אילנה אפרתי: פריטי טקסטיל נעים בעולם ומשמשים לנדידת תרבות
אילנה אפרתי פותחת וסוגרת מעגלים. נראה שאלו מנתבים את חייה או שאולי היא שמנתבת את המעגלים ובכך יוצרת לעצמה בכל פעם מציאות חדשה. אפרתי, יוצרת רב־תחומית ייחודית ואוטודידקטית, נחשבת לאחת ממעצבות האופנה המובילות בישראל מראשית דרכה בתחום, בשנת 1983.
במהלך השנים הרחיבה את עיסוקיה האמנותיים, ולצד עיצוב אופנה היא עוסקת גם באמנות ומחקר בטקסטיל. בימים אלו היא משתתפת במערך התערוכות החדש במוזיאון הרצליה, עם התערוכה ״אילנה אפרתי: בעקבות ׳גן העדן של הציפורים׳ של דיאנה שור״.
תחילתה של התערוכה לפני קצת יותר משלוש שנים, כשאיה לוריא, המנהלת והאוצרת הראשית של מוזיאון הרצליה, הזמינה את אפרתי להכיר את אוספי המוזיאון שאינם מוצגים, והיא הביעה עניין בעבודות הטקסטיל שבאוסף. היא נמשכה במיוחד לשטיח מרשים וגדול ממדים של אמנית נשכחת בשם דיאנה שור, ששמו ״גן העדן של הציפורים״.
שור, ילידת רומניה (1926), ארגה את השטיח בשנת 1971, בעודה חיה ברומניה. הוא הוצג בארץ בהזמנת משרד החוץ הישראלי, שכאקט דיפלומטי ומחווה לממשלת רומניה הזמין אומנים רומנים־יהודים להציג בישראל, ושור הייתה ביניהם. שור הציגה בגלריה 119 בשד׳ רוטשילד, שם פגשה את אויגן דה וילה, מי שהיה המנהל הראשון והאוצר של מוזיאון הרצליה (אף הוא במקור מרומניה). הוא התפעל מעבודותיה והזמין אותה להציג בהרצליה – תערוכה שאחריה עברה להתגורר בסן פרנסיסקו, והמשיכה לעסוק באמנות.
כך הגיע השטיח לאוסף המוזיאון ואף הוצג בתערוכת הקבע בעבר. שנים רבות היה מאוחסן, עד שלכד את מבטה של אפרתי ועורר את סקרנותה. בעקבות זאת, החלה אפרתי פעולה דיאלוגית מול יצירתה של שור, שאת פירותיה היא מציגה בתערוכה הנוכחית.

דיאנה שור, גן העדן של הציפורים, 1971. צילומים: דור אבן־חן

אילנה אפרתי. צילום: רן גולני
אפרתי זיהתה בשטיח של שור מיזוג של השפעות: מוטיבים מהפולקלור הרומני, המושפעים מתרבות חומרית עתיקה וממסורות של מלאכות יד עממיות; מוטיבים מהטבע והגיאוגרפיה הייחודיים של רומניה ושפה אוניברסלית מודרנית. התערוכה היא תולדה של תהליך מתמשך, פנימי וחיצוני, שבו יצרה אפרתי רשת של קשרים והקשרים הנוגעים בפענוח ובשחזור מקורותיו של החומר הטקסטילי ומאפייניו, דרך התחקות אחר טכניקות מסורתיות של טווייה, אריגה, צביעה טבעית וציורי נוף.
אריגה הייתה אחת הפרקטיקות שלה מראשית דרכה כמעצבת, ובתערוכה מוצגים פריטי אריגה שיצרה בצעירותה, לאחר שחרורה מצה״ל. עוד מוצגת אנליזה חומרית, שתחילתה בשטיח של שור ובזכות אפרתי נמשך תהליך הבדיקה של כל החומרים המעורבים בטכניקת האריגה. אפרתי נוהגת לארוג בחוטים שהיא צובעת בעצמה, מחומרי הטבע שסובבים אותה. הטקסטיל מייצג עבור אפרתי מסורת, מנהגים ועבר כמו ספר היסטוריה.
אפרתי זיהתה בשטיח של דיאנה שור מיזוג של השפעות: מוטיבים מהפולקלור הרומני, מוטיבים מהטבע והגיאוגרפיה הייחודיים של רומניה ושפה אוניברסלית מודרנית. התערוכה היא תולדה של תהליך מתמשך, פנימי וחיצוני
״פריטי טקסטיל הם מהאוביקטים הניידים ביותר בעולם החומר. הם נעים עם מהגרים במסעם ממקום למקום, כגליל בד, כבגד, כשטיח או כצרור נישא על הגב״, היא אומרת, וכך מסבירה את העניין הרב שלה בניתוח החומרים והטכניקות, כמו גם הגירת התרבות.
בין איטליה הכפרית לתל אביב
אחד הקירות בתערוכה נקרא ״מקום בנוף״ – עבודה שמשקפת את קנה המידה של השטיח של שור, שתלוי מעבר לקיר, והיא כוללת 176 ציורים בגודל גלויה, שאותם ציירה אילנה מידי יום, באותה השעה, כשהיא ניצבת באותו המקום.
״במסגרת ארגון מחדש של המרחב בגן שלי, מצאתי נקודת מבט קבועה, שממנה הבטתי בכל יום לעבר הנוף המשתנה ותיעדתי אותו בסדרת אקוורלים בפורמט קטן כשל גלויה. כל יחידה עומדת בזכות עצמה כמו תצלום תקריב, וממרחק נדמה שהן פועלות יחד, כמו ממעוף הציפור, וכך נוצר מראה מקצה אחד ועד לאופק.
״דרך הציורים האלו, העברתי את השינוי שמתחולל בחוץ במהלך החודשים השונים של השנה. האור נראה אחרת, הנוף משתנה ובהתאמה גם הצבעוניות. אני נשארתי באותה הנקודה והשינויים התחוללו מולי״.

צילומים: אברהם חי

אילנה אפרתי, מקום בנוף. צילומים: דור אבן חן


החוויה בתערוכה היא רב־חושית, וכוללת גם אלמנט לא שגרתי של ריח. אפרתי שילבה ריח של תאנה שרקחה בעצמה והוא מהווה מבחינתה השלמה לכלל הטכניקות והחומרים שהיא מציגה בתערוכה. הביקור בתערוכה מותיר תחושה כאילו שטיח הקיר של שור ״גן העדן של הציפורים״ נטווה במיוחד עבור אפרתי, וחיכה לה כל השנים הללו. הוא משמש לה מקור השראה ליצירה ולמחקר של תוכן תרבותי אומנותי, שנראה שרק יוצרת רב תחומית כמו אפרתי מסוגלת להציג.
על פי משנתה של לוריא, האוצרת הראשית, מוזיאון צריך לפעול באופן רב תחומי, להציג מגוון רחב של אומנויות ובהן טקסטיל, קרמיקה, אדריכלות, קולנוע, מוזיקה, עיצוב ווידיאו, עם הפנים קדימה, אבל תוך מתן אפשרות למרחבי העבר להדהד בהווה. מערך התערוכות הנוכחי נותן לכך ביטוי ומציע היכרות מחודשת עם אמנים ואמניות שחלקם נדחקו אל שולי הסיפור ההיסטורי של האמנות בארץ ולא זכו להיכלל בהגמוניה התרבותית המקומית. כמותם גם הקרמיקה והטקסטיל, עבודות יד מסורתיות שנדחקו מפני האמנות הגבוהה, זוכות לעדנה בחיבור בין דורות של יוצרים בעבר ובהווה.
ב־15 השנים האחרונות מתגוררת אפרתי בין תל אביב לחבל אומבריה שבאיטליה. שם, בבית אבן כפרי, היא מטפחת גינת ירק פסטורלית וחוקרת את חומרי הטבע שהאזור מציע לה. את הפגישה הראשונה אנחנו עורכות בסטודיו האינטימי שלה שבצפון רחוב דיזינגוף, האזור שהיה פעם ״רחוב המעצבים״, ואפרתי נשארה שם כאחרונת המוהיקנים. כעת, היא מעדכנת אותי בסוג של עצב מהול בהשלמה, גם היא סוגרת את הסטודיו.
״כל עוד יכולתי להגיע לכאן באופן קבוע, יכולתי להמשיך לעצב וליצור עבור הלקוחות שלי, שאנחנו שומרות על קשר רב שנים. שמרתי על הסטודיו כעל עוגן. הקורונה טרפה לי את הקלפים, שינתה את המצב״. החנות סגורה כבר כמעט שנתיים ונושאת עלויות כבדות.
בהתאם לאורח חייה, אפרתי עובדת עם לקוחותיה בשיטה של עיצוב אישי, שמבחינתה מחייב פגישה ודיאלוג של פנים אל פנים עם הלקוחה. בסטודיו שפעל באותו מקום מאז 1987 התנהלו כל הפעילויות: עיצוב, ייצור ומכירה. כעת היא מספרת שיש לה כוונה לאתר ולפתוח את הסטודיו מחדש בדרום תל אביב, אך בינתיים היא מחכה באיטליה לשוך הגל החמישי.

מתוך הקולקציות של אילנה אפרתי. צילומים: רן גולני


אפרתי נולדה וחיה מרבית חייה בתל אביב ולדבריה זהו מקור השראה חשוב ביצירתה. הפריטים שהיא מעצבת הם על־זמניים, ומתאימים במיוחד לאקלים הים תיכוני. המותג אילנה אפרתי מזוהה עם עיצוב מינימליסטי של פריטים מחוייטים, גזרות מתוחכמות אך פשוטות למראה, בפלטת צבעים שקטה ומעודנת. היא בוחרת בחומרי גלם משובחים והבגדים שלה עשויים מבדים טבעיים כמו צמר, פשתן, כותנה, קשמיר, עור ומשי באיכות גבוהה ביותר, שהיא מייבאת מאיטליה.
לדבריה, היא מתנהלת כ״עוף מוזר״, במציאות המהירה שבה אנחנו חיים כיום, שלא ברור לה אם זה טוב לנו או שלא. ״אנחנו נמצאים ומובלים בתוך קניון צר וארוך ואין לנו בעצם יכולת להסתובב אחורה – אין לנו זכות בחירה. אנחנו בהחלט זוכרים את החיים הקודמים והפחות מהירים, אבל אין לנו יכולת לסגת אחורה״.
היא עצמה שומרת על קצב משלה: לא משתמשת בטלפון נייד, לא מוכנה להיכנע לחלק מהחידושים הטכנולוגיים. את חייה הדיגיטליים היא מנהלת דרך אייפד שברשותה. רוצים ליצור קשר עם אפרתי, זה אפשרי דרך אימייל, טלפון קווי או באינסטגרם. ״מספיק. לא?״ היא שואלת/קובעת.
לה זה עובד, עובדה: את פגישתנו השנייה אנחנו מקיימות בווידאו דרך אינסטגרם. כמי שהייתה מהראשונים שדיברו כאן על תנועת ההאטה באופנה, Slow Fashion, היא מסבירה: ״אופי העבודה שלי ממש לא מתאים למכירה אונליין. אני מנהלת דיאלוג ארוך ומעמיק עם הלקוחות שלי, שהן לרוב כאלו שאוהבות למדוד, לגעת, לחשוב ובעיקר לא למהר״, היא מחייכת ונפרדת עד שתגיע לארץ בפעם הבאה.
אילנה אפרתי | בעקבות ״גן העדן של הציפורים״ של דיאנה שור
אוצרות: איה לוריא, נטלי טיזננקו
מוזיאון הרצליה
נעילה: אפריל 2022














