הכל היה, ועדיין מגוחך: דודו גבע במסעדת האחים ובמוזיאון תל אביב

מי שנכנס (או ייכנס) בתקופה הקרובה למסעדת האחים בתל אביב, יגלה שמכל מקום יציצו אליו עבודות של דודו גבע. איורים, קומיקסים, רובם מלווים בטקסט, בשפה הכל כך אופיינית לו, נוכחים בכל מקום. את פני המבקרים מקבל שלט חוצות ענק, מעל המבנה שבחזית בית ציוני אמריקה, עם איור והכיתוב ״עדיין אופטימי״. בתוך חלל המסעדה נמצא גבע בחיתוכי ויניל על זכוכיות החלק המקורה בסגירת חורף, על הקירות, בתפריטים, במכולת ואפילו בשירותים.

מרחק שבע דקות הליכה משם, במוזיאון תל אביב, מוצגת מיני־תערוכה ובה עבודות מקור של גבע, על הקיר בקומה התחתונה שמוביל לבית הקפה ולאגף לכל המשפחה. כל הנ״ל הוא חלק מ״דודו גבע היה פה – תערוכה מגוחכת״, יוזמה משותפת של ניל כהן (קון), האחים ועיזבון דודו גבע בשיתוף מוזיאון תל אביב.

את המהלך, שהתחיל די במקרה, הניע המעצב ניל כהן, שבשנים האחרונות עובד בין השאר במסגרת המותג העצמאי שלו, Con. אחד משיתופי הפעולה המוצלחים שלו מזה תקופה הוא עם קבוצת האחים – יותם ואסף דוקטור (שבבעלותם גם המסעדות ״דוק״ ועד לאחרונה גם ״אייבי״).

בתקופה האחרונה צלל כהן עמוק אל תוך גוף היצירה של דודו גבע, אחד המאיירים המשמעותיים שפעלו פה, שהלך לעולמו במפתיע בשנת 2005, בגיל 54 בלבד. זה התחיל במקרה: כשיזם כהן את יריד ״לובשים מחאה״ באחים, בתקופת המהפכה המשטרית, ופנה לשלל מעצבים.ות, מאיירים.ות ואמנים.ות לקחת בו חלק ולעצב חולצה, הוא פנה גם לתמי גבע, בתו של גבע (ובעלת העיזבון יחד עם אחיה, אהרון גבע). ״היא היתה מאוד חמודה ואישרה לה להשתמש באיזו עבודה שארצה. תכננו בזמנו סיבוב נוסף של חולצות – שלא יצא לפעול כי הגיע 7 באוקטובר והפרויקט נגנז.

ילידי שנות ה־70 וה־80 גדלו על התכנים שלו, ויש להם עבורם מקום סנטימנטלי, נוסטלגי, רומנטי. מסעדת האחים היא מקום מושלם כי מגיע אליה הקהל הזה, שמוצא את הערכים האלה בפרסונה ובעבודות של גבע; אבל גם דור שלם של אנשים שאין להם מושג מי זה

״בתחילת החורף האחרון חשבנו, האחים ואני, מה לעשות עם הזכוכיות של סגירת החורף ואיך לטשטש קצת את מה שרואים מבעדן החוצה. עלה רעיון להזמין מאיירים שיציירו עם טוש לבן על הזכוכיות, בגובה המבט, ולטובת זה דיברתי שוב עם תמי שאישרה לנו להשתמש בעבודות. הבנתי שיש פה הזדמנות למשהו גדול יותר – לקחת את כל חלל המסעדה ולעשות פרויקט רחב ומעמיק שיכלול גם את העבודות וגם פעולות ומפגשים שיתקיימו במקביל״.

ברגע שקיבל כהן את האוקיי מהאחים, הוא החל בצלילה אל תוך החומרים של גבע. ״כמו רוב האנשים, הכרתי את העבודות שלו ברמה די שטחית, אבל הוא היה אחד היצרנים הכי מטורפים שהיו פה. קראתי את כל הספרים שלו, התאבססתי על חומרים ארכיונים – טורים בעיתונות, כתבות, סרטים, כל מה שאפשר לראות. דיברתי עם אנשים שעבדו איתו כמו קובי ניב שהיה שותף שלו בפרויקטים רבים, הגעתי לניירת, חשבוניות, תעודת שחרור מצה״ל, ציורי ילדות. כל מה שיש״.

הארכיון הקטן של העיזבון של גבע נמצא בספרייה של מוזיאון תל אביב, שם הוא מאוחסן בהשאלה. במקביל, תרמו ילדיו למוזיאון כ־80 עבודות מקור. כך גם התחיל שיתוף הפעולה עם המוזיאון – אני פניתי לאוצרת טל לניר כדי לעיין בעבודות שנתרמו, והיא הצליחה לדרבן את המוזיאון להרים בזריזות תערוכה מקבילה – מה שלרוב לא קורה במוזיאון ללא תכנון של חודשים מראש״.

לגחך על הקונצנזוס

השילוב בין התצוגה במוזיאון לתצוגה המקיפה באחים, שהיא בכל מקום ובגובה העיניים, היא כזו שמתאימה יותר מהכל למהות של גבע. ״מוזיאון זה אחלה, אבל בעבודות של דודו יש שיח שלא היה גבוה, אלא הכי מחובר לצייטגייסט. הרגיש לי הכי נכון להביא אותו למרחב שמנגיש את העבודה שלו.

״ילידי שנות ה־70 וה־80 גדלו על התכנים שלו, ויש להם עבורם מקום סנטימנטלי, נוסטלגי, רומנטי. מסעדת האחים היא מקום מושלם כי מגיע אליה הקהל הזה, שמוצא את הערכים האלה בפרסונה ובעבודות של גבע; אבל גם דור שלם של אנשים שאין להם מושג מי זה.

״בנוסף, המקום מתחבר לערכים שלו. גבע העניק לישראלים את ההזדמנות למרוד במוסכמות ולגחך על הקונצנזוס, להתאהב בדמות האנטי־גיבור בתוך תרבות שמהללת את הגיבור הקלאסי. האופטימיות שהציע לא היתה נחמה, אלא עמדה בלתי מתפשרת״.

כמעצב ויוצר שעבד עם מאיירים רבים במהלך השנים, כולל כאלה בני דורו של גבע, אומר כהן ש״בניגוד למאיירים ואמנים אחרים שהשתמשו ביצירה שלהם כדי להעביר ביקורת באותה התקופה, גבע לא אייש פוזיציה חד־ממדית. הוא היה קצת טרול ביחס לישראליות, ויש דברים שעשה שקצת מבזים את המחנה שאליו הוא השתייך, המחנה הליברלי.

״לצד כל זה יש גם עולם שלם של יצירה שעוסקת במיניות ופטישיזם והומור מגוחך של ילדים. ניכר שהוא היה איש חכם ושהיתה לו יכולת לייצר שנינויות באופן נגיש, בלי יומרה, כך שכצופה – אתה לא מרגיש שהוא מבקר אותך וזה גורם לך לצלול פנימה.

״היה לו ריספקט למאסטרים וגם חריצות לא תיאמן, בתקופה שבה כלים דיגיטליים לא היו נגישים. כמות הגזירות, ההדבקות, הסריקות, התיקונים הידניים – היא עצומה. הוא היה Force Of Nature. כשאתה רואה את היקף העבודה שלו אתה מבין שהוא לא נח לרגע. כנראה שגם ללכת לפני זמנו היה חלק מהעניין״.

מי שמגיע למסעדת האחים, אומר כהן, מקבל אקספוזיציה לכל הכוח הזה שהיה גבע. חלק מהתכנים יעברו במתכונת של מפגשים וחלקם יעלו בצורה מקוונת, ובנוסף – יימכרו במכולת של האחים ובאתר סדרה של עבודות שרלוונטיות לתערוכה.

״עשינו עבודת רסטורציה ויצרנו עותקים מחודשים להדפסים נדירים שיימכרו כפוסטרים; ייצרנו עשרה פסלונים במהדורה מוגבלת של הברווז ויימכרו גם הדפסים מקוריים. הכל יגיע עם תעודה מטעם העיזבון של גבע ואנחנו עובדים גם על חולצות ועל עיצוב של פונט בעברית ובאנגלית שמבוסס על כתב היד שלו. בדיבור שלי עם משפחת גבע הרעיון היה להנגיש עבודות במחירים נגישים, למי שרוצה שיהיה לו דודו גבע בבית״.

גם כמות מכובדת של ספרים, שליקט כהן במהלך התחקיר, יוצעו למכירה באחים. ״ליקטתי ספרים מכל הארץ ומכל סוג, כולל ספרי ילדים שאייר וכולל פרטי אספנים, שנמכור ברווח ממש סמלי. המטרה היא שכל זה יהיה אירוע מתמשך״.

הפלטפורמה של קון, אומר כהן, מאפשרת לו להתמסר לפרויקטים ארוכים יותר. ״מאז שהתחלתי את שיתוף הפעולה עם האחים בחולצות המחאה ואז בפרויקט ׳עוטף׳, הבנתי שיותר כיף לי לעשות פרויקטים שהם ארוכים טווח. אני מוציא את ממד האופרציה ממני החוצה ונמצא בפוזיציה הקריאייטבית שסביבי המון אנשים מוכשרים״.

יש תקווה שהתערוכה הקטנה במוזיאון, אומר קון, היא כזו שתוביל גם לאחת גדולה יותר בעתיד הקרוב. ״זה מאתגר כי דודו גבע ישב על איזה מקום שהוא לא לגמרי אמנות. אבל הוא היה איש פורה ברמות והלוואי שהמיזם הזה יזרז תערוכה מקיפה מעבודותיו״.

---

דודו גבע היה פה – תערוכה מגוחכת
מסעדת האחים, אבן גבירול 26 תל אביב
אוצר: ניל כהן

דודו גבע היה פה – חדש באוסף
מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27
אוצרת: טל לניר
נעילה: 18.7