כל מה שחשוב ויפה
ענת חפץ. צילום: מירי דוידוביץ
ענת חפץ. צילום: מירי דוידוביץ

ענת חפץ: שחור ולבן מסביב לעולם

בהשראת קני הבמבוק מהפיליפינים והמשי מאיטליה, מציור וצילום ועד אופנה ותכשיטים, המעצבת שעבדה עם ארמני והילפיגר הקימה מותג עצמאי שלא נכנס להגדרות

ההחלטה להצטרף לבן הזוג שעבד בפיליפינים הובילה את המעצבת הוותיקה ענת חפץ למסע מפתיע: הנסיעות בין כפרים, ההכרות עם המקומיים והגילוי של נפלאות הבמבוק – כל אלו הובילו אותה להקים את המותג KAWAYAN (במבוק בטאגלוג, השפה העיקרית בפיליפינים), שקשה להגדירו כמותג אופנה, או להגדירו בכלל, והוא מקיף יצירות אמנות, לבוש, פריטים לבית, תכשיטים וכל מה שיעלה על דעתה.

חפץ (65) ילידת גבעתיים, אמא לשלושה וסבתא לשני נכדים, למדה עיצוב אופנה ואמנות, ונחשבת לדמות מיתולוגית בסצנת האופנה המקומית – כמי שעבדה עם עודד גרא ולאה גוטליב, ועיצבה מדים לעובדי חברות תעופה ובתי מלון, בהם אל על ורשת מלונות דן בישראל, ולפלאזה בניו יורק. במהלך ארבעה עשורים ניהלה קריירה בין־לאומית ענפה ועיצבה עבור מותגי־על כמו פייר קרדן, טומי הילפיגר, ארמני ספורט, ליז קלייבורן, רשת מייסיס ואף למותג הפרטי של אמזון, ובמקביל שימשה כמרצה בכירה בשנקר ומנטורית לסטודנטים ומעצבים צעירים.

לפני קצת יותר מארבע שנים העתיקה את מגוריה לפיליפינים יחד עם בן זוגה ועם בן הזקונים, דניאל, שהיה אז בן 15. בתחילת הדרך הסכימו ביניהם שהם מקצים לעצמם חצי שנה להסתגלות, ובתנאי שבאותם שישה חודשים ראשונים הם לא מתלוננים. ההחלטה שלהם תתקבל רק בתום התקופה, ״וזה עבד״ היא אומרת בחיוך; ״נשארנו״.

ענת חפץ. צילומים: ליאור שליק

צילומים: ליאור שליק

כמי שחיה שנים על הקו תל־אביב-איסטנבול, לצד נסיעות ליעדים רבים אחרים, היא מעידה על עצמה: ״אני יצורה נודדת. אף פעם לא היה לי מקום קבוע שהגעתי אליו חמישה ימים בשבוע מתשע עד חמש. אולי זה בדם מאבא שלי, שהיה קברניט באל על. אני אוהבת אנשים, אני אוהבת נסיעות, שינויים, נופים חדשים, שווקים. אני אוהבת לזוז״.

ובכל זאת, הפיליפינים? לא יעד שגרתי להשתקע בו.

״אין ספק שהשנים במנילה היו סוג של תקופה מכוננת עבורי״, אומרת חפץ, שאת שהותה במנילה, בירת הפיליפינים, חילקה בין הרצאות באוניברסיטה המקומית לבין סיורים אין־סופיים בסמטאות העיר, כמו גם בפרובינציות שמסביב. שם נחשפה לחומר הגלם הטבעי והמרתק – במבוק. ״מדובר בסחורה שעוברת לסוחר. בפיליפינים זה חומר כמעט חסר ערך, אבל מבחינתי זה היה גילוי מרעיש ומרגש״.

היא החלה לחרוט ולצייר על גבי במבוק, ויצרה גוף עבודות של לא פחות מ־400 יצירות. ״אין לי מושג איך זה קרה, זה כנראה כשרון שהיה חבוי בי, שיצא לאור בעשור הזה של חיי״. עם הזמן ועם העמקת קשריה בפיליפינים הציגה את העבודות בתערוכה במוזיאון אילה – מוזיאון האמנות הגדול במנילה.

התערוכה, שלה נתנה את השם ״דרך הבמבוק, תל־אביב – מנילה״, זכתה להצלחה גדולה ולכיסוי תקשורתי נרחב, ואף הייתה עתידה לנדוד להאנוי שבווייטנאם אילולא הקורונה שנחתה על העולם, ושהחזירה את חפץ ומשפחתה לישראל.

ענת חפץ, תערוכה במנילה. צילומים: מ"ל

התערוכה במנילה. צילומים: מ״ל

אז מה קרה בקורונה?

״גם לי הקורונה עשתה טוב. ישבתי כאן בבית, סביבי הבמבוקים המהממים שמהם החלטתי להדפיס צעיפים על גבי בד משי״.

לצורך כך גייסה חבר־ספק מאיטליה, שהדפיס עבורה 14 צעיפים והתוצאה כל כך מצאה חן בעיניה, שהמשיכה לגייס ולעניין את הספקים שלה מסביב לגלובוס, ולממש את כל הקשרים שיצרה איתם לאורך השנים. מהצעיפים המשיכה ופיתחה קולקציה שכוללת גלביות, קימונו, חולצות ופריטי עור, שאותם היא מייצרת במהדורה מוגבלת: בסך הכל 20 עותקים מכל פריט.

אני רוצה לעשות פופ־אפים בעולם. מתאים לי להיות בתנועה. הייתי רוצה להיכנס לדובר סטריט מרקט של ריי קוואקובו, או לקורסו קומו 10 במילאנו של קארלה סוצאני

 

״הייצור של הפריטים הכי קרוב שאפשר לתפירת עילית. מדובר בפריטים על־זמניים, מינימליסטיים, אבל מייצרים אפקט מקסימלי. אין להם גיל ולא קשורים לטרנדים ואופנות משתנות. אלו בגדים שאפשר ללבוש שוב ושוב גם שנים רבות קדימה ולהרגיש איתם נפלא״.

צבעי הקולקציה על טהרת שחור ולבן, וכולה עשויה מחומרים טבעיים ואיכותיים: משי איטלקי, עור איטלקי, צמר, קשמיר, ג׳ינס מיפן, ידיות מוכספות לתיקים בעבודות יד, והכל ברמת גימור ״הכי טובה שאפשר״.

birds

בהמשך הוסיפה לחגיגת המותג החדש גם תכשיטי כסף, שאותם היא מעצבת יחד עם חברתה התכשיטנית בילי סנדר, ובקרוב תשיק גם קולקציית פריטי עיצוב לבית, שכוללת כריות, שמיכות, כלי קרמיקה, בשיתוף האומנית אסתי קסטרו. את הציורים המשיכה בהדפסים על נייר וצילומים מעשה ידיה, והיד עוד נטויה.

את מוצריה היא מציגה באתר מכירות ייחודי, אולם מכיוון שמדובר במהדורות מוגבלות – מרביתם נמכרו כבר באירוע ההשקה, שנערך לפני מספר שבועות בגלריה ברוורמן שבתל־אביב. לדבריה, ברור לה שמה שעוצב עד כה ישמש בסיס לפריטים הבאים. ״אני מוצפת ברעיונות. סוף־סוף אני עושה את מה שאני אוהבת, את מה שאני יודעת לעשות הכי טוב, הכי מסוגנן, חכם ויפה״.

השקת הקולקצציה בגלריה ברוורמן. צילומים: מ"ל

השקת הקולקצציה בגלריה ברוורמן. צילומים: מ״ל

למה רק שחור ולבן?

״כי אני זה שחור ולבן״, היא צוחקת. ״כשעבדתי למותגים אחרים עיצבתי בכל צבע אפשרי, אבל אני עצמי לבושה רק בשחור ומעט לבן. זה עושה לי שקט ורגוע בעיניים. שחור הוא צבע הצבעים. הוא מזוקק, חכם ומדויק ויש בו את כל הצבעים״.

מחירי הפריטים גבוהים והיא מסבירה אותם באיכות החומרים ורמת הגימור. ״אני מרגישה מאד נוח עם התמחור. בעבר עבדתי בתוך מסגרת של תקציב, ככה לדוגמה נדרשתי לעצב חולצה למרקס אנד ספנסר בתקציב של 2.5 פאונד לחולצה. הצלחתי לעשות את זה ובסך הכל יצא לא רע בכלל. כל השנים עבדתי בשביל אחרים, עשיתי הכי יפה שאני יודעת אבל לטעם של אחרים. היום אני עושה את הכי טוב ויפה שאני יודעת עבור עצמי ובעיקר ללא הכתבה תקציבית״.

ומה השלב הבא? חנות למותג?

״אני רוצה לעשות פופ־אפים בעולם. אני לא רוצה חנות. מתאים לי להיות בתנועה ולא להישאר במקום אחד. עכשיו אני מחפשת את הלוקיישן הבא״.

איזה יעדים בעולם מעניינים אותך?

״החל בניו יורק, דרך סטוקהולם, לונדון, מילאנו ואפילו דובאי. אבל לצד אלו יש לי גם רשימת חנויות שאליהן אני רוצה להיכנס. למשל לדובר סטריט מרקט, רשת החנויות בבעלות ריי קוואקובו, מייסדת קום דה גרסון, או לקורסו קומו 10 במילאנו, של קארלה סוצאני. זה מה שאני רוצה, ואני בכיוון לשם.

״אני מאמינה שאם את לא מנסה בטוח לא תצליחי. אם את מנסה 100 בטוח אחד יצליח. אני גם רוצה להציג בגנים הבוטניים שבניו יורק ובכלל, אני כל כמה לילות יושבת וכותבת למוזיאונים בעולם – ומראה להם את הדברים שלי, מתוך תקווה שיפתחו בפני את הדלת״.

ענת חפץ

צילומים: מירי דוידוביץ

ומה עם להציג כאן במוזיאון?

״בוודאי שאני רוצה להציג גם כאן. אהיה מאושרת וגאה להציג במוזיאונים בארץ".

להמשך הדרך חפץ מבטיחה (לעצמה) להמשיך לחפש אתגרים אבל לשמור על איזון: ״העבודה היא לא כל חיי, כנראה שמעולם לא היתה. אולי אם הייתי אחרת, הייתי נמצאת היום באיזו פיסגה מקצועית אחרת, אבל כנראה שהייתי פחות מאושרת. הבנתי שאני צריכה איזון בחיים.

״אני לא מוטרדת אם אצליח למכור או לא. אם מכרתי הכל מפריט מסוים, לא אייצר ממנו עוד. אעצב משהו חדש. וברור לי עוד דבר – שהפעילות הבאה תהיה בחלקה פילנתרופית, ותכלול תרומה לבית חולים שיבא בתל השומר – שם אני פעילה כבר שנים כחלק מאגודת הידידים. אני רוצה להיות אדם טוב ומאושר, תורם לחברה ולעצמו – זה סוג של נעימות בגוף״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. רון מלר

    מסע מדהים, מהטיסות לאיסטנבול שחלקנו לעיתים ועד לעושר וגבהים מדהימים שמוצגים כאן בכתבה של פורטפוליו.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden