כל מה שחשוב ויפה
כלוב הזהב של אי ווייוויי במציאות רבודה בגן הבוטני ירושלים. צילומים: מ״ל
כלוב הזהב של אי ווייוויי במציאות רבודה בגן הבוטני ירושלים. צילומים: מ״ל

סיגלית לנדאו ואי ווייוויי בגן הבוטני ירושלים

פסלי ענק ודימויים דמיוניים בתערוכת מציאות רבודה, לראות את הבלתי נראה, המוצגת במקביל ב־12 גנים בוטניים בעולם. שיחה עם האוצרים הדס מאור וטל מיכאל הרינג, על העולם החדש שמתקיים בין הצופה למסך הטלפון

באפריל אשתקד, אי שם בין הסגרים, פרסם הגרדיאן הבריטי כתבה שהכריזה על ״תחילתו של עידן חדש: כיצד התרבות נהייתה וירטואלית בעת המשבר״. חללי תצוגה וירטואליים, סיורי מוזיאונים בהדמיית תלת־מימד ופרוייקטים של אמנות במרחב הציבורי שמתקיימים אך ורק מבעד למסך הטלפון האישי – הן רק חלק מהדוגמאות לנסיונו של עולם התרבות להמשיך ולהתקיים בכל אופן שרק אפשר, גם אם המשמעות היא קפיצה למחוזות שעד אותו רגע סבלו מסלידה או חשדנות מצידו.

בין המרואיינים באותה כתבה היה דניאל בירנבאום, מי שעומד מאחורי מיזם AcuteArt שמפגיש בין אמנות עכשווית לעולמות הווירטואליים באמצעות טכנולוגיות של מציאות רבודה. בירנבאום מתואר שם כמי שסימן את הדיגיטציה של צריכת התרבות עוד לפני פרוץ הקורונה לחיינו, אך אפילו הוא לא חשב שהשינוי יתרחש כל כך מהר.

אייזק ג'וליאן

אייזק ג'וליאן

סיגלית לנדאו

סיגלית לנדאו

אורי גרשט

אורי גרשט

מתוך הכרה בעידן החדש הזה יצאו האוצרים הדס מאור וטל מיכאל הרינג לדרך, עם התערוכה ״לראות את הבלתי נראה״, שנולדה כשיתוף פעולה בין הגן הבוטני לקרן אאוטסט לאמנות עכשווית, ובתמיכת הקרן לירושלים. היעד – תערוכת פיסול עכשווי בגן הבוטני שבירושלים, כזו המייצרת מפגש בין קהל לאמנות באוויר הפתוח. הדרך – שיעור באוצרות עכשווית, בהתחשב בעובדה שזוהי תערוכה לא שגרתית שזרעיה נבטו בתקופה לא שגרתית עוד יותר.

מה שהחל במחשבה על תערוכה מקומית הפך במהרה לפרויקט בין־לאומי, ששותפים לו 12 גנים בוטניים ב־6 מדינות: ישראל, קנדה, ארה״ב, סקוטלנד, אוסטרליה, דרום אפריקה ואנגליה. 13 האמנים המציגים בתערוכה מגיעים גם הם מרחבי הגלובוס, ביניהם שמות מרשימים דוגמת האמן הסיני אי ווייוויי שבסיסו בלונדון כיום, מוחמד קאזם מאיחוד האמירויות, אל אנאטסוי מגאנה, ראפיק אנדול הטורקי החי ב־LA וגם סיגלית לנדאו הישראלית ואורי גרשט, ישראלי החי בלונדון.

״״המחשבה הראשונה שעולה ביחס למושג מציאות רבודה היא על עצם היכולת להקים משהו״ מספרת מאור. ״ידעתי שהטכנולוגיה קיימת, אבל השאלה הייתה מה אני עושה איתה? איזה מסע קונספטואלי, חזותי ורגשי אני יכולה להעביר את הצופה?  לדעתי העבודות הכי טובות בתערוכה הן עבודות שאתה עובר איזשהו מסע איתן״.

הדס מאור. צילום: תומי הרפז

הדס מאור. צילום: תומי הרפז

הדס מאור: ״מדובר בתערוכה של אמנות עכשווית, לא של אמנות דיגיטלית. היא דורשת הגעה פיזית לגן ושוטטות בו, והאמצעים הטכנולוגיים משמשים כמתווכים. זו מעורבות פיזית אינטראקטיבית מאוד משמעותית״

טל מיכאל הרינג: ״הדיסוננס הזה מעלה שאלות מעניינות בנוגע לקשר שאנחנו רוצים לחזק. האם אנחנו יצור שמקורו בטבעי או יותר יצור שמתבסס על הטכנולוגי?״

טל מיכאל הרינג. צילום: לילך ליבנה

טל מיכאל הרינג. צילום: לילך ליבנה

התערוכה משתלבת בשבילי הגן ללא התערבות פיזית, למעט שלטי סימון צנועים. ותופסת את מקומה הצנוע בתצוגה הבוטנית העיקרית של הגן, כמבקשת לא להפריע, רק להוסיף. ״בבסיסה הרעיוני התערוכה היא לא טכנולוגית. היא מבוצעת באמצעים הללו״ מבהירה מאור. ״זה הדיסוננס הפנימי שלה: מדובר בתערוכה של אמנות עכשווית, לא של אמנות דיגיטלית. היא דורשת גם הגעה פיזית לגן ושוטטות בו, והשימוש באמצעים הטכנולוגיים הוא כמתווכים. זו מעורבות פיזית אינטראקטיבית מאוד משמעותית, שהיא היפוך גמור ממה שקרה בקורונה״.
״״הדיסוננס הזה מעלה שאלות מעניינות בנוגע לקשר שאנחנו רוצים לחזק״ מוסיף הרינג. ״האם אנחנו יצור שמקורו בטבעי או יותר יצור שמתבסס על הטכנולוגי?״.

מי שיפקוד את שבילי הגן יוכל להיפגש עם היצירות (חלקן סייט־ספסיפיק), באמצעות אפליקציה ייעודית מבוססת נתוני GPS.  חלקן מזמינות את הצופה ״להיכנס״ לתוכן, לקחת בהן חלק, להיאבד בחלל ואף להיכנס לטרנס ווקאלי, ועוד שלל פעולות והתערבויות שטכנולוגיית המציאות הרבודה מאפשרת. ההתבססות על טכנולוגיה זו (AR) – בשונה מטכנולוגיית מציאות מדומה (VR) – מציעה סינתזה מרהיבה שבין יצירות הפיסול לבין נופי הגן, המשתנים בהתאם ליום, לשעה, לתנאי מזג האוויר ולעונות השנה.

אל אנטסואי. צילום: Jonathan G

כך למשל זוכה יצירתו המוכרת של אי ווייוויי ״כלוב הזהב״ להעמקה במסע החוצות שעברה. מקורותיו של הכלוב המוזהב בחוויותיו של האמן בעת ששהה במעצר בידי הרשויות הסיניות ב־2011. את תחושותיו ומחשבותיו משם הוא תרגם שנים אחר כך לכדי קונסטרוקציה זהובה, המזכירה בצורתה כלוב כנריות, אך בקנה מידה גדול פי כמה.

התנאי שהציב האמן לשימוש ביצירה היה שתעבור סריקה דיגיטלית כפי שהיא, ללא התערבות או שינויים, ותשולב לתוך המערך הטכנולוגי של התערוכה. הופעתה על המדשאה הירוקה של הגן הבוטני (מבעד למסך הטלפון שלי), לצד שיח ציפור גן עדן מלכותי, מצליחה להעביר את המסר הנדרש לא פחות ואולי אף יותר: הקהל הפוגש בכלוב מוזמן לפסוע לתוכו, להסתובב בין מוטות הזהב המדומים ולבחון את נוף הגן הנשקף מסביב, מנקודת מבטה של ציפור לכודה בכלוב.

המהלך המתקבל תווה קשר מעניין בין הלכידה של הטבע הפראי שמציגה היצירה לבין הרעיון העומד בבסיס הגנים הבוטניים. שהרי אין שונה בין השניים. התעמתות הצופה עם המהלך האמנותי הזה דרך המסך של הטלפון החכם היא עוד חוליה ברצף חכם זה.

התערוכה אמנם מזמינה את הקהל לצאת לחיק הטבע ולשוטט בגנים, אך עושה זאת באמצעי תיווך טכנולוגיים. התוצאה, למביטות מן הצד, היא מופע אנושי משעשע: אנשים חגים במדשאות בכוריאוגרפיה מוזרה, כשעיניהם נעוצות עמוק במסך

כלוב הזהב של אי ווייוויי במציאות רבודה בגן הבוטני ירושלים. צילומים: מ״ל

אי ווייוויי

מוחמד קאזם

מוחמד קאזם

אי אפשר שלא לתהות על הפרדוקס הטמון כבר בכותרת התערוכה. אמנם היא מזמינה את הקהל לצאת לחיק הטבע וליהנות משוטטות בגנים, אך עושה זאת באמצעי תיווך טכנולוגיים. התוצאה, למביטות מן הצד, היא מופע אנושי משעשע: אנשים חגים במדשאות בכוריאוגרפיה מוזרה, כשעיניהם נעוצות עמוק במסך הסמארטפון.

במקרה או שלא, מופע אנושי דומה למדי מתרחש בימים אלה במוזיאון תל אביב, בתערוכה של יאיוי קוסאמה. שם את תנועת המבקרים מכתיבים הצפיפות, הזמן המוקצב לשהות בחדרי האינסוף והדחף הבלתי נשלט לצלם ולהעלות לסטורי.

יש אמנים שעבורם התערוכה והמדיום החדש היו הזדמנות לממש חלומות לא אפשריים, כמו סיגלית לנדאו. לכבוד התערוכה יצרה לנדאו זקיף המלח ענק ממדים, שלמרגלותיו חוטי תיל. המחזה הפואטי־אוטופי הזה, פרי דמיונה של האמנית, משמש כגשר המחבר בין צדו המערבי של ים המלח בישראל לבין החוף המזרחי שבירדן. במציאות הפוליטית הרבודה והסבוכה מדי, לא ניתן לממש פרויקט שכזה באופן פיזי, אך החלום זוכה כאן לממדים התואמים את גודל התקוות שהוא מבטא.

איך אוצרים תערוכה מבלי להיות במרחב עצמו?

מאור: ״התערוכה כולה נאצרה דרך הזום. התחלנו במחקר: אילו פרוייקטים קיימים, אילו אפליקציות פותחו. ביצענו סדרה של שיחות עם אוצרים מובילים בעולם: אודו קיטלמן, דניאל בירנבוים- אוצרים שונים שנוגעים גם בהיבטים אלו. הרכבנו wish list  של אמנים שהיינו רוצים שייקחו חלק בתערוכה. לא בהכרח אמנים שיש להם ניסיון בטכנולוגיה הזו, אלא אמנים שמבחינת תמתית העבודה שלהם קשורה למתח שבין טבע, תרבות וטכנולוגיה, והיחס של האדם למשוואה הזו. המפגש בין כל אלו משתנה תמידית, בוודאי בשנתיים האחרונות״.
הרינג: ״וגם מתוך מבט על העבודות של האמן יכולנו לדמיין איך יהיה מעניין להפגיש את אותו אמן עם הטכנולוגיה הזו, ומה בעצם הדבר היחיד שהאמן יכול לנסות ליצור דרך המדיום הזה שהוא בעצם די בתולי. מעט אמנים שהציגו בתערוכה לא יצרו מעולם באמצעים דיגיטליים, המחשבה לעבוד עם סטודיו, מתכנתים, מעצבים ומומחי תלת מימד הייתה חדשה להם. זה אפשר להם לחלום על חומרים מסוג חדש, על אינטראקטיביות שונה עם הקהל״.
מאור: ״הייתה סקרנות עצומה והרבה צמא, כי זו פלטפורמה חדשה ליצירה בתקופה של קושי. לא מעט תערוכות נדחו או בוטלו. אמנים שמחו להזדמנות לעבוד על יצירה חדשה, יחד עם האפשרות לקבל כמעין קורס מזורז בטכנולוגיה הזו והזדמנות לעבוד עם אחד הסטודיואים המובילים בעולם- סטודיו khora הדני״.

birds

הרינג: ״הקורונה יצרה מציאות חדשה ויחסים חדשים וקרובים יותר של האדם עם הטכנולוגיה. דיגיטל וטכנולוגיה קיימים ויהיו קיימים בעתיד, ואנחנו רואים היום הצהרות של כל מיני חברות גדולות שמנסות לתאר מהו העתיד הזה. זה קורה, אבל במקביל למציאות הפיזית. זה לא מחליף, זה לא כנגד״.

מאור: ״אנחנו מכוונים למצב של גם וגם. זהו מודל אחר, חדש, של חוויית אמנות, שנעשה במקביל לכל שאר המודלים ויכול להתקיים לצידם ולא במקומם. הכל ביחד מאפשר לצופים ליהנות מחוויה עשירה יותר״.

נשמע שעשיתם תהליך לא שגרתי באוצרות התערוכה. מה תקחו ממנו הלאה?

מאור: ״עברתי תהליך למידה מרתק שהיה הערך הכי גדול בעבודה על התערוכה הזו, משום שיש משהו ברוח התקופה שחשוב להבין אותו – השווינו את הכניסה של המדיום הזה לתהליך הכניסה של הצילום לפני למעלה מ־100 שנים, ואחר כך הוידאו־ארט. כל מדיום כזה התקבל בהתחלה בהתנגדות ואמרו שהוא לא אמנות.

״אני מאוד אוהבת מוזיאונים ומאוד אוהבת חללים פיזיים, ואני לא חושבת שהמדיום הזה יכול להחליף אותם אבל אני יודעת היום שבעבודה נכונה הוא יכול להתווסף לשורת הכלים שיש לאמנים כפאלטה רחבה לפעול באמצעותם. לא כאידיאה חלופית בפני עצמה, אלא כעוד כלי במערך של כלים״.
הרינג: ״היה לי מאוד חשוב לקחת את היוזמה ולהעז ליצור תערוכה שפותחת את הספקטרום של האמנים שמייצרים עבודות במציאות רבודה. זה נעשה גם מתוך רצון להיות עדכניים, אבל גם מתוך שאיפה לכוון את הטכנולוגיות הללו למרחבים מעניינים, נכונים ולהיזכר דווקא באמצעותם במציאות ולחשוב אותה מחדש״.

״לראות את הבלתי נראה״ היא תערוכה ראשונה מסוגה בארץ. כחלק מפרויקט שאפתני חובק־עולם, נראה שהיא מותחת את גבולות האמנות מעבר לקווי האפשרי, המציאותי והנתפש – הן בהתייחס לתקופה בה נוצרה, הן בהתייחס לבמות הכה־רבות שבהן היא מוצגת והן ביכולתה לגבור על המציאות המדוכדכת ולהציע חוויה אחרת, מעבר למה שניתן לראות =על פני השטח.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden