כל מה שחשוב ויפה
שלי ואילון סתת קומבור. צילום: איריס אייזנברג זק
שלי ואילון סתת קומבור. צילום: איריס אייזנברג זק

שלי ואילון סתת קומבור: ״כשאנחנו פוגשים מישהו אנחנו מסתכלים לו דבר ראשון על הנעליים״

עם שתי תערוכות חדשות - שיוצגו במקביל בפריסקופ ובגלריה BY5 - הזוג שמאחורי מותג הנעליים Couple Of מסכם שני עשורים של עשייה, שמתחילה ברעיונות באוויר ומסתיימת עם רגליים על הקרקע. ראיון זוגי

״ההנאה הזו, של רגע לחלום ואחרי זה לראות איך מממשים את החלום לנעל, זו דרך היצירה והעבודה שלנו״ – אומרת שלי סתת קומבור, שיחד עם בן זוגה אילון סתת קומבור עומדת מאחורי העיצוב, הייצור והמותג Couple Of, כבר יותר מ־20 שנה. הערב (חמישי) תיפתח בגלריה פריסקופ תערוכה ראשונה מתוך שתיים, שיתקיימו במקביל לאורך חודש אוגוסט בשתי גלריות נפרדות. בצעד קל קדימה, התערוכה השנייה תיפתח בסוף השבוע הבא בגלריה B.Y5.

שתי התערוכות – כמו שתי רגליים ניצבות איתן בצפון ובדרום העיר – מציינות שני עשורים ל־Couple Of ולעשייה המשותפת של בני הזוג. על שתיהן הופקדה האוצרת מירב רהט, והחלוקה הרעיונית ביניהן מתייחסת לסוגיות שונות הקשורות לעיצוב ול…נעליים, מעבר לפונקציה המובנת מאליה. התערוכה בפריסקופ ״Right & Leftovers״ (משחק מילים על ימין/שמאל ושאריות) היא מיצב המורכב מעשרות אובייקטים שנולדו בימי הקורונה, בפעולות של קיבוע אימומים לתוך פרטי לבוש ישנים שנאספו מארונם הפרטי.

צילומים: מ"ל

צילומים: מ"ל

בגלריה B.Y5 תוצג התערוכה ״הזמנה חוזרת >>>> Reorder״ שבה הם חוזרים אל דגמים שעיצבו וייצרו לאורך השנים, ומגיבים אליהם. הם בוחנים את מהותה של הנעל כחלק מדיאלוג בין חומר וצורה. נעים בין דו מימד לתלת מימד, מאתגרים את היחסים בין מרכיבי הנעל השונים לבין תהליכי הייצור והיצירה, ומקיימים מעין משא ומתן בין עיצוב, אמנות ותרבות.

לכבוד התערוכה ״הזמנה חוזרת״ עיצבו השניים קולקציית קפסולה במהדורה מוגבלת – 10 זוגות בלבד –  שמבוססת על דגם ה״פספסים״. דגם שעשוי בשיטת גזירה ייחודית שעל בסיסה עיצבו לאורך השנים אין סוף קולקציות. הסדרה COUPLE OFF RE ORDER צפויה להפוך לפריט לאספנים. מוצגים אחרים בתערוכות הם יותר רעיוניים מלבישים.

יש פה שתי תערוכות שכל אחת יכולה לעמוד בפני עצמה. למה בחרתם להציג אותן במקביל?

״הקארמה. ככה זה הסתדר לנו והסתדר לכולם״. הם צוחקים, ובכל זאת מסבירים: ״במהלך הקורונה הרגשתי שהידיים שלי בוערות״ אומרת שלי. ״בשנה וחצי האחרונות, הישיבה בבית לא ממש עצרה אותנו מלעשות וליצור. יחד עם זאת, פתאום מצאנו את עצמנו עם כמויות בלתי נסבלות של כביסה ועם הרבה זוגות של גרביים בודדות. אני אגרנית בלתי נסבלת, אילון זורק. הבן הצעיר שלנו דומה לי. ונהיה מן עיסוק סביב איך נפתרים מהבגדים הישנים.

במהלך הקורונה מצאנו את עצמנו עם כמויות בלתי נסבלות של כביסה, ונהיה מן עיסוק סביב איך נפתרים מהבגדים הישנים. עניין הקיימות שאיכשהו בעורקיי, גרם לי לשחרר, וככה בעצם התחלנו לעצב נעליים מהבגדים הישנים, ואלו יוצגו בפריסקופ

״עניין הקיימות שהוא איכשהו בעורקיי, גרם לי לשחרר, וככה בעצם התחלנו לעצב נעליים מהבגדים הישנים, ואלו הפכו למוצגים שיוצגו בפריסקופ״, אומרת שלי, שבכובעה האחר היא גם ראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל.

״אנחנו לפני הכל מעצבים ויש לנו את הפריבילגיה לא לדפוק חשבון. הנעליים שעיצבנו מהבגדים הישנים הן לא באמת נעילות, הן סוג של פסלים, חפצים. בפריטים האלו יש ביטוי לדיאלוג שאנחנו מקיימים כל הזמן בעניין של הצורה, החומר והיחס של הסביבה לנעלים״.

לעומתן, הנעליים שעיצבו לתערוכה המקבילה ״הזמנה חוזרת >>>> Reorder״ הן לדבריה: ״סוג של דיבור על סוגיות תרבותיות. אנחנו מלפפים רצועות עור על אימומים וכך מביאים לידי ביטוי גם את אופן הייצור של אימומי הנעליים, שנעשה בגילוף סיבובי״.

נעליים בוויכוח משפחתי

הזוג סתת קומבור מעצבים ויוצרים הכל יחד. לדבריהם, יש ביניהם חיבור אנרגטי. יחד הם מחזיקים בפריט ומתחילים לעבוד עליו. לעיתים הם מפסיקים באמצע ולעיתים מנהלים ויכוח משפחתי אם הפריט אכן מגיע לו שיהפכו אותו לנעליים או לפסל.

״אנחנו ביקורתיים ויש לנו כל הזמן מה להגיד. הביקורת העצמית שלנו על עצמנו לפעמים מבהילה אותנו ברמה האישית. יחד עם זאת, יש בנו משהו מאד אותנטי. זה אנחנו. אין הסוואות או כאילו״, מסביר אילון.

איך זה עובד – מי אחראי על מה?

״בתהליכי העבודה המשותפת אנחנו שואלים שאלות על מהותן של נעליים ועל תהליכי הייצור, ומה בין המסורת לטכנולוגיה. מפרקים ומרכיבים את הנעל כמושג וכחפץ, מותחים גבולות בין הקונספטואלי לפרקטי. מתרגמים רעיונות וגזרות לסדרות קטנות של אובייקטים שנועדו לנעילה ומפתחים תפיסות רעיוניות אודות נעליים באמצעות כאלה שהן פחות נעליים״.

דגמים מהעבר

שניהם ירושלמים, ולפני יותר משני עשורים נפגשו במסדרונות בצלאל. כיום הם הורים לארבעה ילדים ומתגוררים בתל אביב. ״כשאני סיימתי ללמוד גרנו בקומת הקרקע בבית של ההורים שלי. אילון המשיך ללמוד בבצלאל לתואר השני בארכיטקטורה. אני כבר הייתי בהריון עם הבן הבכור שלנו ולצד כל אלו התחלנו לעצב בבית נעלים״, מספרת שלי.

ואילון ממשיך: ״בשנת 2000 נולד עמרי, הבכור, ובשלב הזה הרגשתי שאני חייב להחליט בין הארכיטקטורה לעיצוב נעליים. הייתי בשנה השלישית של לימודי התואר השני, והרגשתי שהצד האומנותי יצירתי של הלימודים פחות קיים, וזה לא ממש התאים לי. בחרתי בעיצוב הנעליים ויחד שקענו לתוך העשייה הזו. הכל התקיים במרחב הירושלמי, העיצוב, הייצור הראשון וגם החנות הראשונה שפתחנו״.

שלי: העבודה כראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, היא מערכת של הזנה הדדית. אני מזינה את הסטודנטים והם אותי – זה דו כיווני – אני כיוצרת ותיקה מול הסטודנטים הצעירים והיצירתיים. זה דיאלוג מפרה שאין שני לו

לפני 21 שנים הציגו את התערוכה הראשונה שלהם בגלריה פריסקופ, וקראו לה COUPLE OF SHOES (זוג נעליים), בצחוק הם התייחסו גם לעצמם ואמרו שאולי הם בעצם מן זוג נעליים, וכך נולד המותג והחברה שאיתה הם מזוהים עד היום – Couple Of.

״על פי השקפת העולם שלנו, הנעל היא ׳אריזה׳ לכף הרגל. התפישה הזו מכתיבה טכניקות ייצור ייחודיות כגון קיפולים, תיפורים, חיתוכים של העור, שמתכתבים עם עולם הסנדלרות המסורתית. כל הפריטים שלנו מיוצרים בעבודת יד מקומית בישראל.

״נכנסנו לענף מאד קשה״ אומרת שלי. ״נעליים הן תת־ענף בעולם האופנה, ובארץ מדובר בענף ייצור שהולך ונכחד. אנחנו תמיד התחלנו ברעיון קונספטואלי שאותו הפכנו למסחרי. זוג הנעליים הראשון שעיצבנו פשוט אי אפשר היה ללכת איתן. היינו חייבים לטפל באימום ולהפוך אותו לפרקטי.

״תהליך הפיתוח של הדגמים המסחריים היה מאד מורכב. באנו עם רעיונות לאימומים – הצורה שמכתיבה את הנעל, והיה מאד קשה ליישם אותם. נעל היא לא בגד. בגד אם לא מתאים במדויק, אפשר להדק, לגזור, להתאים למבנה הגוף – בנעלים אין את זה, כשהנעל כבר מוצגת על המדף אי אפשר לשנות. אם היא לא מונחת טוב על הרגל או לא נוחה, אפשר פשוט לזרוק אותה״.

״הצגנו מגוון גדול של רעיונות קונספטואליים שמהם נגזרו בהמשך קולקציות שלמות. במהלך השנים יצרנו נעליים בשיתוף פעולה עם אומנים ומעצבים שונים, והנעליים זכו לחשיפה בארץ ובעולם״, אומר אילון. ״אבל קרה לנו לא אחת שעיצובים שלנו לא הצליחו, הם פשוט לא היו נעילים. הנעליים היו מהממות, אבל אי אפשר היה ללכת איתן. לא היתה ברירה, עברנו מפנטזיה לעיצוב של טיפוסי נעליים״.

להתלבש מהנעל

״כשאנחנו פוגשים מישהו אנחנו מסתכלים לו דבר ראשון על הנעליים (אבל לא בשיפוטיות, היא מדגישה). אני טבעתי את האמירה ׳להתלבש מהנעל׳. קודם תחשבי מה את נועלת ורק אחרי כן תבחרי את הבגדים. הנעל היא העניין בכל הנראות. אם הנעל היא יפה וטובה, כבר לא חשוב מה תלבשי״, אומרת שלי.

״התודעה הזו, התחילה בתקופתנו, לפני 20 שנה. זה בא בעקבות המהלכים של פראדה, שהתחילה לעצב יותר הוליסטי וטוטאל לוק – אביזרי האופנה ובהם הנעליים עברו לקדמת הבמה. הם קיבלו את אותו ערך כמו הבגדים שלפני כן רק הם הובילו.

birds

״בשוק המקומי היינו חלוצים, בתקופה שלא היו כאן מעצבי נעליים. זוג מעצבים, בתחום לא פשוט בכלל, וגם הצהרנו שאנחנו רוצים לעשות קריירה לצד המשפחה. מין עוף מוזר. עם השנים התווספו עוד מעצבים בתחום.

״באופן טבעי התמחור של הנעליים שלנו לא היה נמוך. באנו מאד תמימים אבל עם ערכים שאיתם אנחנו הולכים עד היום. החלטנו שאנחנו נעצב ונייצר נוחות, ייחודיות ואיכות. אמנם פעלנו בעולם חדש אבל הלקוחות שלנו שנשארו איתנו גדלו ב 20 שנה ואנחנו גדלנו יחד איתן״.

מי הוא קהל היעד שלכם?

״אני קהל היעד. אנחנו תמיד שואלים את עצמנו אם אני אנעל את הדגם״, אומרת שלי. אבל זו כמובן לא רק היא: ״הלקוחה שלנו, מעבר לכך שהתבגרה איתנו, כעת גם הבנות שלה נכנסו למעגל הלקוחות. אנחנו מעצבים ללא התייחסות לגיל. מי שאוהבת ותעריך את העיצוב תנעל אותנו״.

אילון: בשיא ניהלנו שבע חנויות, אבל זה פגע ביצירתיות. זה מצב שכמעצבים היה לנו מאד קשה איתו. לעיסוק במנהלות לא היה שום קשר לעולם שלי כמעצב. מצאתי את עצמי שאני לא מסוגל לשבת רגע אחד על יד שולחן ריק ולשחק בחומר ולדמיין

לאורך השנים עיצבתם גם לגברים?

אילון: ״ניסינו, אבל זה יצר מתח דווקא מצד הנשים, שהן הלקוחות העיקריות. הן לא הפסיקו לשאול למה לגברים ככה ולנשים אחרת? למה אין את זה במידות לנשים. זה, וגם השוני בהרגלי הקניה, גרם לנו להחליט שאנחנו מתמקדים בנעלי נשים״.

היתה לכם רשת חנויות, מה קורה עכשיו?

״בשיא ניהלנו שבע חנויות, אבל זה פגע ביצירתיות. זה מצב שכמעצבים היה לנו מאד קשה איתו. לעיסוק במנהלות לא היה שום קשר לעולם שלי כמעצב. מצאתי את עצמי שאני לא מסוגל לשבת רגע אחד על יד שולחן ריק ולשחק בחומר ולדמיין״.

ומה קרה?

״הכוכבים הסתדרו״, הוא מחייך, ״ב־2016 נוצרה הזדמנות מבחינת חוזי השכירות, והחלטנו ברגע אחד שאנחנו סוגרים את החנויות. סגרנו הכל, פרט לחנות הוותיקה בדיזינגוף, החנות הראשונה של המותג, ובמקביל הקמנו אתר אינטרנט״.

והכל עבר לאונליין?

״אתר האינטרנט הוא חנות לכל דבר, אבל חייבים לסייג, כי רכישת נעליים היא קצת יותר מסורבלת באינטרנט. עם נעליים יש צורך בנקודה פיזית בה ניתן למדוד, להתלבט, אלו דברים שקשה להציע ברכישה מקוונת, ואת זה משלימה החנות״.

שלי: ״אנחנו חיים בעידן של אין חוקים. כל עסק בונה לעצמו מסלול שנכון לו. אנחנו הבנו שלנהל חנויות בקניונים מאוד לא מתאים לנו. אנחנו זקוקים ליותר חופש פעולה ואינטימיות ולכן חנות רחוב, לנו מתאימה יותר. מה גם שאנחנו מתגוררים בסמיכות לחנות בדיזינגוף״.

ספרו קצת על העבודה יחד – לא מובן מאליו, ועוד לאורך שנים רבות.

״יש לאילון ולי דיאלוג והבנה סימביוטית. אני יכולה לשאול אותו: ׳אתה מדמיין את זה?׳ והוא מבין ומדמיין בדיוק את מה שאני מתכוונת אליו. אנחנו אמנים, מעצבים. אנחנו רואים צורות״, אומרת שלי.

התערוכות, שהתבשלו במערכת הסימביוטית הזוגית, מספקות להם נקודת התבוננות – אל העבר והעתיד בו זמנית. שלי השלימה קדנציה ראשונה בת ארבע שנים כראשת המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל. בשילוב בין היידע הניהולי והמעשי שלה פיתחה קורס חשוב לתלמידי השנה הרביעית, על המעבר מיצירה לעשייה – כישורים חיוניים למסיימי לימודי עיצוב. ״העבודה בבצלאל היא מערכת של הזנה הדדית״, היא אומרת. ״אני מזינה את הסטודנטים והם אותי – זה דו כיווני – אני כיוצרת ותיקה מול הסטודנטים הצעירים והיצירתיים – זה דיאלוג מפרה שאין שני לו״.

כעת היא לקראת קדנציה שנייה בתפקיד, ומה אחר כך? ״יש לי המון חלומות, אני רוצה לנסוע ולגור כמה שנים בחו״ל, אולי להמשיך באקדמיה, יש לי רגעים שאני פשוט לא רוצה לעשות כלום. רוצה פשוט שקט, לנוח. אבל לצד אלו אני חייבת שהידיים יעבדו. מדובר בבעירה. זה צורך קיומי של שנינו״.

אילון סיים בימים אלו תואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, והחלום הגדול שלו כעת הוא דווקא לחזור לעבוד בקטן: שיהיה לו סטודיו להיכנס אליו בבוקר ופשוט לשבת בו לחשוב, וליצור. ״שאוכל לעבוד לעצמי. אני פחות יודע מה בדיוק אעשה בו. אם הייתי יודע, זה היה כנראה פחות כיף. אני רוצה להתרגש״ הוא מחייך. ״אני תמיד בדרך לאנשהו ולכן משאיר את הדרך פתוחה. ברגע שאני יודע לאן, אני מממש״.


שלי ואילון סתת קומבור
אוצרת: מירב רהט
Right & Leftovers, גלריה פריסקופ, פתיחה: 30.7, נעילה: 4.9
הזמנה חוזרת >>>> Reorder, גלריה BY5, פתיחה: 4.8, נעילה: 28.8

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden