כל מה שחשוב ויפה
ורדי בוברוב, מותחת גבולות. צילומים: מיכאל עמר
ורדי בוברוב, מותחת גבולות. צילומים: מיכאל עמר

ורדי בוברוב // מותחת גבולות

ורדי בוברוב מותחת גבולות במוזיאון הננו בבר אילן, עם שתי עבודות העשויות מעשרות אלפי גומיות שנקשרו זו לזו, בהשראת גדילה ספונטנית וגדילה מבוקרת של תאי עצב

הפרטים הטכניים 

״מותחת גבולות״ (Stretching The Limits), עבודת חלון ועבודת רצפה – שתי עבודות עשויות מעשרות אלפי גומיות שנקשרו זו לזו, בתערוכת הקבע במוזיאון הננו על שם פטר לאמנות ומדעי הננו, אוניברסיטת בר אילן. 

מי אני

אמנית רב־תחומית העוסקת במיצבים, וידאו, רישום ותחריט. סיימתי את לימודי במדרשה ב־2012 והתחלתי להשתתף בתערוכת במהלך־2014. מאז הצגתי בשלוש תערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. בנוסף לתערוכה ״שפות חדשות״ במוזיאון הננו לאמנות ומדע באוניברסיטת בר אילן, בימים אלו מוצגת במוזיאון פתח תקווה לאמנות העבודה ״שארית היום״, מיצב נע בתערוכה ״הדרך בה אנו שורדים״. בנוסף לעיסוק המרכזי באמנות אני מתנדבת בעמותת קשת אילון ומרכזת את תחום סיורי האמנות בקתדרה במוזיאון ארץ ישראל. 

העבודה

העבודה Stretching The Limits היא תוצר של דיאלוג קסום שהחל בהאקתון ייחודי במינו שהתקיים במכון לננוטכנולוגיה באוניברסיטת בר אילן. קול קורא שפרסם המכון הזמין אמנים לדיאלוג אישי וקרוב עם חוקרי המכון. מכיוון שאני מוצאת שהחיבור בין אמנות למדע הוא חיבור מסקרן ומבטיח, נעניתי להזמנה והגעתי להאקתון שנמשך כ־15 שעות ובמהלכו נחשפנו (האמנים) לעשרות עבודות מחקר שבוצעו באותה עת במכון. 

אחת המצגות הייתה של פרופ׳ אורית שפי, העוסקת בהנדסת תאי עצב. אורית הציגה צורות שונות של תאי עצב, דיברה על רשתות ועל חיבורים בין תאי עצב, תארה מאפייני גדילה ספונטנית וגדילה מבוקרת של תאי עצב. הנושא והדמויים היו מרתקים. זה כבש אותי ומיד ראיתי בדמיוני את גומיות המשרד שלי מתארגנות ויוצרות גזעים, ענפים ורשתות עצומות, חשבתי על צילומי המיקרוסקופ המגדילים ומציגים מציאות נסתרת. 

birds

ניסיתי לתפוס את ממדיו של מושג ה״ננו״. הבנתי שיש כאן חומר ומהלך שמאד הייתי רוצה לצלול לתוכו, להבין אותו יותר וליצור משהו בהשראת עבודת המחקר הזו. למחרת פניתי במייל לאורית שנענתה להזמנה לצאת להרפתקה משותפת. מעבר לעיסוק בעבודה עצמה, נוצרה כאן גם ידידות נהדרת וזה כשלעצמו דבר נפלא. זה דיאלוג נינוח, מלא סקרנות והפריה. 

הגומיות, שמהן עשויות העבודות במוזיאון הננו, נוכחות בעבודתי כשש שנים, אולי יותר… העבודה הראשונה מגומיות נוצרה במהלך שהות אמן בצרפת, שם נרקמו הרשתות הראשונות. מאז עבודות עם גומיות הוצגו בתערוכות במוזיאון ישראל, בביאנלה לישום, בביאנלה של ירושלים ובמכון ויצמן למדע. 

תעבירו את זה הלאה

העבודה מוצגת במקום שמאוד ראוי לה. במקום שבו היא נהגתה ו״נקשרה״. אם יבקשו להעבירה למקום אחר הייתי שמחה לראות אותה באחד מחללי Science Gallery בעולם או במוזיאון בינלאומי מוערך. אולי זה ישמע שאפתני ולא צנוע אבל מה עם מרכז פומפידו או PS1? יכול להיות? הלוואי. 

פלוס אחד

כל אמן יאמר שאי אפשר לבחור עבודה אהובה אחת, אבל אם אנחנו בענייני גומיות אבחר בעבודה שהזכרתי קודם, עבודת קורי הגומיות הראשונה שלי. הייתה זו רשת עצומה ודקיקה, דמויית קורי עכביש עשויה כולה גומיות משרד. העבודה נוצרה במהלך שהות אמן שלי בשאטו דה לה נפול, בצרפת. התארחתי במקום חודש ובמהלכו קשרתי עשרות אלפי גומיות. 

יחד עם עוד שמונה אמנים מתחומי עשייה שונים וממקומות שונים בעולם, ישבנו כמעט כל ערב וקשרנו שרשראות של גומיות משרד. למחרת הייתי טווה את הרשת מהשרשראות שקשרנו ערב קודם. בסופו של דבר נוצרה מלכודת גמישה, פגיעה ואדירה שהתפרשה על שליש משטח הגלריה.

ורדי בוברוב, מותחת גבולות. צילומים: מיכאל עמר

ורדי בוברוב, מותחת גבולות. צילומים: מיכאל עמר

מעבר לתוכן מרכזי, for shortcut key, press ALT + zמעבר לסגיר, for shortcut key, press ALT + x
Silence is Golden