סבטלנה ריינגולד, אוצרת מוזיאון רמת גן, התפטרה

בימים אלה היה אמור להתפרסם כאן ראיון חגיגי עם האוצרת הראשית של מוזיאון רמת גן המחודש, לרגל תערוכת הפתיחה. הראיון לא התקיים, כי לאחר הסיור המקדים בתערוכה – המצוינת, חשוב לומר – שאצרה ריינגולד, הוסטה תשומת הלב באלימות ובחוסר טעם מהעיקר אל הטפל. במקום ליהנות מהמוזיאון המרהיב, מהאמנות המעולה, משמחת הפתיחה, שהגיעה אחרי שנים של הכנות והשקעה של עשרות מיליוני שקלים, במקום כל אלה, הפך המוזיאון לזירת מאבק, שנמשך עד שהתרוקן מתוכן.

היום, שלושה שבועות בלבד מפתיחת התערוכה, ולאחר שההידברות בין העיריה לאמנים נכשלה, הודיעה ריינגולד על התפטרותה. ריינגולד ניסתה ככל יכולתה להסביר את התזה של התערוכה ואת חשיבות הדיון הציבורי בשאלה מה יכלל ומה לא יכלל בתחום הלגיטימי של האמנות. היא עשתה זאת קודם כל באוצרות ובטקסטים שליוו את התערוכה. והיא עשתה זאת שוב בבית המשפט, כשנדרשה להסביר מדוע העבודה שבמחלוקת אינה מבזה איש, כי אין להוציא חלק ממנה מהקשרו ולבטל את החלקים האחרים. למרבה הצער ראש העיר לא ביקש הסבר לפני (או אחרי) שיצא לקרב הפייסבוקי שלו, וגם בהליך הגישור לא התקיימה שיחה ישירה ביניהם, ככל הידוע.
ריינגולד היא נפגעת ישירה של האירועים הקשים שפקדו את המוזיאון. היא והאמנים המשתתפים, כמו גם זירת האמנות הישראלית, הציבור, וגם מוזיאון רמת גן.

במכתב ששלחה היום למשתתפי התערוכה כתבה ריינגולד: אמניות ואמנים של תערוכת ״המוסד״ היקרים,
אני כותבת מכתב זה כדי להצדיע לכם על אומץ לבכם, הסולידריות, החוכמה, הנתינה ואצילות רוח שהפגנתם במאבקכם נגד הצנזורה של התערוכה שלנו במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית.

אצטט ממכתב ההתפטרות שהגשתי להנהלת המוזיאון: ״ליבי נשבר לרסיסים עם סגירת המוזיאון אשר בחזוני היה אמור להפוך למשכן של יצירות אמנות שוברות מוסכמות, מתסיסות, מאתגרות, פותחות דיון, ותורמות לפקיחת עיני הציבור. השיח החברתי בישראל איבד עוד חלק ברב גוניות החשובה כל כך. קול שנעלם״.

אני מבקשת להתנצל בפני כל אחת ואחד מכם, על כך שנאלצתם לעבור מסכת של השפלות, בריונות וכוחניות מצד ראש עיריית רמת גן, אטימות של הנהלת מוזיאון רמת גן, ושתיקה מקוממת מצד משרד התרבות של מדינת ישראל. אני יכולה רק לומר שבשום אופן לא הייתי מזמינה אתכם להשתתף בתערוכת הפתיחה שלנו, אילו יכולתי לרגע אחד לדמיין שאתם תצטרכו לעבור את מה שעברתם.

אני מאמינה בכל ליבי שעוד לא נולד כזה שלטון, עוד לא נוסד כזה מוסד, שיש בכוחו להשתיק את הביטוי האמנותי, לדכא את רוחם של האמנים, לנצח את האמנות. אני שמחה שגם הפעם האמנות יצאה כשידה על העליונה.

המשפט האחרון הוא אולי ניסיון לעודד, אך גם ריינגולד יודעת שבמאבק הזה כל הצדדים הפסידו. עיריית רמת גן והעומד בראשה החמיצו הזדמנות לעלות על מפת התרבות עם מוסד מפואר, לא פחות. באתר מוזיאון רמת גן נכתב ״על המוזיאון״: התערוכות המוצגות במוזיאון מתמקדות בנושאים אקטואליים הנוגעים לחברה ולתרבות בישראל ובסוגיות אוניברסליות המצויות בלב השיח העכשווי… כמוסד תרבות מרכזי, המחויב לאמנות הישראלית, המוזיאון פועל לקידום השיח בסוגיות מרכזיות הנוגעות למרחב הישראלי, תוך הצגת התייחסות ביקורתית אליהן.

המוזיאון שם לו למטרה לקדם ולטפח את האמנות הישראלית בזירה המקומית והבינלאומית וליצור פלטפורמה המאפשרת חיבור בין אמנות למעורבות חברתית. המוזיאון רואה חשיבות רבה בפיתוח הדיאלוג הרב־תרבותי, במטרה לבסס מרחבים משותפים ושוויוניים המכילים את מגוון הזהויות והתרבויות בישראל.

כעת נראה שמוזיאון רמת גן יצטרך (שוב) לחפש את דרכו ולנסח את מטרותיו מחדש. לא בטוח שהוא המקום המתאים לאמנות ישראלית. אין ספק שהוא לא במה מתאימה לניהול דיאלוג ושיח, ולהכיל מגוון תרבויות וזהויות.

ממוזיאון רמת גן נמסר: סבטלנה ריינגולד הגישה את התפטרותה מתפקיד האוצרת הראשית של המוזיאון. ריינגולד נבחרה לאוצרת הראשית באוגוסט 2020 ומאז מילאה תפקיד מרכזי בהיערכות המוזיאון לקראת פתיחתו המחודשת ואצרה את תערוכת הבכורה של המוזיאון – ״המוסד״, שנפתחה לפני שבועות ספורים.

עו״ד רועי ברזילי, ממלא מקום ראש העיריה, יו״ר המוזיאון והמנכ״ל בפועל מסר: ״אני מצטער על עזיבתה של סבטלנה ריינגולד, מבין ומכבד את החלטתה. היא אוצרת מוכשרת שאצרה אצלנו תערוכה מרתקת. אני מודה לה על תרומתה ועל מילוי תפקידה כאוצרת ראשית במסגרת ההיערכות לפתיחה המחודשת של המוזיאון ומאחל לה הצלחה רבה בהמשך דרכה״.