כל מה שחשוב ויפה
יונה פישר, 2017. צילום: איתמר בגליקטר
יונה פישר. צילום: איתמר בגליקטר

יונה פישר 1932-2022

הלך לעולמו בכיר האוצרים, חתן פרס ישראל ומייסד מוזיאון אשדוד; יונה פישר הותיר מורשת עניפה של 60 שנות אמנות עכשווית

האוצר יונה פישר הלך לעולמו אמש. פישר היה בכיר האוצרים בישראל, והתמחה במיוחד באמנות עכשווית, לאורך קריירה מכרעת של שישה עשורים: ראשון האוצרים לאמנות עכשווית במוזיאון ישראל, חתן פרס ישראל, מנהל מוזיאון תל אביב, מייסד מוזיאון אשדוד, יועץ בכיר לאוסף האמנות של בנק דיסקונט, ומעמודי התווך של עולם האמנות והמוזיאונים בישראל.

יונה פישר החל את דרכו ב־1954 בבית הנכות בצלאל בירושלים, שלימים הפך למוזיאון ישראל, בשנת 1965. הוא אצר תערוכות פורצות דרך, חשף בפני שוחרי האמנות בארץ אמנים בינלאומיים מן השורה הראשונה; גילה, הציג וליווה אמנים ישראליים משפיעים מראשית דרכם ועד סוף ימיהם – וביניהם אביבה אורי, אריה ארוך, לאה ניקל, משה קופפרמן, יגאל תומרקין, רפי לביא ומשה גרשוני.

יונה פישר: ״אוצר של אמנות בת־זמננו צריך להיות קרוב לדור האמנים שיוצרים, במרחק של עשר שנים, לא הרבה יותר. לפעמים אני עדיין קולע. זה טיבה של אינטואיציה, הקשר הראשוני עם היצירה. אבל אני תמיד אומר שצריך לשפוט אמן ביצירה השנייה שלו, לא בראשונה״

בראשית שנות ה־2000 יסד את מוזיאון אשדוד לאמנות, וליווה את אוצריו הצעירים בבניית אוסף המוזיאון. ב־2008, שנת ה־60 למדינה, אצר את התערוכה ״לידת העכשיו״ במוזיאון אשדוד, יחד עם תמר מנור פרידמן (כיום האוצרת הראשית של האגף לאמנויות במוזיאון ישראל).

התערוכה שהוקדשה לשנות ה־60, העשור של ״אופקים חדשים״ ושל הקמת מוזיאון ישראל, הוצגה כחלק ממערך של שש תערוכות העשורים במוזיאונים ברחבי הארץ (המשכן לאמנות בעין־חרוד, מוזיאוני חיפה, הרצליה, תל־אביב, ומוזיאון ישראל בירושלים).

בראיון לגלובס לקראת התערוכה, לפני 15 שנה, אמר לי: ״אני בתקופה שבה אני מנסה לסכם הרבה דברים. אני נזקק לחזור אל דברים שחשבתי עליהם פעם – לבדוק מה עדיין תקף. מטבע הדברים, זה כרוך גם במחשבה על עצמי, כאדם שרוב רובו של העניין נמצא מאחוריו. אני ער לכך, שכבר הרבה שנים העיסוק באמנות והדיבור על אמנות, וגם השימוש שעושים באמנות, שונה ממה שהייתה האמנות בתקופה שלי.

״בקטלוג שאוציא אני רוצה לתת מקום להתפתחות של אמנות. לא איפה הוצגו לראשונה כבשים של קדישמן, אלא מתי האמן יצר אותן. כמו שבמוזיקה האינפורמציה העיקרית היא לא מתי נוגנה היצירה, אלא מתי נכתבה, גם באמנות לא תמיד נכון לשאול מתי הוצגה היצירה. מעניין אותי לציין גם את אלה שנחשבו להבטחות ונמוגו״.

יונה פישר. צילום: חנה סהר

יונה פישר. צילום: חנה סהר

פישר נהג לפקוד את תערוכות הבוגרים, שמר על עין חדה והמשיך להיות מעורב בעולם האמנות גם בערוב ימיו וכשכבר לא היה בקו הבריאות. לשאלה על החשיבות של תפקיד האוצר ועל יכולתו לזהות ״הבטחות גדולות״ בקרב אמנים צעירים, אמר באותו ראיון:

״כיום, הרבה יותר קשה לי לסמוך על האינטואיציה שלי. אוצר של אמנות בת־זמננו צריך להיות קרוב לדור האמנים שיוצרים, במרחק של עשר שנים או קצת יותר מהם, אך לא הרבה יותר. לפעמים אני עדיין קולע ויודע. זה טיבה של אינטואיציה, הקשר הראשוני עם היצירה. אבל גם כשאני צודק, אני תמיד אומר שצריך לשפוט אמן ביצירה השנייה שלו, לא בראשונה״.

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden