כל מה שחשוב ויפה
צילומים מתצוגות שבוע העיצוב: נירית כהן
מרטינו גמפר לנילופר דיפו. צילומים מתצוגות שבוע העיצוב: נירית כהן

שבוע העיצוב במילאנו: אין כמו (לעבוד) בבית

מחיצות לשיפור הפרטיות; רהיטים גמישים, עם חיבור לדיגיטל ותקשורת; עיצוב הבית מתאים את עצמו לשינויים בהרגלי החיים והעבודה

רבות דובר בשנים האחרונות על עבודה היברידית בהקשרים של המשרד. לקח לי זמן להבין שלעבודה ההיברידית יש השלכות גם על הבית, על האופן שבו הוא בנוי, מעוצב ומתפקד. שנים הקפידו בארגונים על ההפרדה בין הבית לעבודה. הפרדה פיזית של ממש: יש מקום לעבודה ויש מקום (אחר) לחיים אישיים. עבור אלה מאיתנו שעבדו גם מהבית – בגלל שהארגון איפשר או בגלל שפשוט המשכנו לעבוד מעבר ליום העבודה – עדיין הבית היה בית והמחשב הנייד תפס בו מקסימום פינה. לרובנו גם היום אין ממש חדר עבודה ייעודי בבית.

כשהגיעה הקורונה, גם אני כמו רוב עובדי הארגונים, חשבתי על המעבר לעבודה מהבית במונחים של פינת עבודה מסודרת עם כיסא ארגונומי ואם אפשר – לפחות חלק מהזמן – גם עם דלת. ואכן, לפני שנתיים ראינו בעיקר תמונות של ארגונים ששולחים לעובדים שלהם הביתה ציוד. אבל שנתיים של קורונה לימדו אותנו שגם במישור הפיזי, עבודה מהבית היא יותר מעוד פינת עבודה משרדית בבית.

לפני המגיפה, הבית היה רגיל לשלח מעליו את יושביו בבוקר ולקבלם בשעות שונות של היממה לארוחות, זמן משפחה, זוגיות ושינה. חדרי הבית והריהוט שבו לא עוצבו כדי לאפשר לכל דייריו את מה שסיפקו המשרדים – חדרי ישיבות, פינות עבודה שקטות, מקומות לשיחה פרטית וגם פינות להפסקות קפה ומפגשים.

עם התובנה הזו, יצאתי בעזרתה של חגית פלג רותם (ממערכת פורטפוליו) לבקר בשבוע העיצוב במילאנו שהתקיים בחודש שעבר, כדי לזהות ולספר את סיפור השלכות השינוי שכולנו עוברים על האופן שבו אנחנו מעצבים את המרחבים הפרטיים שלנו. ואכן, מצאנו סיפור כזה.

מרחבים מולטי־פונקציונליים

בחלל התערוכות המרכזי ובגלריות הרבות הפרוסות ברחבי העיר פגשנו דוגמאות לעובדה שלפיה נדרשנו רובנו בשנתיים האחרונות לעשות שינוי בבתים ולנצל כל פינה אפשרית. על כן, זה לא מפתיע שמגמות העיצוב של 2022 מציגות לנו מרחבים מולטי־פונקציונליים יותר מבעבר: רעיונות חדשניים לחלוקה של חדרים פתוחים, רהיטים שאפשר להשתמש בהם ביותר מצורה אחת ופינות מתות שאפשר להחיות – הכל כדי לעשות את המיטב בכדי לתת מקום לצרכים השונים של בני הבית במרחב, שלא תמיד נועד למטרות האלה.

עבור הסלון המשפחתי, מצאנו ספות ישיבה שפונות בו זמנית לכיוונים שונים או שמאפשרות בקלות יחסית לשנות את המבנה כך שישבו עליהן באופנים שונים. באמצעותן נעשית הגדרה מחדש של מרחב הסלון, כשהספה היא סוג של מרכז בחלל במקום רהיט שעומד כנגד הקיר. באופן כזה, היא יכולה לשמש מישהו שיושב לקרוא או לעבוד ובמקביל לאפשר לאחרים לנהל שיחה שפונה לכיוון אחר בחדר. אם תחשבו על סידור כזה תראו לפתע שהקירות התפנו לטובת מה שלא היה לנו מספיק בחלל הבית – שולחנות ופינות עבודה.

אחת התופעות היוצאות דופן היתה הטיפול שקיבלו ספות וכורסאות – סוג של גב ולעיתים גם זרועות – כדי לייצר פינות וקונכיות עבודה עם פרטיות יחסית בתוך החלל הציבורי

כולנו גילינו בתקופה הזו את הצורך בריבוי שולחנות עבודה, כמספר בני הבית. בתערוכה הצורך הזה בא לידי ביטוי בשולחן אוכל גדול שיודע להתפרק לשולחנות קטנים ונפרדים, ומגיע עם אביזרים שיכולים לשמש כשעובדים עליו. הכיסאות מגיעים עם רצועות עור דקורטיביות שהופכות אותם לפריט עיצובי לתלייה על הקיר בגמר השימוש. אבל השינוי המרכזי בתחום הזה היה בנוכחות של שולחנות העבודה כחלק מריהוט החדרים השונים של הבית, בצבעים וטקסטורות של החדרים אליהם הם שייכים. מצאנו אותם בסלון, בחדרי שינה וגם נחבאים בתוך שידות וספריות ונפתחים בעת הצורך.

ואם כבר פינות עבודה בכל מקום, אז מה עושים עם חיבורי חשמל ויציבות הרשת? כדי לענות לצרכים הטכנולוגיים של בני הבית, כולל קליטה טובה של אינטרנט וזמינות של חשמל, ראינו אפילו רהיטים עם שקעים מובנים בתוכם.

ועדיין, המגמה הברורה ביותר בתהליך ההגדרה מחדש של הבית היא תיחום מחודש של חללים ויצירה של ״כיסים", מיני־טריטוריות לפעילויות שונות בתוך חלל אחד, באופן שמגדיר מה עושים כאן עכשיו – חיים, עובדים, לומדים או משחקים. תיחום כזה מאפשר לסביבת העבודה של אמא להיות נפרדת מהמרחב שבו אבא מתעמל או הילדים לומדים, בעוד כל אלה נמצאים בכלל בסלון הבית.

אחד הפתרונות הנפוצים בתערוכה להגדרה מחדש של חללים פתוחים לאזורים שמאפשרים עבודה שקטה ופרטיות יחסית הן המחיצות, כולל כאלה שמטפלות באקוסטיקה. אלה קיבלו טיפול אסתטי עם צבעים וטקסטורות, וגם את היכולת לתפוס רמות שונות של נפח, סגירות ונוכחות. מחיצות כאלה יכולות לאפשר לנו, גם בשטח קטן, להרוויח פינה של הבית שהופכת לפתע לאיזור עבודה שאפשר אפילו לנהל בו שיחת זום – בלי החשש שמשהו מהרקע יחדור פנימה.

birds

ואלה היו רק המחיצות הניידות – נתקלנו גם במחיצות שחוברו לרהיט עצמו. אחת התופעות היוצאות דופן היתה הטיפול שקיבלו ספות וכורסאות – סוג של גב ולעיתים גם זרועות – כדי לייצר פינות וקונכיות עבודה עם פרטיות יחסית בתוך החלל הציבורי. והיו גם רהיטים שעברו התאמה והפכו למחיצות, לדוגמה ספריות, שכמו הספה המרכזית, נפרדו גם הן מהקיר והפכו בו זמנית למחיצה, לספריה דו צדדית ובחלק מהמקרים אפילו אכסנו עוד שולחן ופינת עבודה.

בעזרת ספריה כזו אפשר לחלק חדר עבודה משותף לשני חללי עבודה נפרדים עם פרטיות יחסית. ואם זה נשמע לכם קטן, כדאי להיזכר שכל הרעיון של חללי העבודה השיתופיים מתבסס על חדרים פרטיים בגודל של תא טלפון ממוצע לצד שטחים ציבוריים גדולים יותר, שמאפשרים לשנות את סביבת ומנח העבודה.

נירית כהן. צילום: מ״ל

את האפשרות לעבור מפינת העבודה למקומות שונים ברחבי הבית, פגשנו במגוון רחב של כיסאות וכורסאות למצבי ישיבה שונים, וראינו גם מגוון של מיטות יום – רהיטים שמאפשרים לנו לשכב לנוח מחוץ לחדר השינה כדי לאפשר זמני הרפיה במרחב הציבורי של הבית.

סביר להניח שכל אלה הם רק ההתחלה של השינוי שיעבור על בתים בשנים הקרובות. מי שמתחיל עכשיו תכנון של מבני מגורים בטח כבר לוקח בחשבון את הצורך של המשפחה בפינות עבודה פרטיות, ריבוי נקודות חשמל ותקשורת ואולי אפילו חדר לתקשורת דיגיטלית, כולל אקוסטיקה ותאורה מתאימה. בנייני דירות קיימים יכולים להגדיר מחדש חללים שיתופיים ולהפוך אותם לאיזורי עבודה וחדרי ישיבות, ובכך לתת לדיירים פתרון של עבודה מהבית – אבל מחוץ לדירה. עד שיהיה לכם אחד כזה בסביבה, שווה לכם להשקיע קצת מחשבה בדרך לייצר בתוך הבית את הסביבות שאתם צריכים כדי לחיות, ללמוד, לעבוד וגם להירגע.


נירית כהן היא מומחית לעולם העבודה ומחברת הספר ״המדריך לקריירה בעולם משתנה״; בעלת טור שבועי בדה מרקר ומגישת הפודקאסט ״הייטק בפקקים״.
טור זה פורסם לראשונה בדה מרקר.

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden