כל מה שחשוב ויפה
שגית פרידמן הלל, מתוך התערוכה תוגת יומולדת
שגית פרידמן הלל, מתוך התערוכה תוגת יומולדת

תערוכות חדשות בבית האמנים תל אביב // פתיחה: 19.5

פורטפוליו Promotion: תערוכה קבוצתית בנושא צלקות פיזיות ונפשיות, תערוכה קבוצתית בנושא תוגת יום ההולדת, תערוכות יחיד של יוליאן סטופ, אורית הלפרן, פבל וולברג, אורלי עזרן, אלי יחזקאלי

צלקת / תערוכה קבוצתית

אוצרת: נורית טל־טנא

הצלקת מסומנת בהקשריה החברתיים, התרבותיים, האסתטיים, הרפואיים, הפוליטיים ועוד. החל מהתייחסות לשבטים הפראיים מהעבר שבהם הצלקת כאות כבוד, לתואר וליופי ועד לימינו בהם רובנו מסתירים את אותן הצלקות שבנו, הנפשיות והפיזיות, משא של זיכרונות.

התערוכה, שמטרתה העלאת מודעות וריפוי, היא יוזמה של מיכל פז יעקבסון, הפגועה הקשה ביותר באירוע טרור שהתקיים בשנת 2002 בירושלים. במהלך השנים שחלפו, פז יעקבסון חווה תהליך שיקום ממושך הכרוך בטיפולי גוף ונפש רבים. לאורך התהליך היא מחפשת אחר משמעות החיים הנסתרת. הצלקות הרבות שהצטלקו על נפשה וגופה הן תעודת הזהות שלה. לדבריה: ״צלקת – תנועה מקובעת בציר הזמן המבטאת דיסהרמוניה ובו בזמן מייצגת שלמות ויופי. כנקודה המתעדת חוויה בזמן״.

משתתפים.ות: אידית פישר כץ, אייל ברטוב, אריאן ליטמן, בועז לניר, ורדי כהנא, זיו קורן, חן שפירא, מירה מיילור, משה פיני סילוק, פריד אבו שקרה, קארן גילרמן, ראובן קופרמן, שירה נפתלי

משה פיני סילוק, דיוקן של מיכל פז יעקובסון, מהתערוכה צלקת

משה פיני סילוק, דיוקן של מיכל פז יעקובסון, מהתערוכה צלקת


יוליאן סטופ / יהודיות יפות

אוצר: אריה ברקוביץ 

סדרת תחריטים שבה מגיב האמן יוליאן סטופ לסדרת העבודות המוכרת של אנדי וורהול Ten Portraits of Jews of the Twentieth Century. בסדרה הציג וורהול ידוענים יהודים כסמל לשליטה תרבותית ליברלית ומערבית. הוא השתמש בשפה פרסומית וצבעונית. ״החלטתי להפוך את הרעיון הזה״ מסביר סטופ. ״את הפאתוס והייחודיות להחליף בבנאליות וטריוויאליות. את הצבעוניות להחליף באפרוריות מונוכרומטית. השתמשתי במוטיב של ידועניות יהודיות מכל הזמנים, יפהפיות שאת תמונותיהן מצאתי באינטרנט. חשוב היה לי שהתוצאה תהיה דומה ככל הניתן למקור, דבר מאתגר כשמדובר בדיוקן של אישה יפה.

״השתמשתי בפרקטיקה של יצירת מגזרות נייר ששימשו אותי כחומר גלם ביצירת הדיוקנאות, ואת חלקן אני מציג לצדן. טכניקה זו אפשרה לי לחקות פיסול אבן שצבעוניותו היוותה עבורי השראה. שאפתי שעבודותיי יידמו לדיוקנאות רומיים עשויים אבן, אשר היו ריאליסטיים באופן מוחלט, חפים מליריות וסנטימנטליות״.


תוגת יומולדת / תערוכה קבוצתית

אוצרת: ענת גורל רורברגר

יום הולדת הוא היום בשנה שבו התאריך זהה לתאריך הלידה של האדם. מטבע הדברים יום זה נחשב ליום שמח וחגיגי: הוא סוג של פולחן, טקס מסורתי עם כללים ברורים, הנחגג מרגע הלידה האותנטי ועד רגע הסיום של האדם.

בישראל אימצו מנהגי יום הולדת שהיו נהוגים באירופה ובפרט בגרמניה במאות השנים האחרונות. כך לגבי אופי החגיגה בגני הילדים, במטרה ליצור עם ציוני עם מנהגים  וטקסים משלו שכלליהם נהירים לכל. כך לדוגמה הדלקת נרות על עוגה, הנפת החוגג בכיסא לפי מניין השנים שלו בתוספת הנפה לשנה הבאה, שירים, פינוקים, בלונים ומתנות כראוי לחגיגה. כל אלו הם גינונים מקובלים שאומצו כסוג של התמודדות עם מושג הזמן החולף, האכזרי, המקרב אותנו מדי שנה אל הבלתי נמנע, סוף החגיגות. תום הטקס. יומולדת הוא שילוב מתמיד של שמחה וצער המקופלים יחד. מצד אחד שמחת הלידה, שהיא תמיד נס של הקיום האנושי, בצד המרוץ אל קו הסיום של החיים. חיי כולנו.

משתתפים.ות: אליסיה שחף, אנה ים, דביר כהן קידר, ורד אהרונוביץ, יובל חי, לי אורפז, שגית פרידמן־הלל, שושקה (זאב) אנגלמאיר


אורית הלפרן / Watch out

אוצרת: אורית לוטרינגר

אורית הלפרן מציגה ארסנל של דמויות נשיות. הן תמיד דרוכות. לא תמיד מוכנות, אבל מודעות לאפשרות שמשהו עלול להתפרק, מודעות לשגרה השברירית ויודעות שעדיף להיות מוכנות לעיתוי שבו העננה השחורה תרד עליהן. הציורים מתייחסים להווייה המורכבת שלה עצמה, ולהוויה הנשית בכלל. הם נוגעים בעולם של קומיקס, גרוטסקיות וראליזם אבסטרקטי, ובונים מסרים ויזואליים  ותוכניים שהם בבחינת מסע אל הנשיות.

העיסוק באישה לא נולד מתוך פריזמה פמיניסטית או רדיקלית, אלא מתוך תובנות והסתכלות ישירה וחסרת פשרות בתהפוכות החיים. כמו בחיים עצמם, הנשים המצוירות מביעות תדרים של ויטליות, ובאופן פרדוקסלי גם תדרים שטעונים בסוג של חשש שניראה כפוסט־טראומטי.


פבל וולברג / קצוות זיכרון

אוצרת: שלי ליבוביץ קלאורה 

בתערוכה קצוות זיכרון, פבל וולברג מדריך את הצופה אל מרחבי הארכיון המשפחתי. האמן יוצא למסע חקר בעקבות חוויות חייהן של אימו וסבתו כפי שהן ניבטות מהתצלומים שהותירו אחריהן. אלה כוללים הישרדות מן המצור שהטילה גרמניה הנאצית על לנינגרד בעת מלחמת העולם השנייה (1944-1941). המעבר של וולברג מעיסוק רב שנים בביטויי כוח לאומיים־איקוניים ושברם, אל עבר עיסוק בכוחות הישרדותיים והסתגלותיים, מהווה פעולה במרחב התרבותי־חברתי.

וולברג מפרק את דמות האם הגדולה המיתולוגית לפרגמנטים באמצעות ביוגרפיית ההגירה המשפחתית שלו. עבודתו החזותית בתערוכה זו הכוללת ציור על בסיס תצלום, קולאז׳ים וציאנוטייפים, לצד צילום ישיר, היא ניסיון לחשוף את הדמויות היחידאיות שהיו לצידו והקשיים המרובים בהם עמדו במטרה לפרק את הנרטיב הקולקטיבי ולתת פנים לזהות הפרטיקולרית.

פבל וולברג

פבל וולברג


birds

אורלי עזרן / התחדשות עירונית – תמ״א 7

מקובל להתייחס להתחדשות עירונית כהידברות פעילה בין הריסה ופינוי של מרקמים אדריכליים דורשי שיקום ונושאי עבר לבין בנייה של תוכניות אדריכליות חדישות. האחרונות אמורות לתת מענה קונקרטי לאילוצים פוליטיים חברתיים ולכורח התיישנות ושחיקה מבנית. אלא שלקירות המבנים חיים משלהם, גוף ורוח. מחד, הם מסמנים גבולות, מחיצות ובסיס לשלדיות המבנה הפיזי המתיישן. מאידך, הם מאצילים גוף, אישיות וחוזק לאדם ששוכן לצידם. קירות הם שומרי סוד וזיכרון, מתעדים ומשמרים את כל המתרחש בתחומם, רושמים ומשרטטים חדרי חדרים של הנפש החיה בין קורותיהם. הריסתם – זעזוע רגשי לאדם הפרטי.

סידרת העבודות התחדשות עירונית מציעה באמצעות תחביר מורפולוגי של קו וכתם, חומרים קווים, שטוחים והדפסה דיגיטלית, מפגשים בין דו ממד לבין תלת ממד, בין התחום לבין הפרוץ, בין הישן לבין החדש. הסידרה יוצרת שיח בין המתווה הקונקרטי תיאורי של המבנה הארכיטקטוני לבין הזיכרון לכאב, לעיוות ולפחד של החוויה הקשורה בו.


אלי יחזקאלי / פירוק והרכבה

אוצר: אריה ברקוביץ

סדרת הדפסים שמורכבת מדימויים ריאליסטיים דוגמת סירות או בתים מתפוררים, שבתהליך הפרוק שלהם לגורמים הם הופכים אט אט לציור מופשט. יחזקאלי עוסק בחיתוכי עץ, טכניקה עתיקה בהשראה יפנית שמאפשרת לו חופש יצירה וביטוי עם קומפוזיציות דינמיות. הדימויים הריאליסטים המוכרים מתפרקים אצלו לחלקים שנעים בחלל דף הנייר ויוצרים תוך כדי כך תנועה במרחב עד שנטמעים ברקע והופכים לכתמים בציור מופשט.

רוב העבודות בשחור לבן, כשהנייר הלבן הופך לבעל ערך שווה לצבע השחור המודפס עליו כך שכל הפורמט הציורי מטופל בקונטרסטים של שחור לבן שמתחברים לכדי נגיסות בנייר הלבן והופכים לדימויים שאותם מרכיב הצופה על פי דרכו ודמיונו. בכל ההדפסים שמוצגים בתערוכה אפשר להבחין כי הכתמים השחורים, בין אם הם חלק מבית או סירה ובין אם הם צורות מופשטות, מתפרקים לגורמים ומתפזרים בחלל הלבן של הנייר. הדמיון היצירתי הן של יחזקאלי כאמן והן של הצופה מרכיב אותם מחדש לכדי דימוי או צורות מופשטות שמספרות סיפור.


בית האמנים תל אביב
אלחריזי 9, תל אביב
פתיחה 19.5; נעילה 11.6

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden