כל מה שחשוב ויפה
דן פישביין ואיתן גלסמן, אפיקים איקונוגרפיה
דן פישביין ואיתן גלסמן, אפיקים איקונוגרפיה

דן פישביין ואיתן גלסמן // אפיקים איקונוגרפיה

הפרויקט המאוייר של פישביין וגלסמן מעלה על נס את הדימויים והפרטים שמרכיבים את בית ילדותם - קיבוץ אפיקים - תוך שהם שואלים מהו אייקון והאם זאת מיתולוגיה מקומית, או שיש בו משהו מעבר

לפני הכל קצת עלינו: שנינו בני קיבוץ אפיקים, נולדנו וגדלנו בקיבוץ בתחילת שנות ה־90 ואנחנו מתגוררים היום בתל אביב. דן בוגר לימודי עיצוב תעשייתי בבצלאל ועובד היום כמעצב בחברת היי־טק. איתן מנהל מוצר ואספן דימויים מושבע, ובזמנו הפנוי שותף בתוכנית הפודקאסט של איתן ויאיר. 

כשעזבנו את המשק לפני כעשור, אפיקים כבר הייתה בבואה חיוורת של החזון הקיבוצי. ״החצר״ עמדה ביופיה הראשוני אבל קמטי הזמן כבר ניכרו בפניה. אותן יצירות ותיקות עומדות כעת ליד בניינים חדשים בעלי אסתטיקה אחרת, מה שהבליט את מה שכבר הרגשנו בצורה עמומה – יש כאן סיפור שצריך לספר.

כך, ״אפיקים איקונוגרפיה״ הוא פרויקט איור גרפי מקומי שמעלה על נס את הדימויים והפרטים שמרכיבים את בית ילדותנו – קיבוץ אפיקים. במהלך חיינו בחצר הקיבוץ – הבניינים, המכשירים והפרטים שנמצאו במרחב ושהיו חלק מהיומיום שלנו, שימשו אותנו וכדרכם של חפצים – נלקחו כמובנים מאליהם. לאחר שבגרנו ועזבנו את אפיקים הבחנו ביופי שנמצא בפרטים האלה שרובם יוצרו בתחילת המאה הקודמת על ידי אנשי העמל שהקימו את הקיבוץ.

אפיקים, מוותיקי הקיבוצים בארץ, עלה לקרקע ב־1932 בתנופה אידיאולוגית שהכתיבה את כל מה שהתרחש בתוכו, בין השאר את איך שהוא נראה. בקיבוץ, העיצוב היה תוצר לוואי. האייקונים של אפיקים מספרים סיפור של שפה עיצובית שנולדה בלי ידיעה, על דרך המקרה ומתוך צורך קיומי. כל החפצים והבניינים נוצרו כדי לתת מענה לבעיה כלשהי או לרווחתם של חברי הקיבוץ, בין אם מדובר בתאורת רחוב, בית ילדים או חניית אופניים.

מגדל המים. צילום: זולטן קלוגר, באדיבות ארכיון אפיקים

מגדל המים. צילום: זולטן קלוגר, באדיבות ארכיון אפיקים

כעשר שנים אחרי שעזבנו את הקיבוץ קיבלתי (איתן) טלפון מדן, שסיפר שהוא עובד על פרויקט איור גרפי על הקיבוץ ושהוא מחפש שותף שיתן קונטרה מצד התוכן, המחקר והאוצרות. אני מודה שלא הבנתי לגמרי במה מדובר, אבל כבר יכולתי לחשוב אלו אוביקטים נחשבים יוצאי דופן ביופיים.

הפרויקט התחיל בסדרה של מפגשים של שנינו שבמהלכם סקרנו חפצים, פינות, ואירועים מחצר המשק והתפלפנו בשאלה מהו אייקון ואל מי הפרויקט מנסה לדבר – האם זאת מיתולוגיה מקומית או שיש כאן משהו מעבר.

עם כל אוביקט שהצטרף לאוסף השתכללה השפה ושקעה בנו ההבנה שיש כאן מערכת של כללים פנימית שכל החפצים – ממגש חדר אוכל ועד מגדל המים – מצייתים לה בדרך כלשהי: חומרי הגלם שבים ומופיעים, שיטות הייצור חוזרות על עצמן, אסתטיקה פנימית המשותפת לחפצים השונים, ומעל הכל אור השמש הנצחית של העמק והצל הכהה שנופל מהכל.

חומרי הגלם שבים ומופיעים, שיטות הייצור חוזרות על עצמן, אסתטיקה פנימית המשותפת לחפצים השונים, ומעל הכל אור השמש הנצחית של העמק והצל הכהה שנופל מהכל

אז מאיפה הגיעה האיקונוגרפיה? הפרויקט עוסק באוביקטים האגביים, שהיו היומיום שלנו, ואם נלך אחורה, גם של הורינו. במהלך הפרויקט ניסינו להנציח את האגבי והשימושי ולהפוך אותו לאייקון, מכאן שמו של הפרויקט, ״אפיקים איקונוגרפיה״. איקונוגרפיה היא חקר הסמלים והדימויים, שמהווה חלק מרכזי בחקר תולדות האמנות ומשמשת כאחת השיטות לניתוח יצירה אמנותית ולתאור ההיסטוריה של אמנות. מטרתנו הייתה להציע פרשנות חדשה למילון המושגים החזותי של הקיבוץ.

האיור הגרפי־דיגיטלי שימש ככלי נוח במיוחד בניסיון להציע עבר אלטרנטיבי לחפצים וצביעתם כייצוגים אידיאלים, כאילו כולם יצאו הרגע מפס הייצור, ללא סדקים ורוויים בצבע. האיור הדיגיטלי השטוח איפשר בין היתר לחזור לשולחן השרטוטים ולהכניס את המעוות אל תוך גריד וחוקיות ולהציע את הגרסה המיושרת של הדימויים.

רבים מהדימויים אויירו לא על בסיס תצלום ספציפי אלא מאיסוף של נקודות מבט רבות ויחסי המידות הפנימיים של האוביקטים, ומרביתם מושטחים ונטולי פרספקטיבה. כמובן שהסגנון לא נוצר יש מאין ואמנים – כמו Malika Favre | Vincent Mahe  | Simon Landrein Geoff | McFetridge | Thibaud Herem | Timo Kuilder – היוו השראה עבורנו ועזרו לנו להבין את הדרך לפיצוח כל אחד מן הדימויים. 

birds

בגלל הפוטנציאל הרגשי הגדול של הפרויקט, כבר בתחילתו הבנו שחלק משמעותי ממנו יהיה הדו־שיח עם חברי הקיבוץ בעבר ובהווה. בכל שבוע פרסמנו בדף הפייסבוק של הפרויקט פוסט עם סדרה אחרת מתוך הפרויקט, בתוספת פסקה קצרה המתארת את מהות הדימוי בעינינו. יחד עם ילדי אפיקים שבגרו גילינו לאט לאט מה נחשב אייקון ומה פחות.

המבקרים בעמוד שיתפו מחשבות, העלו תמונות ודייקו את הסיפורים שמאחורי הדימויים. יתרון נוסף שנוצר מהנוכחות ברשת הוא הדיאלוג המקוון בין עמוד הפרויקט ועמוד ארכיון הקיבוץ, שגיבה את העבודות בצילומים מקוריים והכניס קונטקסט היסטורי. דרך השיח עם החברים הבנו שלרבים מחברי הקיבוץ הוותיקים אין גישה לאף רשת חברתית, והקמנו אתר שירכז את תוצרי הפרויקט.

כבר עם תחילתו עלתה השאלה האם מדובר בפרויקט נוסטלגי שייגע רק בבני ובנות אפיקים, או שיש כאן גם רעיון יותר אוניברסלי שאדם חיצוני יהיה מסוגל להתחבר אליו?

כבר עם תחילתו עלתה השאלה האם מדובר בפרויקט נוסטלגי שייגע רק בבני ובנות אפיקים, או שיש כאן גם רעיון יותר אוניברסלי שאדם חיצוני יהיה מסוגל להתחבר אליו? סיפור מעניין בהקשר הזה, הוא סדרת האיורים של ״החללית״, מבנה מתכתי שמוצב היום ברכס סירין והיה במקור חדר הקרנה זמני לסרטים באפיקים בשנים בהם נבנה המרכז הקהילתי והאמפיתיאטרון.

בארכיון הקיבוץ נכתב ש״המבנה היה ניסיון לאפיין משהו דמיוני, מעין חללית או יצור מעולם אחר שנחת על הארץ. מלבד ההשראה לעולמות רחוקים המבנה היה צריך להיות זול ולהיבנות מחומרים מקומיים. לכן מבנה השלד היה מפלדה והוא נבנה כולו במסגריית הקיבוץ. המעטפת היתה עשויה מדיקטים שיוצרו בבית החרושת קלת (באותה תקופה זה היה חומר זמין באפיקים). בחזית המבנה היה חלון גדול שדרכו הוקרנו הסרטים, באתר הנוכחי, הפך לנקודת התצפית״.

 דווקא האיור הזה למרות האניגמטיות שלו, התבלט מעל כל האיורים האחרים בתגובות אליו.

* * *
התערוכה אפיקים איקונוגרפיה תיפתח ב־29.7 (למשך שבועיים) בגלריה ע״ש ליאו רוט בקיבוץ אפיקים


*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden