Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
מחוץ לקופסה 2022: אמנות גאה ביפו העתיקה
נועם פלומבו
האיור נעשה במסגרת לימודי בבצלאל, בתקופה aבה הייתי בתהליכי יציאה מהארון וחקירה של הזהות המגדרית והמינית שלי, בניסיון לאחד הפרדות בין חלקים זהותיים שונים. הקוויות האינטנסיבית, הקומפוזיציה הגיאומטרית והשכבתיות של הצבע’ מייצרים תחושה של חלום, של ביטוי פנימי, וסמליות בין חלקי האיור.
האדם שנעצר בדרכו בחזרה מהדיג אל הבית, פוגש את המבט של הצבי מתוך עיסוק יומיומי של קיום. המפגש עוצר אותו ויוצר רגע שברירי המכיל בתוכו ניגודים רגשיים – סקרנות, משיכה, ציפייה ופחד. הרגשות צפים במפגש בקונטרסט לסביבה הקפואה והפסטורלית, שני מרכיבים זהותיים שקפאו בזמן ומביטים זה בזה בכמיהה להתקרב, לשוטט ביער בין העצים ולהכיר את מה שמבקש להראות.
יש דואליות במבט, בכל צעד יכול הפחד להשתלט ולהבריח את התשוקה למפגש והכל יעלם בשניות בודדות. הדואליות הזו מתחברת אל העיסוק שלי בעבודותיי המאוחרות יותר במתח שבין אינטימיות לבדידות, בין הרצון והפחד להיחשף, והעדינות הנדרשת כדי להתמודד עם המתח הזה.
נועם פלומבו
הילה רצון
מאז שעזבתי את הצפון וחזרתי לגור במרכז, הקשר ביני לסבתי התהדק. בביקוריי התכופים אצלה בשבתות סביב שולחן האוכל, היא קיבלה אותי על כל חלקיי ויכולנו (ועדיין יכולות) לשוחח על הכל ללא עכבה. כשיצאתי מהארון היא הייתה מהראשונים לקבל אותי ולא לעשות מהיותי לסבית עניין.
האהבה המשותפת שלנו לצמחים הביאה אותנו לנסוע לכל מני משתלות ולתור אחר צמחים שאין לנו. תמיד התבוננתי בה מהצד – איך היא מתבלבלת לנוכח כל הצמחים ורוצה לקחת את כולם. שם, במשתלה, צילמתי אותה לראשונה. מאז המשכתי לצלם אותה בכל מני הזדמנויות באופן ספונטני, במטרה לייצר לי כמה שיותר זיכרונות ממנה.
בתמונה סבתי – סבתא חביבה, כיום בת 86 – מצולמת במטבח שלה, המקום שבו יש מענה לבטן וללב, על רקע אוסף הצלחות שלה, מחזיקה בידיה את הסוקולנט החדש שרכשה בסיבוב המשתלות שממנו חזרנו.
הילה רצון
עמית אלקיים
במהלך טיול בארצות הברית, בצפון קרוליינה, נתקלתי בקבוצת נערים ששיחקו כדורסל במגרש ציבורי. תמונה זו היא חלק מפרויקט שצילמתי שחוקר את תהליך ההתבגרות של בנים צעירים, בניסיון לתעד את הגבול הדק המפריד בין תמימות לבגרות ואת גיבוש הגבריות בשלל צורותיה. במשך שנה הסתובבתי בפארקים ומגרשים ציבוריים ברחבי העיר ניו יורק, וכך נבנה הפרויקט שלאחר מכן הוצג בתערוכה ופורסם במגזין VICE.
הפרויקט עצמו לא מדבר על גאווה ולא על נטייה מינית בהכרח. יש כאן הסתכלות רחבה יותר על תהליך ההתבגרות, כחלק בלתי נפרד של כלל הגברים באשר הם. נעשה כאן ניסיון להראות שצורות התנהגות מסוימות הן לא סימן המעיד על זיהוי של נטייה מינית אצל אדם, אלא ביטוי של אופיו הייחודי, הביטחון העצמי שלו, ויכולת ההבעה העצמית שלו, שלעיתים נבלמת על ידי החברה ככל שהוא מתבגר.
עמית אלקיים
שירי לס
העבודה, המושפעת מאמנות הזן ומתרבות הטראנס, קשורה לסדרה שהכנתי לתערוכה בתחנה המרכזית שבה לקחו חלק גם פסלים מופשטים. מטרתה של אותה סדרה הייתה ניסיון ״להכניס״ את הצופה לתוך מרחב העבודה הטוטאלי והתלת־ממדי – כמו למעין יקום מקביל או רחבת ריקודים דמיונית.
בעבודה בולטת מעין חרב שחורה שמזכירה קליגרפיה יפנית. הצבעוניות הספציפית, שאותה אני חוקרת מזה תקופה, מסמלת מספר נושאים – החל מהטבע הארצישראלי ועד צבעוניות זרחנית שמסמלת יציאה מהקופסה או יציאה מהארון: יציאה לחופשי, מהשחור־לבן לצבעוני, מהמקובע והשמרני לאמיתי, העדכני, החדשני והטבעי.
שירי לס
נעמי שלו
כשהחיים נכנסים בי חזק מדי, אני מדמיינת שאני זה אחי. מבחוץ אני נשארת אותה אם חד־הורית לילדה מתבגרת, נלחמת על קיום עלוב שמיציתי כבר לפני שנים. אבל בעולם מופלא חבוי בתוך ראשי אני בחור צעיר, יפה, חופשי ומופרע; עושה רק מה שבא לו ולא רואה אף אחד ממטר.
אפשר לקרוא לזה אסקפיזם, אפשר לקרוא לזה דרך התמודדות. בכל אופן סדרת ״לא דיוקן עצמי״ היא פרי המשחק המשעשע הזה שאני משחקת עם עצמי כדי לא להתחרפן סופית.
נעמי שלו
ערן אבן
ליאם ואני הכרנו דרך אינסטגרם. הוא התגלגל אליי בעקבות הצילומים שלי, וההתכתבות הובילה למהלך של מפגשים ושיחות וצילום שלי את ליאם. ראיתי בו את התגלמות קרישנה הנער, ובו־זמנית, ראיתי בו גם את עצמי, רק בבן 20. ליאם גם כן, ראה אז את עצמו בי, רק בבן 40.
בכל פעם, בתום שלב הצילום, היינו יושבים מול המחשב וצופים בתוצאות הסשן. ליאם התקשה בתחילה להביט במה שהשתקף מהמסך, חש כי מבט עיניו חלול. ריק. אני ראיתי בדיוק את ההפך. ראיתי התחלות וגלגולים קודמים, ראיתי יופי ופגיעות, ראיתי כנות וראיתי אהבה אל עצמי בן ה20 שלא היתה אז, שלא ידעתי להעניק לעצמי.
instagram.com/eranevan_photography
ערן אבן
מחוץ לקופסה 4
אוצרת: נגה אור ים
גלריית קופסאות האור של יפו העתיקה, סמטאות מזל דגים ומזל אריה
משתתפים.ות: איילה ברגר, אימרה ואן אופסטל, איתי מתן, אליאנה ויינברגר, אלינה יקירביץ, בן טגר, ג׳נט בלאי, גיא הגלר, גילה גרינפלד, גל ברגר, גלעד לייבה, דייב יעקב, דריה קונשטיק, הדר ברנוי , הילה רצון , חווה זילברשטיין, חמודי אלמאהדי, חן עמרם, חנן אופנר, טל בוניאל, יאיר כץ, יובל אצילי, יוסי מדר, יקיטרינה בלוכינה, ישראל דרור חמד, ליאנה נבון, מיכאל בן אבו, מיכאל ליאני, מיכל ביבר, מיכל מס בכר, מיכל שומר, מרדכי ששון, מרי קושלביץ, מתי אלמליח, מתן גולן, נועם פלומבו, נטע דבלסטין, ניב פרידמן, נעה שמחיוף שחף, נעמי שלו, עדן זוניצר, עוז זלוף, עומרי דנינו, עלמה שניאור, עמית אלקיים, ענבל כהן חמו, ערן אבן, פאינה פייגין, רוסלו שמריה ומוריס כהן, רותם מיינקוף, רותם שריד, שירי לס, תמר לנדא
נעילה: 16.7
