין־לאומי. המון אמנים מכל העולם יוצרים פה (שם)

טל א.: מטורף מה שקורה במקסיקו סיטי. לפעמים חשבתי שאני במרכז מנהטן

טל פ.: העשייה האמנותית שלי והשפה שלה, השתנתה בעקבות המעבר למקסיקו. אני עוסקת הרבה בשאלות חומריות, אבל לצד מחקר תרבותי מקומי וזה מאוד מעניין אותי. וברמת הפעילות – עכשיו אחרי שלמדנו לחיות עם הקורונה, נפתח מחדש את התוכנית ונמשיך בשיתופי פעולה

חגית: מעולה. ובואו נחזור לענייננו: מכיוון שרובנו לא נגיע למיאמי בחודש הקרוב, ספרו מה עשיתן ומה רואים בחלל?

טל א.: ראשית, החלל נצבע בשחור עבורנו. מדובר בחלל רחב ידיים, הכול מוחשך והעבודות כמו בוקעות מתוכו. כל המיצב בנוי על חוטי דיג, הקרנות ותאורה, כך שמבוסס על קסם ואשלייה.

בתערוכה יש שלושה אלמנטים פיסוליים: חלון צרפתי נטוע בקיר גבס, ״מחווה למרסל דושאן״ – פראפראזה על FRESH WIDOW של דושאן. שטיח רצפה, שהוא הקרנה של אנימציה תלת־ממדית, צורותיו מבוססות על התוכנית האדריכלית לש לוקוסט פרוגקטס, ונעות בלופ שנמשך כ־8 דקות; ואלמנט אחרון, וילון מונומנטלי מחוטי דיג, שעליו מוקרנות אלומות אור שיוצרות אשליה של תנועה

birds

טל פ.: טל כבר מנוסה עם חוטי דייג. לי העשייה הייתה חדשה, אבל החומר הוא פשוט קסם. בעבודה על השטיח, היה לי חשוב להיות בשפה אחידה עם העבודות של טל. חקרתי המון חומרים וניסיתי אין סוף נסיונות, ובסוף עבודת אנימציה של קווים לבנים דקים, שמוקרנים על קטיפה שחורה, השלימו את האפקט המסתורי שנוצר בחלל

טל א.: הצופה נכנס לחלל וחווה דיסאוריאנטציה, בלבול, ערעור לגבי האלמנטים הביתיים המקיפים אותו. זה נכון גם באספקט החוויתי, הרגשי, התפיסתי

טל פ.: גם מבחינת נראות וגם מבחינת מה שהוא משדר, קשה לצופים להבין מה הם רואים

טל א.: כל השפה של המיצב היא שפה קווית. אפשר לראות בזה ממש רישום בחלל. טל, בעבודה שלה על השטיח התאימה את עצמה באופן מופתי לשפה של חוט הדיג, גם מבחינת הקו, החומר, וגם מבחינת קצב העבודה האיטי, שדורש לעצור, להתבונן, לחוות, לפענח

טל אמיתי לביא: אני מתעסקת שנים רבות בשאלות לגבי הבית, יציבותו, הביטחון שהוא מספק… האירוע המזעזע של קריסת הבניין במיאמי נתן משנה תוקף לתערוכה. וכמובן הקורונה, שהשאירה אותנו ספונים בבתינו. החלון בתערוכה לא פונה אל החוץ, אלא מחזיר את המבט פנימה

טל פ.: התערוכה כולה מבוססת על תעתוע, במובן של תפיסת חלל ותפיסת חומר. הצופה מנסה להבין ולמקם את עצמו, והמיצב הוא חוויה של אור וחושך, מה העין רואה והמוח מתרגם

חגית: ישבתן שם וצפיתן באנשים נכנסים? התרגשתן מהתגובות?

טל פ.: כמובן!

טל א.: התגובה הכי מרגשת שקיבלתי הייתה מישהי שהודתה לנו ואמרה שהיא הייתה צריכה את התערוכה הזאת כדי לעצור

טל פ.: העיניים מחפשות את מקור האור והתנועה, אפילו חוטי הנילון לא ממש מובנים למי שנכנס. והחלל עצמו יוצר סוג של מדיטציה (למרות שאני לא אמנית של ״אנרגיה״)

חגית: יש בזה משהו סימבולי לתקופה? לכך שאנחנו מאבדים אוריינטציה? הקרקע לא בטוחה וכו׳?

טל פ.: מאוד סימבולי לתקופה, לא רק קורונה, אגב. גם לכל העולם הווירטואלי שאנחנו חיים בתוכו

טל א.: אני מתעסקת שנים רבות בשאלה לגבי הבית, יציבותו, הביטחון שהוא מספק… האירוע המזעזע של קריסת הבניין במיאמי בשבוע שעבר נתן משנה תוקף לתערוכה

צילומים: Zachary Balber

 

חגית: לגמרי

טל א.: וכמובן הקורונה, שהשאירה אותנו ספונים בבתינו, סגורים בין ארבעה קירות. החלל בתערוכה הוא חלל של INTERIOR. החלון לא פונה אל החוץ, אלא מחזיר את המבט פנימה. גם הווילון מכסה על חלון שלא נמצא שם

טל פ.: עצם הכניסה לתוך חלל חשוך נותן תחושה של חוסר יציבות של ניסיון למצוא אחיזה במציאות, במיוחד בעבודות של שחור לבן, שמחזקות את הרעיון

חגית: יש בזה מהמאיים (אל־ביתי) ובמקביל זה עטוף בהרבה קסם – הווירטואוזיות, החומר, העמלנות… אתן עוטפות את החרדה ביופי עבור הצופים?

טל א.: יש פה מלכודת. קסם, מסתורין, אשליה, יופי ודרמה מאופקת, כמו שאני אוהבת. זה עובר כחוט השני בעשייה שלי. עולם שלם, רווי, שמתנקז ומתהדק, מצטמצם למינימום ההכרחי

טל פ.: אני חושבת שכשהשאלות האמנותיות עולות מתוך חומר והחומר הוא ״הטריגר״, לצד שאלות קונספטואליות, הקסם קורה

טל א.: החומר יוצר משמעות, הוא חלק בלתי נפרד מהקונספט

טל פ.: זה איזון מאוד עדין בין השניים

טל א.: (את רואה למה אנחנו מחוברות בווריד אחת לשנייה?)

חגית: בהחלט. טוב. זה די הרבה להכיל… כמה מילים לסיום? ואולי גם – מה הדבר הבא שעל הפרק אצל כל אחת?

טל א.: הצלחת התערוכה במיאמי ושיתוף הפעולה עם טל, עשו לי חשק להמשיך לחלום בגדול וגם להמשיך לצאת לרזידנסי בעולם. אין לי כרגע תוכניות ספציפיות, אבל יש פנטזיות בקנה…

טל פ.: אני לקראת תערוכת יחיד במוזיאון במקסיקו. במקביל להחזרת הרזידנסי שלי שם לחיים, אחרי שנה וחצי של מגיפה עולמית. חוץ מזה אני עובדת עם האמנית קרן ענבי על מגה פרויקט משותף נוסף. הרבה מאוד על הפרק

טל א.: ועוד משהו ממש חשוב… שמחתי לחזור הביתה

חגית: ברוכה השבה 🙂 זה חלק חשוב מכל הנדודים הללו, לא?

טל א.: החלק החשוב לדעתי זה להיות מדויק עם עצמך, להיות במקום שלך. ואני במקום שלי, מכל הבחינות

טל פ.: מבחינתי בית זה איפה שהלב שלי נמצא, בכאן ועכשיו. וזה משתנה לעיתים

חגית: בהצלחה לשתיכן, היה מעניין להיכנס קצת לראש שלכן

טל א.: תודה חגית, שמחה שאת מלווה את העבודה שלי

טל פ.: תודה, תמיד כיף לדבר עם מישהו בשפה שלך 😉

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden