כל מה שחשוב ויפה
כרים אבו שקרה. צילום: טל ניסים
כרים אבו שקרה. צילום: טל ניסים

הצעקה על פי כרים אבו שקרה

בתערוכת יחיד ראשונה, ״מה שניצב לנגדי כפָנים״ במוזיאון פתח תקוה, ציוריו של כרים אבו שקרה זועקים כנגד האלימות וחוסר האונים במציאות חייו באום אל פחם

ענבל: שלום כרים, נעים להכיר. מה שלומך ביום החורף הזה?

כרים: שלום שלום, בסדר תודה

ענבל: ראיתי את תערוכת הציורים שלך במוזיאון פתח תקוה ״מה שניצב לנגדי כפָנים״, והציורים נגעו לי בלב. יש בהם משהו חשוף מאוד ופצוע. תוכל לספר על תהליך היצירה שלהם?

כרים: העבודה הראשונה שעבדתי עליה מהסדרה הזו הייתה ב־2018. העבודות נעשו מתוך רצון לצעוק את מה שבתוכי. אני כועס על המציאות באופן כללי, המציאות האלימה שבמגזר הערבי ובעיר שאני חי בה, באום אל פחם

כרים אבו שקרה. צילום: נטע גל עצמון

כרים אבו שקרה. צילום: נטע גל עצמון

כרים אבו שקרה. צילומים: יגאל פרדו

כרים אבו שקרה. צילומים: יגאל פרדו

ענבל: האוצרת נטע גל עצמון כותבת בטקסט התערוכה: ״הפנים בדיוקנאותיו של אבו שקרה כמו מתבוננות בנו, המתבוננים בהן… כיעור ומוזרות ממגנטים את מבטנו; פגיעות ועדינות מעוררות תחושה של סלידה ואמפתיה בו זמנית. האם השוני מעורר בנו אי נחת, או שמא זה הדמיון? ואולי הקרבה – התעוזה שבמבט הלא מתנצל המופנה לעברנו, המאלץ אותנו להיקרע מעליו באופן אקטיבי, דווקא משום פגיעותו ונגישותו היא זו שמכבידה עלינו כל כך?״ – היא מתארת את הכאב העובר מהדיוקנאות אל הצופים, הכאב שלך?

כרים: אלה דיוקנאות עצמיים, האמן ביצירה, וזה תהליך רגיש, שאני חווה יום־יום שעה־שעה. ציירתי מתוך כעס על מה שקורה ועל הדברים הקשים והזרים שרואים ושומעים. כעס על המציאות. על המצב. על ההתנהגות של אנשים. רציתי לצעוק את מה שקורה

ענבל: אתה אומר שאלה דיוקנאות עצמיים אבל אני רואה דמויות שונות בציורים. מיהם האנשים בדיוקנאות? האם הם אנשים ספציפיים שהסיפור שלהם קשור לאלימות הזו?

כרים: אלה לא אנשים ספציפיים. אני יכול לדבר דרכם עם עולם האמנות, או בצעקה נגד מה שקורה. כל העבודות מהסדרה הזו משקפות איש אחד – שהוא אני – ובאמצעות השיקוף הזה אני יכול לתת לנשמה ולנפש לדבר על המצב שאני רואה יום יום. התחלתי לדבר דרכם עם מה שקורה. זה נובע מתוך הגוף שלי

ענבל: ובכל זאת יש בהם גברים ונשים, שנראים כמו דמויות קיימות, שונות. מודלים מתוך המציאות. בחלק מהם יש גם ציפור, או צבר, ואתה מצייר גם פרחים ללא אנשים. תוכל לספר איך קשור עולם הטבע לדמויות שאתה מצייר?

כרים: לפני שציירתי את הפורטרטים ציירתי הרבה את הטבע, הנוף והצמחים שגדלתי איתם. אבל דרך הפורטרטים יש משהו שחשוב לי להעביר, באמצעות שפה קשה ולא גן עדן כמו שאנחנו חושבים. רציתי לתת לצופה שירגיש עבודות אחרות ממה שהייתי מצייר בעבר.

פתאום רואים משהו אחר. לא רואים את השמחה והטבע והצבר הצבעוני שמסמל את האביב. ניסיתי להגיד ולהסביר דרך הדיוקנאות. הייתי יכול לצייר בתים הרוסים, הייתי יכול לצייר חיות תלויות, או מישהו שוחט חיה, תמונות קשות. בחרתי לצייר בשפה קשה ובאותו זמן רגישה, דברים קשים

את ההשראה לקחתי קודם כל מדודי עאסם אבו שקרה – כשהוא נפטר הייתי רק בן שמונה. אני מרגיש שהיה משהו קדוש ביני לבין הנשמה שלו. במשך כמעט עשרים שנה, הייתי מסתכל על העבודות שלו ולומד

ענבל: אני סקרנית לגבי הרקע בציורים – הדמויות מרחפות בחלל, ללא קרקע. אולי באופן הכי הפוך לדימוי הצבר שנהגת לצייר קודם – הצמח שנטוע כאן במקום הזה

כרים: כן נכון. האמת, רציתי למרכז את הדמות, כמו לכוון אליה פנס בתוך חלל גדול. מיקמתי את הדמות באמצע הבד וניסיתי לשים עליה פלאש, לתת הרגשה בציור שהדמות תהיה כמו מחזיר אור. מי שמסתכל עליה רואה הכל גלוי, את הדבר שנמצא היום ביננו

ענבל: לחלק מהדמויות יש רקע מנוקד (שכמובן מזכיר לנו את עבודותיה של יאיוי קוסמה). מה הן הנקודות עבורך?

כרים: בתחילת תהליך העבודה אני סופג את הכול ומרגיש שיש עוד דברים שחייבים להיות בתוך היצירה. רוב הדברים נעשים מהלא מודע, אין להם הסבר, הם גדלים עם הרגש, הם באים מבפנים בספונטניות מתוך רגש. הנקודות השחורות – אני לא יכול להסביר, זה משהו שקרה כמו מעצמו

ענבל: צמחת כאמן כאוטודידקט, לא למדת בבית ספר לאמנות. מיהם המורים שלך? מקורות ההשראה שלך?

כרים: למדתי שנה אחת במדרשה לאמנות בבית ברל. את ההשראה לקחתי קודם כל מדודי עאסם אבו שקרה – כשהוא נפטר הייתי רק בן שמונה. אני מרגיש שהיה משהו קדוש ביני לבין הנשמה שלו. הייתי מסתכל בקטלוג העבודות שלו ולמדתי ממנו הרבה! במשך כמעט עשרים שנה, הייתי מסתכל על העבודות שלו ולומד.

מה שעבר עלי לא פשוט, אני מרגיש שצמחתי וגדלתי כמו נרקיס שיוצא מתוך הסלע, ויש לו ריח מקסים. או כמו הקקטוס שגדל לבד וצריך להסביר את השפה שלו ואת שפת האמנות שלו

מה שעבר עלי לא פשוט, אני מרגיש שצמחתי וגדלתי כמו נרקיס שיוצא מתוך הסלע, ויש לו ריח מקסים. או כמו הקקטוס שגדל לבד וצריך להסביר את השפה שלו ואת שפת האמנות שלו

ענבל: אתה מדבר על עאסם אבו שקרה – שהיה אמן מחונן וזכה להכרה בגיל צעיר, ונפטר בן 29 בלבד, ב־1990. אתה מגיע ממשפחה שעוסקת באמנות ובין קרוביך גם וליד אבו שקרה, שהקים ומנהל את הגלריה באום אל פחם, והאמן, המורה והאוצר פריד אבו שקרה. משמח לראות כעת גם את העבודות המיוחדות שלך יוצאות לאור. נזכיר שהצגת לאחרונה גם בתערוכה קבוצתית בגלריה זוזו, ועבודה שלך נקנתה לאוסף מוזיאון תל אביב במסגרת פרס רפפורט בשנה שעברה.

ומה התוכניות להמשך?

כרים: יצאתי מהמסתור בעזרת אנשים שאני מכבד, ובלעדיהם לא הייתי פה. אחת מהם היא האוצרת נטע גל עצמון, שסחבה אותי מהחושך שהייתי בו, מהמסתור שבו לא הכירו אותי. גם ההורים, אמא ואבא שתמכו והאמינו בי. ובקשר לעתיד – בספטמבר הקרוב תהיה לי תערוכה במשכן לאמנות בעין חרוד, באוצרות של גליה בר אור. כל יום אני מצייר ויש לי רצון להמציא כתב יד חדש

ענבל: משמח לשמוע. בהצלחה


כרים אבו שקרה I מה שניצב לנגדי כפָנים
אוצרת: נטע גל עצמון
מוזיאון פתח תקוה
נעילה: 30.5

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. הדי

    איך מגיעים אל האמן אם רוצים לקנות תמונה? לא הצלחתי למצוא

      1. הדי

        תודה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden