כל מה שחשוב ויפה
אדווה דרור, ללא כותרת
אדווה דרור, צילום: מ״ל

השדה: בוגרים ובוגרות מספרים על התוכנית

לקראת פתיחת המחזור הרביעי של תוכנית השדה לפיתוח אמנים ואמניות, חמישה בוגרים ובוגרות מספרים על מה שהניעה התוכנית עבורם ועל הכלים הפרקטיים שקיבלו במהלכה

פורטפוליו בשיתוף השדה – תוכנית לפיתוח אמנים ואמניות


תוכנית השדה לפיתוח אמנים ואמניות, בהנחיית רעות ברנע ועומרי דנינו, תפתח בחודש הבא (11.10) את המחזור הרביעי (הגשת המועמדות פתוחה באתר עד ה־24.9). התוכנית מורכבת מ־12 מפגשים שיתקיימו אחת לשבוע בתל אביב, במשך שלושה חודשים, בקבוצות קטנות של עד 10 משתתפים.ות. 

זוהי תוכנית עומק ראשונה מסוגה, המעניקה כלים פרקטיים לפעילות והתפתחות מקצועית בשדה האמנות המקומי: כתיבת הגשות למענקים, פרסים, קולות קוראים, רזידנסי ועוד; מיפוי והכרות עומק עם מודלים של חללי תצוגה (מוזיאונים, גלריות, אירועים מרכזיים, ירידים ועוד); הכרות עם אנשי ונשות מפתח (אוצרות, גלריסטים, מנהלות מוזיאונים, אנשי תקשורת, קרנות ועוד). 

רעות ברנע ועומרי דנינו. צילום: יום עומר

רעות ברנע ועומרי דנינו. צילום: יום עומר


אדווה דרור

אמנית וצלמת. הפרקטיקה האמנותית שלה מתמקדת בצילום, מדיה מעורבת וכתיבה, ומתאפיינת בחקירת יחסים של כוח, גבולות, גוף ובית. בוגרת המחזור השלישי של התוכנית.
אינסטגרם

התוכנית

כשהגעתי לתוכנית כבר הייתה לי עשייה אמנותית ושפה שהלכה והתגבשה, אבל הרגשתי שחסרים לי כלים פרקטיים כדי להבין איך לפעול איתן בתוך שדה האמנות. התוכנית העניקה לי היכרות טובה יותר עם האופן שבו דברים פועלים בשטח, ובעיקר כלים לתווך את העבודה שלי החוצה: לכתוב על העשייה שלי, לבנות תיק עבודות, לגשת לקולות קוראים ולנסח הצעה באופן שמחבר ועוטף את העשייה וגוף העבודות שלי לבין המסגרת שאליה אני פונה.

אחד הדברים המשמעותיים עבורי היה להבין שכתיבה על אמנות היא מיומנות שאפשר לפתח. היום יש לי יותר ביטחון בכתיבת הצהרת אמנית וביכולת לערוך ולדייק את הטקסט שמלווה את העבודות שלי, להבין מה חשוב לומר ובאיזה הקשר. אני מרגישה שיש לי עכשיו מפה ברורה יותר של שדה האמנות המקומי ושל האפשרויות שלי לפעול בתוכו, ויותר עצמאות וכלים להפוך רעיון או גוף עבודה להצעה שאני יכולה להוציא החוצה.

אדווה דרור. צילומים: מ״ל

אדווה דרור. צילומים: מ״ל


אור סגל

אמנית, מאיירת ומעצבת שהפרקטיקה שלה מבוססת על ספרים ועל היחס בין דפדוף לפיסול, דימוי ומרחב. עוסקת בזיכרון, ארכיון וחומריות של דפוס ועבודותיה יוצאות מהסיפור הפרטי והאישי. בוגרת המחזור השני של התוכנית.
אינסטגרם

התוכנית

הגעתי לתוכנית כי רציתי מידע – על המוסדות הקיימים, על אופני הגשה ועל דרכים לקרוא קולות קוראים. מה שלא צפיתי שאקבל, ומאוד עזר לי, הוא כלים לחשוב על עבודת הסטודיו שלי – לשאול מתי ומה אני רוצה להראות ומתי אני רוצה לעבוד עם עצמי ללא קולות חיצוניים. דיברנו לא רק על איך להגיש, אלא גם למה להגיש ואיך לזהות אילו אופני תצוגה מתאימים לפרקטיקה שלנו.

אני פועלת בשדה האמנות בכובעים שונים – כמעצבת, כמאיירת וכאמנית בעצמי. לפני התוכנית היה לי ניסיון בלשוחח כמעצבת עם אנשי מקצוע בשדה האמנות, ולכן הצגתי את האמנות והאיור שלי באותן דרכים שבהן הצגתי את העיצוב. הייתה לי תחושה שמשהו שאני עושה לא מדויק ולאורך השיעורים הבנתי טוב יותר את ההבדלים. אחד הדברים המשמעותיים שעשינו בשדה היה העבודה על הטקסטים. זה תהליך פרקטי, אבל יש בו גם משהו מזקק אמנותית ומאפשר להגדיר במילים מה מעניין אותי, למה ואיך זה מתבטא בתהליכי עבודה ובעבודות שלי.

התוכנית מיפתה את סוגי המוסדות השונים הקיימים בארץ עכשיו, את ההקשרים ואת צורת העבודה שלהם. אבל יותר חשוב מזה, היא נתנה לנו כלים שמאפשרים לחשוב מה רלוונטי לנו וקשור לפרקטיקה האמנותית שלנו, מה שמאפשר לבחון גם מוסדות חדשים שקמים ודברים שלא דיברנו עליהם – מתוך תפיסה שעולם האמנות משתנה ומתפתח כל הזמן.

תוך כדי התוכנית הגשתי הצעה לקול הקורא של מפעל הפיס לנובלה גרפית וקומיקס. זו הפעם הרביעית שאני מגישה הצעה (כל פעם לפרויקט אחר) והפעם הראשונה שהיא התקבלה. רגע לפני שפתחתי את התשובות, אמרתי לשותף שלי בסטודיו שאני מפחדת שהפעם אני מקבלת כן. היה לי ברור שהפעם שההצעה קונקרטית יותר, בהירה, בטוחה בעצמה ומתאימה לקול הקורא – אלו הנקודות המרכזיות שלמדנו בתוכנית.

ולכן, בעוד שנה מהיום אני מוציאה ספר קומיקס למבוגרים באורך מלא בפעם הראשונה. הוא עוסק בקשר שלי ושל אבא שלי דרך יצירה, ובאופן שבו המאניה־דיפרסיה שלו השפיעה עלי לאורך השנים.

אור סגל. צילום: מיקלה וונג

אור סגל. צילום: מיקלה וונג

צילומים: מ״ל

צילומים: מ״ל


האני חטיב

אמן שבאמצעות מדיומים שונים כמו פיסול קינטי, סאונד ופרפורמנס, חוקר את החומר כעדות לזיכרון. הוא עובד עם חומרים בעלי מטען אישי מהתרבות הדרוזית שממנה הוא מגיע, המקודדים עבורו זיכרונות ביוגרפיים הניצבים בליבת העשייה שלו. בוגר המחזור השלישי של התוכנית.
אינסטגרם

התוכנית

לפני התוכנית לא הייתי ממוקד לגבי התנהלות מקצועית בשדה והיה חסר לי תיק אמן מסודר ומנוסח בצורה מקצועית. התוכנית עשתה לי סדר בדברים כמו תיק אמן, הגשות והצעות, והעניקה לי טיפים  שמיקדו וחידדו את ההבנה שלי בשדה.

בתור אמן ששפת האם שלו היא ערבית וגם מתקשה בכתיבה וניסוח – הדברים האלה היו מכשול בשבילי. היום זה מטריד אותי הרבה פחות ויודע טוב יותר איך לנסח הצעות, לסדר, לארגן ולדייק אותן. הפריסה הרחבה והעשירה שקיבלתי לכל מה שפועל בשדה האמנות, כולל תוכן ותחומי עניין,  חוסך המון זמן של תהייה ושל חיפוש. התוכנית מציעה פתרון לנקודה שמהווה סוג של חסם ללא מעט אמנים ואמניות.

האני חטיב. צילום: ורדית גולדניר

האני חטיב. צילום: ורדית גולדניר

צילום: מ״ל

צילום: מ״ל


birds

שיר מלך

אמנית טקסטיל הפועלת באריגה ובהדפסה. עבודותיה חוקרות קשרים בין אדם, חומר ותודעה, המתמקדות בשבירה ובפירוק כעקרונות דרכם נבנים קשרים חדשים. בוגרת המחזור הראשון של התוכנית.
אינסטגרם

התוכנית

קיבלתי בתוכנית כלים פרקטיים לכתיבת הצהרת כוונות, לניסוח ברור ומדויק של הפרקטיקה שלי, להתאמת הצעה לקול קורא ולבניית רצף ושיח בין העבודות. למדתי לדבר על העבודה דרך החומרים, הפעולות ותהליך היצירה, ולהביא את זה לידי ביוטי בניסוח ברור וענייני. בעבר חשבתי שאני צריכה להתפלסף כדי להתקבל למקומות – מה שמסתבר ממש לא נכון. אוסיף גם שאני גם מוצאת את עצמי כותבת ומשתפת הרבה יותר על היצירה שלי מאז הלימודים בתוכנית.

לפני התוכנית היה חסר לי המון ידע על שדה האמנות בארץ, לא ידעתי כלל על מיפוי גלריות (פרטיות, ציבוריות, עירוניות וכו׳), חללי תצוגה ומוזיאונים וההבדלים ביניהם. היום אני יכולה לומר שאני מכירה הרבה יותר טוב את ההבדלים ביניהם ויודעת לאן לכוון.

שיר מלך. צילומים: רוני כנעני

שיר מלך. צילומים: רוני כנעני


רזאן שאמי

אמנית שעבודותיה בציור ובווידיאו מתמקדות במושגים של בית, שייכות, גבולות, זהות ומעברים. יצירותיה נולדות מתוך מסע של פרפורמנס המתועד בווידאו, שבו הגוף פועל בתוך המרחב, כשפריימים נבחרים מתוך התיעוד הופכים בהמשך לציורי שמן. בוגרת המחזור השלישי של התוכנית.
אינסטגרם

התוכנית

לא מזמן סיימתי את הלימודים באקדמיה והרגשתי שיש לי הרבה כלים מהבחינה האמנותית, אבל פחות ידע לגבי מה שקורה אחר כך ואיך מתנהלים בתוך השדה. לא תמיד ידעתי למי נכון לפנות, איך לפנות, מה לשלוח ואיך בונים דרך מקצועית לאורך זמן.

התוכנית עזרה לי לעשות סדר והעניקה לי תמונה רחבה יותר של העולם שאני נכנסת אליו כאמנית בתחילת דרכה. התחלתי להבין איך גלריות, אוצרים, רזידנסי, מענקים וקולות קוראים מתחברים למערכת אחת. היום אני מרגישה שאני נכנסת לשדה מוכנה יותר ועם הרבה יותר ביטחון לפעול בתוכו. במהלך התוכנית התחלתי להבין את הצד המקצועי של העבודה כאמנית: כתיבה, הגשות, יצירת קשרים והיכרות עם הדרך שבה שדה האמנות פועל. זה לא פתר עבורי את כל השאלות, אבל כן נתן לי יותר סדר, שפה וכיוון להמשך הדרך.

התוכנית עזרה לי לחדד את הדרך שבה אני כותבת על העבודה שלי, ובעיקר להבין איך להפוך מחשבה מורכבת לטקסט ברור. היום אני מרגישה שאני מצליחה לנסח את העשייה שלי בצורה מדויקת יותר, בלי לאבד את העומק שלה.

אני עדיין בתחילת הדרך, אבל היום אני מרגישה שאני ניגשת אליה עם יותר הבנה ופחות תחושה שאני צריכה להבין הכל לבד. מעבר לזה, לאורך התוכנית היה ליווי משמעותי של עומרי ורעות, שנתן לי תחושה שיש עם מי להתייעץ ולחשוב יחד על הדרך. גם אחרי שהתוכנית הסתיימה – הליווי הזה נשאר, והידיעה שאפשר לפנות ולקבל מענה מחזקת אצלי את תחושת הביטחון להמשיך לצעוד קדימה.

רזאן שאמי. צילומים: יובל חי

רזאן שאמי. צילומים: יובל חי


השדה – תוכנית לפיתוח אמנים ואמניות
מועד אחרון להגשת מועמדות למחזור הקרוב: 24.9
לפרטים נוספים והגשת מועמדות >>>

מעבר לתוכן מרכזי, for shortcut key, press ALT + zמעבר לסגיר, for shortcut key, press ALT + x
Silence is Golden